פרשה מצורע

כד ג

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו'. הנה מבואר בע"ח של"ז פ"ז שסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה כי מצורע חשוב כמת וכתיב ימותו ולא בחכמה כו' ע"ש. ולהבין זה קצת צ"ל ענין מוחין דאימא ומוחין דאבא, כי הנה מוחין דאימא הוא כמ"ש אם הבנים שמחה שע"י ההתבוננות נולד האהבה והשמחה ורשפי אש והוא בחי' הרצוא להסתלק וליכלל בעצמותו ית'. אך יש עוד בחי' שלמעלה מהאהבה ברשפי אש דהיינו מוחין דאבא שאור א"ס ב"ה שורה בח"ע ועי"ז נמשך הביטול עד שאין בו כח ויכולת להגביה א"ע בבחי' רצוא שהוא בחי' יש מי שאוהב, וזהו ענין ההשתחוואות שבשמונה עשרה וכמ"ש מזה בדוכתי טובא ועמ"ש ע"פ כאשר השמים החדשים וע"פ וכל העם רואים את הקולות וע"פ זאת חוקת התורה ובד"ה ועבד הלוי הוא ובד"ה מצה זו כו' ובד"ה צאינה וראינה בענין ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן וע"פ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' בפ' נסכים. וזהו אם רץ לבך שוב לאחד. כי ע"י הביטול דמוחין דאבא נמשך בחי' שוב והוא המשכת אלהות למטה. ולהמשכה זו צ"ל הרחבת הכלים והן אותיות התשב"כ ותשבע"פ. וז"ש בע"ח שער לאה ורחל פ"ז וז"ל וזכור כלל זה שאין נעשה ב' פרצופים אלו לאה ורחל כאן אלא אחר התגלות מוחין דאבא בז"א עכ"ל, כי לאה היא אותיות המחשבה והיא בחי' תשב"כ כי ס"ר אותיות התורה היינו אותיות המחשבה כמ"ש במ"א ע"פ את שבתותי תשמרו. ורחל היא אותיות הדבור תשבע"פ. ולכן התהוות ב' בחי' אלו נמשך ע"י התגלות מוחין דאבא דייקא שהוא הביטול שמזה נמשך השוב