לב ד

רחל יורדת לבריאה בזמן הגלות בסוד גלות ובזמן ביהמ"ק לתת טרף כו' ועיין בזח"ג בפ' בהר דק"ז סע"ב מצורע דנ"ב ע"ב ויקרא די"ג ע"א. ח"א לך לך דצ"ב סע"א ויחי דרל"א ע"א ח"ב בא דל"ז ב' בשלח דמ"ו א' תרומה דקע"ב סע"ב). והנה הקב"ה ז"א שהוא מדות הנהגות העולם ובו מלובש המוחין דאו"א והמוחין המלובשים בו הוא בחינת עלמא דאתכסיא. (ר"ל שהחכמה נעלמת בהמדות ועיקר הגילוי בעולמות הן המדות כו' כי חו"ב נקרא עלמא דאתכסייא הנסתרות לה' אלקינו וזו"נ הן הנגלות דהיינו שע"י המדות הוא הנהגת העולמות. ולכן אפילו בחינת המוחין דאו"א המתלבשים בז"א הן נעלמות בבחינת העלם כו' ועוד זאת כי גם בהמדות עצמן אין המוחין מתגלים רק ע"י שמתלבשים בנה"י דאבא ואימא שהן בחי' לבושים להמוחין וע"י לבושים אלו הם מתלבשים בהמדות וכמ"ש בע"ח שער למ"ד פ"ב ונמצא א"כ כי חב"ד דז"א דמצד אבא יש עליהם ב' כיסויים וב' מסכים כו' ועיין שער ל"א פ"ח וע' בהרמ"ז ר"פ בהעלותך (בדף קמ"ח ע"ב) בד"ה ת"ח אילנא דחיי). והנה ידוע ג"כ בענין כי אל דעות שמלמטה למעלה אצל המקבל נקרא למטה היש ומה שלמעלה הוא אין מפני שאינו מושג משא"כ מלמעלה למטה אצל המשפיע נקרא למעלה היש וכל מה שלמטה נק' אין כי כלא חשיב לגביה. שהרי מבחי' התחתונה שבמשפיע נשפע להמקבל ומזה לבד כל התהוותו ולכן ארז"ל רגלי החיות כנגד כולם כו' שוקי החיות כנגד כולן כו' ועד"ז גם כאן מה שנמשך ממוחין דאו"א לז"א אינו אלא בחי' הארה ונקודה בעלמא מלובשת בז"א. וזהו ענין שם אלקים שנזכר במעשה בראשית בכל יום מששת ימי בראשית. כי הנהגת המדות הם ששת ימי בראשית יהי אור יהי רקיע כו' וכולם בחכמה עשית שהחכמה מתלבשת במדות אלא שהמשכה זו הוא ע"י שם אלהים שהוא בחינת צמצום (ול"ב אלקים דעובדא דבראשית הם ל"ב נתיבות החכמה שהחכמה מתחלקת לל"ב נתיבות והם בחי' צמצום והעלם כו') לצמצם ההמשכה משא"כ בשבת שהיא התגלות מוחין דאבא (שז"א מלביש לעצמיות המוחין דאבא כו' וכן המל' עולה במקום אבא במנחה וגם במוסף היא במקום אימא ממש ומקבלת מז"א שבתוכו אור אבא ממש. וע' פע"ח שער העמידה (ס"פ י"ד) וע' בהרמ"ז פ' פקודי (דר"כ ע"ב) בענין מזמור שיר ליום השבת טוב להודות כו') לכן נאמר בשבת ויכל אלהים וכתיב אח"כ ביום עשות הוי' אלהים כו'. והנה עד"ז הוא ג"כ ענין עסק התורה לשמה כי אורייתא מחכמה נפקת ולכן על ידי אתערותא דלתתא כל העוסק בתורה למטה לשמה הקב"ה שהוא ז"א קורא ושונה כנגדו שהוא ענין המשכת מוחין לז"א מעצמיות מוחין דאבא כו' שלמעלה מעלה מהארת החכמה המתלבשת במדות ע"י שם אלקים להנהגת העולמות וחיותן כו' שהוא רק בחי' צמצום ולכן הן נק' אין וכלא חשיב לגבי עצמיות המוחין דאבא כנ"ל (ועיין בזהר ויקרא (די"ג ע"א) שעל עסק התורה נאמר שאו ידיכם קדש וברכו את הוי'. את תברך לקב"ה כו' והיינו כנ"ל שממשיכים לז"א הנק' הקדוש ב"ה מבחי' אור אבא שהוא בחי' קדש העליון ועמ"ש מזה בד"ה צאינה וראינה וגם בענין כי אל דעות הנה התורה היא המשכת דעת עליון וכנודע שהתורה נק' תורת אמת כו') שממשיכים בז"א ע"י עסק התורה. ועוד פי' לשמה לשם ה"א להמשיך הארה היוצא מיסוד דאבא להמתיק דיני לאה כמ"ש בפע"ח שער י"ז ריש שער הנהגת הלימוד והיינו ע"י הלימוד בעיון ובהעמקה כי לאה היא בחי' אותיות המחשבה מל' דתבונה תחתית המדרגה דתבונה והתגלותה בחי' אותיוך המגלים כל דבר ולכן נק' דינים וגבורות מחמת שהם מגבילים השכל לבלתי יתפשט בלי גבול וגם הם לבדם אין בהם שום שכל והראיה שיוכל לחשוב אותיות מבלי שיודע השכל שבהם והנה ידוע שמוחין שבעולם התחתון הוא בחי' אותיות לגבי