לג ג

ד' ע"א) והיינו לפי שיחודם הוא לעתים ואינן בבחי' רעים דלא מתפרשין ולכן הם בבחי' צמאון שהצמאון מיסוד האש כלתה נפשי. ולרוות הצמאון שתו מים הוי כל צמא לכו למים (ועמ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י) ואעפ"כ אח"כ ושכרו לעורר גבורות דאימא יין המשמח שנעשה חסדים למטה אשר ברא ששון ושמחה שהוא בחי' יין. משא"כ גבורות דזו"נ שמשם יוכל להיות יניקת החיצונים לפי שהם גבורות דלתתא וכמו בחי' רשפי אש. ע"ז אמר כל צמא לכו למים כו' אבל בחי' יין הוא בחי' שמחת הנפש בה' ועמ"ש בד"ה אסרי לגפן שהוא בחי' חמר חוורין עתיק כו'. אך עכ"ז זהו שייך בבחי' דודים משא"כ לעילא בבחי' רעים הוא בחי' שמן דבחד קטירא אתקטרנא הוינא אכלו רעים אכילה הוא הבלעה במקורו ולכן גם נשמות ישראל כמו רעים דלעילא ועמ"ש מענין מעלת השמן על בחי' יין בד"ה צאינה וראינה כו' בזהר פי' פסוק באתי לגני כו' (ח"א קס"ד סע"א דרל"ט ע"ב דרמ"ח א' ח"ג ד"ג ע"ב ד"ד ע"א דרכ"ו א' ב'. וע"ש דר"מ ע"ב דרמ"א א' וסע"ב דרמ"ב א' דרמ"ד א'). (ועמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' בראשית (דכ"ז ע"ב) ע"פ עאשה לו עזר כנגדו דא משנה אתתא דההוא נער כו' מענין בפלגות לילא קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקייא בג"ע שאז נמשך הגילוי מעצמיות ח"ע כו' וכן משמע בזהר פ' בא (דל"ו ע"ב) דאיתא התם בשעתא דקב"ה אתחזי על גנתא כל גנתא אתכנש ולא מתפרש מעדן כו' והיינו דההמשכה הקצובה בג"ע הוא מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. אבל בשעתא דקב"ה אתחזי על גנתא נמשך בגנתא מעצמיות בחי' עדן ממש שלמעלה מבחי' ומדרגת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו' וזהו כענין משנ"ת בד"ה ששים המה מלכות יתרון בחי' ומעין מבית ה' יצא על בחי' ונהר יוצא כו' ע"ש באריכות וע"ד שנת' במ"א בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו יתרון בחי' מוחין דאבא על מוחין דאימא. ואפשר שזהו ענין מעין גנים. מעין דוקא. וע"ש עוד בזהר פ' בא (דל"ו ע"א) ר' שמעון אמר בשעתא דאתפליג ליליא כו' ובפי' הרמ"ז שם. ועיין בזהר הרקיע פ' ויקרא (בדף י"ג) בד"ה שאו ידיכם כו' שבחצות הלילה נעשה זיווג או"א ליתן מוחין כו' ועיין מזה בפע"ח שער ק"ש שעל המטה ספ"ו ופרק י"א בד"ה ליקוטים. ועיין מק"מ רפ צו (בדף כ"ו ע"ב). ועיין בזהר הרקיע פ' ויחי בפי' מ"ש בתוספתא שבזהר פ' ויחי שם (דרל"ב סע"א) שרגא דדליק אתחזי בליליא ביממא אסתתרת כו' ע"ש. ועמ"ש בד"ה להבין ענין משמח חתן בפ' צו פי' וענין כשמחך יצירך בגן עדן מקד ם כו' ועמ"ש בד"ה וילקט יוסף בענין האי אור זרע ליה קוב"ה בגנתא כו' ע"ש):

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי כו'. וברבות בשה"ש אני ישנה מן הקץ ובזהר פ' אמור (צ"ה ע"א) אני ישנה בגלותא והענין כי הנה הגלות דומה לשינה כמו שהשינה הוא ע"י שנתסם מראה עיניו. כך הנה בגלות נאמר אותותינו לא ראינו פי' אותותינו כמו אותיותינו דהיינו אותיות התורה והתפלה כי הנה כתיב (ישעיה מ"ה י"א) האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני. והענין הוא כי הנה אותיות הוא מלשון אתא בקר שהן המביאות והממשיכות אור א"ס ב"ה מההעלם אל הגילוי להיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש בנפש האדם למטה שלכן נקראו האותיות בשם סוסים כמ"ש במ"ת כי תרכב על סוסיך כו' שהן אותיות התורה ונמשלו כמו סוס לגבי רוכבו שכשם שהסוס רץ ומוליך את הרוכב למקום שאין הרוכב מגיע לשם מצד טבעו בעצמו כך האותיות הן כסוס לגבי רוכבו הוא אור א"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות והתלבשות המדרגות ולית מחשבה תפיסא בי' שאינו מתלבש כלל בירידת והשתלשלות סדר המדרגות כ"א ע"י שנתפס ומתלבש באותיות התורה (ועמ"ש בד"ה ויאמר משה אכלוהו היום ובד"ה נר חנוכה כו'