ויהיו חיי שרה

צ

בעזר"ה ליל ש"ק פ' חיי שרה, תקסוואו לפ"ק

[נוסח אחר מד"ה להבין מאמר הזוהר פ' חיי"ש]

ויהיו1 חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים*1, ואיתא ע"ז בזוהר (ד' קכ"ב ע"ב) אינון חיין כלהו לעילא, מאה שנה לעילא כו' אר"ש ת"ח רזא דמלה מאי שנא בכלהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים כו' אלא כלא חד מאה שנה כללא דכלא קב"ה דאתכליל מאתר עלאה סתימא דכל סתימין, במאה ברזא דמאה ברכאן וכן עשרים שנ"ה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין, שבע שנים אלין אתפרשן ונפקאן מכללא סתימאה דלעילא ואע"ג דכלא יחודא חדא אבל מתפרשן בדינא ורחמי בכמה סטרין ואורחין מה דלא הוה הכי לעילא מקדמת דנא ובג"כ באלין שבע שנים כתיב בהו שנים ולא שנה וכולהו אקרון חיי שרה כו' ע"ש.

הנה אליהו פתח ואמר אנת2 הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירין, פי' ספירה3 הוא מלשון ספי"ר שמורה על בהירותן וזהרוריתן, שהאורות המלובשי' בתוכם אינם מכוסים ומוסתרים בהן כ"א הם מזהירי' בהם ומתנוצצים על ידם דרך מעביר בעלמא ואינם מסתירים ומלבישים <מט>

אותם כלל וכענין שנאמר כמראה4 אבן ספיר דמות כסא דכמו הספיר מזהיר מאד ומאיר כך עד"מ דמו' כס"א העליון בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע איננה מלבשת ומסתרת האורו' דאצי' בתוכה כ"א האורות מאירי' על ידה לבי"ע ואין הכלי מסתרת כלל מצד בהירותה שהיא כמראה אבן ספיר כו' דמו"ת כס"א שנמשלה לדמות ומראה (שקורין שפיגול בל"א) נדמה דכמו המראה שמסתכל בה האדם מראה לנגדו תוארו ודמותו ממש בלי שינוי כלל ואעפ"כ הוא הדמות שלו ולא עצם עצמו, כך עד"מ מדת מל' דאצי' היא המראה והדמות עליון שמתגלין ע"י אורות עליונים דאצי' כדמותן ממש בלי הסתר והגבלה כלל, כי הלבוש המכסה ומסתיר גורם שינוי לזולתו דהיינו כשיתראה האדם בלבושים אחרים אזי יגרום שינוי לזולתו שכאשר יסתיר פניו במסוה לא יכירנו חבירו כו' מצד הלבוש המסתיר עליו משא"כ המרא"ה שמראה דמותו כצלמו ממש ואעפ"כ אין זה עצמותו זולתי דמות הנראה בתוך כלי המראה כו' כנ"ל, כך ממש למעלה במל' דאצי' שנק' דמות העליון להראות ולגלות דמו' האורו' עליונים בבי"ע בלי הסתר והלבשה כלל ואעפ"כ אינם כצלמן שהי' באצי' מצד העברתן דרך הכלי כנ"ל וכמו כל עשרה מאמרו' שבמל' דאצי' שבהן נבראו עולמות בי"ע ויאמר5 אלקים יהי אור הוא חסד שבמל' אין הכונה שכלי החסד שבמל' מסתיר האור א"ס ב"ה המלובש בו ונראה ליש ודבר נפרד בפ"ע האומר להתהוות אור כ"א עצמו' אור אין סוף מאיר הארתו דרך הכלי להתהוות אור כמ"ש ויאמר אלקים הוא עצמו' אור אין

צא

סוף ב"ה יהי אור ויהי אור רק שעבר השפע דרך הכלי אבל אין הכלי מסתרת כלל שהיא ספיר"ה כמראה אבן ספי"ר כנ"ל ועד"ז כל הע"ס דאצי' דקרינן לון עשר ספירי"ן מצד הבהירות והזוהרות שלהן שאין מסתירים על האורו' זולתי הם כלים ותיקונין שלו שעל ידן נפעל פעולות האורות של המאציל והם מחברים אותו עם הנפעלים שהם תכשיטי"ן דילי' ותיקונין שנתקנו לצורך פעולתו ית' כמשנת"ל6 בארוכה ע"ש.

משא"כ הלבושים דמדו"מ דאצי' שהמה מלבישים האורות המלובשין בתוכן בהעלם והסתר מצד שהמה לבושי' הנפרדים כמשנת"ל, והיינו שדרך כלל נחלקים העשר תיקוני' עלאין לשני חלקים גדולי' והמה שכל ומדות, שכל כולל ג' מוחין חב"ד, ומדות חג"ת ונה"י הם בחי' תחתונה שבהם שמתלבשי' בהלבושי' דמדו"מ כנראה בנפש האדם שעצמו' המדו' א"א להתגלות אפי' במחשבה כלל זולתי חיצוניותן בלבד הוא בחי' נה"י שבהם השפעו' המדו' הם מתלבשי' בהמחשבה לחשוב הדבר ההוא המתאוה לו כו' וכן הדו"מ כי שבשעת שנתלבשה חיצוניות המדה בהמחשבה אזי מוסתרת בתוך אותיות המחשבה ואותיו' המחשבה מלבישי' אותה ומסתירים עליה ממש ומכ"ש הדבור ומעשה כנראה בעליל משא"כ המדות כשהשכל מאיר בהן אינם מכסים ומסתירים עליהם כ"א ניכר ונרגש פעולתו בהן כמו כשעובר השפע של השכל דרך המדות אל הדבור לדבר איזה מושכל לזולתו שאין המדות מסתירי' אותו כלל כ"א מזהיר ומבריק דרך הכלי' של המדות <נ>

אל הדבור בלי שום דבר חוצץ כלל ואין משתנה ע"י עברו בהם כלל זולתי עיקר השינוי נעשה לאחר התלבשותו באותיו' הדבור שניכר השינוי לזולתו דלא קאים אינש אדעתא דרבי' כו' כנודע. וז"ש אליהו ז"ל על ע"ס דאצי' אנת אפיקת עשר תיקונין וקרינן לן עשר ספירין כנ"ל משא"כ הלבושי' דמדו"מ שמתלבשי' בבי"ע כדכתיב כבוד"י בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שמכונה אותם בשם לבושי"ן ולא בשם תיקוני"ן כמ"ש להלן לבושין תקינת להון דמינייהו פרחין נשמתא לב"נ כו' וכנ"ל.

והנה נז' בס"י7 עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר כו' שכך עלה ברצונו הפשוט להיות נאצלי' רק עשר ספי' לא פחות ולא יותר שזהו צמצום גדול ועצום מאד, כי באמת המאציל ית' הוא כל יכול וכשמו כן הוא אין לו סוף ותכלה כלל לזאת הי' באפשרי להאציל רבוא רבבות ספי' שונות אין קץ כלל, אך כך עלה ברצונו הפשוט שייאצלו רק עשר ספי' ולא י"א כו' כנ"ל. והנה באמת למעלה מע"ס הנאצלי' בעצמו' אור אין סוף הפשוט ימצא עדיין ג"כ בחי' הכח לפעול רבבות ספי' אין קץ כלל רק הוא בכח הנעלם ולא בפועל ממש כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות מושלל מגדר וסוג הספי' דאצי' שהם מהו' דבר מה מחולקי' זמ"ז מהות החכמה שהוא מהו' בפ"ע ומהו' בינה שהוא מהו' בפ"ע ואחר שהם בגדר מספר שהם עשר במנין ומספר

צב

משא"כ לפני8 אחד מה אתה סופר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כנ"ל זולתי בכח הארתו להאציל רבוא רבבות ספירו' אין קץ ואינן מחולקים זמ"ז בפ"מ כ"א רק בכח הנעלם בהארה בעלמא הפשוט שלו שכלא חשיבי קמי' עצמותו המאור ית' כביטול זיו השמש ואין שם עדיין מהו' דבר מה שאינו בגדר מספר כלל רק כחו עצום להיותו כל יכול לפעול רבבות ספי' והכח הזה הוא הארה בעלמא בטילה בו ית' כנ"ל. אך הנה הכת"ר9 דאצי' הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים כמ"ש בכתבי אריז"ל שכלול משתיהן שפנימיות הכת"ר הוא בחי' תחתונה שבמאציל וחיצוניו' הכת"ר הוא שרש הנאצלי' כנודע.

ולזאת נאמר ויהיו חיי שרה מאה שנה, שמספר המא"ה הוא בכת"ר שרש הנאצלי' שכולל מספר הגדול שבכולם שע"ס כלול כאו"א מעשר שעולה בחשבון מא"ה. אך זהו מצד היותו שרש הנאצלי' לכך הוא בגדר מספר שנק' בשם מא"ה, אבל מצד היותו בחי' תחתונה שבמאציל הפשוט דלפני אחד מה אתה סופר רק הוא כל יכול בכח הארתו הפשוטה לפעול רבוא רבבות ספי' אין קץ אך הוא בלי מ"ה כלל זולתי הארה בעלמא הפשוטה בתכלית הפשיטות ומיוחדת בו ליכלל ולהבטל כביטול זיו השמש במאור השמש ואין שם גדר מספר כלל, לזאת מצד זה נק' בשם שנה לשון יחיד מצד היותו בחי' תחתונה שבמאציל שלפני אחד מה אתה סופר שאינו בגדר מספר כלל רק אחדות פשוט בתכלית הפשיטות זולתי בכח הנעלם הפשוט לפעול רבבות ספי' בלי קץ וסוף כלל ולזאת הגם שנק' מאה שהוא בגדר מספר מצד היותו שרש הנאצלי' אעפ"כ המאה זו נק' שנה מצד <נא>

אחדותן במקורן בחי' תחתונה שבמאציל ב"ה (זולתי מצד היותו שרש הנאצלי' והוא העליון שבכולם לכך אדרבה היא הנותנת שכשמצטרך להיות בגדר מספר יהיו מספר הגדול שבכולם) וזהו כמ"ש בזוהר כבוצינא10 דא דאתחזי בה כמה נצוצין וכד אסתכל בה אינה אלא בוצינא חדא שזהו בחי' הכ"ע הממוצע בין המאציל לנאצלי' שהיא אתחזי לכמה ניצוצין היינו מצד היותו שרש הנאצלים שכולל המספר הגדול מספר מאה שע"ס כאו"א כלולה מעשר כו' וכד תסתכל בה אינה אלא בוצינא חדא דהיינו מצד היותו בחי' תחתונה שבמאציל שלפני אחד מה אתה סופר שאף המאה נק' בש' שנה לשון יחיד מטעם זה כנ"ל וד"ל.

ועשרים שנה הנה או"א11 הם תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין שזהו ענין ההתחדשו' תמידיי מאין לי"ש כי החכמה12 מאין תמצא ובינה13 נק' יש כמ"ש להנחיל14 אוהבי י"ש וגו' דזיווגיהו תדיר ולא פסיק להחיות עולמות כנודע, ולזאת נק' עשרים שנה פי' אע"פ שהם במספר קטן יותר מן הכת"ר שהם ביחד עשרי"ם דהיינו החכמה כוללת ע"ס בלבד וכן הבינה כוללת רק עשר ולזאת שניהם

צג

ביחד נק' עשרים אעפ"כ הם כאחד שנ"ה מצד היחוד תמידיי שלהן בלי הפסק כלל כנ"ל והגם שהם בחי' נאצלי' רק מצד התלבשו' אור א"ס ב"ה בחכמה כנודע וחכמה מיוחדת בבינה שהם ריעים דלא מתפרשין לכך נק' שנה לשון יחיד, רק אינו דומה לבחי' הכת"ר הממוצע בין המאציל לנאצלי' שיש בו מבחי' תחתונה שבמאציל ממש ולכך ימצא בו הכח דא"ס לחדש רבוא רבבות ספי' והם בכח הנעלם בבחי' הפשוט בתכלית הפשיטו' שאינו בגדר מספר כלל ולזאת כשנעשה ראש ושרש לנאצלי' נתהוו ממנו מאה ספי' כנ"ל משא"כ חו"ב שהם הם הנאצלי' ממש שכלולי' שניהם יחד רק מעשרים מצד שהם נאצלי' בבחי' ההתחלקות למהות דבר מ"ה ואעפ"י שאור א"ס שורה בחכמה הוא רק בדרך השראה בלבד להיות ששורה בה בבחי' העלם ג"כ כענין משה15 רע"ה שהי' בחי' יסוד אבא שאמר ונחנו16 מ"ה ואעפ"כ אמר לו המאציל וראית את אחורי ופני לא יראה שלא השיג פנימיו' החכמה בחי' אור א"ס השורה בכלי החכמה שלו כו', ואעפ"כ מצד היחוד דאו"א נק' עשרים שנ"ה לשון יחיד כנ"ל, משא"כ הכת"ר שהוא ממוצע ממש בין המאציל לנאצלי' שיש בו מבחי' תחתונה במאציל ממש כנ"ל וד"ל.

ושבע שנים זהו בז"א דאצי' שמתחלקים ז' מדות דידי' בהתחלקות נפרד ממש עד שהם הפכי' ומנגדי' זל"ז כמו ב' מדות חו"ג הם ענפין מתפרדין שהחסד הוא היפך הגבור"ה אך המאציל ב"ה עושה שלום במרומיו ע"י מדת הת"ת הממוצע המכריע ביניהם הכוללם יחד מצד גילוי אי"ן האמתי בהם שמתבטלין ומתכללי' זב"ז ואעפ"כ מצד שימצא בהם הפרוד וההתחלקות אף שנכללי' זב"ז נק' שבע שנים ל' רבים, שהם במספר קטן יותר מכולם מספר שב"ע והם מתחלקי' בהתחלקות רבוי ופירוד להיותם נקראים שנים לשון רבים כנ"ל, (והיינו בהיות ידוע שסדר הזמן דמל' דאצי' <נב>

מקור דבי"ע הוא בז"א דאצי' מצד הפרוד וההתחלקות שלהם שהם בבחי' רו"ש שזהו שרש הזמן כנודע לכך נק' שני"ם לשון רבים וכמשי"ת וד"ל).

וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, פי' שרה17 היא מדת מל' דאצי' מקור דבי"ע כי תרגומו דשרה הוא מטרוניתא שהיא אימא תתאה מקור דבי"ע כנודע ולזאת קמל"ן קרא שחיי שרה הוא פנימי' החיים והאורו' הנמשכי' לתוך מדת המל' דאצי' מקור דבי"ע הוא בגדר זמן כדכתיב ה'18 מלך ה' מלך ה' ימלוך כו' שהתחלת הזמן ממש הוא ממל' דאצי' ואילך (משא"כ קודם לכן באצי' שאינו רק סדר הזמ"ן כנ"ל כנודע שלכך מצות19 עשה שהזמן גרמא נשים שנמשכו מעלמא דנוק' פטורות כו' לזאת לא ימצא בה בחי' מאה ועשרים שנ"ה לשון יחיד שימצא בהם היחוד עליון שלמעלה מהזמן עד שאף

צד

לאחר התחלקותן בגדר מספר נק' שנ"ה שנה ל' יחיד כנ"ל לזאת קמל"ן קרא ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה כו' שאף המאה ועשרים שנה ימצא בה מצד שכל האורו' דאצי' נשפעים בה והיא כלולה מכולם והראי' שנמצא אף בבריאה בחי' הכת"ר הכולל מא"ה שנ"ה שנמשך ממל' דאצי' מצד שנשפעו בה כל האורות דאצי' שהם החיים שלה ולזאת משפעת לבי"ע ג"כ להיות כתר דבריאה שנק' מאה שנ"ה וחו"ב דבריאה שנק' עשרים שנה כו' כנ"ל וז"ש להלן שני חיי שרה שזהו בחי' האורות הנמשכי' משרה מל' דאצי' להיות לחיים בבריאה להיות נעשה שם בחי' כת"ר שהוא יחידה דבריאה שנק' מאה שנה כו' והיינו כענין תשובת20 ר"א ב"ד שגעה בבכי' כו' שזהו בחי' יחיד"ה בחי' אהבת מאד"ך שמופשט מגדר כלי שאין שום כלי יכולה להכילנה כנודע אך לגבי אצי' נק' כל החיים של הכח"ב דבריאה שנק' שם מאה ועשרים שנה כנ"ל בשם שנים לשון רבים מצד מציאות הזמן שנמצא בבריאה שהתחלת התהוות הזמן הוא ממל' דאצי' ואילך כנ"ל, משא"כ חיי שרה הם מאה ועשרים שנ"ה שאף לגבי אצי' נק' בשם שנה ל' יחיד כנ"ל. וזהו כונת הזוהר קב"ה דאתכליל מאתר עלאה כו' במאה ברכאן שכונתו כאן שקב"ה הוא בחי' מל' שנק' שרה דאתכלילת מכלהון כנ"ל, אך באמת אין כונת המאמר הזהר דרך כלל על ע"ס דאצי' כ"א כונתו דרך פרט שקב"ה הוא מל' דנקודי' כו' ועד"ז סובב הולך כל המאמר ודו"ק.

ותמת21 שרה בקרית ארבע וגו' פי' זהו בחי' ההסתלקות וההעלא' מ"ן דמדת מל' דאצי' לחזור למקורה באצי' בחי' אור חוזר שזוהי ענין המיתה דשרה אל קרית ארב"ע הוא ז"א דאצי' היא חברו"ן כנודע ויבא22 אברהם לספוד לשרה ולבכותה וכמארז"ל23 אגרא דהספדא דלויי שזהו ההספד של אברהם שהוא בחי' חסד דאצי' שבא לספוד לשרה להעלותה ולהגביה אותה עי"ז למקור שרשה כנ'"ל ולעשות הכנ"ה להמשיך האורו' שלה לרבקה שהיא ג"כ מבחי' מל' דאצי' אך בחי' אחרת שתיקונה א"א זולתי ע"י יצחק גבורה דאצי' משא"כ תיקן דשרה הי' ע"י אברהם חסד דאצי' (וכמ"ש במ"א <נג>

דשרה24 היא כת"ר שבמל' ורבקה חכמה שבמל' אחורי' של הכת"ר כדכתיב וינחם25 יצחק אחרי אמו אחרי דייקא) כו' כנ"ל וד"ל.


1) ויהיו חיי שרה מאה שנה: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (קפ, א). נמצא ג"כ בכת"י 207 יא, א. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס לעיל ע' סו. וראה בהמ"מ שם.

*1) ויהיו חיי שרה: חיי שרה כג, א.

2) אנת הוא דאפיקת: ראה הקדמת ת"ז (יז, א).

3) ספירה מלשון ספיר: ראה לקו"ת אמור לה, ב.

4) כמראה אבן ספיר: יחזקאל א, כו.

5) ויאמר אלקים יהי אור: בראשית א, ג.

6) כמשנת"ל בארוכה: ראה לעיל ד"ה פתח ואמר אנת הוא חד.

7) בס"י עשר ולא תשע עשר: פ"א מ"ד.

8) לפני אחד מה אתה סופר: ספר יצירה פ"א מ"ז.

9) הכתר. . ממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, ב.

10) כבוצינא דא דאתחזי: ראה זח"ג רפח, א.

11) או"א תרין רעין: ראה זהר ויקרא ד, א.

12) החכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

13) ובינה נק' יש: נסמן לעיל ע' עב הערה 28.

14) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

15) משה. . יסוד אבא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 244. וש"נ.

16) ונחנו מה: בשלח טז, ז-ח.

17) שרה. . מלכות: ראה לקו"ת להאריז"ל חיי שרה כג, ב.

18) ה' מלך. . מלך. . ימלוך: ראה זח"א לד, א.

19) מצות עשה שהזמן גרמא: קידושין כט, א (במשנה). ראה ע"ח (שער קיצור אבי"ע) ש"נ, פ"ד.

20) תשובת ר"א ב"ד: ע"ז יז, א.

21) ותמה שרה בקרית ארבע: חיי שרה כג, ב.

22) ויבא אברהם לספוד לשרה: שם.

23) אגרא דהספדא דלויי: ברכות ו, ב.

24) דשרה. . שבמל': ראה לקו"ת להאריז"ל חיי שרה כג, ב.

25) וינחם יצחק אחרי אמו: חיי שרה כד, סז.