כט ג

והמשכות בחי' לב. והן ב' בחי' המשכות שהן חו"ג מים ואש בב' משכנות שבלב חלל הימני וחלל השמאלי כו' (ועיין בפי' הרמ"ז בזהר פ' אמור דצ"ג ע"ב ע"פ לך אמר לבי) אך הגורם להמשכה זאת ביאר הכתוב אחותי כלה. היינו ב' בחי' בחי' אחותי ובחי' כלה. אחותי מלשון איחוי אלכסנדרי' שהיא האחוה והאהבה הקבועה תמיד בנפש בתולדתו רק שהיא מוסתרת וצריך עדיין לגלותה מההעלם כו'. ובחי' כלה הוא בחי' כלתה נפשי שהוא בחינת רשפי אש האהבה מחמת התבוננות בינה לבא כו'. והן הן בחי' מחשבה ודבור עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגליא כי בחי' האהבה המסותרת הטבעית היא מבחי' עלמא דאתכסיא והוא בחי' תרין ריעין כו' ובחי' כלה הוא בחי' עלמא דאתגליא. (ועיין בזהר באדר"ז (דר"צ ע"ב) וי"ל דב' בחי' אלו זהו ג"כ בחי' שכינתא עילאה ושכינתא תתאה המבואר בד"ה שיר השירים ע"ש ועמ"ש בפ' בהר בד"ה כי תבאו אל הארץ בענין פתחי לי אחותי):

לבבתני באחד מעיניך. באחד כתיב באחת קרי. הענין הוא כי עיניך הם עיני העדה חכמים כו'. ובחי' חכמה הוא בחינת אסתכלותא ביקרא דמלכא וכענין עיניך יונים. כמו זוג יונים שמסתכלים זה בזה תמיד ונהנין ומתענגין בראייתן והסתכלותן כו'. וכך דרך העבודה של בחי' חכמים ועיני העדה ההולכים לפני האלקים מסתכלים ביקרא דמלכא תמיד ורואין יקר תפארת גדולתו של יוצר בראשית להיות תמיד בבחי' ביטול כו' ויש בזה ב' בחי'. הא'. מחמת יחודא עילאה איך שהוא ית' אחד ממש וכולא קמי' כלא חשיב. ואי לזאת הוא תמיד בבחי' ביטול באור א"ס ב"ה ממש בבחי' אין כו'. והב' מחמת יחו"ת בשכמל"ו איך שהוא ית' מלך העולם וכל חיות העולם שנראה ליש מורגש אינו אלא בבחי' מלך ומלכותו מלכות כל עולמים כו'. והוא ענין בחי' ביטול היש לאין דהיינו שהוא יש ואעפ"כ מתבטל כו' וזהו תכלית התהוות יש מאין. כדי שיהי' היש בטל כו'. וב' בחי' הללו הן מ"ש באחד וקרי באחת. כי באחד הוא ענין יחו"ע כי שם הביטול הוא בבחי' אחד ממש איהו וחיוהי חד כו' (וזהו אחד היה אברהם ועמ"ש במ"א בענין עיני האדם לא תשבענה בד"ה אני ישנה). באחת הוא בחי' יחו"ת שיהיה בבחי' יש ושיהיה היש בטל כו'. אחת לשון נקבה בחי' נוק' המקבל מאחד כו' ועיקר המכוון בפסוק זה שע"י בחי' עיניך הוא בחי' אסתכלותא ביקרא דמלכא בין בבחי' אחד היינו בחי' יחו"ע בין בבחי' אחת הוא יחו"ת נעשה לבבתני המשכת בחי' לב. להיות המשכת חיות אור א"ס ב"ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין:

ה באחד ענק מצורניך. הנה ענק הוא תכשיט של אבנים טובות ומרגליות הנקובים ותלוים בחוט על הצואר שאבנים טובות ומרגליות הן מדומם אלא שהן טובות ומאירות ונאה להתקשט בהם וכך עד"מ הן אותיות התורה שנק' אבנים כמ"ש בס"י ב' אבנים בוונת כו' והן מאירים מאור א"ס הנמשך בהן מבחי' סוכ"ע שהוא למעלה מעלה מגדר עלמין שנמשך דוקא למטה מאד נעוץ תחלתן בסופן דוקא והם נקובים וחלולים שנמשך בהם חוט והמשכה בחי' הקול קול יעקב קול היינו המשכה ונק' צוארך בחרוזים. חרוז ממקרא למשנה כו' ועמ"ש מזה סד"ה נאו לחייך בתורים. ולכן נק' בחי' ענק ותכשיט שמתקשט ומתענג בו. מחמת שאור א"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא רם ונשא שוכן בהן. ובאחד היינו אפילו פרק א' והלכה אחת נעשה בחי' לבבתני הוא בחי' גילוי המשכת החיות כנ"ל. וכמארז"ל אפילו פרק אחד שחרית ופרק א' ערבית כו'. ובזה יובן הלשון ופרק אחד ערבית כו' דהל"ל ופרק שני. אלא ר"ל פרק אחד דפרק הזה שלומד יהי' נמשך בחי' אחד