מו א

בס"ד

בולט בחי' גילוי נפלאות כמו יצ"מ ולא כמו שאותותינו לא ראי נו הרי כתיב עושה פלא שגם בחי' פלא הוא עשייה גשמיות אצלו ית' שנקרא אדון הנפלאות וכמ"ש מזה בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. אבל באמת ישראל עלו במחשבה שהיא בחי' מחשבה הקדומה שלמעלה מהחכמה ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית ומ"ש בפ' ציצית בענין פי' ישראל לי ראש. וזהו ענין על כפים חקותיך בחי' אותיות החקוקים בעצמותו ית' משא"כ החותם הוא אותיות החקוקים בדבר נפרד כו' ועמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו וע"פ זאת חקת התורה והוא ענין גליף גליפו בטהירו עילאה שלמעלה מהחכמה ושם שרש נש"י כו'):

ביאור על זה הנה כתיב והחיות רצוא ושוב שיש ב' מיני עבודה מלמטה למעלה בעבודת האדם בחי' רצוא ובחי' שוב. בחי' רצוא נק' חותם הבולט ובחי' שוב נק' חותם השוקע. ופי' בחי' רצוא היא אהבה ורשפי אש בתשוקה והוא הגתלות האהבה המסותרת ממטה למעלה מישראל לא"ס ב"ה וזהו ענין כאברהם שקראו הר כמו הר הבולט מן מישור הארץ כמ"כ התשוקה הנ"ל שרוצה לצאת מנרתקו זהו בחי' בליטה ונקרא חותם הבולט. והנה עד"מ כשמדפיסים בחותם הבולט על השעוה נעשה בהשעוה חותם שוקע. כך על ידי בחי' אתעדל"ת שבבחי' רצוא שהוא בבחי' חותם בולט והוא בחי' יש מי שאוהב כו' עי"ז נמשך אתעדל"ע מלמעלה בחי' חותם שוקע והיינו שנמשך מה התגלות והמשכת אורות בכלים. וכמו שיתבאר. וזהו ענין הר ההר הר ע"ג הר (ועיין בפ' משפטים (ק"ט ב') ובז"ה שם כי חג"ת דז"א הם נקרא הרים אמנם נה"י דאימא נקרא הרים ע"ג הרים כו' וכ"כ בלק"ת בישעיה ע"פ כי ההרים ימושו ולכן א"ש שהר ההר נק' חותם שוקע שמלמעלה שנה"י דאימא הם לבוש וכיסוי להמוחין והם מתלבשים בז"א ועיין בזהר בשלח (ד"נ סע"א) בענין עד לא אשתקע אוירא דכיא. ואפשר שייך ג"כ לבחי' חותם שוקע ועמ"ש עוד בענין הר ההר בד"ה נשא את ראש בני גרשון) משא"כ ע"י העבודה הב' שמלמטה למעלה בחי' שוב היינו ביטול הרצון בתכלית ונפשי כעפר ירא' בושת זהו בחי' חותם השוקע שמלמטה ועי"ז נמשך אתעדל"ע מלמעלה בחי' חותם בולט דהיינו התגלות אור א"ס שלא בהתלבשות כלל כמו שיהיה לעתיד דכתיב ולא יכנף כו' עין בעין כו' התגלות אלקות וזהו ג"כ בחי' מצות ל"ת וכנודע של"ת גדלה מעלתן מבחי' עשה כי ל"ת הם מבחי' י"ה ומ"ע ו"ה. דהנה נודע ד' אותיות הוי' יוד בחי' חכמה בחי' צמצום וביטול כמו נקודה והוא בחי' יראה עילאה יראה פנימית יראה בושת. ה' בינה המשכת אהבה עילאה וזהו דחילו ורחימו וענין ו"ה ו' אהבה זוטא ה' יראה תתאה וזהו רחימו ודחילו נמצא ל"ת שהם מבחי' י"ה י' ביטול במציאות כו' (ועוד יובן מענין זה ענין חותם שוקע שמלמטה שממשיך מבחי' גבוה יותר שהרי ע"י אהבה זוטא דבחי' ו' חג"ת דאצילות בחי' הרים חותם בולט ממשיכים מלמעלה מבחי' בינה ה' ראשונה אהבה רבה חותם שוקע אבל יראה תתאה חותם שוקע שרשה ביראה עילאה אבא עילאה שנק' חותם בולט לגבי בינה וזהו בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא וכונן שמים בתבונה כו' וכמ"ש לקמן בענין אשה מזרעת תחלה) והנה להמשיך מבחי' א"ס שלמעלה מע"ס אי אפשר רק ע"י ביטול היש שהוא בחי' שקיעה מלמטה שעי"ז נעשה התגלות ובליטה מ למעלה עין בעין כו' וזהו ענין הל"ת כי זהו הכלל דסט"א הכל בחי' יש ודבר ולכן ע"י מצות ל"ת לא תלבש שעטנז מבטל היש וכו' אתכפיא סט"א וכן באדם ביטול עצמותו הן ולאו שוין בחי' שקיעה ממילא נעשה מלמעלה בחי' בליטה התגלות אור א"ס ולא יכנף עוד כו'. אכן ע"י בחי' אהבה וקיום מ"ע לא יוכלו להמשיך מלמעלה מהשתלשלות כי אהבה הוא ג"כ בבחי' יש וכלי לכן ממשיכים מלמעלה ג"כ התגלות