יח ג

דייקא וזהו ענין ק"ש למסור נפשו באחד ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בני ישראל בפ' אמור וזהו הפי' מ"ש כאן שהמשכה זו הוא דוקא ע"י עבודה רוחניות שמבחינת לויתן דהיינו חיבור היש לאין כו' בבחינת מס"נ באחד ועי"ז ממשיכים להיות ילוה אישי אלי* (ועמ"ש סד"ה וללבן שתי בנות בענין ילוה אישי ובד"ה נשא את ראש בני גרשון). גם י"ל פי' עבודה רוחניות דנשמות שמבחינת לויתן ע"ד מ"ש בש"ע א"ח (סי' צ"ח ס"א) שהתפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה כו' וכענין המבואר בפע"ח שט"ז פ"א על האריז"ל אם הייתי דורש שמונים שנים כו'. והנה ארז"ל משחרב בהמ"ק אין שחוק כו' ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה (ועיין מ"ש במקום אחר על פסוק וכל בניך למודי הוי' ועיין בפרדס בעה"כ ערך כרובים וכרוב היינו כרביא. ועמ"ש בד"ה מי יתנך כאח לי ועמ"ש בפ' ויצא קנ"ו ובמק"מ שם) ע"כ הג"ה). אך להיות כי העוה"ז הוא גשמי לכן צריך לצדיקים שעבודתם בגשמיות לקיים מצות מעשיות והוא שארז"ל עמוד א' וצדיק שמו שעליו העולם עומד, (ועמ"ש בד"ה אשירה להוי' ועמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים* וע"פ טובה הארץ מאד מאד). וכל מה שיש ביבשה יש בים כי באמת צ"ל הא והא. כי הנה הילוך הצדיקים הנק' נוני ימא היא נפלאה וגבוה מאד כמו עד"מ הדגים ששטים בים כך הם שטים ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות שמחה בבשר כו' שהכל למטה במדרגה. משא"כ הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת (מיט איין שו"פ בל"א) עולים ומגיעים למעלה מעלה ואין זה כלל בבחי' התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנ"ל שבגשמיות שמחה בבשר שמחה ביין בחי' רשפי אש ושלהבת כו' אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת (ועמ"ש בבה"ז וירא (קי"ב א') ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' ומ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות בענין חייך שלך גדול משלהם) ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו' כנ"ל. וא"א לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא. ולכן לא קיים רשב"י בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנ"ל אלא הכל ברוחניות למעלה מבחי' שמחה בבשר כו'. וזהו ענין סנפיריו של הלויתן (הנק' פלו"ש פעדר"ן) שבהם הוא שט מן הקצה כו'. ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רז"ל. ולעתיד הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו. כי הנה עבודת הצדיקים שבבחי' השנית נק' שור הבר פני שור מהשמאל אלא שהוא בר וזך כו' כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות כמו ושמחת בחגך דיו"ט ואין שמחה אלא בבשר כו' אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו ח"ו וישיש בו אלא בחי' העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי. שהיה בזמן בהמ"ק שהיו ריח ניחוח ממש לה' ועד"ז הוא שמחה בבשר יו"ט וכמ"ש וישמחו בך כו' בך דייקא אלא שהוא לשון בקשה מפני שחרב בית מקדשנו כו'. וזה נק' שור הבר מלשון בר לבב פי' בשר זך ובר דהיינו שמחה לה' הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות כו'. אלא שאעפ"כ מילתא זוטרתא היא לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנק' לויתן לפי שבא מדבר גשמי ובעל גבול כו' משא"כ ההילוך שלהם שבטיסה אחת בקרירות ובנחת מגיעים למעלה מעלה שהיא גדולה יותר לאין קץ ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר. פי' שיעלה אותו ע"י הטיסה שלו וזהו בסנפיריו שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו' שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנק' שור הבר (וע' בפרדס בעה"כ ערך לויתן מענין הסנפירים). אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי בבחי' אחת עבודתם נעלית יותר אף שהיא בבחי' עבודה גשמיי' הרי כן צ"ל ע"פ התורה ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין כו' ומצד זה יעלה הוא אותו. וזה יראה הקב"ה לע"ל לצדיקים כללות עבודתם בהאי עלמא ששניהם כא' טובים בהא האי