כא ב

מארז"ל במשנה ספ"ג דנדרים גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות ופי' במק"מ פ' פנחס דרל"ג ע"ב דהיינו שנמשך מיסוד דא"א שיש בו י"ג ת"ד שהם י"ג מדות הרחמים שזהו למעלה מבחינת שבת שהוא מבחינת חכמה מוחין דאבא ועמ"ש בד"ה שבת שבתון הוא לכם והמשכה זו נמשך בבחינת מלכות וע"כ נקראת עי"ז מטרוניתא יותר גדולה:

ג וזהו ענין מ"ש בת"ז תמן מל תמן נצח כי כל התפשטות אורות עליונות מריש כל דרגין הוא רק מבחינת נה"י דא"ק ולמעלה מנה"י לית מחשבה תפיסא ביה ואין שם שום גילוי ולא כמו שאר פרצופי אצילות עתיק וא"א ואו"א כו' שהז"ת דעתיק הם מלובשים בא"א וכן ז"ת דא"א מלובשים באו"א כו' וע"ז אמר אבא אחיד ותליא בחסד הוא חסד דא"א ואימא אחיד ותליא בגבורה הוא גבורה דא"א שאו"א הם המלבישים זרועות דא"א כו' אבל בא"ק אינו כן רק הנה"י לבד כו'. וזהו תמן נצח פי' נצח דא"ק דהיינו גילוי ההשפעה שההשפעה היא מצד החסד ונצח הוא ענף החסד, אלא שהחסד הוא ההשפעה מצד המדה עצמה שכך הטבע להיטיב ונצח הוא ההשפעה מצד שכך עלה במוסכם והוא ענין נתינת ההשפעה בלבד. כי הנה נודע שיש ג' פרקין בהשפעה חח"ן חכמה שבחסד שהאהבה היא מצד הדעת וחסד שבחסד היא האהבה מצד הטבע אבל נצח שבחסד אינה מצד מדת האהבה רק כמו דרך עקשות שנותן שלא כמדתו רק אעפ"כ כך עלה ונגמר אצלו לעשות חסד והוא גילוי הבא לבחינת מעשה בלבד. אך כדי להיות תמן גילוי הנצח דא"ק צ"ל תחלה תמן מל להיות גילוי בחינת יסוד דא"ק פנימית השפעה כי מל לשון גילוי ולשון כריתה ומלילה כנ"ל. (ועמ"ש בע"ח שער האונאה פ"ג שאין החסדים דנו"ה דז"א יורדים במקומם כו' כל זמן שלא כרתו הערלה כו' ע"ש). וגם מל בגימטריא שבעים להיות גילוי כל הז' עליונות ע"י מילה זו כי להיות גילוי נצח צ"ל הארה הבאה מלמעלה מעלה כי הגם שנצח הוא בחי' ומדרגה תחתונה בבחי' סוף המעשה מ"מ שרשה הוא ממדרגה יותר עליונה וכנודע ממ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת כו' שבזה תלוי סליחת העון לפי שישראל יש להם בחי' מדת קשה עורף כי להיות עקשות הוא ממה שכך עלה ברצונו שלא ניתן להשגת והבנת טעם המושג וה"ז למעלה מן הדעת אלא כשבא וירד למטה מתלבש בבחי' שלמטה מן הדעת כו', ולכן אנו רואין בתינוק שההליכה ברגליו היא באה לו באחרונה אחר שנשלמו גמר מוחין דיניקה כו' הגם שמבין ויודע מקודם גם יודע קצת לדבר כו' (ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי גבי פי' אל עליון גומל חסדים טובים, ובמ"א נתבאר שהנצח נמשך מבחינת גדולה כי כל איש רחב לבב בגדולה יתירה כן לפי ערך תגדל ותתפשט מדת הניצוח אצלו להיות הדבר כרצונו דווקא שיהיה דידיה נצח. משא"כ מי שהוא קטן בעיניו לא יתפעל בניצוח כ"כ שיהיה הדבר דוקא כרצונו אלא מיד ירך לבבו כו'. ועד"ז יובן ג"כ בעבודת ה' שבחי' הנצח להיות קשה עורף נגד היצה"ר הרוצה להחטיאו נמשך דוקא מהגדולה ורוממות הנשמה ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' וכמ"ש כי מי גוי גדול כו' וע"ז נאמר ואעשך לגוי גדול כמ"ש ברבות ר"פ לך לך והיינו ששרש הנשמות מבחי' סוכ"ע אשר ולגדולתו אין חקר וכמ"ש וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול (ביהושע סי' ז') ועמ"ש בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית גבי בשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבא מברך כו' ע"ש. וזהו לך ה' הגדולה כו'. והנצח וזהו וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא שעיקר תוקף בחי' הנצח נמשך מבחי' כי לא אדם הוא שהוא בחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות כמ"ש במ"א, ועיין בזח"ג נשא דקל"ו ע"ב וברבות אמור פ"ל ועמ"ש במ"א ע"פ מארז"ל והנצח זו ירושלים פ"ט דברכות דנ"ח סע"א וירושלים היינו יראה