מה א

שנשתנה מהותו במה שהי' עוסק בתחלה במילי דעלמא להיות לומד תורה כו'. והגם שהתפעלות הוא רק בבחי' נפש החיונית בלבד עכ"ז הוא למעלה מאד כו'. והיינו מפני שהוא בבחינת אתכפייא סט"א כו'. ועי"ז שאתכפייא סט"א הוא מעורר ממה שהיה בתחלה ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא לעילא והיינו ממה שהיה תחלה הסתלקות אלהותו ית' כענין סליק לעילא לעילא בזח"ג (ד"כ ע"ב) שנסתלק הגילוי מלמטה לבחי' מהותו ועצמותו הנה משם ממש יומשך הגילוי וההמשה למטה. כי הנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלות והוא כמו בבחי' מ"ת דכתיב פב"פ דבר ה' גילוי אלהות למטה בבחי' פנים היה צ"ל תחלה הסתר פנים גלות מצרים רד"ו שנה כדי שאח"כ יכול להיות פב"פ כו' (ועמ"ש מזה סד"ה וידבר אלקים כו' אני הוי' וארא כו') וכן עד"ז בחורבן בית ראשון ושני שהוא מחמת דקוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחינת הסתר כ'ו והכוונה בהסתר פנים הוא שיהיה גודל התפעלות למעלה כמשל האב עם הבן שכאשר האב מסתתר ממנו אזי צועק הבן לעלות אליו וזהו רצון האב שירצה הבן לעלות אליו לכן הוא מסתתר כו'. וכן מחמת הסתר פנים תורה ותפלה עי"ז יהיה ההתפעלות במאד אתכפייא סט"א ומעורר ממה שהיה בחינת הסתלקות לעילא לעילא שיהיה בחי'התגלות למטה כנ"ל. וזהו אמצאך בחוץ אשקך אמצאך בחוץ היינו מה שהוא בבחי' חוץ שהוא בחי' בע"ת (וע' בפ' אחרי דע"ח א' עפ מולדת בית או מולדת חוץ ובפ' תולדות קמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ ועמ"ש מזה בד"ה בהעלותך כו' שלך גדול משלהם) עי"ז נעשה אשקך בחי' נשיקין אתדבקות רוחא ברוחא כו' בא"י שיהי' מבחי' ברוך כו' המשכה בגילוי אתה כו'. אך מי יתנך כאח לי ואמצאך בחוץ כו' שניהם בב"א דהיינו שיהיה בחי' התחברות צדיקים ובע"ת כענין מאמר הזהר עתיד משיחא לאתבא צדיקיא בתיובתא כו' (וכמ"ש מזה בד"ה יו"ט שני גבי שמע"צ) וכעצת חז"ל כל ימו בתשובה. דהיינו שגם הצדיק יעשה תשובה. דהיינו על מה שלא היה הביטול כ"כ כמו שלא היה בביטול כ"כ בתפלה כו' (ועמ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשובה הג' ועמ"ש בד"ה שובה ישראל בענין מ"ש יעקג אבינו אם יהיה כו' והיה כו') ועכשיו הגיע לבחי' הביטול זהו תשובה שלו ועי"ז יהיה כל דינין מתעברין מיניה שאין שום אחיזה לחיצונים גם לא יבוזו לי. וכמארז"ל אם ישראל עושים תשובה נגאלים כו'. שעיקר ההסתר הוא מחמת דאסתלק קוב"ה לעילא כו' וע"י התשובה מעורר להיות התגלות למטה וממילא נגאלין כו' ותשובה ותפלה וצדקה כו' דהיינו צדיקים ובע"ת ביחד משא"כ כשכאו"אבפ"ע כו':

שימני כחותם על לבך כו'. הנה החותם הוא ענין תפילין חותם על לבך תפילין של ראש דהיינו רצועות דתליין על לבא חותם על זרועך תפלה של יד (ברבות בשה"ש ע"פ זה ת"ז תיקון כ"ב ובזח"ג מצורע נ"ד ב' במדבר ק"כ ע"ב ועיין ברבות וישב פ' פ"ה גבי חותמך ופתילך ובפ' במדבר ספ"ה גבי ד"א ותהלתי אחטם לך כ'ו שימני כחותם) והיא בקשת כנס"י להיות החותם ממנה וכמארז"ל תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך כישראל כו' ומי גוי גדול כו'. וביאור ענין חותם זה הוא עד"מ יש חותם שחותמין אותו בשעוה ונעשה עוד חותם על השעוה והנה אם האותיות שעל החותם שוקע נעשה על השעוה בולט ואם האותיות שעל החותם בולט נעשה על השעוה שוקע. ולהבין זה בנמשל הנה נודע שניצוץ אלהות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה והוא בחי' אהבה המסותרת וצריך להוציאה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה ונקרא בחי' הר שבולט מן מישור הארץ. וזהו לא כאברהם שקראו