ל א

קי"ס על ענין אראנו נפלאות כו') והסכלות הוא חושך שאינו תופס ומשיג שום דבר וכמ"ש והכסיל בחשך הולך אבל החכם עיניו בראשו שרואה את הנולד. נמצא החכמה היא בחינת אור רוחני וכן בחינת בינה היינו ג"כ בחי' אור שמבין דבר מתוך דבר וכך עד"מ בחי' חו"ב שלמעלה זהו בחי' אור. אלא שהוא רוחני. וההשתלשלות הוא שנמשך מהם הארה להיות מזה התהוות האור הגשמי. אך בודאי זה גופא שמהרוחני יתהוה הגשמי הוא למעלה מהשתלשלות שהוא רק יכולת הקב"ה שהוא כל יכול (כי הוא צוה ונבראו להיות מתהווה האור גשמי מהחכמה משא"כ מבחינת חכמה עצמה אף שהוא אור רוחני לא היה מתהוה ממנה האור גשמי. שאין ערוך ויחוס לגשמיות עם הרוחניות אלא שזהו רק יכולת הקב"ה לבדו. ומ"מ שייך לומר שהתהוות האור הגשמי הוא מהחכמה דהיינו שבחי' חכמה שהיא אור רוחני נשתלשל ונמשך ממנו האור הגשמי ע"י רצונו ית' הכל יכול וז"ש כל אשר חפץ ה' עשה ומ"מ בעשרה מאמרות נברא העולם וכמ"ש במ"א בביאור לפסוק יביאו לבוש מלכות ובחינת רצון עליון וסוכ"ע נק' ג"כ דעת עליון כדלקמן אי"ה) והנה לכן נברא האור ביום ראשון כי המשכת הארה זו מבחי' חכמה לירד ולהתלבש בגשמיות זהו ע"י מדת חסד שגורם ההמשכה וכמ"ש משוך חסדך. וע"י החסד מתלבשת בצירופי אותיות מאמר יהי אור ועי"ז היא מתלבשת ממש בהאור הגשמי. שהאותיות הן המוליכים ומביאים ההמשכה מלמעלה למטה (ועמ"ש ע"פ יביאו לבוש מלכות כו' וסוס אשר רכב כו' שלכך נק' האותיות סוסים שמוליכים האדם כו') ועד"ז ביום ב' מאמר יהי רקיע וכנודע מענין ג' בחי' אור מים רקיע אור הוא החכמה ומים הוא החסד כי יים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך בחי' משוך חסדך. ורקיע הוא בחי' גבורה ולכן נברא ביום ב' שהוא השתלשלות מבחי' גבורה הרוחניות בגשמיות להיות מבדיל בין מים למים כו' ג"כ ע"ד הנ"ל באור כו'. והנה הארה זו הנמשכת מבחינת חכמה שהוא האור הרוחני. מה שמתלבש ממש בהאור הגשמי ע"י מאמר יהי אור. היא מעט מזעיר מעצמות האור העליון. מאחר שבחי' המשכה זו נגבלת ומתלבשת בגוף מאור הגשמי שהוא מוגבל. אבל עצמיות האור העליון לא יוכל להיות נתפס ונגבל בהאור הגשמי ואעפ"כ מאיר הוא בבחי' מקיף עליו:

ב ומזה יובן ג"כ כללות ענין ממכ"ע וסוכ"ע דהנה כתיב כי אל דעות הוי' פי' שיש ב' בחי' דעת בחי' דעת עליון הוא מבחינת א"ס ממש ונק' סוכ"ע ולכן נק' דעת עליון פי' עליון על כל העולמות שאינו יכול להתלבש תוך עלמין כלל (ע' בד"ה ראשי המטות בפי' רצון העליון ודעת עליון שאינו יכול להתלבש כו') ובחי' דעת תחתון הוא בחי' ממכ"ע. כי שי"ב הן ששה מדות עליונות שבהן ועל ידן נמשך ההמשכה מבחי' חב"ד בעשרה מאמרות שהן האותיות המתלבשים בעולמות להוותן מאין ליש והנה בחינת ההמשכה והתלבשות בחינת חכמה ובינה בהמדות עליונות היינו ע"י הדעת כי הדעת הוא המתפשט ומתלבש במדות והיינו בחי' דעת תחתון משא"כ חו"ב הם למעלה מהמדות כנודע. (ולכן נק' דעת תחתון ממכ"ע וע"כ מבואר באד"ר (דקל"ו ע"א) ע"פ ובדעת חדרים ימלאו שמהדעת מתפשט אלף אלפין אדרין כו' משא"כ חו"ב שהחכמה מתפשט ונמשך רק בל"ב נתיבות ובינה בנ' שערים. אבל הדעת נמשך בריבוי מדרגות שונות להיותו נמשך ומתפשט במדות ועי"ז נעשה ריבוי ההתחלקות לכל חד לפום שיעורא דילי' וכמ"ש נודע בשערים כו' נודע דוקא שהוא מבחי' הדעת. והיינו בחי' דעת תחתון והוא מקור ונשמה לדעת דבי"ע וע"י ריבוא רבבות השתלשולות נמשך ונתהוה ממנו גם הדעת שבאדם. וכמו במשל השתלשלות והתהוות האור הגשמי מהאור הרוחני כדלעיל. וכל זה מבחי' ד"ת אבל בחי'