כח ד

ממשיכים אורות פנימים ואורות מקיפים, כי הנה אורייתא מחכמה נפקת ושרשה ממו"ס דא"א שהיא נק' בחי' אור פנימי כמ"ש בע"ח שער א"א פ"ד מו"ס דא"א הנק' חכמה והוא סוד אור פנימי והמצות הן נמשכות מגולגלתא דא"א שהוא בחי' אור מקיף (כמ"ש בע"ח שם ובפרק ג' ועיין בע"ח שכ"ב ספ"ו). ואע"ג שעל התורה נאמר לבושיה כתלג חיוור הרי שהתורה היא ג"כ בחי' לבוש ומקיף. הענין כי לבושיה כתלג חיוור קאי על י"ג ת"ד שהם נעשים לבושים וחופפים על או"א שלכך נק' או"א דאצי' הנסתרות לה' וכנודע דהנסתרות היינו י"ה שהם או"א ומה שנק' נסתרות היינו לפי שהם מחופים ומכוסים בדיקנא דאריך, ואע"פ שהדיקנא היא נמשכה ממו"ס [והרמ"ז בפ' בראשית דף ח' כ' בשם הפע"ח שהדיקנא מאירה ומתכוננת מג' מוחין חב"ד היושבין לעילא בגולגלתא כו' אשר כ"ז הוא למעלה מאו"א דאצילות]. אך עכ"ז השפלתה הוא יותר למטה להיות ג"כ לבוש לאו"א דאצילות. ופי' וענין הלבוש היינו כמו עד"מ האותיות המלבישים את השכל שאע"פ שע"י האותיות מתגלה השכל שהרב מסביר לתלמידו השכל ע"י האותיות היינו פשוטו של השכל אבל פנימי' ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם. ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרביה עד ארבעין שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב היה עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו אלא שאעפ"כ אחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ היה דעתיה דרבי' בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקבל מרבו בבחי' הסתר והעלם. ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי. נמצא מובן מזה שהאותיות שהם לבושים היינו שמסתירים שהפנימי' לא יתגלה רק החיצונית נמשך ומתגלה. ויובן זה עוד ג"כ מענין מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרין באחד בשבת משום דמינשי טעמייהו ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין, פרש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמו כו', והיינו לפי שפנימית הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם. ועד"ז גם המשל מלביש השכל אלא שהוא לבוש המעלים יותר מהאותיות*. וזהו ענין לבושיה כתלג כמו השלג שנקפא המים ונעשה שלג ואח"כ חוזר ונמס והיה למים. כך הלבוש מעלים על פנימי' החכמה שאינו מתגלה להמקבל כ"א עומד עליו מלמעלה בבחי' הסתר ומקיף אלא שזהו בשעת ההשפעה, אמנם אח"כ יו כל להיות נמשך גם הפנימית מההעלם אל הגילוי. וכמשל התלמיד דאחר מ' שנין קאים אדעתיה דרביה כנ"ל. וזהו ענין שהשלג היה אח"כ למים כו' כבראשונה [ועמ"ש בפ' שלח לך בד"ה ויאמרו כו' טובה הארץ בענין עגולים ויושר]. וזהו ענין שי"ג ת"ד נק' לבושיה כתלג חיוור שהם נעשים ג"כ לבושי' לאו"א דאצילות. כי הנה אע"פ שהלבוש הוא נשפל להיות נמוך יותר מהשכל אבל באמת שרשו מלמעלה מהשכל המלובש בו, וכמ"ש במ"א מענין שלמה ששבח גודל חכמתו היה מ"ש וידבר שלשת אלפים משל [עיין מזה ר"פ לך לך בד"ה הנה אברם כו' ע"ש. ובד"ה והבדילה הפרוכת ובפ' מקץ בביאור על מארז"ל מזוזה מימין ונ"ח משמאל]. ולכך הדיקנא דאריך ששרשה ממו"ס שהיא למעלה מאו"א דאצי' היא דוקא שנעשית לבוש לאו"א כו', וכמו בגשמיות הזקן מתחיל לצמוח אחר עשרים שנה לפי שאז מאירים המוחין דגדלות וכמארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים שנה וכמ"ש במ"א. נמצא שערות הדיקנא אף שהן בחי' שערות לבד עכ"ז הרי הן באין ונמשכין ממוחין דגדלות שלמעלה מהמוחין שיש לו בתחלה קודם עשרים שנה. ולכן ג"כ הסריס אין לו זקן לפי שאין בו כח ההולדה והיינו לפי שלהיות ההולדה וההשפעה הוא נמשך מהתחזקות המוחין והסריס שחסר בו כח זה אין לו זקן. וכן נשים שדעתן קלות אין להם זקן כו'. וזהו ענין שהתורה