לא ב

אבא מאיר בחלל ימיני שבלב שבו רוח החיות ואימא מאירה בחלל השמאלי שבו הדם כו'. ופנימית הלב הוא פנימית ע"ב ס"ג כו' וכ"כ עוד בפ' פנחס (בדף רכ"א). וא"כ עפ"ז מובן מש"כ דהחיות שמתפשט מאצילות להחיות עולם הבריאה זהו מבחי' חלל השמאלי שבלב היינו כי אימא מקננא בכורסייא אבל אצילות הוא בחי' חכמה בכלל שהוא בחי' חלל הימיני כו' ונק' רוח כמ"ש בע"ח שער מוחין דצלם פ"ה שכתב בשם ספר יצירה שהחכמה נק' רוח אלקים חיים ועמ"שש מענין רוח ע"פ והיה מספר בניישראל כחול הים. א"נ עפמ"ש בפ' מקץ בד"ה נר חנוכה כו' כדי שתהא מזוזה מימין כו' בענין אויר אור י' שהארת אור הנר הוא ע"ח שיש אויר סביב האור כו' ע"ש נמצא האור שהוא בחי' חכמה כמש"ל מקבל מבחי' אויר שהוא בחי' כתר כו' ואויר היינו רוח. לכן ההמשכה מא"ס ב"ה להיות התהוות החכמה נק' בשם רוח הנמשך מחלל הימני שבלב) וב' המשכות אלו דלבבתני הוא ע"י ב' בחי' אחותי וכלה שהם ב' אהבות אחותי היא אהבה הנמשכת מבחי' חכמה אחותי רעיתי תרין ריעין דלא מתפרשין כו' והיא אהבה בנחת ע"ד דברי חכמים בנחת נשמעין והוא בחי' אהבה הטבעית שהיא מבחינת חכמה כמ"ש בסש"ב. ועי"ז מעורר וממשיך המשכת החיות בנאצלים הנקרא רוח (וזהו אמור לחכמה אחותי את). וכלה היא בחי' אהבה כרשפי אש כלתה נפשי שהוא מבחי' בינה ליבא ועי"ז נמשך אור א"ס בבי"ע והיינו ע"י המדות לך ה' הגדולה כו':

ה וב' בחי' אהבות אלו הוא ג"כ מ"ש ע"פ באתי לגני כו' מענין ההפרש שבין בחי' ריעים לדודים שבחי' ריעים הם דלא מתפרשין שאהבתם תמידית ולכן אין שייך רשפי אש וצמאון וזהו בחי' מי שתורתם אומנתם כו' ודודים הוא שאהבתם לפרקים ועתים מזומנים בשעה שמעורר את האהבה כמו בשעת תפלה וכיוצא בזה ולכן באהבה זו שייך צמאון ויסוד האש כו'. ולכן א"ש שע"י בחינת אחותי מעורר וממשיך מבחי' עליונה יותר וע' בזהר ויקרא (דקי"ב א') ע"פ אחותי ובזהר פ' אמור (דף ק' ע"ב) ועמ"ש ע"פ שיר השירים בענין שכינתא עילאה ושכינתא תתאה ומ"ש ע"פ והקרבתם עולה אשה כו'. גם אפשר ב' אהבות אלו נמשכים מב' בחי' דעת כי דעת עליון מייחד ומחבר חו"ב לכן עי"ז נמשך האהבה דבחי' אחותי שהיא מבחי' חכמה כמ"ש בזהר ע"פ אמור לחכמה אחותי את. ודעת תחתון מחבר וממשיך התפשטות השכל במדות מזה נמשך בחי' אהבה הב' דבחינת כלתה נפשי כו' וכן פי' הרמ"ז ברע"מ פ' שופטים (דער"ה א') ענין קירות לבו שהם כחות שבשני חללי הלב הם חו"ג הנמשכים מהדעת. וכמ"ש מזה במ"א הנ"ל. ובחי' עומקא דליבא י"ל ששרשו מדעת עליון וזהו ענין אחותי ועמ"ש מענין אחותי ע"פ ושבתה הארץ ארעא אתבטלת כו' ועמ"ש מענין דעת עליון שבנפש בביאור ע"פ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כו'. ולכן ע"י ב' בחי' אלו נמשך מבחי' סוכ"ע בממכ"ע וכמש"ל בענין כי אל דעות כו' שבאמת כולא חד. והנה כ"ז הוא דעת עליון וד"ת שבנפש האלקית. אך עוד י"ל כפשוטו כי אפילו ע"י אהבה הנמשכת מהדעת תחתון של הננ"א מעוררים וממשיכים למעלה מבחי' דעת עליון שהוא בחי' סוכ"ע. והיינו לפי שבאדם יש ג"כ נפש הבהמית שהיא ג"כ נפש המשכלת אלא שהיא הנמשכת אחר הגשמיות שהיא מק"נ. אבל נה"א עיקרה היא נפש המשכלת ומתבוננת תמיד ומשגת באור א"ס ב"ה ואין לה השכלה אחרת ועמ"ש מזה בד"ה המגביהי לשבת כו' ולכן כל בחי' מהדעת של נפש האלקית נק' בודאי דעת עליון לגבי הדעת ושכל האנושי הנמשך מנה"ב שבאדם שהיא משכלת ומשגת גשמיות עה"ז וגם יכולה להשכיל ג"כ באלקות וכי הנה"ב כלולה מטו"ר ואפשר שזהו ענין עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע