מט ד

עיין בפ' משפטים (דקכ"ב א') ובמק"מ שם נשא (קל"ה א') אחרי (ס"ו ב') גבי בי נשבעתי ועמ"ש עוד מענין כסה"כ בסידור אחר עלינו לשבח בד"ה ביאור למ"ש בלק"א פנ"ב) כי הנה עם היות שהיושב על הכסא הוא בחי' הגוף עד"מ ולמעלה הוא בחי' המדות עליונות שנק' גופין חסד דרועא ימינא כו' תפארת גופא כו'. שהע"ס נק' רק גופא וכלי של המאציל ב"ה כדי שעי"ז יהיה הנהגת העולמות אך כמו שהנשמה מתלבשת בגוף ומיוחד עמו בתכלית כמ"כ א"ס ב"ה מלובש במדותיו ית' ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד. וע"ז ארז"ל בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה וברא את העולם כו' ולכן כאשר נמשכים המדות עליונות הנק' גופא ע"י הכסא להאיר בג"ע זהו תוספת אור מעצמותו ית' ממש וכמש"ל אות א' בענין באתי לגני כו' ועמ,ש בד"ה והיה לכם לציצית וזהו השמים כסאי. פי' שמים הוא בחי' אש ומים חו"ג דאצילות רצוא ושוב שמתייחדים ע"י תפארת קו האמצעי הוא נשפל לישב על הכסא. להאיר למטה להתהוות בחי' ג"ע נברא (ופי' שמים הם אש ומים יחד היינו יחוד הרצוא ושוב אז גם השוב הוא במעלה עליונה מאד כי השוב מבחי' ב"ן וכשנפרד מבחי' הרצוא דמ"ה יוכל להיות נמשך בבחי' יש אבל כשמיוחד בתכלית עם הרצוא יחוד מ"ה וב"ן זהו ענין שמים היינו שגם במה כלול ב"ן) ומי הוא הגורם לזה שיתהוה בחי' כסא הנ"ל ושיושפלו המדות למטה לישב על הכסא הוא בחי' שמים שהוא רצון העליון ב"ה בחי' מקיף על הכלים שא"א לו להתלבש בכלים הנה משם דוקא נמשך להיות בחי' ישיבה והשפלה זו (וביאור הענין כי הכסא הוא הפרסא המפסיק בין אצילות לבריאה שבה וע"י דוקא יומשך להיות נמשך אור האצילות בבריאה משא"כ אם לא היה הפרסא לא היה אפשר כלל להיות התחברות אצילות בבריאה וכמו בעולם התהו לא היה כלל התחברות וגילוי אצילות בבריאה. וכדי שיהיה התחברות זו זהו דוקא ע"י הפרסא וכענין ויבא משה בתוך הענן. וכענין המשל שבו ועל ידו דוקא אפשר להשיג השכל ואף שהמשל מעלים עליו הנה זהו סיבה שיוכל להשיגו משא"כ בלא המשל א"א להשיגו כלל. א"כ ההעלם של המשל הוא סיבת הגילוי. ובאמת שרש פרסא זו נמשך ממקום גבוה מאד וכמ"ש בת"א בד"ה והבדילה הפרוכת וזהו ענין השמים כסאי שע"י שמים תשובה עילאה רצון העליון ממשיכים בחי' כסא הנ"ל וזהו ענין סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו ועיין מזה בהרמ"ז תרומה (קס"ה ב'). גם י"ל בענין השמים כסאי עפמ"ש במ"א בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י בענין ג' פעמים קדוש אשר הקדוש הראשון דאסתלק ו' רזא דשמים עילאין לעילא כו' ולבתר נהיר ההו נהירו עילאה על כורסייא דאיהו שמים כו' וכדין אקרי קדוש כו' ע"ש. ומבואר שם פי' דאסתלק ו' זהו ענין למסור נפשו באחד ועי"ז נמשך יחוד או"א להיות נמשך אור חדש כ'ו נמצא בחי' שמים שייך לתשובה עילאה. אלא שבחי' כסאי היינו כשנמשך אח"כ האור מלמעלה למטה כו' ועמ"ש ע"פ השמים מספרים כו' מנהרי ומנצצי כו' ועיין עוד בזח"א ויחי (דרכ"ט ע"א) ע"פ היושבי בשמים כו' על כורסייא דאקרי שמים כו' ועמ"ש סד"ה המגביהי לשבת כו'. ועפ"ז אפשר לפרש עוד במ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם כו' ואח"כ נאמר ויקח כו' את האדם ויניחהו בג"ע ולכאורה הוא כפל ענין שכבר נאמר וישם שם את האדם אך הענין דמבואר במ"א ע"פ שמח כו' כשמחך יצירך בג"ע מקדם דהיינו כמו שבתחלת בריאת העולם היה הגילוי באתעדל"ע מצד עצמו וזהו ענין מ"ש תחלה וישם שם את האדם אשר יצר דהיינו בחי' אדם העליון וכמ"ש בפ' בראשית (דכ"ו ע"א) וזהו אשר יצר ע"ד יוצר אור ובורא חושך כו' כמ"ש במ"א. ופסוק ויקח כו' את האדם קאי על אדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה דהיינו שמעתה ימשיך זה ע"י אתעדל"ת דוקא:

קיצור וזהו השמים תשובה ממשיך כסאי וע"י יתיב לרוכב בערבות. וישם שם את האדם כו' כשמחך כו':