כט ב

לחמי לאשי שבחי' לחם הוא בחי' ביטול היש לאין להמשיך בחי' גילוי אור א"ס ב"ה למטה נעשה ע"י הקרבן אשה ריח ניחוח להוי'. וע"י התפלה שכנגד קרבנות אכלתי יערי עם דבשי כו' (ועמ"ש בפי' את קרבני לחמי בד"ה צו את בנ"י את קרבני כו' איך שמרומז בזה ההמשכה שע"י עסק התורה וההעלאה שע"י הקרבן כו' ע"ש). אך בחינת לחמי צ"ל לאשי בחינת רשפי אש והתלהבות הנפש שבק"ש בהעלותו את נה"ב ליכלל באור א"ס ב"ה וכל בחינת רשפי אש הוא מצד העלאת נה"ב והתהפכותה כו' שעולה כשלהבת בחי' שרפים כו'. והחיות נושאות את הכסא וזעות מחיל כסא כדאיתא בתדב"א שהמלאך אינו אומר רק ג"פ קדוש כל היום מפני שכשאומר פעם א' קדוש מתבטל במציאות ואין נפשו חוזרת אליו עד ד' שעות וכן בפעם הב'. ונמצא שג"פ קדוש אומר ביב"ש היום. אך גדול ורב כח של העלאת וביטול הנפש מישראל מבמלאכים. כי החיות נושאות את הכסא ועל הכסא כמראה אדם מלמעלה ולא נמשך ומתלבש בחי' אדם שעל הכסא עד שנתגלה בחי' בכל מאדך (עיין פ' וישב בד"ה כה אמר כו' בענין פי' ונתתי לך מהלכים בין העומדים) כי אד"ם הוא אותיות מא"ד והיינו בחינת בכל מאדך לכל חד וחד כפום דרגא דיליה כמו שהוא עצמו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת ונק' מאד שלו לכל נפש לפי מדרגתו ממשיך חיות מבחי' אדם שעל הכסא אדם היינו בחינת א' דם הדם הוא הנפש וחיות הנמשך מבחי' אדם דהיינו מבחי' סובב לבחי' ממלא. ועמ"ש מענין אלף על פסוק ויקרא אל משה כו'. אך כל זה הוא ע"י הכהן המקריב את הקרבן כו' והיינו בחי' אהרן ונחנו מ"ה שהוא בחי' משה ואהרן כו' בחי' ביטול באוא"ס ב"ה בחי' יחו"ע ובחי' יחו"ת וכו' שבזה נמשך אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה ג"כ בבחי' אנת הוא חכים ובבחי' לך ה' הגדולה והגבורה ונמשך מזה בחינת התהפכות נה"ב וכחותיה לקיים ואהבת בכל לבבך בב' יצריך דהיינו להיות לו ב' בחי' לבבות. הא' לאהבה ולכלות נפשו אליו לדבקה בו והב' להכניע את היצה"ר לאכפיא לסט"א ולאהפכא כו'. (ועיין בזהר פרשה תרומה דקס"ב סע"ב). והן הם בחינת חדוה תקיעא בליבאי מסט' דא ובכי' תקיעא בליבאי מסטרא דא בכי' היא המרירות על נפשו שירדה ממעלתה ומדרגתה ישראל עלו במחשבה ונתלבשה בגוף הגשמי שהוא רחוק מאד מאור א"ס ב"ה ומסך מבדיל להיות נראה ליש ודבר נפרד בפ"ע. וחדוה מסטרא דא שהרי גם למטה בדברים גשמיים נמשך ומתלבש אור אין סוף ב" בתומ"צ המלובשים בענינים גשמיים תרומות צדקה כו' ואי לזאת יגיל וישמח מאד בה' השוכן בתוך תורתו ומצותיו. וזהו ישמח ישראל בעושיו לשון רבים הם המצות שנמשכו בענינים גשמיים שהן בבחינת רה"ר טורי דפרודא כו':

ד וזהו לבבתני. שהקב"ה אומר לכנס"י לבבתני. כלומר שאתה הוא הגורם לי שאהי' בבחי' לב. והענין כי הלב הוא משכן הדם הוא הנפש וחיות של כל הגוף כי המאכל מתעכל ונעשה דם ונוטל הכבד ריבוי הדם ושולח המובחר ללב ולבא פליג לכל שייפין. וכך הוא למעלה כב"י שע"י בחי' לחם ואכלתי יערי עם דבשי נעשה הקב"ה בבחי' לב להמשיך חיות ואור א"ס ב"ה הסוכ"ע לממכ"ע ולבבתני ב' בחי' לבבות הם ב' בחי' המשכות החיות בחי' אנת הוא חכים ובחי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' (ועמ"ש ע"פ שיר השירים בענין ב' בחי' חתן כו' וב' המשכות אלו זהו ענין איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי ע' בע"ח שמ"א פ"ז). הנמשך ע"י התומ"צ שהם בחי' לחם. כי באתעדל"ת אתעדל"ע. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכתיב אשר יעשה אותם האדם כו' שהאדם הוא העושה התומ"צ בבחי' לחם ע"י ביטול היש כו' ועל ההיפך הוא אומר אשר לא יקים כו'. ובהם וע"י נמשך חיות ואור א"ס ב"ה