מא א

בס"ד

עולמות עליונים כי כל השבחים וגדולותיו ועולמות עליונים כו' באמת כלא חשיבי קמי' ית' רק זהו גדולתו שמשפילי א"ע לראות בשמים ובארץ שהוא מפני כי אני הוי' לא שניתי כו' ושאין ערוך אליו ב"ה ואת השמים ואת הארץ אני מלא והתהוות העולמות הוא רק מבחי' שם מלכותו והוא ית' סכ"ע. ויובן עוד ענין זה עפמ"ש ומתחת זרועות עולם פי' כי הנה עד"מ אופן בתוך האופן היינו עיגול בתוך עיגול שהעיגול הגדול שמבחוץ כמו שמקיף למעלה בגובה העיגול הפנימי כך הוא מקיף ג"כ בתחתיתו למטה ושם הוא נמוך מעיגול הפנימי ונשפל יותר ממנו כך בו ית' כתיב ומתחת זרועות עולם כו'. ואף שאין לו דמות הגוף מ"מ הוא עד"מ דהיינו לפי שהוא ית' סוכ"ע ומרומם ונשגב מכל העולמות ואין ערוך כו' א"כ מה"ט הוא משפילי לראות גם למטה מטה. וז"ש רם על כל גוים כו' מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי כו' שמה שהוא ית' משפילי לראות כו' זהו מפני שהוא ית' מגביהי שמהו"ע ית' רם ונשא עד שאין ערוך אליו ממש ולא כעו"ג שאומרים רם כו' לפי שהיו סוברים שההשתלשלות עילה ועלול. אלא דאין ערוך ממ. וזהו שהגדולה והענוה הם במקום א' כנ"ל:

ג והנה ע"פ כל הנ"ל יובן ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה כי שכינה הוא בחי' מלכותו ית' השוכן בתחתונים כי מלכותך מלכות כל עולמים והוא בחינת ממכ"ע שהוא רק הארה בעלמא מבחי' מהו"ע ית' הסוכ"ע כנ"ל. ובחי' סוכ"ע הוא קדוש ומובדל. ויחוד קוב"ה ושכינתיה היינו כאשר יש התגלות בחינת סוכ"ע מה שהוא קדוש ומובדל ונמשך ונתגלה בעולמות תחתונים וזהו ענין דירה בתחתונים שהיא תכלית בריאת כל העולמות. אך ע"י מה נעשה התגלות זה הנה ע"ז נאמר ששים המה מלכות כו' כי משניות נק' מלכות כמארז"ל מתניתא מלכתא כי הנה אמרז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו וכמ"ש המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך. וזהו מ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך כו' דהל"ל תזכיר. אך הוא כמאמר דוד רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני. שהדבור שהאדם מדבר בד"ת הוא ממש דיבורו ית'. היינו שה' מדבר בו ממש ע"י פיו של האדם וכמ"ש דוד המלך ע"ה אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. כי הכל מאתו יתברך רק פי יגיד יגיד הוא לשון המשכה כמו נגד ונפק מן קדמוהי שהפה הוא רק הכלי שיומשך על ידו ויתגלה דבורו ית' וחכמתו ורצונו ממש כי באמת לית אתר פנוי מיניה ואתה מחיה את כולם ולך הוי' הגדולה כו' ואין עוד מלבדו ממש. רק שהעולמות נראים ליש ודבר נפרד בפ"ע לעינינו לבד מחמת ההסתרות ורבוי הצמצומים. אכן קמיה ית' שאין שייך שום צמצום והסתר לפניו הרי באמת אין ואפס זולתו ית' אחד האמת. והכל רק אלהותו ית' המהווה הכל והיש בטל לגמרי באמת. והלכך כשהאדם עוסק בתורה שהיא חכמתו ורצונו בלי הסתר פנים אזי גורם לאהפכא חשוכא לנהורא שמתבטלים הצמצומים וההסתרות ואז הוא גילוי האמת. ונמצא שדיבור האדם בתורה הוא ממש דבר ה' הדובר בו חכמתו ורצונו וזהו אזכיר את שמי שמה שהאדם קורא ושונה הוא באמת בחינת אזכיר את שמי כמו שהשי"ת דיבר בו. וזהו ענין מהפכין חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא. פי' מרירו למיתקא הוא קאי על שבירת התאוה שיהפוך כל מדותיו ורצונותיו לה' וחשוכא לנהורא הוא כשמחשבתו ודיבורו בתורה אז במקום החשך יאיר אור ה' להיות גילוי חכמתו ורצונו בדבור שמדבר האדם שהוא בחי' רוח ה' דיבר בי כי אני המשנה המדברת בפיך כנ"ל ועי"ז מהפך ממש חשוכא כו' כי הוא כמלך הגוזר ואומר שיהיה כך וכך שדבר מלך שלטון להיות נעשה עי"ז כך וכך. כך כשעוסק בתורה ואומר מותר עד"מ הוא בחי' חסד שמתיר את הדבר שהי'