יא ב

דאע"ג שמהותו ועצמותו ית' מלא השמים והארץ אך הוא קדוש ומובדל מהעולמות שאין משיגים אותו כלל ומה שנמשך ומתגלה בעולמות זהו רק בחי' זיו יקריה זיו והארה לבד ועמ"ש מזה בד"ה ויקח קרח ובד"ה וזאת המצוה. ואמנם ע"י תומ"צ ובפרט מעשה המשכן ועבודת הקרבנות הוא להמשיך גילוי אור הסוכ"ע ממש שהיא בחי' אני מלא להיות בגילוי ממש וכמ"ש לע"ל ומלאה הארץ דעה את ה' ועמ"ש מזה בד"ה וידעת היום, וזהו ענין לשון שבעת ימי המילואים שהוא להמשיך מבחי' את השמים ואת הארץ אני מלא בבחי' מלא כל הארץ כבודו. ועמ"ש במ"א ע"פ ואולם חי אני וימלא כבוד ה' כו'. ועיין ר"פ ויקרא ד"ב ע"ב בענין מלא לא כתיב ובמק"מ שם וכנזכר לעיל ע"פ ויקרא אל משה ועיין בפ' נשא דקמ"א ע"ב בענין שם מלא ודקל"ט ע"ב. ועמ"ש סד"ה לא תהיה משכלה בענין את מספר ימיך אמלא מילוי היומין כו'. (וגם כאן י"ל כיהוא ית' נק' המתנשא מימות עולם סוכ"ע ושבעת ימי המילואים היינו להמשיך מבחי' המתנשא כו' בימות עולם מדות דאצילות, ועיין באדרא דף קל"ד ב' שיש ימי קדם וימי עולם כו'. וזהו ג"כ ענין כי שבעת ימים ימלא את ידכם כי הכהן הוא בחי' חסד דרועא ימינא וימין מקרבת שהוא בחי' שושבינא דמטרוניתא, ונודע כי החינוך צ"ל ע"י המשכה מבחינה עליונה יותר והיינו מבחי' ההוא שמן עילאה שהוא אור וחיות שבעת ימים שהם ז"ת כנ"ל ועיין ר"פ יתרו דס"ז ע"ב ובהרמ"ז שם שמבחי' הנ"ל נמשך הכח ועוז לבחי' כהן איש החסד שיוכל להעלות כו' ועמ"ש ע"פ ביום השע"צ בענין פי' ה' צלך על יד ימינך הוא האהבה שבנפש וה' צלך על יד ימינך הוא מה שנמשך ע"ז מלמעלה מבחי' וימינו תחבקני ועמ"ש סד"ה ואכלתם אכול מענין ביום המשח אותו ועמ"ש בד"ה לכן אמור לבנ"י מענין אשר נשאתי את ידי ובד"ה וידבר דעשה"ד בענין פי' נדבת ידך ובד"ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם קדש ובביאור ע"פ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר). ועיין עוד מענין ימי המילואים בזהר פ' צו דף ל"ד ע"ב ובסוף ח"א סי' כ"ה עוד יש לומר לענין פי' ימי המילואים ע"ד מ"ש בזהר ח"א דס"ז ע"א בפי' לה' הארץ ומלואה. ח"ב וארא ד' כ"ב ב' ד"נ ע"א דקצ"ה ע"ב. ח"ג דמ"ה ע"ב וע"ש ג"כ דמ"ב ב'. עוי"ל בפי' ימי המילואים ע"פ משארז"ל פ"ק דמגלה דף ו' ע"א ופ"ג דפסחים דמ"ב ע"ב ע"פ בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים כו' אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. ופי' בע"ח שער מיעוט הירח ספ"ב שהמלכות דאצי' נאצלה בסוד שרש רק בחי' נקודה אחת וט"ס באין לה בסוד תוספת ממלכיות שבט"ס העליונות. ובשעת חורבן בהמ"ק נתלבשו הט"ס שבה ה נ"ל בקליפות, וזהו ענין שנתמלאה צור כו'. ועד"ז יש לפרש המדרש רבה באיכה ע"פ גדע בחרי אף כל קרן ישראל כו' יעו"ש. וזש"ש ג"כ במדרש ע"פ וילכו בלא כח לפני רודף א"ר אחא כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא היינו מה שנתמלאה צור כו' והיה הרודף מלא. ובעבודה היינו מה שכל הע"ס שבנפש השכל והמדות הוא מעמיק בהן רק בתאוות נפשו הבהמית. שעי"ז נעשית הנפש הבהמית והיצה"ר בבחי' בנין ע"ס. ובנפש האלקית נשאר רק נקודה אחת היא בחי' האמונה כי אפילו במצרים שהוא תכלית הקטנות נאמר ויאמן העם כו' ואפי' גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא הרי שמאמין בהקב"ה ועכ"ז עובר על רצונו ית' לפי שאמונה זו היא רק בחי' מקיף ועטרה. וצ"ל הדעת וההמשכה בפנימיות וזהו ענין התפשטות ט"ס מהנקודה שיומשך הגילוי בשכל ומדות כו'. ועי"ז ממילא נחלש כח נה"ב ותאוותיה כי האור דוחה את החושך וזהו ג"כ ענין אמלאה החרבה להפך כי ירושלים הוא יראה שלם ע"ד יראו את ה' קדושיו וכשנבנה בחי' זו בשלימות עי"ז