נא ב

ד והארץ הדום רגלי. היינו להשפיל א"ע מי אנכי להתקרב ויירא מגשת אליו וגם התורה ירדה ונתלבשה בלבושים גשמיים רק בחי' שום תשים עליך מלך עול מלכות שמים ועול מצות וכמ"כ מעורר למעלה שיורד מדת מלכות להחיות נבראים (וזהו כמשל הרגל שיורדת למטה מהכסא ועמ"ש בזה בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר) ולכן בנין המל' מהגבורות וז"א מחסדים (ועמ"ש מזה בד"ה וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך) כי בחי' מלכות אין מלך בלא עם דינא דמלכותא דינא ולכן נק' מזבח דכתיב והאש תמיד תוקד על המזבח ונק' אשא תכלא דאכיל כו' ולפעמים נק' בחי' נר בהעלותך את הנרות שיש כמה גבורות שונים ומיני צמצומים בספי' המלכות אבל הכלל שבנינה מן הגבורות ע"כ המשכה זו הוא ע"י קבלת עול כו' (ועמ"ש סד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק). והנה בזהר פקודי (דרמ"א א') פי' ובגין דבעי לאתפשטא יתיר לתתא אמר הדום רגלי דהיינו כידוע מענין רגליה יורדות כו' שמתלבשת גם בהשרים של עובדי כוכבים להחיותם אבל בזמן בהמ"ק לא היתה מתלבשת בהם לכן נק' בהמ"ק הדום רגלי אלקינו (בדברי הימים) ועמ"ש סד"ה הנך יפה בענין הנה עין ה' אל יראיו כו' להציל ממות נפשם כו' ועד"ז משחרב בהמ"ק אין להקב"ה אלא ד"א של הלכה וזהו ג"כ והארץ הדום רגלי כי ארץ נק' תשבע"פ. ואולי הדום זהו הפרסא שבבי"ע עצמו בין עולם לעולם או היכל ק"ק דיצירה ועשיה ועד"ז נאמר בשבת אם תשיב משבת רגלך. ועמ"ש ע"פ הזהר פ' קרח (דקע"ח ע"א) בשעתא דבעא יומא לאתקדשא כו' ועמ"ש בד"ה ויקהל משה בענין סמיכת שבת למלאכת המשכן כי אחר המשכה צ"ל א"ח שלא יומשך יותר מדאי ועמ"ש ע"פ המאמר שמות רבה פכ"ג ע"פ אז ישיר בענין אגוסטוס יושב כו' דמעלת הישיבה על העמידה שהרגלים נגבהים כו' והיינו שלא יהיה רגלי' יורדות. וזהו ע"פ שני עדים כו' יקום דבר ופי' ברע"מ פ' שופטים (דער"ה א') דהיינו מ"ש העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי הנה פי' יקום דבר הוא עליית המל' להיות לה קימה מעלייתא וכינין אגוסטוס יושב וכמ"ש בפ' ויחי (דרל"ט ע"א) מתל למלכא דהוה יתבי בכורסייא כו' אקרי מלך עילאה כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי ועמ"ש מזה בד"ה והיה מדי חדש שזהו ההפרש בין שבת לחול שבשבת הוא עליות הדב ור לבחי' תענוג העליון וח"ע וזהו אם תשיב כו' ודבר דבר כו' וז"ש ותקם את דבריך כי צדיק אתה וקימה זו הוא ע"פ ב' בחי' הנ"ל דשמים וארץ כו' רצוא ושוב כי השמים כסאי וזהו בחי' מלך עילאה כנ"ל והארץ הדום שלא יתפשט יותר מדאי כנ"ל:

(קיצור. ענין והארץ הדום כו' כי ארץ שפלות שמשפיל א"ע בבחי' שוב ועד"ז למעלה המשכה בעשיי' אך צ"ל הדום שרפרף כו' ואפ"ל שמים ג"ע עליון כנ"ל ע"י כסאי. והארץ ג"ע התחתון שנמשך מבחי' רגלי נה"י מדלג ומקפץ כו' והדום ג"כ פרסא שבבי"ע עצמו בין עולם ועולם כו' ואולי היכל ק"ק דעשיי' או דיצירה):

ה ועתה צ"ל ענין ההפרש בין בחי' השמים כסאי והארץ הדום רגלי ובין בחי' השמים החדשי' כו'. דהנה ידוע שג"ע הוא רק לפי שעה ועיקר הגמול הוא רק באלף השביעי למחר לקבל שכרם והנה בזה הזמן הכל ע"י אתעדל"ת אתעדל"ע שלפי הערת המ"ן הוא המשכת המ"ד שהוא המשכת המוחין ולפי המוחין הוא הכתר שלפי ערך הפנימי כך הוא המקיף רק שכתר הז"א האמור למעלה הוא בחי' גדלות ואף בראשית בריאת העולמות שהיה שלא ע"י העלאת מ"ן אעפ"כ הוא ע"י שעלה במחשבה התענוג מההעלאת מ"ן שיהי' אח"כ כמאמר בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית ישראל עלו במחשבה שיעלו מ"ן וארז"ל ע"פ עם המלך ישבו במלאכתו במי נמלך בנשמתן של צדיקים והיינו ע"י בחי' בכל מאדך נמשך הכתר כנ"ל. אמנם לע"ל כתיב וגבה מאד פי' שגם המאד יוגבה ברום המעלות יותר מבחי' ההעלאה