שיר השירים - הוספות

נא ג

בס"ד

קיצור ע'פ הנך יפה רעיתו

(א) רעיתי מפרנסתי שממשיכים גילוי אור א"ס במחשבה עילאה והיינו ע"י ועמך לא חפצתי וזהו הפי' השני דרעיתי לשון אהבה וריעות ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה גבי רעיתי:

(ב) וכתיב יפה את רעיתי רעו"ד כתרצה הרצון שבמוח ואהבת ב"פ אור. ועמ"ש בענין הרצון שבמוח שהוא בחי' חכמה המקבל ממזל ונוצר חסד ונוצר אותיות רצון בביאור ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות. ורעותא דלבא הוא הנמשך מההתבוננות בינה לבא ועמ"ש מזה בד"ה עיני כל. ג"כ בפ' מטות. וע"ז משבחה הנך יפה רעיתי. יפה כתרצה. ועי"ז ממשיכים התלבשות אא"ס בחכ' ומדות. וע"י התלבשותו בחכ' נק' אב ונמשך משם החיות בהנשמות שנקרא רגל ברא כרעא דאבוה (ועמ"ש בביאור הזהר ר"פ כי תשא גבי והדל לא ימעיט כו') שנמשך בכל אחד הכח מחכ"ע לבוא לבחי' ביטול ממש כח מה וכמ"ש בסש"ב ס"פ י"ח. ועד"ז יובן ענין אכיל' מצה בפסח שנק' מיכלא דמהימנותא היינו מה שהוא ית' רועה ומפרנס הנשמות שנמשך מבחי' מוחין דאבא בכל נפש כו' ועמ"ש בת"א ע"פ כי אתה אבינו וע' מזה ברבות כי תשא ס"פ מ"ו. ויש להעיר מזה ג"כ לענין פי' שנקראו היו"ט שלש רגלים כי הם מקראי קדש ונמשך מבח' קדש העליון בבחי' הנשמות שנקראו רגל כרעא דאבוה כו' ועיין במא"א (אות ריש סעיף ט') בפי' ג' רגלים ובלק"ת מהאריז"ל ס"פ משפטים בענין ראיה ברגלים. ועד"ז י"ל בפי' מצות נ"ח עד שתכלה רגל מן השוק שע"י המשכת השמן והאור שמבחי' מוחין דאבא עי"ז יומשך החיות בבחי' הנשמה שנק' רגל כמ"ש נר לרגלי דבריך. שיכלה מבחי' השוק וטורי דפרודא הרומזים לתשוקות ותאוות גשמיים ולהיות אליו ית' תשוקתו וע' במדרש ג' שוקות הן. ומ"ש ע"פ פקדת הארץ ותשוקקיה:

(ג) ופי' הנך יפה. היופי הוא מהתכללות כמה גוונין יחד והיינו ענין אהבה שהיא גוון לבן עם יראה גוון אדום (וזהו המשל כברזא סומקא לסוסיא חיוורא כי לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ועד"ז נאמר דודי צח ואדום) וגוון הממוצע בחי' רחמי'. ואח"כ נמשך בחי' יופי מלמעל'. יאר פניו אתנו. ע"ד הקב"ה מושך עליו חוט של חסד כו' וזהו ענין שופרי' דר' אבוהו מעין שופריה וזהו הנך יפה הב' ע"ד תתן אמת ליעקב כמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי ואח"כ יש עוד עליה יותר בחי' עיניך יונים.

[/converted_footnotes]