מו ב

אורות בכלים אשר הכלים מלבישים להאורות וזהו בחי' חותם שוקע שמלמעלה כנ"ל. וזהו זוכר חסדי אבות אבות היינו או"א ומביא גואל לבני בניהם היינו נה"י כי בניהם היינו חג"ת ובני בניהם היינו נה"י (עיין בזהר ר"פ שמיני דל"ו סע"א ובמק"מ שם) למען שמו היינו מל' נמצא זהו ענין התלבשות אור א"ס בע"ס דאצי' מאו"א עד מלכות. וזהו באהבה ב' אהבה דהיינו שע"י האהבה מלמטה למעלה נמשך מלמעלה ג"כ אהבה להיות האהבה דוחקת שיומשך אור א"ס להתלבש בע"ס. וזהו כמים הפנים כ'ו וזהו ואהבת ב"פ אור שע"י גילוי אור האהבה המסותרת מלמטה למעלה נמשך מלמעלה אור אהבה עליונה וכן ע"י קיום מ"ע כמו שע"י צדקה מעורר מלמעלה ג"כ רחמנות וצדקה כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שמצד עצמות המאציל אין שייך שום מדה כי לאו דאית לך צדק ידיעא כו' רק ע"י אתעדל"ת נמשך מלמעלה מדות הנ"ל אורות בכלים:

ב אמנם ע"י קיום מצות ל"ת ובטול היש בחי' שקיעה שמלשמטה נמשך מזה מלמעלה ג"כ שלא בדרך השתלשלות בבחי' גילוי ובליטה וכמו שמבואר בע"ח שיש ב' בחי' העלאות היינו עליית העולמות בשבת הוא שפנימית עולם התחתון עולה ומלביש עולם העליון וחיצוניות עולם העליון נמשך לפנימי' עולם התחתון והיינו מחמת כי ההעלאה מעולם התחתון הוא ע"י אהבה בחי' בליטה ולא בבחי' ביטול ממש לכן נמשך מלמעלה בחי' שקיעה להתלבש בתוך פנימית עולם התחתון בבחי' צמצום. אבל יש עוד העלאת בחי' מ"ן בבחי' עיבור בבטן אימא תלת כלילן גו תלת היינו שנתבטל ממהותו לגמרי בחי' שקיעה ונכלל בעליון ממש ונמשך מזה מ"ד המשכת מוחין חדשים וזהו ענין יצ"מ כי גלות מצרים היה בבחי' עיבור ונעשה הגאולה ויצ"מ מוחין חדשים (וע' בפע"ח (שער כ"א פ"א) שהם מוחין עליונים מאד מאד כו' וגם באו שלא בהדרגה משא"כ בשום פעם אחרת רק במדרגה כו' ע"ש ועמ"ש לעיל בד"ה קול דודי בפי' שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה) ועוד שיצ"מ וקי"ס גילוי הנסים בשינוי הטבע לגמרי בשמים ובארץ בחי' חותם בולט שהוא ההפך מבחי' אותותינו לא ראינו כו' וזהו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר היינו כשההעלאה ממטה למעל' הוא בבחי' שקיעה כנודע יסוד דנוק' שוקע אזי יולדת זכר שנמשך מלמעל' בחי' בליטה ולהיפך איש מזריע תחלה ממטה למעלה בחי' בליטה ע"י אהבה יולדת נקבה מלמעלה בחי' שקיעה המשכת אורות בכלים (בענין חותם שוקע וחותם בולט שמלמעלה י"ל כי הנה ע"י תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן ממשיכים מבחי' כתר אך מ"ע שהן מבחי' ו"ה היינו ז"ת דא"א ולפי שהן מתלבשים באצי' כי או"א מלבישים חו"ג דא"א כו'. ולכן נקרא חותם שוקע. אמנם הל"ת שהן מבחי' י"ה היינו ג"ר דא"א שאינם מתלבשים כלל לכן נקרא חותם בולט כו' ולפמשנ"ת בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה בענין מצות ל"ת ומ"ע שהמ"ע ממשיכין האור מז"ת דע"י והל"ת ממשיכין מג"ר דע"י. והנה איתא בע"ח שער א"א (פרק א' ב') שז"ת דעתיק מתלבשין תוך א"א והוא מושג ונודע אצלנו ע"ח וא"א אך ג"ר דעתיק א"א שיתלבשו תוך א"א. וזהו ענין רישא דלא אתיידע כי אפילו א"א עצמו לא ידע ליה יעו"ש. ונודע דבחי' עתיק הוא מבחי' מל' דא"ס ובחי' א"א הוא שרש הנאצלים וא"כ ז"ת דעתיק זהו ההארה מא"ס הנמשך ומתלבש עכשיו בשרש הנאצלים. אכן ג"ר דעתיק שאי אפשר שיתלבשו תוך א"א היינו האור מא"ס מה שאינו נמשך ומתלבש עכשיו כלל אפילו בשרש האצילות. ולעתיד יהיה גילוי בחינה זו זהו הנק' חותם בולט. ועוי"ל ועיק ר עפמ"ש בפע"ח בכוונת ק"ש שהמדרגה היותר עצומה שאפשר להמשיך מוחין עכשיו הוא מחיצוניות עתיק כו'. משא"כ פנימית עתיק הוא סתום וגנוז ולכן פנימית יסוד עתיק זהו בחי' חותם בולט וזהו שיתגלה רק לעתיד וע"ז נאמר וברית שלומי לא תמוט כו'