מד א

לכך בשבת ויו"ט מותר בנעילת הסנד"ל שגם בחינת נעל שהוא בחינת נפש הבהמית נתעלה בשבת (ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה גבי נער הייתי גם זקנתי דקאי על עליית מט"ט ביום השבת) לכך מצוה לאכול בשבת כמארז"ל במה מענגו כו'. משא"כ ביוהכ"פ שאסור באכילה ושתיה אסור בנעילת הסנד"ל (ובמ"א נתבאר ענין שאין יוצאין במנעלים ביוהכ"פ ודוקא של עור אבל של צמר מותר בהיות בחי' עור הוא לבוש אב חומרי יוצא מגדר הגוף יותר משא"כ משאר לבושים שנכללים בהגוף בעצמו. והנה למעלה מדרגה היותר תחתונה שאינה כלל מעצמות מדרגה העליונה כל עולם לפי ערכו כו' הוא בחינת עור והוא בחי' עבד מט"ט הוא לבוש התחתון להשכינה. וחנוך היה תופר מנעלים בחינת מנעלים אלו כו' שזהו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שהוא בחינה המשפעת חסד וטוב לכל העולמות כו' למשל עורות עבודים שכל עיקר עבודה שבשבילה נברא האדם הוא לתקן בחינת העור. להפכו מחשוך לאור. וזהו ויעש כו' כתנות עור ועמ"ש בד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד. והנה ביוהכ"פ מתעלה בחי' בת הנ"ל למעלה מעלהעד שאין בחינת מנעלים של עור לבוש לה כו' ולכן אין השטן יכול לקטרג בהיות עיקר אחיזתו במקום בחינת עור כו'. אבל של צמר בטל ומתעלה ג"כ וזהו בחי' משה עבדי ועמ"ש ע"פ אעשה לו עזר ועמ"ש בזה השל"ה במסכת יומא שלו בפרק תורה אור ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד). והנה בעליות נפש הבהמית בשבת ע"י אתכפיא ואתהפכא שבימות החול בתפלה כו' ע"ז נאמר מה יפו פעמיך בנעלים שגם הנעלים הם יפים ואדרבה עיקר היופי הוא בנעלים. כי סוף מעשה במחשבה תחלה. וזהו תכלית בריאת העולמות כו' אך שלהיות בכחנו למסור נפשו באחד הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה. וזהו בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנק' נדיב שנתן מלחמו גם לערביים כו' ולמעלה הוא בחי' הארת חסד עליון הנמשך למטה בכל בקר כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו כדי שנוכל להתפלל בבוקר כי כל ההתחלות קשות ומה גם בעדמו משינתו שהוא אחד מס' כו' הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה כנ"ל (ועמ"ש בד"ה אז ישיר ישראל גבי כרוה נדיבי העם וסד"ה קחו מאתכם תרומה. גבי כל נדיב לב יביאה ועיין בפ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב. ועיין מענין מה יפו פעמיך בנעלים ברבות כי תשא פמ"א קרוב לר"פ ובסדר לך לך ס"פ מ"ג בא פט"ו ק"ל ג' ובשה"ש רבה. ועמ "ש סד"ה ויקח קרח):

ד חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. פי' יריכים הם לבר מגופא שהיא התורה שנקרא' גופא ובחי' ירכים שלבר מגופא הוא בחי' מעשה הצדקה שהוא ע"י עשייה גשמיות שהולך ברגליו בעסקי מו"מ ואח"כ נותן מיגיע כפו אשר הלך ויגע ונותן לעני כו' (ועמ"ש מזה ע"פ במחוקק במשענותם) אך ברגליו יש ג' פרקין פרק העליון הוא הנק' בשם יריכים שהוא בסתר כך הוא עיקר מיצות הצדקה הוא מתן בסתר כו' (כמ"ש בפ"ג דמ"ק (ט"ז ב') מוקי לה בצדקה ופי' חמוקי ירכיך פרש"י בסוכה (דמ"ט ע"א) סתרי ירכיך). כמו חלאים פי' חלאים הם תכשיטי אשה שעל הראש כמ"ש וחלי כתם ובלשון המשנה נק' טוטפת וסרביטין והיינו ע"י מעשה הצדקה מלמטה נעשה מה בחי' תכשיט ועטרה שעל הראש כמ"ש וילבש צדקה כו' כובע ישועה בראשו (עמ"ש באגה"ק בד"ה וילבש צדקה כשריון ובפ' וישב בד"ה בכ"ה בכסלו ועיין בזהר פקודי (דרמ"ז ע"א) וקיימא בנהירו סתימו דנהיר מעילא כו' ברזא דכתי' חמוקי ירכיך כמו חלאים ובמק"מ שם שזהו ענין המשכת ש"ע נהורין ומקורן ושרשן. והמשכה זו ע"י דנטיל לתתא העלאת מ"ן ממעשה המצות כו') כי למעלה נאמר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים כו' הוא בחי' תשב"כ ותושבע"פ והוא