יז ד

איך שירדה פלאים כו' כי הרחמנות הוא לפי ערך הדעת כו' (ועמ"ש סד"ה את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו'). ומזה יובן למה קי"ס היה לי"ב גזרים לי"ב שבטים כי עכשיו שייך רחמנות של השבטים על ירידת הנשמה בגוף כו' שבעולם העשייה ההעלם וההסתר הרבה מאד משא"כ בעולמות עליונים וכנודע מענין אף עשיתיו כו' אבל לעתיד שיזדכך עולם העשייה ונגלה כבוד ה' שיהיה הגילוי בעשייה כמו למעלה א"כ אז לא שייך הרחמנות זו על הירידה בעשייה יותר מהבריאה כ"א הרחמנות של האבות עצמן שאפילו על עולמות העליונים שייך ונופל בחי' רחמנות כו' והנה כמו שבאתעדל"ת של רחמנות השבטים ממשיכים אתעדל"ע רחמים שלמעלה יותר דהיינו רחמים של האבות עצמן כמו למשל השבט של אילן שכופפין אותו שאזי נמשך עי"ז גם כל האילן עצמו ועי"ז נמשך גילוי אלקות ע"י התורה ומצות והוא המשכה שע"י התורה שלפנינו המשכת חכמה עילאה כו' וכמ"ש במ"א סד"ה מי מנה עפר יעקב שלהיות המשכת התורה הוא ע"י בחי' רחמים דיעקב וכדלקמן כך לע"ל ע"י גילוי הרחמנות של האבות עצמן בכל נש"י ימשיכו עי"ז אתעדל"ע מבחי' רחמים גדולים דא"א שלמעלה גם מחג"ת דאצי' וכמ"ש וברחמים גדולים אקבצך וכתיב וחסדי מאתך לא ימוש וחסדי דייקא כו' ועי"ז יומשך התגלות פנימית התורה שהיא בחי' מו"ס שלמעלה מחכמה דאצילות כו' ועפ"ז י"ל מה שארז"ל עץ הדעת חטה היתה. וקשה דבמ"א מבואר דחטה היינו כ"ב אותיות התורה. ואיך נק' עץ הדעת. אך הענין כמבואר במ"א בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע דהתשב"כ היא עץ חיים ותשבע"פ נק' בזהר אילנא דטו"ר. ולא שהיא ח"ו עץ הדעת טו"ר. כי תשבע"פ היא מל' דאצילות דאיהו וגרמוהי חד. אלא ר"ל שמתלבשת לברר עה"ד טו"ר שהיא קליפת נוגה וכמשנ"ת באריכות באג"ה בד"ה ברע"מ פ' נשא והמשכילים יזהירו כו'. והנה גם בתשב"כ כתיב בשברי לכם מטה לחם. מטה לחם הוא עץ חיים ובשבירת לוחות ראשונות נשתלשלה ונתלבשה בדברים גשמיים כו' (כמ"ש במ"א ע"פ זה בפ' בחקותי). והיינו שהרי כל התשבע"פ מקבל מתשב"כ והיא ביאור ופי' התשב"כ. ולכן אדה"ר לפני החטא היה למעלה מבחינה זו דבירור עה"ד טו"ר כמ"ש בספר הגלגולים פי"ט שאדה"ר לפני החטא היה בחינה זו דמשיח ולמעלה ממדרגת משה (ועמ"ש ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו כו') והנה מדור שלו היה בג"ע אשר ונהר יוצא מעדן כו' והיינו להמשיך בחי' עדן עצמו והוא פנימית התורה שיתגלה לע"ל ע"י משיח אשר זהו למעלה מבחי' אותיות כנ"ל בענין והניף ידו על הנהר כו'. ומכ"ז יובן ג"כ ענין תנופת שתי הלחם ע"ג שני הכבשים בחג השבועות. כי שתי הלחם היינו תשב"כ ותשבע"פ והכבשים הם בחי' רחמים מדתו של יעקב שע"י המשכת רחמים אלו ממשיכים גילוי התורה שהיא בחי' לחם וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא בחי' רחמים ועי"ז ואביא אתכם אלי (ועמ"ש ע"פ בהעלותך את הנרות בפי' וענין היתה לי דמעתי לחם כו') ואמנם תנופת הלחם והכבשים היינו להעלות התורה שהיא בחי' לחם חטה ולקשרה ולחברה באור א"ס ב"ה בחי' עדן העליון ממש וכן להעלות הרחמים של האבות למקורן ושרשן בחי' רחמים גדולים כו' (ועמ"ש מענין העלאה זו בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו. ושם בד"ה בענין האבות הן הן המרכבה) ולכן יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כנגד י"ג מדות הרחמים:

ה וזהו והחרים ה' את לשון ים מצרים (בישעיה סי' י"א) ופי' הרד"ק דהיינו נהר מצרים שהוא הנילוס וכ"כ במצודת. והוא מ"ש ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון ופרש"י הוא נילוס נהר מצרים כו'. וכ"כ בזח"א לך לך פ"א ב' שלכן נאמר כגן ה' כארץ מצרים לפי שלשם נמשך אחד מד' נהרות היוצאים מג"ע היינו שם האחד פישון כו' ובפ' חיי שרה דקכ"ה סע"א כ' מאי שם האחד פישון המיוחד מכולם כו'