טו א

אצל הר סיני, וע"כ נקראו בשם נער כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו (בהושע סי' י"א), ולכן אף שהיה להם אז התגלות נסים גדולים ועצומים שהוא ע"י ירידה הארה גדולה ועצומה מא"ס ב"ה הסוכ"ע, אמנם לא היה הארה זו מאיר ומתגלה בהם כ"א בתכלית הקטנות (וע' בפע"ח גבי כוונת שביעי של פסח שנז' קטנות כו' ע"ש, דלכאורה תמוה איך הוא בחי' קטנות והלא אדרבה האור והגילוי נמשך מבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות וכמ"ש בזהר בעתיקא תליא. ולפי הנ"ל א"ש דבאמת הגילוי הוא מבחי' גבוה מאד אבל הגילוי להם הוא בבחי' קטנות מטעם הנ"ל שהרי לא קיבלו עדיין תומ"צ ולא היה בהן עדיין שלימות כמ"ש בזהר (ועיין בגמרא פ"ח דב"ק דף צ"ב סע"ב כד הוינא זוטרי כו' ועיין מענין כי נער ישראל ברבות כי תשא ס"פ מ"ג ובשה"ש רבה בפסוק אפריון עשה לו ובזח"ב ס"פ בא דמ"ג ע"א. ויקהל דרי"ז סע"א. ובמק"מ שם. ועמ"ש בביאור ע"פ שימני כחותם בענין הרצועות דתש"ר)). והוא עד"מ מאהבת האב לבנו שיש בזה ב' אופנים, דהיינו כשהבן הוא קטן אז האהבה מהאב אליו היא בבחי' הגילוי ותוקף במאד עד שמחבקו ומנשקו ונושאו על זרועותיו. אמנם עכ"ז אין האהבה מתגלה כ"כ בהבן הקטן רק בדברים קטנים, שהרי אינו מבין ומרגיש עדיין כ"כ הדברים הגדולים. משא"כ כשהבן גדול דהגם שאז האהבה מהאב אינו נראה ונגלה כ"כ להיות מחבקו ומנשקו עכ"ז מתפשטת ומתגלית לבנו יותר ללמדו חכמה וליתן לו כל צרכיו אז בגדלותו שהם דברים גדולים כו'. וכמ"כ למעלה עד"מ הנה ביצ"מ שנאמר כי נער ישראל שעדיין לא הי' בהם שלימות כ"כ, לכן אע"פ שהגילוי הי' אהבה רבה ממקום גבוה מאד. אמנם לא האיר בהם רק בבחי' קטנות, וע"כ אין גומרין בו את ההלל. (והא דבימים ראשונים של פסח גומרים את ההלל מבואר בזהר שם וגם ע"פ פשוט הוא נכון כי אע"ג שלא הי' בהם עדיין שלימות כ"כ מ"מ הרי יציאתם מבחינת מצרים שהיא מאפילה לאורה ברוחניות ג"כ שמבחי' מצרים ערות הארץ ומ"ט שערי טומאה יצאו להיות עבדי ה'. א"כ אין לך דבר גדול מזה אף שלא נשלמו עדיין עד קבלת התורה וע"ז* גומרין את ההלל ביום צאתם ממצרים), משא"כ בחג הסוכות שהוא אחר קבלת התורה שבחי' אהבה העליונה מאיר ומתפשט בהם בבחי' גדלות עד"מ אהבת האב לבנו הגדול שמתגלית ונמשך ממנה דברים גדולים כו' כנ"ל, ע"כ גומרין בהן את ההלל בכל ימי החג. ובהקדמה זו מובן ג"כ הטעם שבשמע"צ נאמר עצרת תהיה לכם שמאיר ומתגלה לכם ממש משא"כ בשביעי של פסח נאמר עצרת לה' אלקיך שאינו מאיר ומתגלה בבחי' לכם כ" כ עד קבלת התורה, (ולכן נקרא שבועות עצרת בגמרא, ואמרו בו הכל מודים בעצרת דבעינן לכם כו' *. ועיין ברבות בשה"ש בפסוק מה יפו פעמיך אמר ר' יהושע בן לוי ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח אלא כו' ע"ש, הרי דחג השבועות הוא לגבי שבעת ימי הפסח דוגמת שמיני עצרת לגבי שבעת ימי הסוכות. והיינו כנ"ל שבפסח לא נמשך הגילוי כ"כ בבחי' לכם עד חג השבועות שניתנה בו תורה, והנה בענין הלל פי' הרמ"ז פ' אמור דצ"ו תחלת ע"א שכן ההלל סודו להאיר במל' סוד אדני גימטריא הלל כו'. ולכן לא נאמר הלל גמור עד חג השבועות עכ"ל. וענין להאיר בשם אד' י"ל שיובן ממ"ש בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' שזהו כענין העונה איש"ר מברך בכל כחו כו' ע"ש. ובספר מאורי אור אות ה' סי' י"ד כתב הלל נק' המלכות כי היא מהלל תמיד להוי', ויש הלל גמור מל' פרצוף שלם ויש הלל שאינו גמור חצי פרצוף מחזה ולתתא עכ"ל. והפרש זה הוא כענין מעלת בית ראשון על בית שני כמבואר בזח"ב שמות ד"ט ע"ב ובמק"מ שם ע"ש שזהו כענין ה' עילאה וה' תתאה, ועד"ז כ' בפרדס בעה"כ ערך הלל. הלל גמור ושאינו גמור יש שפי' כי הגמור הוא בסוד הבינה ושאינו גמור בסוד המל'.