לז ב

שפע המ"ד מן המזלות דאריך שהן בחי' מקיפים (וע' בפע"ח שער י"ב פ"ה) משא"כ העלאת מ"ן דפנימית ממשיך מ"ד מבחי' הא"פ שהוא למטה במדרגה מבחי' המקיפים. והמעלה הנמצאת בהעלאת מ"ן דפנימית היינו שהמ"ד נמשך מבחי' פנימית ועי"ז מתלבש בתוך הכלי ממש ומתגלה בו בבחי' גילוי. משא"כ בהעלאת מ"ן דחיצוניות שאע"פ שהמ"ד נמשך ממקום גבוה יותר מבחי' מקיפים אך אינו מתגלה בבחי' גילוי בהכלי רק בבחינת מקיף שהוא כמ"ש כצנה רצון תעטרנו כצנה זו שמגין על האדם כך הרצון עליון הנמשך על ידי מעשה המצות תעטרנו להאדם בבחי' אור מקיף וכמ"ש כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך כו'. (וביאור הדבר הנה ההעלאת מ"ן בפנימית שהוא בתפלה מה שהאדם מעורר אהוי"ר בנפשו ועי"ז נמשך אתעדל"ע מבחי' אהוי"ר עילאין מבחי' אצילות להתגלות בנפשו שתפול עליו מלמעלה פחד ה' ואהבה רבה כמ"ש בהערה לתיקון חצות נמצא זה המ"ד מתגלה בנפשו בבחי' גילוי ממש. משא"כ המשכת האור שע"י מעשה המצוה אינו מאיר רק בבחי' מקיף על הנפש ולא בבחי' פנימי' ממש ועוד אפשר לומר כמ"ש באגה"ק בסופו וז"ל אבל התפלה היא המשכת אור א"ס ב"ה לבי"ע כו' לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה משא"כ בתומ"צ שאין שינוי בקלף התפילין כו' ע"ש והנה תורה ומצות הם ג"כ פנימית וחיצוניות ועמ"ש מזה במ"א בביאור לפסוק וידבר אלקים את כל הדברים ובביאור ע"פ אלה מסעי):

ג ומעתה נבוא לענין מ"ש בזהר דישראל ומלאכים מקדשי לי' לעילא ותתא כולא כחדא. דהנה בדרך כלל ההעלאת מ"ן של נש"י כמו שהם למטה מלובשים בגוף נקרא העלאת מ"ן בבחי' חיצוניות לגבי העלאת מ"ן דמלאכים שאינן בגופות גשמיים ולכן מתלהבים ברשפי אש האהבה בפנימי' וכן ביראה זעות מחיל כסא. ולכן העלאת מ"ן דמלאכים נקרא העלאת מ"ן דפנימית. וזהו החילוק שבין הקדושה שישראל מקדשים למטה ובין העלאת מ"ן של קדושת המלאכים ויש עוד מדרגה שלישית בהעלאת מ"ן והוא העלאת מ"ן דמקיפים עצמן. דהיינו הנשמות כמו שהם למעלה בלתי מלובשים בגוף. שזהו העלאת מ"ן מבחי' מקיפים עצמן כי הנשמה כמו שהיא למעלה אין לה גוף וכלי המגביל כלל משא"כ המלאכים שיש להם גופים שהם רוחות ואש לוהט. וכמ"ש מזה במ"א בד"ה מזמור שיר חנוכת הבת ולכן העלאת מ"ן דנשמות שבלי גופים נקרא העלאת מ"ן דמקיפים לגבי העלאת מ"ן דמלאכים (אך כבר נתבאר למעלה דעיקר האתעדל"ת והעלאת מ"ן זהו מנשמות ישראל המלובשים למטה בגוף. אשר ע"כ צ"ל דבחינת העלאת מ"ן שבבחי' מקיף שייך ג"כ למטה ממש בנשמה המלובשת בגוף. וכמשנ"ת במ"א בד"ה ראה ריח בני גבי ריח בוגדיו שבחי' תשובה הוא העלאת מ"ן שבבחי' מקיף כו' וכן בכל אדם צ"ל כל ימיו בתשובה וזהו בחי' בכל מאדך שהוא בחי' גלי גבול של הכלי והיינו בחי' מקיף אלא שזהו באמת בחי' גילוי מן הנשמה שלמעלה מן הגוף שבבחי' מקיף וכמ"ש במ"א סד"ה שמאלו תחת לראשי. שבכל מאדך הוא בחי' עבודת עיקר הנשמה היינו בחי' המקיף כו' והמכוון שהמקיף מאיר בבחי' הנשמה שבגוף להיות בחי' בכל מאדך ועד"ז נתבאר בד"ה שאו את ראש כו' לגלגלתם בפ' במדבר. ובד"ה כי תצא להמשיך גילוי אלקות מבחי' מזל היא הנשמה שלמעלה מן הגוף כו'. ובביאור ע"פ ששים המה מלכות. בענין חסידים הראשונים כו' ע"ש ובד"ה ויקהל משה בענין הנשמה יתירה שמתגלה בשבת כו'. והנה בכל לבבך ובכל נפשך זהו העלאת מ"ן דפנימית אך פי' בכל נפשך הוא ג"כ לבושי הנפש מודומ"ע אשר המעשה הוא העלאת מ"ן דחיצוניות כו'. נמצא בכל לבבך