כ ב

ואי לזאת ועמך לא חפצתי אלא האהבה רבה היא ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה ממש ולאשתאבא בגופא דמלכא שלמעלה מעלה מבחי' זיו והארה, והגם שבבחי' זו א"א להיות ע"ד יושבין ונהנין מזיו כ"א אדרבה בחי' ביטול במציאות וכביטול והתכללות הנר באבוקה ((וכמ"ש בסש"ב פי"ט) הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי כו', משא"כ בחי' יושבין ונהנין שמהותה ועצמותה כמו שהוא כו') אעפ"כ זה רצונה וחפצה להתבטל במהותו ועצמותו מלהיות נהנין רק מזיו כו' (ועמ"ש* בד"ה מצה זו בענין מוחין דאבא ומוחין דאימא ועמ"ש בפ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ בענין ונפש כי תקריב). ואהבה זו נק' בחי' דכר כמו מעלת הזכר על הנקבה כי נשים דעתן קלות משא"כ הזכר שהוא בר דעת, וזהו שבחי' אה"ר הנ"ל נק' דכר שהוא דעת חזק שבוחר העיקר ולא הטפל הגם שלא יהי' בבחי' יש כו' ואינו חפץ הטפל אף שיהי' נשאר על מהותו נהנין מזיו כו', ואע"פ שגם בחי' זו נק' מקור חיים וכדאי כל יסורים דגיהנם בשביל ליתי לג"ע אפ"ה הוא רק בחי' עמך כנ"ל ואינו ערוך כלל לגבי אור א"ס ב"ה כי ביו"ד נברא העוה"ב, שכל בחי' העוה"ב אינו אלא בחי' נקודה. ולכן לא יחפוץ לעשות הטפל עיקר בשביל הלגרמיה שלו. וזהו הנק' במשנה שלא על מנת לקבל פרס שבחי' נהנין מזיו נק' פרס שאינו רק פרוסה מלשון הלא פרוס לרעב לחמך, ולכן אינו חפץ בפרוסה זו וזיו זה כ"א לאשתאבא בגופא דמלכא בבחי' ביטול בעצמיות אור א"ס ב"ה כו', אשר שם פרוסה הנ"ל כלא ממש חשיבי כטפה באוקיינוס. משא"כ בחי' יולדת נקבה זהו בחי' אהבה זוטא שהאהבה היא על מנת לקבל פרס בג"ע דהיינו שחפץ קרבת אלהים ולדבקה בו, דהיינו שתשאר עצמות ומהות הנפש כמו שהיא דבוקה בו ית' בג"ע. וזהו בחי' נפשי אויתיך כאדם המתאוה לחיי נפשו כו' ולכן בוחר יותר בבחי' הפרס שהוא רק זיו והארה ביו"ד נברא כו' כדי לישאר על מהותו ועצמותו של הנפש ואינו חפץ לאשתאבא וליבטל כהתכללות נר באבוקה בעצמיות אור א"ס ב"ה, ונק' בחי' אהבה זוטא זו בשם נקבה שדעתה קלה שעושה את הטפל עיקר דהיינו ע"מ לקבל פרס בשביל הלגרמיה שלו. וזהו נפשי אויתיך בלילה שבחי' אהבה זו נק' עדיין לילה היא אהבה של חושך כו'. וזהו הפי' שכשהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר. משא"כ איש מזריע תחלה יולדת נקבה. כי הנה נודע שהאוי"ר שהאדם מעורר בנפשו הם רק אתעדל"ת לאהוי"ר הבאים מלמעלה בבחי' אתעדל"ע (כמ"ש ע"פ וארא אל אברהם ובהערה לתיקון חצות), ולכן אם האתעדל"ת קדמה תחלה שמייגע א"ע להוליד אהוי"ר מרוח בינתו כו' אזי נמשך האתעדל"ע מבחינה ומדרגה גבוה מפנימית האור והחיות שמאיר אור א"ס ב"ה בכנ"י, ועי"ז יולדת זכר שיערה עליו רוח ממרום להיות האהבה בבחי' אהבה רבה למעלה מהשגת נפשו שיחפוץ ליכלל ולאשתאבא כו'. אך לפעמים הגם שאין אתעדל"ת מלמטה עכ"ז נמשך אתעדל"ע תחלה לעורר אתעדל"ת, וזהו הנק' איש מזריע תחלה. ואתעדל"ע זו כיון שנמשכה בלי אתעדל"ת אינה רק מבחי' חיצוניות האור והחיות שמאיר א"ס ב"ה, ולכן אעפ"י שהיא מעוררת ג"כ התהוות אתעדל"ת ונעשה בחי' הולדה מאחר שיש אתעדל"ע ואתעדל"ת, אך ההולדה היא רק בחי' נקבה שהוא האהבה זוטא הנ"ל לרוות צמאונה לבד ולא להשתפך נפשה בביטול ההשגה כנר בפני האבוקה. ועיין בזהר פ' תזריע דמ"ה סע"א ועמ"ש סד"ה והיה מספר בענין בת קול מכרזת, ועמ"ש בד"ה שבת שבתון הוא. והנה כשכנס"י היא בבחי' זו דאיש מזריע תחלה נקראת עקרה ואע"ג שיולדת נקבה שהיא בחי' אהבה זוטא נקראת עקרה כאילו אינה יולדת כלל,לפי שגם הולדה זו לא נמשך בה מצד עצמה ע"י אתעדל"ת שלה, רק שנמשך ע"י קדימת האתעדל"ע דאיש מזריע תחלה, א"כ אין נק' ההולדה על שמה, ולכן נקראת עקרה. וע"ז אמר ותגל העקרה בקבוץ בניה פי'