להבין שרש התהוות הזמן

פח

בעזר"ה

להבין שרש התהוות הזמן1, הנה הזמן הוא בחי' נברא מחודש מאין ליש כשאר כל השתלשלות, גם לפי"ד הפלוסופים ובראשם הראב"ע כידוע2, והוא מפני שיש ג' בחי' עולם שנה נפש כידוע3, וכמו שעולם מחודש כך בחי' שנה מחודש כו', ואחד מן המופתים החזקים לזה הוא ממה שאנו רואים במצות ק"ש ובמצות השבת שתלויים בזמן, וזמן מצותם אין משתווה בכל המקומות, והוא מפני שיש שינוי גדול במדינות בזמן אור הבוקר ועת הערב שאין כל א' דומה לחבירו, יש מדינות וארצות שיאיר להם היום בזמן קדום ויש מדינות שיתאחר להם אור היום הרבה, עד שבדרך כללות יוכל להיות שבמדינות הצפוני' יהיו הימים ארוכים ובמדינות הדרומי' יהיו קצרים כימי חורף וכיוצא, ואם הזמן אינו נברא בודאי זמן ק"ש לכולם א' למעלה והי' מהראוי שלא יתחלף הזמן דק"ש לגבי מקומות מושבי המדינות כו' אם הזמן אינו נברא ומחודש כו'. ועוד זאת יותר יפלא איך שבמצות השבת ג"כ בהכרח יהי' בהם שינוים אלה שהרי במדינות הצפוני' בקיץ הוא כמו חורף בדרום (ומאחרים כנ"ל) במצות הכנסת ליל שבת ובמדינות הדרומי' מקדימין בקיץ וכן במוצאי שבתות בהיפך וכענין מכניסי שבת בטברי' ומוציאי שבת בציפורי כו' כידוע, ואם אין הזמן מחודש אלא גם למעלה יש בחי' זמן כמו למטה הי' מהראוי שיהי' זמן מצות השבת א' לכולם כמו שהוא למעלה בין בכניסה בין ביציאה בקיץ ובחורף כו'.

אך הנה מכ"ז הוראה גמורה על שהזמן הוא בחי' נברא מחודש מאין ליש כנ"ל, ואמנם למעלה בבחי' האצי' הוא עדיין למעלה מגדר ובחי' הזמן ועבר הוה ועתיד הכל כא' נסקרין בסקירה א', ואפי' כל שיתא אלפי שני דהוי עלמא עם כל הזמנים פרטיי' הנמצאים במשך זה הכל נסקר בסקירה א' למעלה וכענין המאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות4 כו', וא"כ כשיש התגלות למעלה באיזה שפע והמשכה אלקית כמו אור שפע דח"ע במצות ק"ש וכה"ג הנה זאת השפע הוא בבחי'

פט

שלמעלה מגדר הזמן דעבר הווה כו' אלא בבוא שפע זו למטה בעולם הפירוד שהזמן כבר נברא בו מאין ליש שם מתחלקת שפע אור זה לפי התחלקות הזמן הנמצא שם אבל למעלה אין שפע זו בגדר זמן כו' וע"כ בזמן מצות ק"ש הגם שהזמן ניתן למעלה משיאיר היום ולאנשי מזרח שיאיר להם קודם יבא להם אור השפע קודם במצות ק"ש ולאנשי מערב יתאחר לבא להם השפע מ"מ אין איחור והקדמה זאת ענינו שינוי כלפי מעלה ששם למעלה עדיין מענין הקדמה ואיחור כנ"ל אלא שבכאן הוא מתחלק לזמן קדום או זמן מאוחר כו', וע"כ אין מתחלף זמן מצות ק"ש לפי המקומות אלא הכל שוין רק שיאיר היום כו', וכן במצות השבת שלמעלה הוא ענין בחי' הארת ספי' שאינה מספי' דיומין דחול כידוע אין זה ענין יום א' בזמן כי שם למעלה מהזמן, אך בבוא אור זה לעולמות מאיר דוקא ביום הז', ושינוי זמן יום הז' בהקדמה או באיחור לפי המקומות כנ"ל אין זה שינוי כלל כלפי מעלה שבחי' השבת אשר למעלה הכל א' אך בעולמות מתחלק בהקדמה או באיחור לפי שינוי הזמן בימים שלהם לאנשי צפון יקדימו בליל שבת בימי החורף ואנשי דרום מאחרים ובליל מ"ש בהיפוך ואין כ"ז שום שינוי לגבי שבת שלמעלה כו' וד"ל. וע' בשו"ע של אדמ"ו5 א"ח סי' א' סעי' ח' נת' כ"ז בדרך קצרה.

וע"כ אמר ר' יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטברי'6 ומוציאי שבת בציפורי, ואם הי' מצות שבת רק יום מוגבל מעל"ע גם למעלה אין בזה יתרון מצוה ממה שיקדי' יותר מדאי ויאחר לצאת יותר מדאי אלא מפני שהזמן הוא נברא ואנשי ציפורי מקיימין מצות שבת באיחורם וגם אנשי טברי' מקיימין בקדימה לפי הזמן שלהם וכלפי מעלה אין זה כתרתי דסתרי אהדדי מטעם הנ"ל, דשם הוא למעלה מן הזמן ואינו שם ענין יום מוגבל מעל"ע, ואעפ"י שבאמת בזמן שהוא יום שבת לאנשי טברי' אינו יום שבת לאנשי ציפורי זהו כאן דוקא בבחי' הזמן משא"כ למעלה. ומ"ש ר' יוסי יהא חלקי אין ר"ל במקום קיום יום השבת בפ"מ דזה א"א עפ"י הטבע דאם הוא בדרום אינו בצפון ואם הוא בצפון מקדי' בכניסתו אינו מאחר ביציאתו ובדרום הוא בהיפוך וא"א שיהיו שניהם כא' להקדים כמו בצפון ולאחר כמו בדרום, אלא ר"ל יהא חלקי בשכר קיום יום שבת למעלה ששם למעלה מן הזמן וכל מה שנמצא קיום שבת בחלוקי הזמן הכל נסקר שם בסקירה א' וע"כ ביקש שיעלה לשם חלקו בשכר בעוה"ב מכל קיום מצוה שבא בבחי' התחלקות הזמן מטברי' וצפורי מפני ששניהם קיימו מצוה ולשניהם נמשך קדוש' אור השבת לזה בקדימה ולזה באיחור ולכן נתאוה שיהי' חלקו בשכר המשכ' קדושת אור השבת בריבוי יותר כקדימ' של זה ואיחור של זה, ר"ל שיקבל השכר מהבחי' שנמשך לשניהם וד"ל.

<מח>


1) להבין שרש התהוות הזמן: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 (עב, א).

לכללות המאמר ראה ג"כ דרך מצותיך נז, א-ב. וראה ספר הליקוטים לאדמו"ר הצ"צ ערך ”זמן" ע' קלח ואילך. וראה אגה"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע כרך א מכתב קנו, כרך ב מכתב רפג.

2) הזמן הוא בחי' נברא. . גם לפי"ד הפלוסופים ובראשם הראב"ע כידוע: ראה דרך מצותיך שם: וביאור הענין הנה גם חכמי הפלסופי' הסכימו והוכיחו שהזמן הוא נברא ובראשם הרב רבי אברהם בן עזרא, ולקרב הדבר אל השכל, בראיה ברורה ומכרחת, הוא שהרי אנו רואים שהזמן הוא דבר המתחלק לחלקים היום א' משס"ה חלקי השנה, ושעה א' מכ"ד ביום, ורגע א' מתתר"ף בשעה, והרגע היא גבולית כמימרי', ובהקבץ תתר"ף חלקים גבוליים כאלו יהי' משך שעה, ובהקבץ כ"ד שעות יהי' משך יום (שהוא משך הקפת הגלגל היומי) ובהקבץ שס"ה ימים יהי' שנה, ובקיבוץ שנים רבות יהי' שמיטה ויובל או אלף שנה או שית אלפי שני דהוי עלמא, ומאחר שהוא מקובץ מחלקים הרי נמנע שיהי' בלי מוגבל בפועל. וראה לעיל ע' נט.

3) עולם שנה נפש כידוע: ראה ספר יצירה פ"ג מ"ג ואילך.

4) צופה ומביט עד סוף כל הדורות: ראה ברכת זכרונות. ראש השנה יח, א.

5) בשו"ע של אדמ"ו: בכת"י רשום בש"ע של רבינו, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה וכתב אדמ"ו.

6) יהא חלקי ממכניסי שבת בטברי': שבת קיח, ב.