לט ג

שנראה כאלו הם שתי רשויות ח"ו כדעת האפיקורוס וכמו שהשיב לו האיך שביק מיא לאעבורי כו' שבאמת הכל נמשך ממנו ית' רק שע"י רבוי השתלשלות וצמצומים להעלים ולהסתר את אור ה' החיה ומהווה אותם מאין ליש הם נראים כלאו הם יש ונפרד בפ"ע והיינו לפי שכל ההשתלשלות הוא מהנהר וכמ"ש ונהר יוצא ומשם יפרד כו' אבל לעתיד שיתגלה בחי' עצם המעין למטה אזי יהי' יחוד למטה כמו למעלה ממש והיינו בחי' תמתי תאומתי כנ"ל וד"ל ועמ"ש עוד מענין זה בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י כחול הים כו' (ועיין בע"ח שמ"ז פ"ג דכל עיקר ענין המסך שבין אצילות לבריאה זהו ענין שהבינה דאצי' מלבשת התלבשות גמור להחכמה והיא בחי' מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה משא"כ באצילות לא הועילה הבינה רק למעבר בלבד כ'ו ואינו נחשב רק שמקבל מחכמה. והיינו שהבינה[היא בחי' נהר שהוא בחי' יש והתפשטות כו' אבל חכמה היא בחי' מעין שהוא אינו בבחי' התפשטות כ"א בבחי' ביטול בחי' יו"ד דשם הוי' והיינו לפי שהוא אצל המקור ממש וזהו פי' אצילות מלשון אצלו אצל המאציל ב"ה ולכן איתא בע"ח (שמ"ע פרק זיין) דהתלבשות אור א"ס בבינה ומדות דאצילות נק' איהו וגרמוהי חד אבל יחוד אור א"ס בחכמה עיאלאה דאצילות נק' איהו וחיוהי חד שלמעלה ממדרגת גרמוהי כו' ועיין בסש"ב (פל"ה) בהג"ה אלא שמ"מ בבינה דאצילות עצמה ובכל האצי' הואיל ומיוחדים עם החכמה נק' הכל אצילות משא"כ בבריאה שאינה מקבלת רק מהבינה לבד ע"כ ומשם יפרד כו'. ובזה יובן ענין אור זרוע לצדיק שלהיות הגילוי בבי"ע ג"כ כמו באצילות ממש זהו דייקא ע"י נש"י שהם בחי' אור הנזרע למטה להתלבש בגוף כו' והיינו לפי שנש"י עלו במחשבה דהיינו בעצמיות חכמה עילאה דאצי' בחי' והחכמה מאין תמצא ממש וכמשי"ת לקמן וכמשנ"ת בביאור ע"פ יונתי המתחיל הנה ארז"ל נובלות חכמה כו' ע"ש וע"כ ע"י שירדו בעשיה הם יכולים להמשיך גילוי חכמה עילאה למטה בבי"ע כמו בצי' ולא יכנף עוד כו' ע"י המסך ופרסא כ"א ומעין מבית ה' יצא כו' גילוי בחי' חכמה עילאה ועיין בע"ח שער מ"ז פ"ג הנ"ל ובז"ה בפ' פקודי (בדף רל"ד) דענין חכמה זו היינו כי הא"ס בה מלובש תוך החכמה עליונה דא"ק וחכמה זו מתלבשת באצילות כו' ע"ש ועד"ז ממש יהי' הגילוי בבי"ע וזהו שארז"ל ע"פ כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה,ז כי ה' הוא בחי' רחובות הנהר ונהר יוצא ולכן ומשם יפרד כו' וזהו ענין העוה"ז אבל היו"ד הוא בחי' המעין ולכן אין בו התפשטות כמו בה"א ולכן בו נברא העוה"ב שאזי ומעין מבית ה' יצא ועמ"ש הרמ"ז פ' שלח (קנ"ט א') מענין כי ביה ה' צור עולמים ברבות מבואר ע"פ ששים המה כו' אחת היא כו' במדבר (ר"פ ד') נשא (פ' ט') גבי ולקח הכהן מים קדושים. (פ' י"ד) גבי ביום עשתי עשר יום. קרח (פי"ח) מקץ (ר"פ צ') ויגש (ר"פ צ"ד) ובשה"ש רבה):

לבאר הדברים ע"פ ששים המה מלכות כו' ודרשו רז"ל ס' מלכות אלו ס' מסכתו. ושמונים פילגשים אלו שמונים ברייתות. ועלמות אין מספר אלו הלכות. ולהבין דלפ"ז מהו שכתו אח"כ אחת החא יונתי דקאי על כנס"י שמפליג במעלתה יותר מבמעלת התורה וכדמשמע ג"כ ממה שנקרא ישראל חתן והתורה כלה בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה כו' ואמנם לפעמים משמע בהיפוך שהתורה היא יותר גבוה עד שאמרו ישראל מתקשראן באורייתא ולא עוד אלא שלפעמים מבואר שהתורה נק' חתן וישראל נק' כלה כמ"ש רז"ל ע"פ ביום חתונתו זו מתן תורה וזהו היפוך כו' (ועמ"ש מזה בד"ה תורה צוה) ולהבין כ"ז כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. צריך להקדים מ"ש במ"ח דפי' כנ"י