ותוספת ביאור הדברים הנ"ל

צה

בעזרה"י, ליל מש"ק הנ"ל

ליל מוצאי ש"ק הנ"ל

ולתוספת1 ביאור באר היטב הדברים הנ"ל, הנה עשר תיקונין הם עצמו' הכלי' דע"ס דאצי' שנקראי' בשם תיקונין מצד שהם הכלים המחוברים ומיוחדים בהאורות של המאציל ב"ה דאיהו וגרמוהי חד ואינם בחי' לבושי' נפרדי' כהלבושי' דמד"מ שהמה מכסי' ומסתירים עליהם מצד שהמה לבושים נפרדים ממש ואינם מחוברים אל העצם כלל כמשנ"ת בארוכה (בש"ק2 פ' וירא ע"ש) ומבשרי אחזה שהשכל והמדות אף שאינן מהות העצמות של הנפש אעפ"כ הם מחוברים ומיוחדים בעצמות הנפש בתכלית היחוד שלא ישתנו ולא יתחלפו לעולם דהיינו כמו טבעי' מדת אהבה שאוהב לאיזה דבר בטבעו אזי לא ישתנה ולא יתחלף לעולם המדה זו להתחלף למהו' אחר לשנוא מאחר שאהוב לו בטבעו (וכמו שאהוב לו החיים ושנאוי לו המות כנודע) משא"כ הלבושי' דמדו"מ שהם מתחלפים כדכתיב כלבוש3 תחליפ' כו' והיינו שיכול להחליף כמה וכמה מחשבות שונות אין קץ והגם שהמדות מתלבשי' בהמחשבה שמחשב ומהרהר הדבר הנחמד לו אין זה עצמות שלו כעצמו' המדה שלא תשתנה ולא ימירנה כנ"ל כי הרי יכול להחליף צרופי אותיו' המחשבה ההם לחשוב היפך רצונו ותאותו כמו כשאוהב הממון יכול לחשוב במחשבתו היפך האהבה לזרוק אותם בים וכדומה (ודבר זה תלוי במורכב ופשוט שהמדו' הם עצם פשוט מיוחדי' עם הנפש משא"כ המחשבה שמורכבת מאותיו' רבים לכך אף שמתיחדי' אין זה יחוד אמתי פשוט כ"א מורכב לכך יכול להחליף ההרכבה והאריגה שלהן ולכך היא נפרדת וכמשל העיסה הנבללת מכמה חלקים קטנים ביחד שאינה דומה לעצמו' גוש פשוט כ"א היא מורכבת כמ"ש במ"א בארוכה ע"ש) ולזאת מחדו"מ הם לבושי' נפרדים שהאדם מתלבש בהן והם מלבישים אותו והם כלבוש תחליפם כו' כנ"ל משא"כ עשר תיקונין שהם ע"ס שבנפש שהם מחוברים ומיוחדים עמה בתכלית היחוד וכמ"כ ממש למעלה בכלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד משא"כ בי"ע כו' כמשנת"ל בארוכה.

והנה לא זו בלבד שהאותיו' של המו"ד ופעולת המעשה המה נפרדי' אלא אפי' הכחו' שלהן הם לבושי' נפרדים דהיינו כח המחשבה וכח הדבור וכח המעשה כו'.

<נד>

ביאור ענין כח, הנה חכמי המקובלים קראו וכינו לכל מהות כח בשם או"ר שהכל א' ומבשרי אחזה כמו כאשר יזרוק האדם בחמת כחו אבן הרחק כמטחוי קשת שהכח היוצא מהיד וישא האבן בריחוק מקום נק' בשם או"ר שאור וכח שיצא מן היד הוא נושאו את האבן בריחוק מקום ומנשאו שלא יפול לארץ כו' (שאין האור בקע דרך עור היד לישא האבן מצד שהוא כח רוחניי שאין לו שייכו' הסתרת העור כו') וכן כח הדבור הוא בחי' אור וכח המתפשט מהנפש וכן הכח של המחשבה שכ"ז

צו

הם לבושי הנפש כנ"ל וד"ל. והנה נז' בכ' אריז"ל שמיחוד העליון דאצי' דת"ת ומל' דאצי' נמשכי' הנשמות הגבוהות מאד כנודע ואף מיחוד ת"ת ומל' דבריאה יצירה נמשכים הנשמות המעולים כו' משא"כ מיחוד ת"ת ומל' בנר"נ דעשי' שנשמה דעשי' הכלי היא בחי' נברא והאור הוא בחי' אלקות משא"כ נפש ורוח דעשי' שאף האורו' שלהן הם בחי' נברא ולזאת מזווג שלהן נבראים נשמות של לומדי התורה נגלית ויוכל להיות חכם גדול בתורה נגלית וגם ירא שמים ומקיים מצות גשמיות הן בבחי' סור מרע והן בחי' ועשה טוב כו' ויש עוד יחוד חיצוניי דעשי' שנמשכי' נשמת עמי הארץ אעפ"כ יכול להיות חכם בחכמו' חיצוניות בשבע מיני חכמו' כו' נמצא שמהארה בעלמא דלמעלה יסתעף למטה מהו' נברא בר שכל שהטפה הנמשכ' מהדכר היא הארה בעלמא חיצוניות ממנו כנודע וכ"ז הוא סדר ההשתלשלות דאבי"ע מל' דאצי' נעשה עתיק דבריאה וכן מל' דיצירה כו' שבחי' תחתונה של עולם העליון נעשה ראש לעולם התחתון כו' עד שאפי' מיחוד חיצוני דעשי' נבראים הנשמות עם שכל ומדות כו' כנ"ל.

אבל אנת4 הוא חד ולא בחושבן שהתהוות החכמה מעצמו' ית' אינו בגדר ההשתלשלות מצד שאין לה ערך ויחס אליו כלל שהחכמ"ה5 מאי"ן תמצא, פי' שלגבי המאציל ב"ה אף החכמה נק' בחי' יש מהו' דבר מ"ה משא"כ עצמו' אור אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות בלי מ"ה כלל, ולזאת אור החכמה שמאין תמצא איננה עולה בשם דבר מ"ה כלל להיות נק' בשם חכמה מצד שהאור החכמה עצמו כשנמשך מאור א"ס ב"ה הוא עדיין פשוט בתכלית הפשיטות בחי' עצם פשוט היולי עד שאינו עולה בשם כלל כ"א הוא רק בחי' ההשפעה של אור א"ס שיוכל להיות נתהוה ממנה הכל או חכמה או חסד או נצח כו' ואין לו עדיין שייכות אל כלי החכמה יותר משאר הכלי' מצד שאינו בחי' מהו' דבר מ"ה כלל זולתי כח ההיולי עצם פשוט שיוכל להצטייר ממנו מהו' חכמה ומהו' חסד כו' רק כיון שנכנס ומתלבש בתוך הכלי של החכמה אז משתנה מצד הכלי למהו' דבר מ"ה להיותו נק' בשם חכמה ששייך אליה יותר מן השאר כו' (וכמ"ש במ"א כמשל המים שאין להם גוון זולתי משתנה לפי גוון הכלי כו' ע"ש) וזהו והחכמ"ה מאי"ן תימצא מבחי' אי"ן שהוא עצמו' אור אין סוף הפשוט בלי מהו' דבר מ"ה כלל שבהגע' אור החכמה לתוך הכלי אז נק' ע"ש בשם חכמה כנ"ל. וזהו מ"ש בס"י6 עשר ספירות בלי מ"ה, פי' בלי מהות כלל מצד שהאורו' עצמן הם <נה>

פשוטי' בלי מהו' כלל זולתי ע"י הכלי' נעשו מהו' ודבר מ"ה להתחלק לעשר ולהיות בגדר מספר משא"כ בעודן בשרשם נעלמי' בעצמו' אור אין סוף הי' בלי מ"ה כמשנת"ל שבכח הנעלם דעצמו' אור אין סוף הוא לחדש חדשים רבוא רבבות ספי' שונות אין קץ כלל אך הם בלי מ"ה רק בכח הנעלם הפשוט דהארת אור אין סוף ב"ה שהוא הארה בעלמא הבטילה בו ית' ואינה מהות דבר מ''ה שאז הי' בגדר מספר כ"א הם בלי מ"ה בכח הנעלם הפשוט שלו ית' שהוא כל יכול כנ"ל (כך שמע ממורו ע"ה שזהו פי' ע"ס בלי מ"ה) רק

צז

הכת"ר7 שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלי' שיש בו בחי' המאציל והנאצלי' שכלול משתיהן לכך נק' מא"ה שנ"ה שמצד היותו שרש הנאצלי' הוא בגדר מספר מא"ה שנ"ה שנעשה הספי' מהו' דבר מ"ה להיותם בגדר מספר עשר ספי' וכאו"א כלולי' מעשר כו' רק מצד היותו בחי' תחתונה שבמאציל ב"ה היחיד ומיוחד שלפני8 אחד מה אתה סופר לכך נק' שנה לשון יחיד כנ"ל וד"ל.


1) ולתוספת ביאור: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (קפד, ב).

הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס לעיל ע' עו.

2) (בש"ק פ' וירא ע"ש): ראה לעיל ד"ה פתח ואמר אנת הוא חד.

3) כלבוש תחליפ': תהלים קכ, כז.

4) אנת הוא חד: תקו"ז בהקדמה (יז, א).

5) שהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

6) בס"י עשר ספירות בלי מ"ה: פ"א מ"ב.

7) הכתר. . ממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרוש אבי"ע פ"א. סידור שו, א.

8) שלפני אחד מה אתה סופר: ס"י פ"א מ"ז.