יט א

בע"ח שם בהדיא, וצ"ע דלכאורה משמע שכל המלאכים יצאו מזיווג נשיקין כמ"ש בע"חשם. ומ"מ עכ"פ יש יתרון לבחינת בהמה על בחי' עוף בענין הכח והגבורה כו' הגם שיש יתרון לעוף בענין העפיפה כו' (ואפשר לומר דזהו כענין בחי' ב' שמות מ"ב וע"ב שבשמע והיה אם שמוע אשר שם מ"ב הוא בחי' העלאות ובשתים יעופף כו' והוא בחינת ובכל מאדך שבפ' שמע ובחי' זו הוא נעלה יותר משם ע"ב כמ"ש בפ' תרומה דקל"ב ב'. אך להיות המשכת אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה ומצות מעשיות זהו בחי' שם ע"ב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע"ב שי"ן (כמ"ש בת"ז)). וא"כ עד"ז י"ל ג"כ בענין נשמות הנק' נוני ימא ונשמות הנק' בהמת הארץ שעם היות יתרון מעלת נוני ימא שהם שטים בעליות ולייחד יחודים כו' ה"ז כעין בחי' העפיפה של העופין כו' אך שנוני ימא הם בים עלמא דאתכסיא ומ"מ יש ג"כ יתרון בבחי' הנשמות הנק' בהמת הארץ ע"ש ורב תבואות בכח שור והנה (בתהלים סי' נ') ע"פ בהמות בהררי אלף תרגם יונתן ותור בר דרעי בכל יומא בטורין אלפא. (ומבואר ענין זה בזח"ג בפ' פנחס דרי"ז א' ובח"א בפ' בראשית י"ח ב') והיינו בחי' מל' שנק' בהמה רבה שם ב"ן שהיא מבררת הניצוצים שנפלו בשבה"כ בבי"ע ואלף טורין היינו בעולם הבריאה כו'. וגם י"ל לכן נק' תור בר. כי בר היינו תרגום חוץ והוא שהמל' נק' עלמא דאתגלייא בחינת הדיבור כו' משא"כ בחי' ים עלמא דאתכסיא מחשבה כו'. (ועמ"ש בד"ה מי יתנך כאח בענין אמצאך בחוץ). והנה כתיב יודע צדיק נפש בהמתו והוא יסוד ז"א וכדאיתא בפ' פנחס שם במק"מ. וזהו ענין עמוד אחד וצדיק שמו שעליו העולם עומד וז"ש בזהר ההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא כו'. וזהו שאמרה אשת ר' עקיבא על ר' עקיבא יודע צדיק נפש בהמתו (בכתובות דס"ג). והנשמות הנמשכים מיחוד זו"נ נקראים ג"כ בהמת הארץ שור הבר. ועיקרם הם נשמות דבריאה הנולדים ונמשכים ממל' דאצילות. והיינו כמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד בפ"ע בעולם הבריאה כו' לידת הנוק' הנשמות והמלאכים לעולם הבריאה כו'. משא"כ נר"ן דאצי' ממש כ' לעיל מיני' אפשר לא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות כו'. וזהו כענין נוני ימא שהם בתוך הים והים מכסה עליהם וא"א להם להיות נפרד מהים (וכמ"ש בפ' בשלח בד"ה וירא ישראל וע"פ מאמר הזהר פ' בשלח דמ"ח ע"ב). אבל הנשמות שנבראו ממל' דאצי' בבריאה להיות יש ודבר נפרד נק' בהמת הארץ וכמו ברואים שביבשה נפש חיה למינה הגם שממנה הם חיים ואוכלים מצמח הארץ עכ"ז הם יש וד בר בפ"ע ולא כמו נוני ימא שהים מכסה עליהם וא"א להם להפרד מהים כו' כנ"ל. ועיין בע"ח שער סדר אבי"ע שמ"ז פ"ד שזיווג זו"נ דבריאה הוא להוליד למלאכים דיצירה הנשמות שלהן כו' ולא נשמות בנ"א דבריאה כו' א"כ כמו כן מש"ש זיווג זו"נ דאצי' שמולידים נשמות הצדיקים היינו ג"כ נשמות דבריאה כו' ע"ש ובפרק ה' וכ"כ במ"ח מסכת זיווג או"א פ"ג נותנים כח בזו"נ דאצילות להזדווג ולהוליד נשמות הצדיקים אל עולם הבריאה כו' בזו"נ דבריאה להזדווג ולהוליד נשמות המלאכים אל עולם היצירה וכ"מ בהדיא בזהר ויצא דקנ"ה ע"א ועיין בפרדס שט"ו פ"ד. אמנם בזהר ויקרא דכ"ד סע"ב משמע בהדיא שיש נשמות נמשכו מזיווג זו"נ דאצילות ונק' הנפש ההיא נפש דאצי' ממש (וכ"מ עוד בכמה מקומות בזהר בפי' בנים אתם לה' אלקיכם ועיין בזהר יתרו דפ"ז ע"ב ופ' ויקרא ד"ז ע"ב ור"פ משפטים דצ"ד ע"ב לפי' הע"ח של"ח דרוש ד' וכפשט ל' הזהר שם ובספר הגלגולים פ"א ופ"ך ועיין מ"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה וע' בזהר משפטים דצ"ו ע"א ואין כאן מקומו). אך עכ"פ מובן שסתם נשמות שנמשכו מיחוד זו"נ דאצי' בעולם הבריאה הם נעשו בחי' בריאה ע"י לידתן מהנוק' דאצי' כו'. וזהו ענין שנק' בזהר הי"ב שבטים שבבריאה י"ב בקר כו' והנה פי' י"ב בקר היינו שכחם רב בבחי' מרכבה להיות נושאות את הכסא ובחי' אדם דאצי' שעל הכסא