מט ג

והוא בחי' חיה וחכמה תחיה. ובחי' יחידה הוא ג"כ למעלה מהחכמה ונקראו שמים ושמי השמים כמ"ש במ"א. ועוד טעם שבחי' תשובה עילאה בכל מאדך נקרא שמים דהנה איתא בס"י שלש אמות אמשבעולם רוח מים אש. שמים נבראו תחלה מאש. וארץ נבראת ממים. ואויר נברא מרוח מכריע בינתיים וכן איתא שם ג' בחי' אלו בנפש ראש נברא מאש כו'. ומבואר במ"א בד"ה אתם נצבים ושאר דוכתי בענין כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא שהוא בחי' הסתלקות והיינו לפי שאין ערוך לך כו' כי גם אצילות הוא השפלה מלשון ויאצל מן הרוח כו' ונק' אדם דעשייה וע"כ האור א"ס הוא בבחי' הסתלקות ליכלל במקורו. וזהו אל עליון כו'. והנה מזה נמשך בנפש ג"כ הרצוא בבחי' אש ליכלל למעלה נר הוי' נשמת אדם. וכנס"י נק' אשה עולה אשה אש ה' כו' וגם עולה כשלהבת העולה מאליה ולכן נק' בחי' זו שמים שהם מאש. ומ"ש ראש נברא מאש כי עיקר הרצון הוא בראש כמ"ש והיה על מצחו תמיד לרצון גלגלתא דחפיא על מוחא כמ"ש בד"ה אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ. והנה שמים וארץ הם מ"ה וב"ן והיינו כמ"ש במ"א דהרצוא ושוב שבכל עולם הם בחי' מ"ה וב"ן הרצוא נמשך משם מ"ה בחי' ביטול ליבטל ולהכלל באור א"ס ממש והשוב נמשך מבחי' ב"ן וזהו עניןצ והארץ הדום רגלי כמשי"ת לקמן אי"ה וזהו יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו וארז"ל בסנהדרין ר"פ חלק (דצ"א ע"ב) אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף וכ"ה במדרש רבה פרשה ויקרא פ' ד'. ויש לפרש בזה עוד עפמ"ש ברבות ס"פ האזינו השמים ד"א למה לשמים ולארץ כו' ואיני יודע להיכן נפשי הולכת אם לשמים אם לארץ שנאמר מי יודע כו' עא"ש דלכאורה תמוה שיסתפק מרבע"ה שמא ח"ו לארץ. אך הענין עפמ"ש בזח"א פ' ויחי (דרמ"ה סע"א) תלת נשמתין אינון כו' עד כגופא דאיהו מאנא לנשמתא. והמכוון שע"י יחוד זו"נ נמשכים ב' בחינות בהנשמה. כי ז"א הוא סוף עולמות הא"ס כמ"ש בענין הכרובים כרוב אחד מקצה מזה ובו ועל ידו נמשך מא"א ועתיק עד א"ס והנוק' היא שרש דבי"ע הנקרא גופא והנשמה הנולדה מיחוד זו"נ כלולה מב' בחי' אלו והיינו ענין מ"ה וב"ן שהם זו"נ הנק' שמים וארץ וזהו שהנשמה יש בה ג"כ בחינות שמים וארץ והיינו בחי' מ"ה וב"ן או מקיפים ופנימיים יחידה חיה ונר"נ כו' אשר בחי' נר"נ נק' גוף לגבי חיה יחידה כו' והנה יש נשמות עליונות שעיקר הנשמה מז"א הנק' שמים וקצת מהמל' הנק' ארץ ויש להפך וכמ"ש במק"מ בראשית (דל"ז ע"ב) וזה היה ענותנותו דמשה שנסתפק מאיזה משני בחי' הנ"ל הוא עיקר נשמתו כו' ובאמת שרש נשמתו מלמעלה מעלה וע"ש ברבות:

קיצור וכדי שיהיה נמשך תוספת אור הנ"ל זהו דוקא ע"י העלאת מ"ן מעוה"ז בבחי' רעו"ד בכל מאדך שזהו ענין במקום שבע"ת עומדים ועמ"ש בד"ה וישב יעקב ובד"ה מי מנה בענין אף עשיתיו ובד"ה עלי באר. וענין בכל נפשך ע"ס שבנפש ובכל מאדך רצון יחידה ולבוא לבחי' זו זהו ע"י רחמים. וזהו דרך הנשר בשמים כי בחי' זו דיחידה נק' שמים מקיף סולם כו' מגיע השמימה. שמים מאש רצוא מ"ה ארץ שוב ב"ן יקרא אל השמים מעל כו'):

ג והנה ע"י אתעדל"ת שבבחי' בכל מאדך שהוא בחי' תשובה נמשך מלמעלה אתעדל"ע שיהי' השמים כסאי. פי' כמו עד"מ האדם כשיושב על הכסא שנשפל בחי' אחוריים של הגוף לישב על הכסא וגם עי"ז נשפל ראשו כו'. כך ענין בחי' כסא למעלה הוא להיות ישיבת והמשכת א"ס ב"ה ממש עי"ז (כדכתיב (דניאל ז' ט') עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וידוע הפי' עתיק יומין הוא בחי' המתנשא מימות עולם דהיינו למעלה מגדר השתלשלות כו' והגם שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהוא בחי' ז"א. אך כי בז"א מלובש בחי' ע"ק וא"א ממש ולכן נאמר כמראה אדם דהיינו כמו בחי' א"א