כא ד

ומילה היא להיות בחי' גילוי יסוד דא"ק הדר מלך השמיני מילה שניתנה בשמיני ולגבי גילוי זה כל המלאכות בטלים ודו"ק. וע"ד הנ"ל יש להבין ג"כ מארז"ל ס"פ שני דערכין די"ג ע"ב רבי יהודה אומר כנור של מקדש שבעת נימין הי' שנאמר שובע שמחות את פניך (תלים י"ו) אל תקרי שובע אלא שבע. (וכ"ה ברבות בהעלותך פט"ו) ושל ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית. על נימא שמינית. ופי' מהרש"א שם שבע נימין כל הקדושות הולכים בשבע ע"ד שבת שהוא השביעי כו' ושל ימות המשיח נוסף בחי' א' שמשם נמשך החירות כו' (ועיין מזה ג"כ בבחיי ר"פ נשא). אך עפמש"ל יש לפרש כי הנה פי' כנור פי' בת"ז סוף תיקון כ' וז"ל כנור כ"ו נר הקב"ה דאיהו הוי' נהיר בנר דאיהי שכינתא דילי' כו' וע' בפרדס ערך כנור ובמא"א אות כ' סל"ה. והנה ביאור ענין הארת שם הוי' בבחי' נר יובן ע"פ מ"ש בת"א פ' מקץ ע"פ כי אתה נרי הוי' כו' דהיינו מה שמאיר בחי' שם הוי' בנר הוי' נשמת אדם. והנה מבואר שם בפי' סיום הפסוק והוי' יגיה חשכי דהיינו שיש ב' שמות הוי"ה ופסיק טעמא בגווייהו. וזהו ההפרש בין כנור של שבעת נימין שהוא ההמשכה משם הוי' הראשון בבחי' נר ונשמת אדם. ולכן הוא של שבעת נימין היינו שמאיר מבחי' ז' מדות שבפסוק לך הוי' הגדולה והגבורה כו'. ועיין זח"א ס"פ מקץ דף ר"ד ע"ב אבל לימוה"מ שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו' יאיר ויתגלה בבחי' נר ונשמת אדם מבחי' שם הוי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות שמשם שרש המשכות י"ג מדה"ר כו' ע"ש ועז"נ ומל ה' את לבבך כו' והביאך כו' והטיבך והרבך מאבותיך כו'. ולכן יהי' כנור של שמונת נימין שיומשך הגילוי מלמעלה מבחי' זיי"ן מדות הנ"ל שהם הנק' ימי עולם כי אם יאיר הארה מבחי' ימי קדם כו'. ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ גבי קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה. דבחי' שם הוי' מלמעלה היינו מה שאין אתעדל"ת מגעת שם. והוא כנז' למעלה בענין הגילוי שע"י המילה כו'. והיא ניתנה בשמיני דוקא. וכענין זה הוא הכנור של שמונת נימין כו' וע' עוד מענין למנצח על השמינית בזח"ג פנחס דרכ"ג ע"ב. ויש לפרש דבריו עם מ"ש בת"ז תיקון כ' דנ"א סע"א דפי' על השמינית הוא חיבור ד' אותיות הוי' עם ד' אותיות אד' כי איהו בנצח ואיהי בהוד ועד"ז פי' במ"ע אופן ס"ו ענין למנצח על השמינית על שמונת ימי חנוכה. אך עוד אפשר לומר בזה ע"ד מארז"ל ספ"ג דפסחים ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד שיהי' נק' כמו שנכתב כו' משא"כ עכשיו כו' ע"ש. והנה הכתיב הוא בעולם ההעלם והקרי הוא עלמא דאתגלייא (וכמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים בסופו). ולע"ל שיהי' נקרא כמו שנכתב א"כ יתחבר ההעלם עם הגילוי וזהו על השמינית שבחי' ד' אותיות הויה שבבחי' הכתיב וההעלם יהיו מאירים ומתגלים בבחי' ד' אותיות הקרי. ועז"נ ולא יכנף עוד מוריך כו' וזהו ע"ד מ"ש ויקרא הוי' הוי' שקורא וממשיך מהוי' דלעילא שלמעלה מסדר ההשתלשלות להוי' דלתתא שבסדר ההשתלשלות. שהיה פסיק טעמא בגווייהו כו' ועתה נעשה להיות קישור וחיבור ב' הויות כנ"ל. ואזי הוא על השמינית כו' כנור של שמונת נימין ע"ש קישור וחיבור ב' שמות ההוי' ומזה נמשך שיהיה נקרא כמו שנכתב וזהו ושמו אחד. וזהו מ"ש מי יעלה לנו השמימה. ר"ל מילה וס"ת הוי' כלומר שע"י שמירת אות הברית ממשיך בחי' הוי' עד סוף כל דרגין דהיינו מה שלע"ל יהיה ולא יכנף עוד כו' שיהיה גילוי שם הוי' גם למטה כו':

קיצור ענין. למנצח על השמינית. גם כנור של ימוה"מ. של שמונת נימין. ויש להקדים ענין מילה שדוחה שבת. הנה כל ההעלאה שבימות החול נקרא אתעדל"ת והעלאת מ"ן מבי"ע. ועיקר גילוי האתעדל"ע הנק' מ"ד מבחינת אצילות הוא נמשך בשבת וזהו ענין חצר הפנימית הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח ועמ"ש מענין גילוי זה