מג א

לגבי האור דאספקלריא המאירה. ועד"ז הוא ענין הנ"ל דיוצר אור ובורא חושך דלפי שביצירה אין מאיר רק ו"ק דאצילות ע"כ מבחינה זו יוכל להיות הגילוי על בוריו כמו עד"מ ע"י אספקלריא המאירה ע"כ נק' יוצר אור אבל חב"ד דאצי' שעז"נ מאד עמקו מחשבותיך. הנסתרות לה' אלקינו. לכן א"א שיאירו בבחי' גילוי בבי"ע ע"ד בחי' אור ממש. וע"כ נאמר ובורא חושך שבבריאה אשר שם נמשך מחב"ד דאצי' א"א להיות הגילוי כ"א עד"מ אספקלריא שאינה מאירה או בחי' חשוך והעלם יותר (ועמ"ש סד"ה צאינה וראינה בעטרה כו') ומפני זה ג"כ נק' עלמות לשון עלמה שהיא בתולה ואיש לא ידעה מאחר שטיפת החכמה אין מא יר בתוכה בגילוי ממש. אך אעפ"כ נתגלה איזה הארה אכן לא על בוריו לכן ובורא חושך שהתגלות הארה כמו בחושך עד"מ שנתבטל מהותו ואין רואה שום דבר היטב רק מה שרואה איזה דבר אין רואה על בוריו ועל מכונו ואין מקיף את הדבר שרואה בעיני ראי' שלו (ועיין מ"ש במ"א בענין משגיח מן החלונוץ מציץ מן החרכים) וזהו לרקמות תבל למלך בתולות אחריה רעותיה כי בהלכות שהם נקראים עלמות שהם שבעה היכלות דבריאה והם נקראים בתולות שלא קיבלה ההארה בתוכה בהתגלות רק בבחי' ביטול מהותה כי מ"מ איזה הארה יש מאיר אך לא יכול לבא בהתגלות בכלי בע"ג אשר לבעבור זה נתבטל המהות ולכן נק' אחריה רעותיה וכשיש עליה לבחי' מלכות ותובל למלך כו' אז נתעלים גם ז' היכלות הנ"ל מובאות לך ממילא כי לא קיבלו ההשפעה תוך תוכם ואין מאיר בה בהתגלות בתוך הכלי שאין הכלי יכול להגביל אורה אך מחמת ההתגלות שיש מובאות לך ממילא (ועמ"ש במ"א ע"פ והנה רבקה יוצאת וע' בפ' ויקהל קצ"ז ב' פקודי רל"ה א' רל"ח א' ועיין פ' אחרי ס"ז ב'):

ג והנה להמשיך ע"י עסקו בתורה כל הנ"ל צריך להיות מקודם אתעדל"ת ע"י ק"ש ותפלה וכידוע שתפלה היא ח"י ברכאן דצלותא שמחברת ח"י חוליות שבשדרה מראש עד הרגלים וזה נעשה ע"י העלאת מ"ן שבק"ש. וז"ש אחת היא יונתי פי' שצ"ל בחי' אחת ואחת הוא לשון נוק' שמקבלת מאחד ז"א. וע"י העלאת מ"נ למטה בבחי' אחת אז רוח אייתי רוח ואמשיך רוח וזהו יונתי ע"ש עיניך יונים ע"י אסתכלותא ביקרא דמלכא בא לבחי' אחת ע"י התבוננותו בפסוד"ז משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול פי' כל השבחים והתפארות מריש כל דרגין עד אין קץ זהו עדי עד הוא רק מבחי' שמו הגדול היינו רק בחי' הארה וזיו מעצמותו ישתבח שמך לעד שכל בחי' השתלשלות מרום המעלות הכל הוא בחי' שמך. והנה ע"י התבוננות בפסוד"ז באריכות אז הוא בא לבחי' אחד ואהבת וכו' כל מאדך בלי גבול מס"נ ולבעבור זה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה היינו שגם למטה צריך להיות יחוד מס"נ. גם במה ששוכן בתחתונים ע"י העלא' מ"נ בלי גבול ובכל מאדך אז ע"י אתעדל"ת אתעדל"ע יחוד סובב וממלא ובלא זה אין יכול להיות התגלות סובב בממלא ואין יכול להמשיך ע"י למודו התגלות הסובב מה שהוא קדוש ומובדל ואין בגדר עלמין כלל והאומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. כ"א כשיש לו מס"נ בלי גבול בחילא יתיר יותר מהכלי אז ממשיך ע"י עסק התורה התגלות סובב (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה כו') ולכן שייך הלשון יחוד קוב"ה ושכינתיה שנעשה יחוד מ"נ ומ"ד לשון הגמרא אין טפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולים מלמטה. וע"י תפלה נעשה הבירור מק"נ כי מחמת שאכל המאכלים המותרים ניתוסף בו כח וחיות ובכח זה הוא מתפלל ואומר שמע ישראל כו' ואהבת וכו' עי"ז נתבררו הניצוצים מק"נ ונכלל בחי' אחת בחי' אחד וע"י התבוננות בתפלה מאיר הנשמה בהגוף שלא תהיה שום מונע מהגוף אכן המס"נ הוא מצד נשמה נפש