להבין ענין ק"ש

א

בעזר"ה ליל שבת פ' נח

להבין ענין ק"ש1. הנה ענין ב' פרשיות דק"ש שמע והיה אם שמוע2 מבואר בכתבי האריז"ל3 דפ' הראשונה יש בה מ"ב תיבות מואהבת עד ובשעריך הוא בחי' שם מ"ב דאנא בכח כו' ופ' השני' והי' יש בה ע"ב4 תיבות (עד פסוק ושמתם את ומתיבת א"ת עד כל הארץ נ' תיבות שהוא נגד בחי' שם ע"ב וגם נגד חמשים שערי בינה שכלולי' בחכמ' שהוא שם ע"ב כו' יעו"ש). ולכאורה יש להקשו' קושיא חזקה, דלפ"ז הפ' ראשונה שמע הוא בבחי' הגבורה שהרי ידוע דשם מ"ב דאנא בכח הוא במדת הגבורה ושם ע"ב שבפ' שני' הוא בבחי' החסד כידוע דחס"ד בגי' ע"ב5 כו' ואנו רואי' בהיפוך מזה בסדר ענין ד' פרשיו' דתפילין בכתבי האריז"ל6 שהרי ידוע דפ' קדש בחכמה ופ' והי' כי יביאך בבינה שמע בחסד והי' אם שמוע בגבורה שהן ענין ד' מוחי' שבד' בתים דתפילין חו"ב חו"ג כידוע וא"כ נהפוך הוא שפ' שמע בחסד ופ' והי' א"ש בגבורה כו'. אך הנה התירוץ ע"ז ע"ד הקבלה פשוט הוא

משום דידוע פי' המאמר בזוהר במה דאחליפו דוכתייהו7 כו' ואתכללא שמאלא

ב

בימינא8 וימינא בשמאלא כו' שהוא משום שהוחלפו האורות שבכלים מחסד לגבורה ומגבור' לחסד והיינו כמ"ש בע"ח (בשער מול"מ) דאור החסד האיר בכלי הגבורה ואור הגבורה האיר בכלי החסד כו' ולכך הוא נמצא ענין ההתכללו' למעלה דשמאלא שהוא גבורה אתכלל בימינא שהוא חסד כו' וד"ל ובזה מתורץ היטב הקושיא הנ"ל דהגם שפ' שמע הוא בחסד9 היינו בכלי החסד אבל אור הגבורה מאיר בו והוא ענין השם מ"ב דאנא בכח כו' ופ' והי' א"ש הוא בבחי' הגבורה היינו בכלי הגבורה אבל אור החסד מאיר בו והוא ענין שם ע"ב שבחס"ד כנ"ל וד"ל.

ואמנם הגם שניתרצה הקושיא הנ"ל ע"ד הקבלה מ"מ יש להבין תירוץ זה בהשגה וטעם מהו זה שאור החסד מאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד ולמה פ' שמע דוקא באור הגבור' בכלי החסד ופ' והי' באור החסד בכלי הגבור' כו' והנה תחלה יש להבין פי' פסוק ראשון דק"ש שהוא שמע ישראל וכו' עד ואהבת. ויש להקדים תחלה הכלל הגדול הידוע בהשתלשלו' העולמו' שההשתלשלו' הוא מאין ליש וכמ"ש בס' חינוך קטן10, וביאור ענינו ידוע להיות כי התהוות העולם השפל הזה הגשמי כמו שמים וארץ הגשמיי' הרי מתהווי' מכח אלקי שבכלים שבי"ס האחרונו' דעולם העשי' וכל שהוא בבחי' אלקו' הגם שהוא מדרגה היותר תחתונה כמו גם ספי' מל' שבמל' די"ס דעשי' הרי הוא מובדל בערך לגמרי מבחי' בעלי גבול ותכלית שהרי הוא ית' בחי' בלתי ב"ג וקדמון לכל הקדומי'11 כו' וכמאמר אין ערוך לך12 כו' וא"כ בהשתלשלו' השפע מאתו להוו' בעלי גבול כמו נבראי' שבעולם העשי' הוא בבחי' דילוג ההשפעה שלא בבחי' ערך והשתוו' כלל והיינו הנק' יש מאין וכמ"ש במ"א ולא כדרך כל עילה ועלול שהוא בבחי' יש מיש לפי שיש להן ערך זע"ז כו'. ועד"ז יובן גם למעלה בעולם הנאצלי' שנאצלו מן המאציל כי כמו שאין ערוך כלל בין נברא עם הבורא עד שבוראם יש מאין כך אין ערוך כלל לנאצלי' עם עצמו' המאציל דהיינו שגם הן נאצלי' בבחי' י"ש מאי"ן בלבד מעצמו' אור א"ס כמו ע"ד התהוו' הבריא' יש מאין מן הבורא כנ"ל וד"ל.

וביאור הדבר הנה ידוע פי' המאמר אנת הוא חכים13 ולא בחכמ' ידיע' כו' עד ולאו דאית לך צדק ידיע' כו' ולאו מכל אינון מדות כלל שהוא משום דבאמת הרי בחי' עצמו' אור הא"ס הוא מובדל ומרומם לגמרי מכל ההשתלשלו' של

ג

י' ספי' בכלל ומכ"ש בפרט וכמאמר אנת חד ולא בחושבן14 פי' ולא בחושבן י"ס כח"ב כו' אלא דאנת אפיקת עשר תקונין וקרית לון י' ספירן כו' רק לאחזאה בהון איך אתנהיג עלמא כו' דהיינו רק כדי שיהא מהן מתנהג סוף מעשה והוא עולם הבריא' כו' אבל קמי' עצמותו לא יש מכל אינון מדות כלל אלא הוא חכים ולא בחכמ' ידיעא כו' וא"כ מה שנאצל מאתו אור החכמה עד שנק' חכים הוא בא למטה בדרך ירידה וצמצום גדול כמו ע"ד הירידה והצמצום מאצי' לבריא' כנ"ל והיינו שאמרו ז"ל במקום גדולתו15 שם אתה מוצא ענוותנותו כו' משום דענוה גדולה היא מה שיורד אור א"ס מעצמותו ומתלבש בחכמ"ה להיו' נק' חכי"ם וכן עד"ז בשאר הספירו' והמדו' כו' ולהיות כן צריך שימשיכו מאור א"ס שירד למטה ויתלבש בי"ס והיינו שיעוררו אותו שיצמצם א"ע בירידה זו ואם לא יעוררו אותו לזה הי' כל ההשתלשלו' די"ס בכלל חוזרין למקור חוצבם בהתכללו' והי' בביטול מציאותם לגמרי בעצמו' אור א"ס כמו שהי' הוא ושמו בלבד לפני ההשתלשלו' כידוע. אך הנה כדי לעורר אותו לזה מלמטה היינו ע"י העלא' מ"ן דוקא כידוע וקודם שהי' התחלת ההשתלשלו' לא הי' מי שיעלה מ"ן מלמטה כידוע וזהו שאמר בזוהר כד סליק ברעותי'16 כו' פי' שהי' העלא' הרצון הזה מצד עצמו כי חפץ חסד הוא17 כו' וכמ"ש בע"ח18 שלפני ההשתלשלו' הי' בלתי העלא' מ"ן כלל רק מצד עצמו אך אח"כ תלוי במעשה התחתונים כו' וזהו שאמר בהתחלת ספר הזוהר19 בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילא' כו' פי' בהתחלת ההשתלשלו' הי' ענין ההתעוררו' לזאת הירידה והצמצום להיו' מתלבש כלל בי"ס כנ"ל רק מצד עצמו והרצון הוא הנק' הרמנ"א20 כידוע ובריש העלא' הרצון לזה כמ"ש כד סליק ברעותי' כו' הי' זה מצד עצמו והוא במה דגליף גליפו מתחלה בטהירו עילא' שהוא בבחי' העצמות כו' וכמבואר ענין הטהירו לי"ח וד"ל.

והנה אחר ההשתלשלו' אזי עיקר סיבת הירידה של אור א"ס בנאצלי' כו' הוא בא ע"י העלא' מ"ן מלמטה דוקא וכנ"ל ופי' העלא' מ"ן ידוע שע"י התבוננו' הנשמו' והמלאכי' בעולם הבריא'21 איכו' ביטול היש לאין מפני שמשיגי' בעצמו' אור האצי' איך שהוא מובדל ומרומם כו' וכמ"ש קדוש22 כו' והאופנים ברעש גדול23 כו' אזי הן מתבטלי' ממציאותם וכידוע וזהו ענין העלא' מ"ן מעולם הבריא' להיו' יש

ד

נכללי' בעולם האצי' כו' ועד"ז יובן ג"כ בחי' העלא' מ"ן מאצי' לגבי עצמו' המאציל כו' וד"ל ואז עי"ז מעוררי' עצמו' אור המאציל שירד ויצמצם א"ע מחדש בהשתלשלו' דאבי"ע ובזה יובן בדרך כלל סדר דברי הפסוק הראשון דק"ש בכלל שמע ישראל ה' אלקינו כו' פי' ע"י בחי' העלא' מ"ן מלמטה בב' תיבו' הללו דשמ"ע ישראל כמשי"ת בסמוך בעזר"ה בזה הוא בא עיקר סיבת ירידת אור עצמו' המאציל בנאצלי' ונבראי' כנ"ל ונעשה ה' אלקינו פי' הוי'24 הוא בבחי' אור החכמה דאצי' להיו' נק' חכי"ם כנ"ל ואלקינו הוא בחי' אור הבינה והוא בכלל ענין יחוד אורו' אבא ואימא דאצי' שנק' תרין ריעין דלא מתפרשין25 כידוע וד"ל ומה שהבינה נק' אלקינו ידוע הטעם משום דהבינה הוא הנק' רחובו' הנה"ר26 כו' מפני שבאה בבחי' השגה ותפיס' בהרחבה כו' ולכך נק' אלקינ"ו פי' שהוא אלוה שלנו כלומר שהוא מושג לנו ע"י התבוננו' בהתפשטו' גדולתו בהשתלשלו' העולמו' כו' אבל החכמ"ה נק' מעיין27 כמו המעיין הנובע בהעלם מתחת לארץ כו' כך החכמ"ה היא למעלה עדיין מבחי' ההשגה והתפיסה באור א"ס ולכך נק' כח מ"ה28 כלומר מ"ה פשפשת29 מ"ה ידעת כו' וכמ"ש במ"א וזהו והחכמ"ה מאין תמצא30 פי' החכמ"ה דוקא מאי"ן נמשכה להיותה בבחי' מ"ה כנ"ל שהוא בחי' הביטול והוא ההפשטה מגדר דבר י"ש כו' משא"כ הבינה נק' י"ש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש31 כו' וכידוע ועיקר הענין הוא במה שאמר והחכמ' מאין כו' שהחכמה היא יש מאין מאור הכת"ר שנק' אי"ן32 כידוע דוקא ולא הבינה משום דהבינה מן החכמה נמשכה בבחי' יש מיש כמו עד"מ משכל למדו' משא"כ מכת"ר לחכמה שהוא מאין ליש כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו הוי' אלקינו כי כל הוי' הוא בחכמ' וכמ"ש כולם בחכמה עשית33 ואפי' גם בעולמו' התחתוני' הרי ספי' חכמה דאצי' מתלבש בחכמ' בי"ס דבריא' ובחכמה דבריאה נבראו כל הנבראי' שבבריא' ועד"ז חכמה דבריאה מתלבש עוד בחכמה די"ס דיצי' כו' עד בחי' חכמה שבמל' דמל' דעשי' שמהוו' שמים וארץ גשמי' וזהו כולם בחכמ"ה עשית כו' וד"ל ומהוי' דחכמה הוא שנמשך ונתגלה אח"כ באור הבינה והוא פי' אלקינו כנ"ל וע"כ קדם לומר הוי' ואח"כ אלקינו ואמנם כל זה שיהי' יחוד אורו' דאו"א שהן חו"ב הנ"ל הנק' תרין ריעין כו' הוא בא מחמת שאור א"ס ירד מבחי' עצמותו מלמעלה למטה להיו' נק' הוי' אלקינו באצי' כנ"ל ונעשה זה ע"י העלא' מ"ן תחלה שבב' תיבו' דשמ"ע ישרא"ל כנ"ל וד"ל.

ה

ועתה34 יש להבין שרש ענין ב' תיבות דשמע ישראל איך שהן בחי' העלאת מ"ן תחלה כנ"ל, הנה ידוע בכתבי האריז"ל35 בפי' שמע שהוא שם ע' והע' הוא ע' רבתי26 ופי' שם הוא בחי' רפ"ח ניצוצים עם שם ב"ן המברר37 אותם שהוא בגימ' שם וכמ"ש ויעש דוד שם38 שהוא לאחר הבירור מרפ"ח כו', וביאור הדברים ידוע דמפני סיבת השבירה בז' מלכין דתהו ירדו הכלים שנשברו למטה ונעשה מהן עולמות הנפרדי' וכמ"ש ומשם יפרד39 כו' עד שנתהוו גם היכלות דקליפת נוגה בבי"ע והן הע' שרים של מעלה הסובבים את הכסא כו' ובחי' העלא' הניצוצים שנפלו שם בהיכלות דנוגה ע"י מס"נ וביטול במציאות של הנשמות והמלאכים באמרם שירה כו' זהו הנק' העלאת מ"ן פי' מיין נוקבין היינו זה שירדו האורות והניצוצי' דתהו כשנפלו ונשברו למטה בעולמות הנפרדים וההעלאו' דרפ"ח ניצוצי' נק' העלא' מ"ן שנכללים ועולים למעלה מן הפירוד אל היחוד כו' וסיבת ההעלאה שלהן הוא ע"י שם ב"ן שמסתתר למטה בעולמות הנפרדים ומבררן וכמ"ש ותקם בעוד לילה40 ותתן טרף שהוא רפ"ח ע"ה41 כו' וכמ"ש במ"א. וזהו פי' שמע שם ע' כי כללות ההעלא' מרפ"ח ע"י שם ב"ן נק' שם ולהיות כי עיקר השבירה הי' בז"ת42 דבינה43 שהוא נק' ע' רבתי כמשי"ת ע"כ ההעלא' שלהן הוא בע' רבתי שהוא שרש שרשן להיות כמו שהיו קודם הנפילה והירידה והיינו שהשם נכלל בע' רבתי כו' וד"ל. ודוגמת זה יובן למטה במה שהמדות הטבעיי' שבחומר הגופני מתהפכין מרע לטוב בשעת התפלה דוקא מפני ההתבוננו' בגדולת אוא"ס כו' וכן מכל מה שאכל ושתה והתענג בענינים גשמיי' כולן מתהפכין לטוב ע"י ההתבוננו' וה"ז עליי' רפ"ח ניצוצין בע' רבתי שהרי כל עניני' הגשמיי' לא נלקח שרשן רק מרפ"ח ניצוצי' דתהו כו' וד"ל. והטעם שנק' העלאת רפ"ח דוקא בלשון שם כענין שם האדם הוא לפי ששם ב"ן44 הוא בחי' מל' דאצי' כידוע ונעוץ סופן בתחלתן45 דהיינו בבחי' כתר עליון וידוע דבחי' הכתר11 הוא בחי' ממוצע46 בין המאציל להנאצלים כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שיש בו ג"כ מבחי' התחתונה שבמאציל עצמו והוא הנק' בחי' מל' דא"ס בכללו' ההשתלשלו' כו' והוא רק בחי' שם בלבד וכידוע בפי' המאמר שקודם שנברא העולם47 הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' שמו כו' וזהו כי אני הוי'

ו

הוא שמי48 בלבד וכמ"ש במ"א וד"ל. ומה שהע' הוא ע' רבתי דוקא הענין הוא מפני שבחי' הז"ת דאימא שהוא הנק' ע' רבתי כנ"ל הרי הוא בחי' המדות שבשכל שהן גדולים הרבה בהתפשטות והתרחבות גדולה מאד לכך נק' ע' רבתי מלשון גדלות ביותר (ולפי שכל מדה מז' המדות כלולה מי' כידוע ע"כ נק' ע' דז"פ י' בגימ' שבעים כו'), והטעם הנה יובן באדם התחתון למטה שהמדות שהן כבר נמשכו בלב בהתגלות ההתפעלות אהבה או שנאה ופחד כו' הם עדיין בבחי' הקטנות מאד משא"כ מקור התפעלות המדות כמו שהן עדיין בשכל והתבוננו' שם הוא התפשטות התפעלותם בלתי מוגבלת כלל, והמופת לזה ממה שאנו רואים שלא יוכל איש להביא בלבו כל ההתפעלות שנתפעל בשכלו כמו שהיא ממש במוחו אלא רק אפס קצהו מתפשט בלב בהתפעלות הלב כנראה זה בחוש כו' וע"כ נק' המדות שבשכל בשם ע' רבתי מפני בחי' הגדלות שבהן ששם הן גדולים מאד משא"כ בלב הן באים בבחי' הקטנות כו' וד"ל וזהו שנק' המדות שבלב בשם אתוון זעירין והמדות שבשכל בשם אתוון רברבין כו' והוא ענין הע' רבתי שהוא בחי' ז"ת דאימא כו' (והיינו ג"כ הטעם שנק' בחי' המדות עליונות דאצילות שיצאו מז"ת דאימא בשם זעיר אנפין כי הרי הוא בבחי' הקטנות בבחי' אותיות קטנות הנק' בשם אתוון זעירין כו' וד"ל). והנה כתיב אני ראשון ואני אחרון49 כו', פי' אני ראשון הוא בחי' מל' דא"ס שבכתר עליון כנ"ל ואני אחרון הוא בחי' מל' דאצי' שהוא שם ב"ן המברר כנ"ל ב"פ אני הללו הכל א' בהשוואה לפני עצמותו ומהותו של אור א"ס ב"ה וכמ"ש אני הוי' לא שניתי50, פי' אין בו שינוי גם מקודם השבירה והתיקון לאחר השבירה והתיקון או כמו שהוא בשעת התיקון והבירור עכשיו דהיינו ג' זמנים הללו דקודם השבירה ובשעת התיקון עכשיו דכתיב היום לעשותם51 כו' ולאחר שיושלם הבירור והתיקון לע"ל לאחר תח"ה כו' כולם שוין לפניו ממש משום דקמי' ממש כחשיכה כאורה52 כו' ולא הי' ענין השבירה בחי' שינוי אלא לגבי המקבלים בלבד למטה מפני שנעשה בהן ירידות האור כו' אבל קמי' עצמותו אין השבירה ענין ירידה ולא התיקון אח"כ ענין עלי' כי מאחר דקמי' כחשיכה כאורה כו' ממש בשוה א"כ גם בחי' החושך וההסתר שנעשה מסיבת השבירה ובחי' האור שנעשה ע"י התיקון שוה ג"כ לפניו כו' ומ"ש וימלוך וימת53 כו' היינו רק לגבי בחי' ההשתלשלות של העולמות בלבד כו' וד"ל.

וביאור הדברים יובן הטעם שלא הי' השבירה רק בבחי' הכלים ועי"ז גרם הסתלקות האורות54 כידוע דהאורות דתהו נסתלקו55 כו' וירד מהן למטה

ז

רפ"ח ניצוצים כו' והנה ידוע שאין ערוך כלל וכלל בין בחי' אור לבחי' המאור עצמו ועד"מ זיו ואור השמש לגבי השמש עצמה שנק' מאור כידוע והרי כשיסתירו האור והזיו של השמש בעננים ומסכים רבים וכיוצא הרי אין זה בחי' שינוי כלל לגבי עצמות מאור השמש כי איננו בגדר אור וזיו שיסתירנו מסך מבדיל כו' ועד"מ זה יובן גם למעלה שנאמר כי שמש ומגן56 ה' אלקים וכידוע וע"כ נק' הנאצלים בשם אורות עליונים כי הן רק בבחי' זיו ואור לגבי עצמות המאציל שנק' בחי' מאור כו' וע"כ נא' דקמי' כחשיכה כאורה כו' וכנ"ל וא"כ אין שינוי לפניו כלל מקודם השבירה לאחר השבירה ומקודם התיקון לאחר התיקון גם באלף הז' כו' מטעם זה וד"ל. וזהו פי' ב' תיבות דק"ש דשמע57 ישראל, פי' שמע שם ע' כנ"ל היינו בחי' העלאות רפ"ח ניצוצים דתהו שעולין ונכללין בע' רבתי שרשם כנ"ל עד שיהיו כמו שהיו קודם השבירה כו' והוא משום דע"י העלאת מ"ן זה דרפ"ח כו' הרי המה עולין עד עצמות אור א"ס ששוה לפניו כחשיכה כאורה כו' עד אשר אז יכול להיות מחושך השבירה כמו שהי' לפני השבירה כו' וד"ל. והנה העלא' זו דתיבת שמע הוא רק שעלו הניצוצים דתהו בשרשן בלבד והוא בבחי' ע' רבתי שהוא בחי' ז"ת דאימא כנ"ל, ואח"כ עולין עוד עלייה שני' גבוה יותר והוא בבחי' אור אבא שלמעלה מאור אימא הרבה כידוע שהחכמה נק' אין והבינה נק' יש וכנ"ל וזהו בתיבת ישראל דוקא כי פי' ישראל הוא ישר אל58 כידוע ופי' אל הוא בחי' אור אבא וכמ"ש בזוהר בדוכתי טובא דאל הוא נהירו דחכמתא59 כו' וכמ"ש בזהר ע"פ השמים מספרים60 כבוד אל כו' באריכות איך שהשמים מספרים מנהרין ומנצצין מנהירו דחכמתא כו' וד"ל ולהיות כן כאשר עולין בחי' רפ"ח ניצוצים דתהו עד אור אבא בתיבת ישראל וידוע דאור א"ס אינו שורה רק בחכמה61 בלבד מטעם דהחכמה הוא בבחי' הביטול ונק' כח מ"ה וכנ"ל וע"כ בחי' החכמה הוא דוקא בחי' הממוצע בין אור א"ס לנבראים בכל עולם ועולם לפי ערכו כמ"ש למעלה ע"פ כולם בחכמה עשית כו' ואפי' בבינה אין התלבשות אוא"ס אלא ע"י החכמה דוקא הוא שמתלבש בבינה כו' וד"ל וכנ"ל בפי' הוי' אלקינו כו' ע"כ מבחי' עליי' זו השני' דבתיבת ישראל דוקא עי"ז נמשך האור בעצמות אור א"ס מפני שמתלבש באור אבא62 דוקא וכנ"ל, ובכל זה מובן מה הטעם שע"י העלאת מ"ן שמב' תיבות הללו דשמע ישראל תחלה הוא שנמשך ונעשה אח"כ ירידות האור והשפע שיהי' התלבשות אור א"ס בחו"ב תרין ריעין כו' והוא ב' תיבות דהוי' אלקינו כנ"ל ואם לאו לא הי' אור א"ס מתלבש בחו"ב כו' כי מפני בחי' העלאות מ"ן דרפ"ח כו' עלו הניצוצים בבחי' עלי' אחר עלי' עד שעלו בבחי' העצמו' דקמי' כחשיכה כאורה כנ"ל ע"כ הרי יכול משם לחזור ולירד האור בחו"ב כו', וזהו

ח

מ"ש בע"ח דעכשיו תלוי זה בהעלאת מ"ן ממעשה התחתונים דוקא וכנ"ל וד"ל. וזהו סדר ופי' הפסוק שמע ישראל וע"כ ממילא ה' אלקינו מטעם הנ"ל ואח"כ או' הוי' אחד שהוא בחי' יחוד זו"נ כידוע.

והנה מתחלה יש להבין פי' אחד, דהנה לשון אחד אינו שייך רק בב' וג' דברים הנפרדים תחלה ואח"כ מתייחדים שזהו הנק' אחדות מפני שנתאחדו ב' דברים שהיו מחולקים תחלה אבל בדבר שהוא יחידי מעולם ואין שני להתחבר אליו עמו*62* לא יתכן לומר בו ענין לשון אחד שהרי אין לו דבר זולתו להתאחד עמו מאחר שהוא יחידי כו' וכמ"ש בחו"ה שער היחוד63 וכך הוא ענין למעלה שבבחי' עצמות אור א"ס כמו שהוא לפני ההשתלשלו' שנק' יחיד חי העולמים64 מפני שאין שני לו כו' א"כ מאחר שאין עוד מלבדו לא שייך בו לומר לשון אחד אלא לשון יחיד כי הרי הוא יחידי כו' אך בהתגלות אור השפע מאתו בנאצלים שם יתכן לומר ענין ולשון אחד מפני שכבר יצא האור והשפע שם בבחי' התחלקות לכמה מיני מדרגות ויש בהם שהן ב' הפכים כמו חו"ג ע"כ בהתחברם יחד נק' אחד וה"ז כמשל ענין מחלוקת ב' כתות למטה כמו ב"ש וב"ה הגם שהן מחולקים מ"מ אלו ואלו דברי אלקים חיים65 ויכולים להתחבר לשרש ומקור אחד66 מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים אבל עכ"ז נק' ב' דברים מפורדים תחלה שהרי אמר בלשון אלו ואלו כו' רק שמתאחדים במה שהן דברי אלקים חיים בכלל כו', וכך יובן הדוגמא מזה למשכיל למעלה שהגם שבחי' המדות עליונות הגדולה והגבו' והתפארת כו' הן כבר בבחי' התחלקות ממש שהרי אין בחסד גבורה ואין בגבורה חסד כו' מ"מ מתאחדים לשרש ומקור א' שהוא במה שאלו ואלו נמשכים מאור א"ס המאצילן כו' וד"ל. וזהו פי' הוי' אחד, פי' הוי' הוא בחי' ז"א67 דאצי' שנק' הוי' בכלל והוא מתחלק לששה מדות בפרט ולפרטי פרטיות כו', אבל מפני הארת אור א"ס שבהם המה מתאחדים בתכלית היחוד והוא ענין אות האלף שבאחד כי אות הח'68 מורה על ז' רקיעים וארץ שהן בחי' זו"נ בכלל והאלף הוא מבחי' אור א"ס שהוא נק' אלופו של עולם כי בבוא ההארה מאתו יתבטלו כל הנאצלים ויתאחדו בתכלית כמ"ש לך הוי' הגדולה69 והגבורה כו' וד"ל. והטעם לסיבת בחי' הביטול שלהם כמ"ש לך ה' הגדולה כו' הענין הוא לפי שבחי' עצמות אור המאציל הרי הוא מובדל ומרומם בערך מכל ההשתלשלות די"ס אורות וכלים כמאמר הנ"ל ולאו מכל אינון מדות כלל כו', א"כ מאחר שבעצמות המאציל לא יש מכל אינון מדות כלל מפני שגבוה מהם הרבה

ט

ועליו נא' לך ה' הגדולה כו' מפני שהם שם בבחי' ביטול באמת עד שאין עולין שם בשם מדות כלל ע"כ גם בירידת האור מעצמות המאציל במדות דאצי' לכך יתבטלו ג"כ מבחי' ההתחלקות שלהם ויתאחדו בתכלית היחוד כנ"ל והוא ע"י אות האל"ף משום דקמי' ממש לא יש מכל אינון מדות כלל וכנ"ל וכמ"ש במ"א וד"ל. ואח"כ ממשיכים יחוד זה בבשכמל"ו70 והוא בבחי' מל' דאצי' כמו שהיא מסתתרת בבי"ע שהן עולמות הנפרדים וגם בעולמות והיכלות דבי"ע יש בחי' היחוד הזה העליון שהי' בבחי' המדות דאצי' רק שהוא בא בירידת המדרגה יותר והיינו שאור א"ס יורד גם למטה יותר וזהו פי' ברוך לשון המשכה כידוע והוא מבחי' עצמות המאציל בשם כבוד מלכותו שהן ג' עולמות הידועים בי"ע כו' וזה היחוד נק' יחודא תתאה לגבי יחוד העליון דהוי' אחד כנ"ל כידוע וד"ל.

והנה אחר היחודים הנ"ל גם בזו"נ דאצי' בפסוק ראשון דק"ש ובשכמל"ו כנ"ל או' ואהבת עד ובשעריך שהן מ"ב תיבות נגד שם מ"ב דאנא בכח כו' כנ"ל והוא בחי' אור הגבורה בכלי החסד כנ"ל. ולהבין זה תחלה יש להקדים הטעם שנא' בפ' זו דשמע ואהבת בכל מאדך ובפ' שני' לא נאמר אלא בכל נפשכם ולא בכל מאדכם כו' בהיות מבואר למעלה דעיקר היחוד הנעשה בהוי' אלקינו הוי' אחד הוא מסיבת בחי' העלאות מ"ן תחלה בב' תיבות דשמע ישראל כו' וענין העלא' המ"ן מבואר שהוא בחי' עליות הרפ"ח כו' עד שעולין לבחי' עצמיות אור א"ס ומשום דקמי' כחשיכה כאורה כו' וגם הרי שם הוא למעלה מבחי' התחלקות כו' ע"כ ירד האור מאתו אח"כ בנאצלים להיות על ידו בחי' היחודים הנ"ל באו"א וזו"נ כו' וא"כ צריך לסיבת היחודים הללו בחי' העלי' בהעלאות מ"ן תחלה וידוע דכל העלאת מ"ן א"א כ"א ע"י מס"נ והוא לצאת מן הגבלת הכלי ולהיות כלתה נפשו דוקא לכלל בעצמות כמ"ש כלה שארי71 כו' ועי"ז רוח אייתי רוח72 ואמשיך רוח כו' וכמ"ש אם ישים אליו לבו אליו דוקא יכלה נפשו לצאת לגמרי מן הכלי כו' וליכלל בעצמותו דוקא אזי רוחו ונשמתו73 יאסוף ההמשכה מלמעלה כו' וזהו שנא' כאן אהבת בכל מאדך כי בחי' מאד הוא התפעלות בלתי מוגבלת כלל דהיינו מה שלא יוכל הלב להכיל כי עד כלות נפשו מגיע עומק ההתפעלות כו' וע"י המס"נ שלמטה נעשה גם למעלה בחי' העלאת מ"ן דרפ"ח הנ"ל והוא ג"כ לצאת האור הנאצל מן הכלי בבחי' עלי' והסתלקות ליכלל בעצמות המאציל וד"ל כי הנה ידוע דלמעלה ענין בחי' הכלי של האור הוא מה שלמטה נק' בשם גבול מה שמגביל הכח כו' וא"כ ע"י בכל מאדך למטה שהיא בלא גבול גם למעלה יהי' האור בלא כלי המגביל והוא עליות האורות והתכללותן במאציל כו' וכנ"ל בפי' ב' תיבות דשמע ישראל שעולין ונכללין בעצמות אור המאציל דקמי' כחשיכה כאורה כו' וע"כ נאמר דוקא בפ' זו בכל מאדך וד"ל. והנה בחי' העלי' וההסתלקות הזאת למעלה ולמטה הוא ע"י שם מ"ב דאנא בכח כו' כי

י

הנה מבואר בכהאריז"ל74 בכמה דוכתי שכל ההעלאות הוא דוקא ע"י ש' מ"ב ולכך בק"ש שעל המטה שאז זמן העלא' הנשמה של האדם להעלותה להכלל במקור חוצבה (כמ"ש בידך אפקיד רוחי75 אותיות באר דהיינו בבחי' יסוד דנוק') אומרים אנא בכח כו' שבו מרומז שם מ"ב כידוע וד"ל. וכללות ענין שם מ"ב הוא בחי' הגבורה שהוא בחי' ההסתלקות והעלי' מלמטה למעלה כידוע דשש כנפים שש כנפים שבמלאכים הנושאים הכסא היינו מבחי' שם מ"ב אלא שבשם מ"ב יש ז' פעמים ששה כו' והן מ"ב תיבות דאנא בכח כו' והרי נאמר בהם בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף76 דהיינו בחי' העלי' וההסתלקות מלמטה למעלה מעלה כו' שהוא ענין היציאה מן הכלי הנ"ל וע"כ יש בפ' זו מואהבת עד ובשעריך ג"כ מ"ב תיבות שהוא בחי' שם מ"ב לפי שמבואר למעלה דכל עיקר ענין הפ' הזאת הוא בחי' ההעלאו' וההסתלקות מטעם הנ"ל וכל העלאה א"א כ"א ע"י שם מ"ב כנ"ל וד"ל. אך מה שנק' בחי' זו בשם אור הגבורה בכלי החסד כנ"ל בתירוץ הקושיא, הענין הוא להיות ידוע דהאור הוא בחי' הפנימיות והכלי הוא בחי' החיצוניות כו' וכמ"ש במ"א וגם כאן הרי אמר ואהבת וכל אהבה הוא בחי' חסד77 כידוע* אך שהאהבה בבחי' החיצוניות בלבד אבל בחי' הפנימיות שבה הוא בחי' הגבורה דוקא* והוא בחי' בכל מאדך שהוא בחי' הסתלקות והעליות לצאת מן הכלי כנ"ל וא"כ ה"ז כמו בחי' אור הגבורה שבכלי החסד דהפנימיות גבורות והחיצוניו' חסד כו' וד"ל. וזהו ע"י שם מ"ב שבפ' זו שהוא בחי' הגבורות ושם זה הרי הוא בחי' הפנימיות כי כל כוונה בשם אינו אלא דוקא בבחי' הפנימיות והוא ע"י רעותא דלבא בעיקר המכוון של הלב ולכך נק' בשם כוונה כי הוא נעשה דוקא ע"י כוונת הלב והמכוון שבלב מוסתר הוא בבחי' אור פנימי' והחיצוני' שלו מתגלה לעין הרואה כו' והיינו מ"ש ואהבת סתם כו' שהוא רק בחי' כלי החסד לגבי אור הגבורה שבשם מ"ב כו' וזהו נק' ג"כ בחי' גבורה שבחסד שהגבורה הוא בחי' הפנימיות המוסתר בחסד הנגלה וכמ"ש במ"א וד"ל, והראי' לזה שהאהבה במ"ש ואהבת הוא רק בחי' כלי לאור כו' כי הרי אותה הפרשה דשמע כתובה היא בתורה סתם דברים כהווייתן ולא

יא

נגלה בה שום רמז לשם מ"ב רק ע"י מספר התיבות בלבד כו' וא"כ זהו בהכרח מפני שבחי' החיצוני' הנגלית לנו הוא רק בחי' חסד והוא שאמר ואהבת סתם בלתי רמז לבחי' גבורה אבל בחי' הגבורה והוא ההסתלקות הרי היא רק בהעלם לכך לא נרמז ממנה שום רמז בגלוי הכתב אלא היא מוסתרת בכוונה שבלב בלבד כנ"ל והוא ע"י כוונה דשם מ"ב כנ"ל וד"ל (ובכל78 זה מתורץ היטב הקושיא הנ"ל דפ' שמע הרי היא בחסד כו' דמ"ש שהיא בחסד היינו בבחי' האהבה החיצוני' בלבד אבל בבחי' הפנימיות שבה היא בחי' גבורות והוא כמו בחי' אור הגבורה שמאיר בכלי החסד וכו' (ובזה מובן מה שהצריכו חז"ל כוונת הלב בפ' ראשונה79 דוקא כמאמרם עד כאן צריכה כוונת הלב ולא בפ' שניה כו') וד"ל.

ועתה80 יש להבין שרש ענין פ' שני' והי' א"ש שהיא בחי' אור החסד בכלי הגבורה כנ"ל. הנה כתיב והחיו' רצוא ושוב81 כו' שאחרי בחי' ההעלא' הנ"ל במס"נ לצאת דוקא מן הכלי כו' שנק' בחי' רצוא כמ"ש אם רץ לבך82 כו' אזי הוא בחי' השוב מלמעלה למטה שהוא בהיפוך מבחי' הרצוא כי בחי' השוב הוא דוקא ירידת האור והשפע למטה להיו' שורה בכלים מכלים שונים83 כידוע ועל כן לא נאמר כלל בכל מאדיכם בפ' זו דוהי' כי בחי' בכל מאדך הוא ענין היציא' מן הכלי והגבול כנ"ל ובפ' זו אין העיקר רק בבחי' שוב שהוא דוקא התלבשות האורו' בכלים שהוא ההיפך ממש מבחי' הרצוא שבכל מאדך כידוע (והיינו שאמר ר' יהושע ב"ק84 במשנה למה קדמה פ' שמע לוהי' כדי שיקבל עליו עול מ"ש תחלה שהוא ע"י בחי' הרצוא במס"נ באהבת בכל מאדך כנ"ל ואח"כ יקבל עליו עול מצות שהוא בחי' השוב שבפ' והי' דוקא כנ"ל וד"ל) והנה באמת עיקר המכוון שהי' בבחי' הרצוא בפ' שמע הוא רק בשביל בחי' השוב שיהי' אח"כ כי הרי כתי' לא לתוהו בראה85 אלא לשבת יצרה פי' לא לבחי' הרצוא שהוא בחי' ההסתלקו' של האורו' במאצילן שנק' תוהו בראה וכמ"ש והארץ הית' תוהו86 כו' אלא לבחי' השו"ב שיהי' אח"כ שהוא לשב"ת אורו' בכלים (והטעם שזה נק' בריא' וזה יצירה מובן לי"ח עפ"י המבואר במ"א) וע"כ בחי' שם ע"ב דחסד בפ' זו השני' דוקא להיות כי זהו חסד גדול מה שירד האור ויתלבש בכלים מכלים שונים כו' ולכך יש בה ע"ב תיבו' עד ושמתם וכוללת גם נ' שערי' דבינה נגד בחי' אור החסד דשם ע"ב בגי' חסד כנ"ל והנה מבואר למעלה דהשם הוא בחי' הפנימי' להיותו בחי' הכוונה שבלב כו' וגם כאן בחי' הפנימי' שבפ' זו השני' הוא שם ע"ב דחס"ד ובחי' החיצוניו' הוא בחי' כלי הגבורה וע"כ נא' בפ' זו עניני דיני' ורוגז כמו וחרה87 אף הוי' כו' ועצר את השמים כו' כי בחי' הכלי החיצוניו' הוא בחי' גבורה ודין וד"ל.

יב

ולהבין הענין הזה איך שהיא בבחי' הגבורו' והדינין כו' הנה תחלה יש להבין פי' שם ע"ב למה הוא במספר ע"ב כו' וגם הטעם מה שנקראי' בשם ע"ב גשרים88 כידוע, דהנה עד"מ הגשר שעושין ע"פ הנהר עושין אותו בבנין חדרים קטני' זה אצל זה ומכסין עליהם ומצדדי' שלהם בנסרים והמים הולכי' בין הגשר העליון וביניהם עפ"י מדידה וקצבה בלבד בצמצומי' הרבה ואם לא בנין החדרים הללו היו המים שוטפי' בשטף רב ויפוצו את הארץ כו' אבל החדרי' עשויי' לצמצם להעביר בהן מי הנהר בצמצום מעט מעט כפי המדה הצריכה כידוע ועל תועלת זה הוא כלל ענין בנין החדרי' ופרטי אופני התחלקו' ריבוי החדרים הוא לפי אופן המצטרך לגשר אם הנהר גדול ביותר ירבו בו החדרים ואם אינו גדול כ"כ ימעטו מספר החדרי' כו' והנמשל מכל אלה יובן למשכיל למעלה כי בהיו' שאור החסד העליון של המאציל הרי הוא יוצא בשפע רב מאד עד"מ הנהר הגדול כו' והנה אם הי' יוצא כמו שהוא לא הי' מתקבל כלל למטה בהשתלשלו' העולמו' עד"מ הנהר הגדול ששוטף כו' ע"כ הוצרך לעשות ע"ב גשרים עד"מ בנין החדרי' הנ"ל והוא להיו' בא אור החסד הזה בהתחלקו' לע"ב חלקי החסד קטני' ושיצומצם על ידן להיו' אור החסד הולך ואור מעט מעט ולא בשטף כו' ולכך נק' שם ע"ב שבחסד עליון בשם ע"ב גשרים כי מטעם תועלת המקבלי' כדי שיוכלו לקבל כו' נתחלק לע"ב חלקי' כו' וד"ל וגם עוד תועלת יש בהתחלקו' הזאת כי הנה אם הי' האור הולך ומאיר כמו שהוא לא הי' נמצא למטה ענין התחלקו' המדרגו' במדת החסד אלא הי' הכל מציאת אור חסד א' בלבד והרי אנו רואי' ריבוי התחלקו' המדרגו' במדת החסד כמו ע"ד דוגמא הנה ידוע דיום הראשון89 מו' ימי בראשית האיר אור החסד ולכך נברא בו כל הדברי' שהן ממדרגת מדת החסד והוא כמו מאמר יהי אור90 וידוע שהאור הוא מבחי' החסד כו' ונברא בו גם המים שהוא ג"כ ממדת החסד91 וכיוצא בזה למטה במראו' הגוונין דלובן18 שמורין בחי' החסד92 יש הרבה מדרגו' כו' וכן בטעמי' מתיקו' יש בו הרבה מינים וכיוצא בכל אלה הרי מהיכן ימצאו ריבוי התחלקו' כאלה אור ומים למעלה93 לבן ומתיקו' כו' למטה כי אם הי' השפע אור חסד העליון הולך ונובע בלתי התחלקו' הרי הי' צריך להיו' הכל רק מציא' דבר א' בלבד אם אור או מים כו' אלא מפני בחי' ההתחלקו' לע"ב חלקי' בע"ב גשרי' הנ"ל מזה ימצא בחי' ריבוי התחלקו' מיני חסד גם למטה וד"ל.

והנה מה שנחלק לע"ב חלקי' בלבד זהו במקורו שהוא מתחלק דרך כלל עדיין אבל בבוא אור החסד עד למטה מטה בריבוי ההשתלשלו' מתחלק לרבבו' מדרגו' עד אין שיעור כו' והיינו מה שאנו מוצאי' שיש רבבו' מדרגו' בקבלת זיו

יג

השכינה בג"ע העליון והתחתון שהוא ג"כ מבחי' אור החסד האלקי במה שיהנו מזיוו ואורו כו' עד שיש לכל צדיק וצדיק ש"י עולמו'94 כו' ויש רבוא רבבו' מלאכי' חלוקי' במדרגו' השיר שלהם ג"כ זה מרנן ומנגן כך וכך וזה כך וכך והכל ממדרג' החסד וכמבואר בהיכלו' דפ' פקודי דלסטר דרומא מאת אלף כו' וכן מתחלקי' הן במדרגו' קבלו' הזיו והאור מאור וזיו השכינה שנתלבשה למטה בסטרא דדרום בריבוא רבבו' מדרגו' שונו' כו' כי כל זה הוא ע"י התחלקו' פרטיו' דפרטיו' משם ע"ב העליון שהוא בחי' הכולל במקור החסד כו' וד"ל וזהו ששם ע"ב בגי' רי"ו95 מספר גבורה כי זה ההתחלקו' א"א כ"א ע"י צמצום ומיעוט האור אמנם הוא רק בשביל תועלת המקבלי' כדי שיתקבל בהן החסד ע"כ בחי' הפנימי' המכוון הוא בחי' אור החסד ובחי' החיצוניו' שלו הוא בחי' הגבורה והוא בחי' הצמצום לחלק החסד לע"ב חלקי' בכלל כנ"ל וזהו שפ' זו דוהי' הוא בבחי' אור החסד שבכלי הגבורה דהיינו כונת שם ע"ב הוא פנימיו' והוא אור החסד כנ"ל וענין התחלקות בע"ב גשרים הוא בבחי' הכלי שהוא החיצוני' כי עיקר המכוון לבחי' חסד הוא כו' וד"ל ובזה יובן מה שאומרי' בברכת אתה גיבור96 כו' מוריד הגשם וידוע שהגשמי' יורדין בגבורה97 ולכאורה אינו מובן דהלא הגשם צריך האדם לפרנסה שהוא מבחי' החסד ואיך או' אותו בברכת אתה גבור כו' אלא הענין הוא כנ"ל דלפי שאור החסד לא יבא למקבלי' כ"א ע"י התחלקו' ע"כ גם הגשמי' שהן חסד וברכה בעצם אבל צריכין לבא בבחי' התחלקו' טיפין טיפין98 דאם לאו הי' שוטפי' העולם כמי המבול והי' דין וגבורה ולא חסד וע"כ או' אותו באתה גבור כו' מפני שצריכין לירד בגבורה והיינו כמו בחי' הכלי גבורה שבחסד דע"ב הנ"ל ומפני שמטר דוקא יורד בגבורה כו' לכך או' אותו בפ' זו דוהי' כמ"ש ונתתי מטר ארצכם99 כו' דשם ע"ב זה בגי' גבורה כנ"ל וד"ל.

ועתה יש להבין מה שאמר בפ' זו ונתתי מטר כו' דלכאורה זה פלא, דהלא משה אמר פ' זו ואיך יאמר ע"ע ונתתי כו' וגם למה לא אמר כלשון זה בכל פרשיו' שאמר במשנ' תורה רק בפ' זו אמר כן והגם דידוע שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו100 של משה הרי אכתי תקשה למה לא אמר כן בשאר הפרשיו' שג"כ הית' שכינה מדברת בו כו', אך הענין יובן עפ"י ענין הנ"ל דבפ' זו הוא בחי' המשכת אור א"ס למטה דוקא בכלים מכלים שונים ע"י שם ע"ב כו' והנה ידוע דאין התלבשו' אור א"ס אלא בחכמה מטעם שהוא בחי' ביטול כו' שאז אינו מרגיש א"ע כלל לבחי' יש ודבר ומה שמדבר אין זה של עצמותו כלל אלא רוח ה' שמדבר בו וז"ש ודברי

יד

אשר שמתי בפיך101 כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ולא תחללו102 את שם קדשי כו' פי' ולא תעשו חלל בלבד כו' אלא יהי' בנפשו רק כמו בחי' כלי בלבד לאור השורה בו כו' וכענין שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כו' אך אמנם א"א להיו' זאת המדרגה כ"א כאשר יוקדם אליה בחי' מס"נ דבחי' הרצוא הנ"ל שאז יוכל לבטל א"ע מכל וכל ולהיו' רק כמו בחי' כלי בלבד אבל בלא מס"נ בתחלה הרי ירגיש עצמותו מאד כו' וד"ל וזהו שבפ' זו דוהי' נאמר בכל נפשיכם שהוא בחי' ביטול במציאו' מכל וכל כענין ולא תחללו כו' והוא מפני שכבר קדם במדרג' מס"נ בפ' ראשונה כנ"ל דהיינו באהבת בכל מאדך כנ"ל וע"כ דוקא בפ' זו השני' הוא בחי' המשכת אור א"ס למטה בכלים מכלים שוני' ע"י שם ע"ב כנ"ל כי עתה דוקא יוכל להיות בנפש האדם בחי' הביטול ויוכל לשכון בנפשו אור א"ס כי אין התלבשו' אור א"ס אלא בבחי' הביטול כנ"ל וע"כ גם כל אדם יכול לומר ונתתי מטר ארצכם כמו שאמר משה כו' שאינו אומר זה על עצמו כ"א בחי' אור א"ס ששורה בנפשו אומר ונתתי כו' מפני שאינו אלא בחי' כלי לאור א"ס בלבד מטעם הנ"ל כי מאחר שבפ' ראשונה הי' לו מס"נ הרי יכול להיו' כלי להמשכו' אור א"ס בפ' שני' זו באמרו בכל נפשיכם ולאו דוקא משה כו' אלא רק שמשה103 הי' שרש נשמתו מבחי' הביטול דשם מ"ה דחכמ"ה כידוע וע"כ היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ואעפ"כ בשאר הפרשיו' לא אמר כלשון ונתתי כי דוקא בפ' זו המשכת אור א"ס בכלי כי הרי הוא בבחי' אור החסד שבכלי כנ"ל וד"ל וזהו שאמר ונתתי מטר ארצכם פי' מ"ד נק' מטר104 ומ"ן נק' ארצכם ושניהם באין ונמשכי' למטה בשם ע"ב הנ"ל במדידה כמה כו' וכענין שירו' של המלאכי' וקבלת זיו שלהן שנק' מ"ן ומ"ד ג"כ והוא בא למטה במדידה וקצבה ע"י שרש ההתחלקו' דשם ע"ב בע"ב גשרים בכלל במקור החסד כנ"ל וד"ל.

והנה ידוע דבפ' זו שנגד שם ע"ב הרי כלולי' בה ג' השמו' ע"ב היוצאי' מג' פסוקי' הידועי' שהן ויסע ויבא ויט105 כו' וידוע שהן בבחי' ישר והפוך וישר כו' והענין הוא מפני שגם בחי' הצמצום של אור החסד דשם ע"ב הנ"ל צריך להיו' בג' מדרגו' שבבחי' ג' הקוין כו' והוא בבחי' אור ישר מלמעלה למטה ובבחי' אור חוזר מלמטה למעלה ואח"כ בבחי' אור ישר בבחי' מלמעלה למטה שע"י אמצעו' ג' מדרגו' הללו דוקא יתקיים אור השפע למקבלי' והוא ענין ג' שמו' ע"ב הישר וההפוך והישר ואם לאו עדיין לא היתה יכולה השפע להתקבל במקבלי' כו' ומבואר זה לי"ח וד"ל.


1) להבין ענין ק"ש: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1194 פא, ב. עח, א (גוכתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי). ומכת"י 68 טו, א. 957 רמה, א. 1156 ס, ב (עם הגהות בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ). נמצא ג"כ בכת"י 369 תצד, א. 943 נד, א (נו"א). 1001 לז, א (בין מאמרי תקס"ו). 1245 רנה, א.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח.

נוסח אחר נדפס לקמן ע' טו. הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' יז — ראה בהנסמן שם הערה 1. לקו"ת ואתחנן יב, ד. וראה בארוכה אמרי בינה פמ"ה ואילך.

2) שמע והיה אם שמוע: ואתחנן ו, ד. עקב יא, יג.

3) בכתבי האריז"ל: ראה פרי עץ חיים (ושער הכוונות) שער (ז) הק"ש פי"ח. (פכ"ד). פכ"ה. סידור האריז"ל (וסידור תפלה למשה להרמ"ק בשם רעיא מהימנא) ק"ש. משנת חסידים מסכת הבריאה דערבית פי"ב, מ"ו. פי"ג, מ"א. מ"ט. תקוני זהר ת"ע (קלד, סע"ב). סידור שער הק"ש עג, ג. דרך מצותיך שורש מצות התפלה פי"ב.

4) שם מ"ב. . ע"ב: ראה זהר תרומה קלב, ב. פרדס שער (כא) פרטי השמות פ"ה. פי"ב.

5) דחסד בגי' ע"ב: פרדס שער (כג) ערכי הכנויים מערכת חסד.

6) בכתבי האריז"ל: ראה פרי עץ חיים שער (ד) התפילין פ"ח. משנת חסידים מסכת תיקון תפילין פ"ג-ו. פי"א. פי"ב. זהר בא מג, ב. ואתחנן רסב, א. סידור (שם ו)שער התפילין ז, סע"א.

7) בזוהר במה דאחליפו דוכתייהו: באמרי בינה הנ"ל ע"פ ומלכי צדק [זהר לך פז, רע"א. וראה במקדש מלך שם. בלקו"ת הנ"ל עיין מזה בהרמ"ז פ' צו בדף כז [ב] וכנזכר מזה בביאור ע"פ לבבתני (לקו"ת שיר השירים ל, ג)]. סה"מ תקס"ז ע' רפג. אוה"ת בשלח ע' תקנז.

8) ואתכללא שמאלא בימינא: ראה ג"כ זהר וארא (כז, א). תרומה (קסב, ב). ויקרא (כד, א). קרח (קעו, א. קעח, א).

9) שפ' שמע הוא בחסד: ראה פירוש המלות (מהדו"ב) פס"ט (מד, ב). דרך מצותיך הנ"ל.

10) בחינוך קטן: [שער היחוד והאמונה הנקרא בשם חינוך קטן]. ראה שם פ"ב. פ"ט. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקטז.

11) וקדמון לכל הקדומי': ראה חובת הלבבות שער (א) היחוד פ"ז סוד"ה והחמישי.

12) אין ערוך לך: ברכת יוצר לשבת.

13) אנת הוא חכים: ראה תקוני זהר בהקדמה (יז, ב).

14) אנת חד ולא בחושבן: ראה תקוני זהר שם (יז, א).

15) במקום גדולתו: ראה מגילה לא, א. סה"מ ה'ש"ת ע' 40 בהערה. לקוטי הגהות לתניא פ"ד.

16) כד סליק ברעותי': ראה זהר לך פו, סע"א. לקו"ת (וסה"מ תקס"ט) שיר השירים טז, א (ע' עד).

17) כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

18) וכמ"ש בע"ח: שער (ח) דרושי הנקודות ספ"ו.

19) בהתחלת ספר הזוהר: טו, א.

20) והרצון הוא הנק' הרמנ"א: ראה דרך אמת לזהר שם. אור החמה ומקדש מלך שם. הדרת מלך ספ"ט מג, א-ב. ערוך מערכת הרמן.

21) והמלאכי' בעולם הבריא': ראה תניא פל"ט בהג"ה.

22) וכמ"ש קדוש: ישעי' ו, ג.

23) והאופנים ברעש גדול: ראה ברכת יוצר.

24) הוי'. . החכמה. . ואלקינו. . הבינה: ראה פע"ח שער (ז) הק"ש פי"א. ועוד. תקוני זהר תי"ח (לד, ריש ע"ב).

25) תרין ריעין דלא מתפרשין: ראה זהר ויקרא ד, א. אור התורה נצבים א'רכב.

26) דהבינה. . רחובו' הנהר: זהר (אדרא רבא) נשא קמב, א.

27) החכמה נק' מעיין: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכנויים מערכת מעיין.

28) החכמה. . כח מ"ה: זהר (רעיא מהימנא) צו כח, א. לד, א.

29) מ"ה פשפשת: ראה הקדמת הזהר (א, ב).

30) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

31) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

32) הכתר שנק' אי"ן: ראה תקוני זהר תמ"ב (פא, ב). ת"ע (קכז, א). פרדס שער (ג) אם הא"ס הוא הכתר פ"א. שער (יד) המציאות פ"ב. שער (כג) ערכי הכנויים מערכת אין.

33) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

34) ועתה: [כאן חסר בגוכי"ק ו]נעתק מכת"י 957. 1156.

35) בכתבי האריז"ל: ראה פרי עץ חיים שער (ז) הק"ש פ"ט.

26) שמע שהוא שם ע'. . ע' רבתי: ראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רלו, ב.

37) שם ב"ן המברר: ראה ג"כ מאמרי אדה"ז פרשיות ע' ריט.

38) ויעש דוד שם: שמואל-ב ח, יג.

39) ומשם יפרד: בראשית ב, י.

40) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

41) טרף שהוא רפ"ח ע"ה: בסה"מ תקס"ה ע' תרפה — בע"ח. וראה מקדש מלך לזהר אחרי ס, א (מט, א).

42) עיקר השבירה הי' בז"ת: ראה עץ חיים שער (ח) פ"ב. שער (ט) שבירת הכלים פ"ו.

43) השבירה. . דבינה: ראה מבוא שערים ש"ב ח"א פ"א. סה"מ תקס"ה ע' תשיט.

44) ששם ב"ן. . מל' דאצי': ראה עץ חיים שער (לט) מ"ן ומ"ד דרוש ז.

45) ונעוץ סופן בתחלתן: ספר יצירה פ"א, מ"ז.

11) הכתר דאצי' שנק' אין: נסמן לעיל ע' ד.

46) הכתר. . ממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, א.

47) שקודם שנברא העולם: בסה"מ תרנ"ד (קה"ת — תשמ"ג) ע' רחצ: בפדר"א. . (כן הוא הלשון בפרד"ס [שער (ד) עצמות וכלים פ"ח הקב"ה] ובשל"ה ועמ"ש בשל"ה ד"ד ע"א וכ"ה הלשון בכה"מ בלקו"ת ובשא"ד, וע' בתו"א פ' וירא ד"ה פתח אלי' [יד, א], ובד"ה רפאני תקס"ח [סה"מ תקס"ח (קה"ת — תשל"ב) ע' רטז]. — וראה הנסמן במאמרי אדה"ז פרשיות (פ' יתרו) ע' שיג.

48) כי אני הוי' הוא שמי: ראה ישעי' מב, ח.

49) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

50) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

51) היום לעשותם: ואתחנן ז, יא.

52) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

53) וימלוך וימת: וישלח לו, לב. לג.

54) השבירה. . האורות: ראה ג"כ מאמרי אדה"ז פרשיות ע' תשכא.

55) דהאורות דתהו נסתלקו: ראה עץ חיים שער (ח) דרושי הנקודות ספ"ד.

56) כי שמש ומגן: תהלים פד, יב.

57) ב' תיבות. . דשמע: בכמה כת"י ליתא תיבה ב'.

58) ישראל הוא ישר אל: ראה פי' ר"מ בוטריל לספר יצירה פ"א, מ"א (טו, א). רמ"ז לזהר ר"פ שמיני. לקו"ת שלח מ, ג. סה"מ תקס"ד ע' קפא. אור התורה משפטים ע' א'שטז.

59) דאל הוא נהירו דחכמתא: זהר לך צד, א. צו ל, ב. לא, א. אחרי סה, א.

60) השמים מספרים: תהלים יט, ב. וראה זהר תרומה קלו, ב.

61) דאור א"ס אינו שורה רק בחכמה: ראה תניא פל"ה בהג"ה.

62) באור אבא: בכמה כת"י: בחכמה.

*62) עמו: בכמה כת"י: אליו.

63) בחו"ה שער היחוד: [בחובת הלבבות]. ראה שם פ"ח. תורה אור (וסה"מ תקס"ב) וארא נה, ב (ע' קלה). לקוטי תורה ואתחנן יא, ג. אמרי בינה שער הק"ש פ"ח.

64) יחיד חי העולמים: ברכת ברוך שאמר וישתבח.

65) אלו ואלו דברי אלקים חיים: עירובין יג, ב.

66) ויכולים להתחבר. . אחד: ראה זהר ויקרא ו, סע"ב.

67) הוי' הוא בחי' ז"א: זהר (אדרא רבא) נשא קכט, א.

68) אות האלף. . הח': ראה בית יוסף לטור אורח חיים סס"א ד"ה כתב סמ"ק.

69) לך הוי' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

70) בבשכמל"ו: פסחים נו, א.

71) כלה שארי: תהלים עג, כו.

72) רוח אייתי רוח: ראה זהר (תרומה) קסב, ריש ע"ב. (וירא) צט, ריש ע"ב. אוה"ת חנוכה רפו, א.

73) אם ישים אליו. . רוחו ונשמתו: ראה איוב לד, יד.

74) בכהאריז"ל: ראה פע"ח שער (ה) עולם העשי' (הקרבנות) פ"ה. שער (טו) קשעהמ"ט פ"ב.

75) בידך אפקיד רוחי: תהלים לא, ו. וראה הנסמן במאמרי אדה"ז פרשיות (נח) ע' נט.

76) שש כנפים. . ובשתים יעופף: ישעי' ו, ב. וראה פע"ח שער (ה) עולם העשי' (הקרבנות) פ"ב. הנסמן לעיל ע' א בהערה בכהאריז"ל.

77) אהבה הוא בחי' חסד: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכנויים מערכת אהבה.

*) כידוע: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: כמ"ש אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד.

*) דוקא: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: פי' שאהבה זו תוכה רצוף בחי' גבורה כי עיקר המכוין הוא להסתלק מן הכלי והגוף וה"ז בחי' גבורה וזה נשלם ע"י האהבה והתשוקה שעל ידה נעשה ההסתלקו' והאהבה מצד עצם מהותה היא בחי' חסד רק שאהבה זו היא רק בחי' כלי בכאן והאור שבה ר"ל הפנימי' שהוא המכוין להיו' הסתלקות מן הכלי הוא בחי' גבורה וזהו ענין אור הגבורה בכלי החסד: והוא בחי'.

78) (ובכל: בהכת"י לא נסמן סיום החצאי עיגול.

79) כוונת הלב בפ' ראשונה: ראה ברכות יג, ב.

80) ועתה: מכאן ואילך מגוכתי"ק.

81) והחיו' רצוא ושוב: יחזקאל א, יד.

82) אם רץ לבך: ספר יצירה פ"א, מ"ח.

83) בכלים מכלים שונים: ע"ד אסתר א, ז.

84) שאמר ר' יהושע ב"ק: ראה ברכות רפ"ב (יג, א).

85) לא לתהו בראה: ראה ישעי' מה, יח.

86) והארץ הית' תהו: בראשית א, ב.

87) וחרה. . ועצר: עקב יא, יז.

88) ע"ב גשרים: פרדס שער (כא) פרטי השמות פ"ה. שער (כג) ערכי הכנויים מערכת חסד. שיעור קומה (לרמ"ק) סצ"ד.

89) דיום הראשון. . החסד: ראה שער היחוד והאמונה פ"י.

90) יהי אור: בראשית א, ג. וראה אור החמה לזהר בראשית מו, א.

91) המים. . ממדת החסד: זהר שמיני מא, א.

18) בן. . המברר: ראה ג"כ מאמרי אדה"ז פרשיות (שמות) ע' ריט.

92) הגוונין דלובן. . החסד: ראה פרדס שער (י) הגוונים פ"א.

93) שו"ה התחלקו' — למעלה: בגוכי"ק יש סימן עגול בפנים ועה"ג ניתוספה תיבה זו.

94) לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות: עוקצים בסופה.

95) ששם ע"ב בגי' רי"ו: ראה זהר בשלח (נב, א) ער, א. פרדס שער (כא) פרטי השמות פ"ה. פע"ח שער (כה) תפילות ר"ה פ"ז.

96) בברכת אתה גיבור: שמו"ע.

97) שהגשמי' יורדי' בגבורה: תענית ב, א.

98) טיפין טיפין: ראה ב"ב טז, א.

99) ונתתי מטר ארצכם: עקב יא, יד.

100) שכינה מדברת מתוך גרונו: תניא פל"ד (אמרו עליו). אגה"ק סכ"ה (כמארז"ל). אור תורה בחוקותי מג, סע"ג (ומ"ש רז"ל). שו"ת בית אפרים חאה"ע סק"ז (מו, א — מאחז"ל). וראה זהר פנחס רלב, ב. שם תוספתא שו, ב. ויקרא ז, א. ואתחנן רסה, א. שמו"ר פ"ג, טו. ויק"ר פ"ב, ג. מכילתא שמות יח, יט. עיון יעקב לפסחים סח, ב.

101) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

102) ולא תחללו: אמור כב, לב. ראה תורה אור יתרו סח, ב. לקו"ת ויקרא ד, ד. חקת (וסה"מ תקס"ה) נז, ב (ע' תרעה). שיר השירים א, א. שם (וסה"מ תקס"ד) יב, ד (ע' ח).

103) שמשה. . מ"ה דחכמ"ה: ראה לקוטי שיחות (ח"ו) הוספות / שמות ע' 244.

104) מ"ד נק' מטר: ראה פע"ח שער (ז) הק"ש פכ"ד.

105) ויסע ויבא ויט: ראה בשלח יד, יט. כ, כא. זהר בשלח נב, א. פרדס הנ"ל.