לז א

מנחה לפני המלך שהעיקר הוא להביא דבר חדש כמו צפור המדברת שעי"ז ימשיך ויעורר לב מלכים אין חקר שיפנה לבקשת ההדיוט. וזהו ענין העלאת מ"ן מבירורי רפ"ח להיות ביטול היש כו' ולכן עיקר העלאת מ"ן תלוי באתעדל"ת דנש"י המלובשים בגוף וז"ז בזהר בלק (דק"צ ע"ב) כיון דאתו ישראל כו' נטלי עשייה ממלאכי השרת כו' כי עם היות במלאכים שייך ג"כ ביטול היש שהרי המלאך יש לו ג"כ גוף ולכן נאמר בהם ג"כ עושי דברו עושי לשון תיקון היינו ע"י ביטול היש כו' באמרו קדוש וברוך אך לפי שהגוף שלהם רוחני וגם כלום יצחה"ר יש ביניהם כו' לכן ביטול היש של האדם למטה שהגוף ונה"ב מסתירים כו' הוא ממשיך אור גדול יותר וזהו דנטלי עשייה מנייהו ואין הכוונה שאינם כלל בבחי' עשייה ותיקון דעושי דברו שהרי הם אומרים קדוש וברוך גם עתה כו'. אלא הענין שהעשייה וההמשכה של המלאכים בטל לגבי עשייה והמשכה של ישראל וכמו ביטול והתכללות הדבור במחשבה או המדות בהשכל דר"ל שבטלים כנר לגבי אבוקה כו' ולכן אין המלאכים אומרים קדוש עד שישראל אומרים כמש"ש בזהר. ואעפ"כ המלאכים ג"כ אומרים קדוש שזהו עבודתם כו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים. והנה העלאת מ"ן דנשמות ישראל הוא ע"י אתכפייא ואתהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקו בשבירת תאוות הגוף ובמצות מעשיות וז"ש בפסוק שאחר שיניך כו' כפלח הרמון כו' ישראל מלאים כרמון שתיכף כשנולד מקיים מצוה ראשונה שנמול ביום השמיני ומטיפין ממנו דם ברית המילה שזהו סיגוף לגוף לאכפיא כו' ואח"כ כשגדל מעט הולך לבית הספר ומלמדים אותו תורה ומחנכים אותו למצות וכשאינו רוצה ללמוד מכין אותו ברצועה ע"ד שכ' בהלכות ת"ת נמצא בכ"ז הוא מהפך מחשוכא לנהורא ולאכפיא לסט"א וכן בכל המצות כולן הוא סיגוף לגוף להכניע היצה"ר ולכופו בע"כ לקיום מ"ע ול"ת ודרבנן ולקדש א"ע במותר לו שעי"ז הוא מברר בירורים דבי"ע ונעשה מהם העלאת מ"ן למעלה להמשיך עי"ז מ"ד מבחי' מזלות דא"א והנה כ"ז הוא בחי' ומדרגת ההעלאת מ"ן שבבחי' חיצוניות דהיינו ממעשה המצות וקיומן בפועל ממש וסיגוף הגוף והכנעת היצה"ר במעשה וכנ"ל שאפי' בתינוק שייך בו בחי' זו וזהו מצות מילה כנ"ל. אך יש עוד מדרגה ב' והוא העלאת מ"ן בבחי' פנימית דהיינו להיות מתפעל ומתלהב ברשפי אש האהבה אליו ית' וכן ביראה ופחד ה' שזהו העלאת מ"ן בבחי' פנימית. ועד"ז הוא ההעלאת מ"ן של המלאכים שאומרים קדוש שבוערים באהבה ושלהבת עזה וכלות נפשם אליו ית' (וזהו ההפרש בין העלאת מ"ן שע"י התפלה להעלאת מ"ן שע"י המצות ששניהם הם בחי' העלאת מ"ן מבירורים כמ"ש בפע"ח שער א' פרק א' וז"ל והנה אי אפשר שיתבררו הניצוצין מאליהן אם לא ע"י מי שיבררו אותם והוא כי ע"י התפלה והמצות כולם של בני אדם התחתונים נעשה הבירור הזה כו' עכ"ל. אך התפלה עיקרה העלאת מ"ן דפנימית שהוא קיום מצות ואהבת והיראה והביטול ולכן נקראת עבודה שבלב למסור נפשו ורצונו אליו ית' וכמ"ש בזה בפ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר כו' והמצות הן העלאת מ"ן בחיצוניות וכמ"ש בע"ח שער פנימית וחיצוניות דרוש ג' וז"ל והוא שכל בחי' מעשה בחיצוניות ולכל בחי' דבור ותפלה הוא בפנימיות עכ"ל וכמ"ש מזה פ' חיי שרה בד"ה עיין בע"ח):

והנה באמת יש מעלה בהעלאת מ"ן דחיצוניות מה שאינו נמצא בהעלאת מ"ן דפנימית ויש מעלה בהעלאת מ"ן דפנימית מה שאינו בהעלאת מ"ן דחיצוניות. המעלה שבהעלאת מ"ן דחיצוניות שהוא בחי' מעשה היינו שעי"ז נמשך המ"ד ממקום גבוה היינו מבחי' המקיפים לפי שבחי' החיצוניות שרשו מבחי' המקיפים דהיינו שממשיכים