טו ד

וקמו כמו נד כנ"ל וכמ"ש ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח כו' קרח בחי' חרק. וזהו ויהי הענן והחושך ויאר כו'. ויאר לשון זכר קאי על החשך שהחשך האיר להם. דהנה במעשה בראשית כתיב ויבדל אלקים בין האור כו' בחי' פרסא מפסיק בכדי להיות השתלשלות העולמות והתחלקות כו' רק ביום א' משימ"ב שמשו אור וחושך בערבוביא ובכדי להיות השתלשלות כו' הבדיל כו'. ובשעת קי"ס האיר בחי' החשך הנ"ל שהוא בחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' השתלשלות* (שמלמטה למעלה הוא נק' חשך משום דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכמ"ש מזה באריכות בד"ה שחורה אני ונאוה אש שחורה ע"ג אש לבנה כו' ע"ש). ולכן לא הקריבו שלמי שמחה בשביעי של פסח (צ"ע) שבחינת השמחה של שביעי של פסח גדול כ"כ שאינה יכולה לבוא לבחינת התגלות בבחי' פנימית שהוא בחי' אכילה כ"א בבחי' מקיף עליהם מלמעלה ולכן כתיב שם נשמחה שם דייקא. וזהו שארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה כו' שלעוה"ב ג"כ יתגלה גילוי אלקותו מבחי' שלמעלה מהשתלשלות לכן לא יתגלה בבחי' אכילה פנימית כ"א בבחי' מקיף כנ"ל (וע' במא"א אות אלף סעיף קע"ח שכתב אכילה ושתיה הכל מחיבור זו"נ כו') וזהו ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים דהנה בגמ' איכא פלוגתא חד אמר שמים קדמו כו' ואלו ואלו דברי אלקים חיים שבמעשה שמים קדמו ובמחשבה קדומה ארץ קדמה ובשעת קי"ס שנתגלה בחי' מחשבה עילאה ששם ארץ קדמה לכן כתיב הלכו ביבשה בתוך הים היינו בבחי' יבשה שקדמה לשמים כנ"ל:

ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת להוי' אלקיך לא תעשה מלאכה. הנה מצינו ששלשה ימים טובים נק' עצרת חג השבועות זמן מ"ת ושמע"צ שהוא זמן שמחת תורה ושביעי של פסח. וגדול מה שנאמר בשביעי של פסח יותר ממה שנאמר בכולן שנאמר בו להוי' אלקיך ולא לכם כבשאר יו"ט שיש בהם חציו לה' וחציו לכם כ"א כולו לה' והיא יום קי"ס וגדולה היתה ביזת הים כו' שהוא ענין העלאת ניצוצין כו' (ועיין ברבות שה"ש בפסוק תורי זהב ועמ"ש בד"ה נאוו לחייך בענין תורי זהב) וראתה שפחה על הים כו' קחם על זרועותיו, כמשל התינוק שאינו יכול לראות למרחוק והגביהו אביו לראות. והנה כתיב עד יעבור כו' עד יעבור כו' ב"פ. דהנה לעתיד כתיב והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לז' נחלים והדריך בנעלים (וע' ברבות ריש קהלת ס"פ הבל הבלים) וכתיב בתרי' אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דהיינו כמו שעברו בני ישראל בעלותם ממצרים את מי ים סוף שהוא בחי' סופא דכל דרגין כן לע"ל יעברו את הנהר להיות בבחי' עבר הנהר כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם והוא הנהר היוצא מעדן (ועמ"ש מזה בד"ה אם בחקתי) וידוע שעדן הוא בחי' חכמה ואיזהו חכם הרואה את הנולד בבחי' ראי' ונהר היוצא מעדן הוא בחי' בינה שהוא בחי' שמיעה והבנה בהתבוננות בגדולתו ית'. והנה י"ס נגזר לי"ב גזרים למנין שבטי בנ"י כדכתיב לגוזר י"ס לגזרים כל"ח בכדי שכל שבט ושבט במסילתו יכון כל חד לפום שיעורא דילי' (ועמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית) ולעתיד כתיב והכהו לז' נחלים כנגד בחי' ז' רועים ג' אבות וד' אמהות, (עמ"ש מענין ז' רועים בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב כולה כו' ושבעה נרותיה עליה. ועמ"ש בד"ה והיה אור הלבנה בענין שבעתים כאור שבעת הימים). והנה עתה בזמן דעכשיו לא נתגלה בחי' עבר הנהר הנ"ל אבל לע"ל כתיב אראנו נפלאות אראנו בחי' ראיה כנ"ל. וזהו אודך ה' כי אנפת בי דהיינו יסורים קושי השעבוד פרנסה ולכן ישוב אפך ותנחמני שע"י שסבלנו העוני והדוחק נזכה לבחי' התגלות בחי' בעבר הנהר כנ"ל. וזהו ששת ימים תאכל מצות ולא ז' ימים כי הפ' הזה