ל ב

דעת עליון אינו נמשך ומתפשט במדות כלל. והוא בחי' סוכ"ע. כי הוא מבחי' כתר). וביאור ענין דעת עליון היינו שהוא מהארת א"ס שאינו נגבל בשום כלי ואינו נמשך ומתפשט במדות שאין כלי המדות יכולים להגבילו ולכן נק' סכ"ע שהוא בבחי' מקיף כיון שאפילו בהמדות עליונות אינו נמשך. ויובן זה ע"ד מ"ש (איוב י"א) וירא און ולא התבונן דהפי' שלא נתפעל לנקום וכמ"ש לא הביט עון ביעקב שאין הכוונה שלא הביט ולא ראה כלל אלא כדפרש"י שאינו מדקדק אחריהן להתבונן בהאון ועמל שלהם. וכך עד"ז הוא פי' וירא און ולא התבונן. (ולמה הוא דבשלמא גבי לא הביט און ביעקב כו' נאמר הטעם מפני שהוי' אלקיו עמו ועמ"ש ע"פ ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם אבל גבי וירא און ולא יתבונן דלא נז' ביעקב דוקא ליכא למימר טעם הנ"ל ועוד דהא כתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אלא שזה מיירי בעצמות אור א"ס במקום אשר שם אין הפגם מגיע כלל לכן אע"פ כי וירא און עכ"ז לא נמשך משם המשכה להתפעלות המדות דאצילות לשלם לעושה הרע כרעתו) והוא כמ"ש אם צדקת מה תתן לו כו' וטהור עינים מראות ברע שאין ראייתו הרע עושהרושם ו התפעלות כלל כי שממית בידים תתפש כו' ומשם מקור הסליחה והרחמים מחוק ברחמיך הרבים כו' וזהו הנק' דעת עליון שאינו נמשך ומתפשט להתלבש במדות דאצילות שהמדות הן בחינת התפעלות מה שאין כן בו ית' נאמר אני הוי' לא שניתי. והשכר והעונש נמשך מבחינת דעת המפשט ונגבל במדות (ועמ"ש בביאור לפסוק שחורה אני וממ"ש כאן יובן זה ביותר) וכמו עד"מ למטה יש ג"כ מוחין דגדלות ומוחין דקטנות פי' מוחין דקטנות הוא עד"מ כמו קטן מתפעל מאד ממה שהוא נגד רצונו ומתכעס ומתקצף ובוכה אפי' מדברים קטנים רק שהם הפך רצונו אפילו בקצת ומעט שנגד רצונו וזהו מצד שהדעת אצלו בקטנות לכן יתפשט מיד במדות ולא יוכל לשלוט בעצמו שלא יתפעל. משא"כ מוחין דגדלות שהגדול יכול להכיל במוחו אף דבר שהוא נגד רצונו עכ"ז לא יכעוס כלל והוא מפני גדלות הדעת אז אין נמשך ממנו התפעלות המדות כ"כ ויש בזה מדרגות רבות חלוקות זו למעלה מזו. וכל שהדעת רחב יותר אזי קשה לכעוס וכמ"ש רז"ל ארבע מדות בדעות כו' קשה לכעוס כו' הרי שזה תלוי לפי הדעת וכן מצינו בהלל בגמ' פ"ב דשבת והלל לא יקפיד כו' וכנודע ג"כ מענין אב הרחמן כי אב פי' מקור החכמה ושם נמשך הרחמים והסליחה רק מבחינת החב"ד כשמתלבשים במדות משם נמשך העונש כו' (כמ"ש ג"כ ע"פ באתי לגני אחותי כלה ועמ"ש באד"ר (דקכ"ח ע"ב) והיינו דאמרי סבא דעתוי סתים כו' שלא יתפעל משום דבר ולכן נק' בחי' זו מוחא סתימאה משא"כ בז"א מוחי' אתפשט ונפיק כו' שנמשך הדעת תחתון ומתלבש במדות. אבל דעת עליון שרשו ממ"ס ואפילו מבחי' אוירא שעל קרומא דחפיא על מו"ס כמ"ש בפ' מטות בביאור ע"פ החלצו מאתכם כו' ואיתא שבבחי' אוירא יש התגלות דעת דע"י כמ"ש בספר מבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק ג' באריכות. ונז' ג"כ בקצרה בע"ח שער א"א רפ"ד נמצא שפיר נק' דעת עליון סוכ"ע שהרי שרשו מלמעלה יותר אפילו מבחי' ז"ת דע"י ועמ"ש עוד מזה בפ' וירא ע"פ ארדה נא בהג"ה). ובלעם ששיבח א"ע ויודע דעת עליון עמ"ש ע"ז בלק"ת להאריז"ל פ' בלק ד"ה ענין בלק ובלעם. אך מ"מ הדעת המתפשט ונגבל במדות הוא מקבל חיות מהדעת העליון שהוא אור א"ס. וזהו הפי' שנק' דעת עליון ג"כ אור מקיף וסוכ"ע שהמקיף הוא ג"כ אור המחיה דהיינו שבחי' דעת עלין הוא אור המחיה לד"ת. כי לפי שהדעת המפשט במדות הוא בחי' א"פ ונתפס ומתלבש בתוך הכלי המגבילו הי' לו קצבה והפסק שבזמן מה היה כלה ונפסק שמאחר שהוא נתפס בתוך הכלי כו' אלא ע"י שדעת עליון שהוא בחי' א"ס מאיר תמיד בבחי' ד"ת