לח א

וענין שמקבלים מבח' קדש העליון דהיינו ע"ד עליות העולמות בשבת שג' עולמות בי"ע עולים באצילות כמ"ש במ"ח גבי מנחה דשבת והמלכות דאצי' מקור דבי"ע היא במקום אבא וזהו שמקבלים מבחי' קדש ממש ולכן אז הם עדר אחד שבאצילות איהו וגרמוהי חד ועמ"ש הרמ"ז בפ' שלח (בדף קנ"ט סע"א) באצילות הם ביחוד עצום כו' ועמ"ש כעין זה בד"ה כנשר יעיר שבבי"ע התחלקות המדרות פני אריה אל הימין ופני שור וכו' משא"כ באצי' ולכן במ"ת היו רואים את הנשמע לפי שהי' גילוי אלקות בלי שום התחלקות כו' ואין שום פירוד ח"ו בין ראיה לשמיעה ופי' שניך היינו כמ"ש בפרדס שער האותיות באות שין שהוא מלשון שניך כעדר כו' והנה בת"ז תיקון נ"א איתא שי"ן איהו כליל תלת עדרי צאן כו' תלת אבהן כו' ובגין דא וכל שיח כו' ע"ש. וזהו שאנו אומרים בקדושה כנועם שיח וכמ"ש במ"ח דשיח אותיות ח"י שי"ן והיינו כי השין הוא ג' ווין והיינו ענין ג' ווין דג' פעמיים קדוש כי קדוש היינו קדש ו' והיינו ג' בחי' קדוש דג' עדרי צאן. וזהו השבח שניך דהיינו ג' בחי' העלאת מ"ן של נש"י דחיצוניות ופנימיות ומקיפים שהם ג' עדרי צאן הנכללים באות שין הם בתכלי' השלימות וגם שניך כפשטוט הוא כמ"ש במ"א ע"פ ולבן שנים מחלב שהוא לדקדק במעשיו ולבררם כמו השני' שהן טוחנו' כו' והוא העלאת מ"ן דמעשה שזהו ההתחלה והיסוד כו' וגם למי שאין יד שכלו מגעת כו' תהיה זאת עבודתו בבחי' העלאת מ"ן דמעשה וע"ד משנ"ת סד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו בפי' ובו תדבקון עיין שם. ועי"ז הם כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שהוא המשכת מ"ן מבחי' קדש העליון ונעשו כעדר א' וגם י"ל בפי' שניך כעדר שעי"ז שעלו מן הרחצה אזי השין הוא מבחי' גבוה יותר ע"ד מ"ש בפ' אמור בד"ה והניף הכהן אותם על לחם הבכורים בענין שין דכשבים שהשין קודם לבי"ת שהוא ענין המדות שלמעלה מהחכמה והם הנמשכים מדעת עליון כו' והיינו ענין שעלו מן הרחצה ע"י משה רעיא מהימנא דעת עליון כו' וע' ברע"מ פ' משפטים (דק"כ ע"א) ש' דמשה קדושה לך ישלשו כו'. וע' בת"ז שם שיש שין עילאה שין תתאה ובכסא מלך שם ובקל"ת ר"פ נח ובזהר ר"פ בראשית גבי עאלת שין כו' ובזהר הרקיע שם ובספר אשל אברהם שם כ' שהשין מרמזת לכח"ב ומרמזת לחג"ת ומרמזת לנה"י והביא מהרע"מ פ' פינחס (דרנ"ז ע"א) דאומר שכינתא אתקריאת שבת. מסטרא דתלת דרגין עילאין דאינון ש'. ג' כתרין כח"ב. ואיהי בת רביעאה לון דהיינו שבשכת מתעלית לשם. וזהו שניך כו' שעלו מן הרחצה וכנ"ל:

ה ועיין בזהר ס"פ האזינו (תחלת דרצ"ז) כד אתחברן כולהו קדושי כחדא אקרון קדש וכולהו סלקין ומתכנשין לההוא אתר עילאה דאקרי קדש ובג"כ ק' ק' ק' קדש ישראל מנייהו כו' ע"ש ועיין מזה ג"כ בזהר משפטים (דקכ"א ע"ב). ופי' כד אתחברן דוקא דהיינו התחברות והתכללות השלשה מיני העלאות מ"ן דחיצוניות ופנימיות ומקיפים שהוא ענין אמירת ג' פעמים ק' ק' ק' כנ"ל כאשר מתחברים כולהו כחדא אז ע"י התחברות והתכללות זו הם מתעלים לבחי' קדש העליון מה שכל בחי' העלאת מ"ן מצד עצמו לא יוכל להגיע בבחי' זו כי הוא למעלה גם מבחי' סוכ"ע ואור מקיף ושם הוא בחי' אם צדקת מה תתן לו כו' וכמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפ' קדושים. ועכ"ז ע"י התכללות ג' בחי' העלאת מ"ן דאמירת ג"פ קדוש שמתכללים יחד עי"ז מתעלים לבחי' קדש העליון. והוא עד"מ מצירוף האותיות יחד שידוע שהאותיות הם בחי' כלים להמשכות עליונות וכמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה בענין האותיות שאלוני כו' ע"ש. והנה ע"י צירוף כמה אותיות להיות תיבה אזי מלבד ריבוי מיני כחות וחיות הנמשכים כפי מספר האותיות שבתיבה זו עוד זאת העולה על