מו ג

ועיין בהרמ"ז בזהר ח"א (בד' ד' סע"ב) בד"ה ועלאת בח"י עלמין כו' ובפ' בא (בדף מ' ע"ב). עוי"ל בזה עפמ"ש במ"א בענין וקבל היהודים כו' מה ראו כו' שם נזכר ג"כ מענין אשה מזרעת תחלה והוא בד"ה חיי אינש. ועיין מ"ש הרח"ו בספר מבוא שערים שער שלישי ח"ב פ"ב) וזהו ענין השני חותמות כחותם על זרועך כחותם על לבך תפילין של יד ותפילין של ראש:

ג ויובן בהקדים מארז"ל כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה כי ענין האותיות הוא לשון אתא שבא דבר חדש והתהוות חדשה דהיינו שיתהווה מבחי' חסד דאצילות יהי רקיע או שיתהווה מחכמה מדות נק' אותיות כמ"כ שיתהוה מלמעלה מן הדעת בחי' חכמה נק' ג"כ אותיות אך שם הוא רק בבחי' שערות שאין ערוך לעצמותו כלל כמו שאם חותך השער אין נוגע למהותו כלל ולא איכפת ליה כלל רק אעפ"כ השערות הוא המשכה כל שהוא ממהותו. וזהו אבא יונק ממזל ח' בחי' שערות כו'. ומקור שרשן הוא בחי' גלגלתא לבנונית חסד דעתיק ומשם נמשך הארת שערות שיתהוה מזה בחי' חכמה דאצילות ראשית ומקור השתלשלות כמו כן באדם הגלגלת בעצם היא לבנה ומקפת על המוחין ומשם צומח שערות (ועיין מזה בע"ח שער א"א פ"ה ויש בחי' שערות מעולין כו' ויש בחינה אחרת כו' וזה נתבאר במבוא שערים ש"ג ח"ב ספ"ט) וזהו ענין סופר וספר פי' סופר היא חכמ' ראשי' ומקור ההשתלשלות שמאתו בא האותיות והתהוות חדשות בספר שהוא בינה ונקרא פתוחי חותם כשנבקע יסוד אימא נפתח ונתגלה בחי' אותיות המדות (כאן מדבר בענין ההמשכה מחו"ב לז"א ע"י אותיות שלכן הלבנונית הסובל האותיות זהו בחי' חכמה כו' ולעיל דיבר בהמשכה מכתר לחו"ב ע"י אותיות שהלבנונית הוא גלגלתא דא"א כו' ועיין ברע"מ פ' שופטים (דער"ה א') גבי גרמין בנויין על מוחא כו' אינון חיוורין כו' וכתיבא אוכמא לא אשתמודע אלא מגו חוורא כגוונא דאורייתא כו' ובפי' הרמ"ז שם דחוורו ואוכמא הם חו"ב כו' וכמו עצמיות השכל הוא נושא וסובל את האותיות שנתהוו בו כשנמשך השכל בהשגה והבנה כו' וכמ"ש במ"א וזהו שבינה נקרא ספר בחי' אותיות וחכמה סופר ראשית ומקור כו' בחי' חוורו. וכן נתבאר בביאור ע"פ ועשית ציץ בפ' תצוה גבי ופתחת עליו פתוחי חותם. ובע"ח שער כ"ה דרוש ה' בענין ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א כתב כי כל בחי' אימא לובן ורחמים בערך ז"א ורישא חוורא דגלגלתא היא לבנונית ת"ת דתבונה כו' ועד"ז תבין בא"א כו' ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דספר דהיינו בינה כולל הגויל הלבן שהוא בחי' חוורא דגלגלתא שמת"ת דאימא וגם כולל האותיות שנמשכים מיסוד דאימא כו' וסופר שהוא ח"ע היא למעלה מב' בחי' דספר דחוורא ואוכמא. וע"ד שנתבאר במ"א בענין ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה לפי ששרשם מח"ע שנק' סופר שלמעלה מבחי' תשב"כ שנק' ספר והרי תשב"כ שנקרא ספר יש בה חוורא ואוכמו כנ"ל שכל אות שאינו מוקף גויל כו' וצ"ל דסופר הוא למעלה מזה והיינו כמ"ש בע"ח דרישא חיורא דגלגלתא הוא לבנונית ת"ת דתבונה וא"כ ח"ע שהוא בחי' סופר הוא למעלה מבחי' זו ואפשר לבאר זה עפמ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה שבחי' ספר היא בחי' מקור האור המקיף שלמעלה מבחי' נהורא חיוורא ונהורא אוכמא כו' ע"ש) וזהו ענין האותיות שבתפילין והגויל כי ד' פרשיות הם המשכת ד' מוחין קדש לי כל בכור חכמה להיות נמשך ומתגלה למטה בחי' חכמה כדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך אני המשנה המדברת בפיך עוסק בתורה לשמה להמשיך לה אורות בכלים. והיה כי יביאך מוח בינה כו' והגויל הלבן המקיף את האותיות הוא בחי' גלגלתא לבנונית אשר הוא מקיף ומקור למוחין כו':