כ ד

א"ע ערום כו'. כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו כו' כדאיתא במנחות דף מ"ג ע"ב. וכן הוא ג"כ בירושלמי סוף מסכת ברכות. וצריך להבין למה היתה השירה על שניתנה בשמיני דוקא. אך הנה כתיב וביום השמיני ימול כו' ואפילו בשבת שמילה דוחה שבת. ולהבין יתרון ומעלה שיש במילה שהיא ביום השמיני לדחות מעלת ומדרגת קדושת השבת, צריך להקדים ענין השבת כי בו שבת כו'. ושורש הדברים הוא כי הנה כל המלאכות שבימות החול ל"ט מלאכות החורש והזורע כו' הם בחי' תיקון ובירור להעלות מכח הצומח אשר בארץ להצמיח כל מאכל אשר יאכל האדם וחי בהם כי הוא יברך על המאכל בתחלה ובסוף וממשיך בו קדושה וגם אח"כ כשמקבל חיות מזה המאכל נכלל חיות המאכל בחיות האדם ומתחזק כחו ושכלו ובכח ושכל זה מתפלל ולומד ומקיים מצות לכך גם חיות המאכל עולה עמו ונכלל באחד ואהבת כו', ועד"ז הן כל המלאכות כאפיה ובישול שהן תיקון המאכל שיהא ראוי לאכילת אדם. וכן האורג שני חוטין כו' וכיוצא בו הוא תיקון להיות ראוי ללבושי האדם. והבונה וכיוצא בו הוא תיקון להיות ראוי לבית אשר ידור בו האדם, כי דרך כלל כל המלאכות כולן הן במזונות ולבושים ובתים הן היכלות כו' כמ"ש במ"א וכל בירור זה הוא מרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבה"כ בבי"ע וצריך להעלותם מבי"ע לאצילות כי אצילות הוא עולם התיקון שכבר נתקן שלא ע"י האדם אך התיקון של האדם הוא בבי"ע שניתן להאדם לתקן ולברר כו' (ועמ"ש בפ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים). וזוהי עבודת האדם ימי החול, אבל בשבת אין בו בירור ותיקון כלל רק האכילה היא מלמעלה למטה צדיק אוכל לשובע נפשו כו' (כמ"ש בת"א פ' חיי שרה בד"ה יגלה לן טעמי כו') והן תלת סעודתי דשבתא ג"פ ביום השביעי, תלת זימנין נטיף טלא דעתיקא כו' שהוא מבחי' ענג העליון ויכל אלהים ביום השביעי ויכל לשון כלות הנפש מחמת תענוג דהיינו שהמשיך תענוג העליון והוא המ"ד שמברר המ"נ שכל ההעלאה שבימי החול הוא בחי' מ"נ ובשבת נמשך המ"ד באצי' בעולם התיקון שהוא מבחי' מ"ה כי ההעלאות דמ"נ הוא מבחי' ב"ן והתיקון הוא המ"ד שנמשך ממ"ה המברר הב"ן וזהו אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת מי שטרח בע"ש כו', ועיין מ"ש מזה ע"פ ראו כי ה' נתן לכם השבת והיינו שכפי ערך עליי' הב"ן המתברר כך ערך המשכת המ"ד המברר וכמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהוכשר בעיניו מאד לכך ויכולו שנכללו בתענוג עליון וכלתה נפשם כו' ומזה נמשך להיות ויכל ביום השביעי, וזהו ענין כי בו שבת כאדם ששובת ממלאכתו שהיה ט רוד בה כמו אם הוא מטריד שכלו לכתוב איזה דבר שאזי השכל מלובש במעשה הכתיבה וכששובת חוזר השכל למקורו כו', כך נכללו כל ההעלאות בעולם התיקון ולכן אין בו מלאכה מפני שכבר נשלם הבירור מעבודת האדם ממטה למעלה אלא הוא המשכת המ"ד באצילות עולם התיקון וכל זה הוא ענין השבת:

ב אבל מילה היא מדרגה הגבה מאד נעלה מבחי' אצילות שניתנה בשמיני דהנה כל הז' מלכים וימלוך וימת כו' עד מלך השמיני הוא הדר שרש התיקון הוא יסוד דא"ק שמשם הארת מ"ה שהוא ממצחא דא"ק, (ויסוד דא"ק הוא המשפיע בחי' פנימי) שהוא למעלה מבחי' מ"ה שבאצי' שכבר נמשך ונתלבש בעולם התיקון אבל שרש שם מ"ה למעלה בא"ק הוא גבוה מאד ונשא ממעלת מדרגת אצילות (וזהו כתר עליון כו' מלגאו איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצי' כו' ועד"ז בא"ק שהוא כתר דכללות וע' בד"ה* ענין האבות הן הן המרכבה ומשם יובן למה נק' ז"א ג"כ שם מ"ה, ועמ"ש בביאור דמזוזה מימין בענין אויר שהוא ג"כ בכתר ובז"א) ונק' רעוא דכל רעוין פי' מקור כל הרצונות קדמון לכל הקדומי' כי בריאת העולמות הוא מפני שכשעלה ברצונו כו' אבל להיות