נא א

קיצור. כיון ע"ס שבנבראים אין ערוך כלל לגבי מהות ע"ס דאצילות איך אפשר שמע"ס דאצי' יומשך ויתגלה בג"ע לנשמות דבי"ע אך זהו ע"י הפרסא שבין אצי' לבריאה והיא הנק' כסאי]:

ג והנה בחי' כסא הנ"ל נמשך מבחי' שמים פי' שמים הוא תפארת דאימא שת"ת נק' שמים שכלול מאש ומים שהם חו"ג וגם שמים הם מקיפים והיינו תפארת דאימא שנעשה כתר לז"א אשר בחי' כתר הוא יחידה שהוא בחי' מקיפ והמקיף דיחידה הוא מקיף הראש והרגל בהשוואה אחת כמ"ש בע"ח שער העקודים פ"ה בהג"ה ממה"ק שלכן נק' יחידה כו' ולכן כמו שמקיף על חב"ד דז"א מלמעלה עד"מ כך הוא מקיף ג"כ מתחת רגליו מלמטה ולכן ממנו נמשך ג"כ הפרגוד והמסך שבין אצילות לבריאה (וכמ"ש בע"ח שמ"א שהמסך הוא החשמל שנמשך מבחי' בינה ומבואר בהרמ"ז ס"פ יתרו (בדף ע"ח) שסוד החשמל הוא בת"ת בין דאימא בין דז"א נמצא שהמסך הנ"ל נמשך מת"ת דאימא וזהו השמים ממש כסאי אלא שמ"מ מבואר שם בע"ח פ"א ואל תטעה לומר כי זהו האור המקיף כו' ע"ש דהמסך הוא החיצוניות דת"ת דאימא ואמנם היחידה והמקיף דז"א הוא עצמיות ת"ת דאימא ומ"מ המקיף עצמו הוא הגורם להיות בחי' כסא ומסך הנ"ל ולכן המסך הנ"ל נק' רקיע כנודע מענין יהי רקיע כו' ויהי מבדיל כו' ולכן נק' ג"כ ג"ע מתיבתא דרקיע לפי שהתענוג הנמשך בג"ע נמשך ע"י בחי' רקיע הנ"ל ועמ"ש מזה בד"ה קא מיפליג במתיבתא דרקיע אם בהרת כו' והגם שנאמר וממעל לרקיע כו' דמות כסא כו' אך כי יש כמה בחי' מסכים בין עולם לעולם יש שנק' רקיע ויש שנק' כסא וע' במק"מ פ' נח (דע"א ב') וס"פ ויגש ובע"ח שער כסה"כ) והוא ג"כ הגורם שנשפל הגוף בבחי' אחוריים לישב על הכסא ומאירים המדות דרך המסך שיוכל להיות בחיי' השפעת חסדו בג"ע בחי' זיו כו' והנה גם בין אריך לאצילות יש ג"כ בחי' פרסא תפארת דאריך כתר לאו"א (ועמ"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה ועיין בפ' נח דס"ה א') והנה המשכת בחינת השמים כסאי הנ"ל הוא ע"י תשובה עילאה בכל מאדך רעותא דליבא שזהו בחי' הכתר דכנ"י שהוא בחי' יחידה (ועיין בד"ה כי על כל כבוד חופה הנ"ל וע"פ מקושש בענין עושין רצונו של מקום) שמתוקף רצון זה שמעומקא דליבא אזי אין יוכל להיות במוחו שום הרהור ורצחן אחר ע"כ נק' יחידה שאין בלבו אלא אחד והוא כמו עד"מ כשמוליכין את האדם לדון דיני נפשות אין לו שום מחשבה ורצון אחר רק לדבר זה להציל נפשו כו' שרצון זה לפי שנוגע לעצמיות נפשו ממלא כל מוחו ולבו ומקיפו מראשו עד רגלו עד שא"א ליכנס במוחו שום רצון אחר משא"כ ברצון שאינו נוגע כ"כ עד מיצוי הנפש ממש אע"פ שנוגע לו הרבה כמו כשיעסוק בפרנסה ברצונו אעפ"כ יכול להיות אצלו רצון אחר ועד"ז יובן ענין בחי' יחידה באלקות שנגע כ"כ הרצוןעד שהנפש ממש ועד בכלל עד שאין לו שום רצון אחר כלל וכלל מעניני עוה"ז כו' ועז"נ מכפירי' יחידתי לכן עי"ז ממשיכים ג"כ למעלה בחי' יחידה וכתר דז"א שיהיה השמים כסאי ולכן פעם נקרא בחי' תשובה עילאה בינה ופעם נק' כתר היינו תפארת דאימא שנעשה כתר לז"א (ועד"ז נק' שער החמשים דבינה בשם כתר וכמ"ש במ"א וע' בזהר ויקרא (דט"ו ע"ב ודף י"ו ע"ב) בענין תשובה וזהו נכון כסאך מאז ועפמ"ש סד"ה ביום השמיני שלח בענין אז תשמח כו' וזהו שארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וזהו ענין בינה מקננא בכורסייא ועי"ז נמשך תוספת אור בג"ע כי ולתבונתו אין מספר כתי' משא"כ על בחי' מל' נאמר המוציא במספר צבאם וע"י כורסייא נמשך בג"ע מבחי' בינה ולתבונתו כו' וזהו שבינה ותבונה נק' העולם הבא):

(קיצור. והנה כסא ופרסא הנל שרשה נמשך מת"ת דאימא שהוא כתר לז"א המקיף ונק' יחידה וגם בין א"א לאצי' יש ג"כ פרסא שנמשך מת"ת דא"א שנעשה התר לאו"א והוא נמשך ע"י תשובה עילאה בכל מאדך יחדה שאינו סובל שושם רצן אחר כו' נכון כסאך מאז):