כב א

שבשבת בד"ה והיה מדי חדש בחדשו. אבל מילה היא המשכה מלמעלה מאצילות. שלכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות שהן יג"מ הרחמים שהן למעלה מהחכמה שהיא אצילות והוא מבחי' רעוא דכל רעוין ונק' אדם קדמון שלמעלה מהחכמה הנק' ראשית וחצר הפנימית היא רק הפונה קדים. ועמ"ש בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה. ובד"ה ששת ימים תאכל מצות גבי ברוח קדים עזה. ובכל נפש צ"ל גילוי מבחי' זו ועמ"ש בד"ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם בענין שם הוי' שיש בנפש ומהו בחי' קוצו של יו"ד ומ"ש בד"ה ענין ק"ש בפ' ואתחנן. וזהו ענין אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת ועמ"ש בד"ה הוי' לי בעוזרי בפי' כל האזרח בישראל. וזהו ג"כ ענין מ"ה שנותנין לו ששרש המשכה זו הוא משם מ"ה דא"ק ובמא"א אות מ' סעיף קי"א אורות דמ"ה באו בדרך מתנה. ופי' מתנה זהו אתעדל"ע מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם ע"כ בא רק דרך מתנה וע"כניתנה בשמיני. כי שבה"כ היה רק בשבע מדות וזהו האתעדל"ת לברר שבע מדות הרעות ועי"ז נמשך האתדל"ע ביום השביעי שהוא שבת. משא"כ בחינת מלך השמיני הדר. זהו מבחי' שלמעלה מהאתעדל"ת של ז' המדות, ועמ"ש מענין פי' שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם סד"ה ת"ר נר חנוכה. וזהו שאמרו בירושלמי מצוות שבת מלא בשני ווי"ן (בנחמי' סי' ט' י"ד) להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. ואעפ"כ מילה היא בחי' עליונה יותר. וענין שני ווי"ן תמצא בזח"ב יתרו ס"ח א' שהן בחי' משה ויוסף וע"ש בהרמ"ז גם בפ' תרומה קנ"ה בענין י"ב חלות דלחם הפנים שהם שני ווי"ן כמש"ש המק"מ והרמ"ז ועיין בפרדס שער האותיות באות וא"ו ובמא"א תחלת אות וא"ו. ויש לפרש כי הוא"ו זהו המשכה בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות. ובחי' וא"ו א' זהו כשמקור המשכה נמשך מבחי' בינה שממנה שורש הששה מדות כענין כונן שמים בתבונה. ולכן בכל מצוה יש ו"ה. המשכה בחי' ונהר יוצא מעדן כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. לעבדה זו רמ"ח מ"ע. אבל בשבת נמשך עוד ו' והיא המשכה ממוחין דאבא וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזח"ג אמור ד"ק ע"ב בענין בזמנא דנטלא מבי אבא כו', גם אפ"ל שרש ב' ווי"ן זהו מה שאו"א יונקים מב' מזלות ונוצר ונקה כו'. ועכ"ז מילה היא דוחה את השבת כי הוא המשכה מבחי' שלמעלה גם מהחכמה כנ"ל. ושלש עשרה בריתות שנכרתו עליה זהו וא"ו שמילוי האל"ף שבתוך השני ווי"ן זהו בחי' פלא עליון בחי' כתר שלמעלה משני ווי"ן עצמן כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דס"ו ע"ב:

ג וזהו ענין למנצח על השמינית תמן נצח תמן מל. כי יש ג' פרקין חח"ן והנצח הוא בחי' היותר אחרונה. ומבחי' רעוא דכל רעוין א"א להיות הגילוי רק מבחינת נצח וכמ"ש סד"ה קול דודי בענין מדלג על ההרים. וזהו ענין ועמדו רגליו דוקא. וכדי להיות גילוי הנצח צ"ל תחלה מל וזהו למנצח. וגם רומז שעי"ז ג"כ נמשך גילוי כל השבעה העליונות שלמעלה מנה"י. ונצח ומצח הכל אחד והרי מצח הוא גלגלתא דחפיא על מו"ס בחי' שתוק כך עלה במחשבה. שהיא מחשבה הקדומה רעוא דכל רעוין. ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ. גם הנצח נמשך מהגדולה בחי' ולגדולתו אין חקר:

ד וזהו מ"ש ברבות בראשית פי"א משפטים פ"ל משל מעירוב והוצאה שברשות אחד א"צ עירוב להוצאה כך כל העולם שלו הוא המכוון שההשפעה באה מבחינה שלמעלה מחילוק רשויות שבסדר ההשתלשלות שמקיף כל העולמות בהשואה אחת וא"כ זהו גבוה מעליות העולמות שבשבת. וכנ"ל שבחינת א"ק רעוא דכל רעוין גבוה מהשבת שהוא רק הפונה קדים כנ"ל. ולכן המילה שהיא להיות גילוי מבחינה זו היא דוחה שבת שכל מלאכות שבת אינן נחשבות למלאכה כלל לגבי גילוי בחי' זו שהיא למעלה מחילוק רשויות כו':