לט ד

הגם שמתייחס לספי' המלכות אינו בחי' המל' הנעשית פרצוף בפ"ע אלא הוא בחי' פרצוף המלכות שבתוך פנימית דז"א ושם הם שוים כי היא גדולה כמוהו ממש כו' ע"ש וזהו ענין כלת משה (וע' בז"ה ר"פ בראשית גבי כשושנה כו' כן רעיתי כו' ובסה"מ סי' קנ"ו) וביאור הענין הנה נודע שכל ההשתלשלות הם פנימית וחיצוניות וגם בי"ס יש פנימית וחיצוניות כמו בבחי' חכמה שיש בה פנימית והוא על דרך משל עומק ותוכן המושכל שהוא למעלה מהתלבשות באותיות המחשבה ודבור וכמ"ש במ"א ועיין בביאור ע"פ והניף הכהן אותם בסופו ובד"ה הנה ים סוף ובביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר ויש בה חיצוניות והוא הארת השכל במלובש במו"ד וכן במדות חסד וגבורה שפנימיותם הוא בחי' עומק ותעלומות ההתפעלות שבבחי' חסד או גבורה שאינו יכול להוגבל ולהתלבש באותיות הדבור וחיצוניותם הוא הארת המדה המתלבשת בדבור שמפרשנה לזולתו כו' (וז"ש בזהר ס"פ קדושים (דפ"ו ע"א) ע"פ ואחרי לא יהיה דהא דוד הכי איקרי כי דוד הוא בחי' מל' עולם הדבור הוא מקבל מאחוריים דז"א וגם נה"י דז"א הם מוחין לנוק' ולכן נקרא אחרי ועמ"ש ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו) ועד"ז הוא בכל ההשתלשלות והנה ידוע שבהשתלשלות עילה ועלול נעשה מחיצוני' העילה בחי' פנימיות בהעלול כי הפנימית של העילה א"א להעלול לקבל אותה כלל מאחר שהוא רחוק בערך המעלה והמדרגה וא"כ הרי בחי' חכמה שהיא ראשית הנאצלים והתחלת ההשתלשלות דאצילות כי מחכמה נמשכה הבינה ומבינה נמשכו המדות כו' מעולם לא נמשך ממנה בהשתלשלות רק החיצוניות אבל הפנימיות הוא למעלה מההשתלשלות ואינו מתלבש בבינה עד"מ מהתלבשות השכל בהשגה שהחיצוניות בלבד מתלבש ולא עמקותו כו' (וע' בזהר בראשית (ד"כ ע"א) דא לגו מן דא כו' עד דאשתכח דהאי קליפה להאי כו' נקודה קדמאה כו' אתעב יד חד היכלא כו' ועם כל דא לאו דקיק וזכיך איהו כההוא נקודא קדמאה כו' ע"ש והוא מובן ע"פ הנ"ל ועמ"ש במ"א בד"ה עוטה אור כשלמ וסד"ה ואלה שמות בנ"י):

והנה שרש הנשמות הוא מבחי' פנימיות החכמה ושרש נשמות מלאכי' הוא מבחי' חיצוניות כי המלאכים נולדים מזיווג נשיקין דזו"נ שהוא רוחני והיינו שנמשכה השפע כסדר ההשתלשלות והרי נתבאר שבהשתלשלות אינו נמשך רק מבחי' חיצוניות החכמה משא"כ הולדת נש"י להיותם מזיווג גופני שהוא נמשך יותר במדרגה והוא גשמי בערך הנה נעוץ סופו בתחלתו שבו דוקא נמשך הארת הפנימיות (וע' בפי' הראב"ד בס"י גבי נעוץ סופן בתחלתן) ויובן זה עד"מ מנפש האדם שבדבור יש הארת והתלבשות השכל ע"י השתלשלות ממחשבה כו' והוא רק חיצוניות השכל בלבד מפני שהפנימי' א"א לו להתלבש כלל בהשתלשלות והרי אנו רואים שהמשכת הטפה הנולדת ממוח האב הוא מפנימי' כח המשכיל עד שמוליד בדומה והוא פלאי לכאורה שהרי הדבור יותר רוחני אלא שהיא הנותנת שהדבור להיותו רוחני וא"כ המשכת השכל בו הוא בדרך השתלשלות וקירוב ע"כ א"א רק בחי' חיצוניות אבל בבחי' גשמיות יוכל להיות השראת הפנימיות כו' וכמ"כ יובן למשכיל למעלה להיות שהמלאכי' נולדי' מזיווג רוחני שהוא בבחי' השתלשות הם רק מבחי' חיצוניות אבל נש"י שהם מזיווג גופני בחי' טפת אבא והיא דוקא מבחי' הפנימי' דחכמה כנ"ל (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ יונתי כו' המתחיל הנה ארז"ל נובלו' חכמה כו') ולזה הטעם יובן מה שהנשמות דוקא יש בהן כח ההולדה אברהם הוליד ואין כן במלאכים והגם שממלאכים דבריאה מסתעפים מלאכים ביצירה זהו רק המשכת והתנוצצות בלבד מבריאה ליצירה כמו שמכל הבחי' דבריאה מסתעפים כמ"כ ביצירה ומיצירה בעשיי' אבל לא שהמלאכים דבריאה או דיצירה עצמם יולידו כדוגמתן כו' (כי לשון