להבין שרשן של הדברים הנ"ל

קד

בעזרה"י, שבת קודש פ' תולדות (ביום השלישי למילה)

ש"ק פ' תולדות

להבין1 שרשן של הדברים הנ"ל באר היטב, הנה נז' בע"ח2 שלבוש החשמ"ל הוא מחיצוניות אימא דאצי' המלביש זו"ן דאצי' מצדדיהם שלא ינקו החצונים מהם ואח"כ נעשה מנעל למטה תחת רגליהם והוא הפרסא והפרגוד המפסיק בין אצי' לבריאה דכדי שיתחדשו הנבראים מאין ליש מאור התולדה הנולדה מן הפרסא כו' וז"ש מה3 יפו פעמיך בנעלים כו' וז"ש ויעש4 כתנות עו"ר וילבישם שהוא לבוש החשמ"ל המלביש לזו"ן דאצי' שנק' כתנות עו"ר כנודע וכן בבי"ע בכל סדרי ההשתלשלות ימצא הכל בחי' לבוש החשמ"ל המלביש זו"ן להגין מיניקת החצוני' מן הצדדין, ואח"כ נעשה מנעו"ל תחת רגליהם בכדי להיות פרסא המבדיל בינו לעולם התחתון כו' וכמו בזו"ן דבריא"ה שהחשמ"ל מלבישם מהצדדי' ואח"כ נעשה מנעול תחת רגליהם הוא בחי' מל' דבריאה שנעשה עתי"ק ליצירה5 שהיא עצמה הפרסא כנודע וכן מיצירה לעשי' כנודע לי"ח.

והנה ארז"ל בגמ' י"ג6 פרוכת היו במקדש שני ז' כנגד ז' שערים ב' בדביר כו' ע"ש ופירש"י שם שהפרוכת הללו לצניעותא בעלמא עבידי שביום השערים נפתחים ולזאת עביד הפרוכת הללו לצניעותא בעלמא כו'.

והענין כמ"ש בזוהר6 פ' לך לך שבהמ"ק שלמטה הי' בדוגמא דלעילא מכוין ממש נגד מקדש שלמעלה עם כל שעריו ועזרות והר הבית כו' שנעשה הכל בדוגמא שלמעלה וכמ"ש בד"ה שאמר דוד המלך ע"ה הכל בכתב מיד7 ה' עלי השכיל שקיבל משמואל הרואה וכמו המשכן של משה נעשה בתבנית שלמעלה שהראה8 לו ה' כזה תעשו כו' כך במקדש ראשון ושני הכל בכתב מיד ה' עליהם השכיל כנ"ל והיינו כמו שלמטה בציור הבית שלמטה היו ז' שערים שבלילה הי' סוגרין וביום היו נפתחין ואז הבדילו הפרוכת דעבידא לצניעותא כו' כך ממש במל' דאצי' מקור דבי"ע בחי' ירושלים שלמעלה שימצא בה בחי' מקדש דלעילא בציור

קה

ודוגמות הבית שלמטה עם מזבח החיצון והפנימי ועם כל השערים שבבית ודביר וההיכל <סב>

וק"ק כו' ועם הפרוכת המבדילות בין קודש לקודש הקדשים ובכל שערי העזרה והיינו ביום כשהשערים פתוחי' שהפרוכת המבדילות לצניעותא עבידי כדפרש"י9 שם אבל בלילה10 השערים בעצמן סגורין ומסוגרין אין יוצא ואין בא וכמ"כ למעלה ממש כי השערים שבמקדש מלך דלעילא הם הכלי' והצנורות שבהם תעבור השפע דמל' דאצי' לבי"ע להחיות את כולם דכמו השער החצר הוא הפתח שבו עוברים מחצר לחוץ ומחוץ לחצר כך עד"מ הצנורו' שלמעלה שהם הפתחי' עליונים שתעבור בהם השפע עליונה ממל' דאצי' לבי"ע להחיותם ולקיימם נקראו בשם שערי"ם שיש ז' שערים שונים זמ"ז באופן ירידת השפע בהן במקדש דלעילא (שכאופן שינויי השערים הם הכלי' והצנורות של השפע עליונה זמ"ז כך אופן שינוי התחלקות אורו' של השפע עליונה שמתחלק בכל שער שפע פרטי המיוחד לו כנודע ע"פ נודע11 בשערים בעלה כו' כל חד וחד לפום שיעורי' דילי' כמ"ש במ"א ע"ש)

והנה נז'12 בזוהר בלילא תרעין דגן עדן סתימין שהמה הז' שערים שבמקדש עליון שבמל' דאצי' שהמה סגורים ומסוגרים בלילה להעצר השפע עליונה של מל' דאצי' בבי"ע הגם שנאמר ותקם13 בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכמ"ש בע"ח14 שבלילה הוא זמן הברורין דבי"ע שמבררת מל' דאצי' רפ"ח ניצוצין דתוהו שנפלו בשבירה לבי"ע שז"ס ותתן טר"ף לביתה שרפ"ח15 עם הכולל גי' טרף וזהו עצמות החיות והקיום של הנפעלים דבי"ע כנודע, אין זה סתירה כלל כי או"א דא"ח ושניהם לאמת וצדק, כי בלילה תרעין דג"ע סתימין דהיינו בבחי' החיות והאורות פנימיים שלמעלה שנעלמי' ומסותרי' בבחי' הסתר והעלם בבחי' הפנימיות שלמעלה להיותם נעצרי' מלירד ולהתפשט למטה בלילה מצד שאז השערים הם הכלי' והצינורות של השפע פנימי' סתימין וכמ"ש בע"ח שבלילה הוא זמן השינה שהוא בחי' הסתלקות המוחין בבחי' ההעלם בבחי' הפנימיות וכן המדות נעלמים בבחי' ההעלם וההסתלקות בבחי' הפנימיות כנראה באדם הישן שכל הדם הנפש שבתוך הגוף מתקבץ ומתאסף לתוך הלב שהוא ההעלם בבחי' הפנימיות המקור שממנה מקבלין כל שייפין דגופא כנודע ולכך כשמניח ידו על הלב בשעת השינה הוא צועק בקול עצום משנתו כו' כמ"ש בע"ח ע"ש כך עד"מ למעלה ממש שבלילה זמן השינה שהוא בחי' הסתלקות המוחין שהם החיות פנימיי שלמעלה בהעלם והסתלקות וכן המדות

קו

נעלמי' במקורן כאדם הישן שאין המדות והשכל פועלים אז פעולתן בהם בבחי' גילוי כנ"ל וזהו תרעין דג"ע סתימין פי' שמעצרי' השפע פנימי' שלמעלה הם המוחי' והמדות שלא יתגלו למטה כ"א יהיו נעלמים בבחי' העלם והסתלקות בשרש הפנימיות שלמעלה כנ"ל וד"ל. אך בבחי' חיצוניות ההשפעה שלמעלה בלילה דוקא שזהו מ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טר"ף לביתה וגו' שזהו בחי' ההשפעה חיצוניות של מדת מל' דאצי' שמשפעת חיצוניות השפע שלה מחיצוניות הכחו' שבה שביררה בהם רפ"ח ניצוצין בבי"ע לחיצוניות עולמות בי"ע שזהו <סג>

הזמן בלילה דוקא מצד שהפנימיות שבה מסתלקים בסוד שינה למקורם להתעלם ולהסתתר בשרש הפנימיות כו' שלמעלה שהן המוחין והמדות שמסתלקין בזמן השינה בשרש הפנימיות כנ"ל אז דוקא עת וזמן להתפשטו' בחי' החיצוניות שבה בחיצוניות עולמות בי"ע לברר בירורי נוג"ה דבי"ע רפ"ח ניצוצין המובלעים בהן שז"ס ותתן טרף לביתה כנ"ל משא"כ כשבחי' הפנימיות שלה מתגלי' בבחי' גילוי אזי אין בבחי' החצוני' שבה כח ויכולת להתפשט בבחי' גילוי בבי"ע מצד עוצם ביטולן בבחי' הפנימיות בהתכללות אמיתי עד שבלתי אפשר להם להתפשט אז בבחי' התפשטות וגילוי ולזאת עיקר ההתפשטות של בחי' חצוניות הוא בלילה דוקא שהמה מבררי' אז בירורי נוג"ה דבי"ע כנ"ל אבל הפנימיות מסתתרי' ונעלמי' אז בבחי' העלם והסתלקות מצד דהא בהא תלי' כנ"ל, וה"ז כמו עד"מ בנפש האדם כשהוא ע"ר אזי הכחות פנימיות שלו מתגלי' בו בבחי' גילוי והתפשטות והמה המוחין והמדות שמתפשטי' ומתגלי' במוח ולב ובכל רמ"ח אברי הגוף בבחי' גילוי כשהוא ער ולהשכיל כל מושכל ולאהוב כל דבר הנחמד ומתאוה לו משא"כ כשהוא ישן אזי מסתלקין הכחות פנימיות שלו בהעלם והסתר מאד דהיינו שהמוחין מסתלקים למעלה בשרש הפנימיות שהוא אז בלא דעת נמשל כבהמה נדמה וכן המדות נעלמי' בבחי' העלם בלב עד שאין פועלי' פעולתן בבחי' גילוי זולתי נעלמי' בלב בבחי' העלם ולזאת מתקבץ ומתאסף כל דם הנפש שבכל אברי הגוף לתוך הלב ולכך כשמניח ידו אז על הלב יזעק בקול עצום כו' כנ"ל, אך מעלה יתירה נודעת לנו אז כשישן מבהקיץ דהיינו שאז זמן העיכול של המזון דוקא שאז מתעכל המזון במעיו במהרה יותר מבהקיץ כנודע לחכמי הרפואה והיינו מצד שהכחו' פנימיי' שלו הם המוחין והמדות נסתלקו אזי יוצא הכח והיכולת בהכחו' חצוניות שלו המה כח הזמן16 וכח הצומח וכח הדוחה וכח העיכול שבנפשו שהמה כחו' קטני' חיצוניים שבנפשו להתפשט בגופו ולפעול פעולתן בגוף בהתפשטות יותר מכשהי' ער מצד שבעת התגלות הכחות פנימי' אין בהם כח כ"כ להתפשט מצד ביטולן בהם כנ"ל משא"כ כשהכחו' פנימיי' נסתלקו אזי יש בהם כח גדול יותר להתפשט בבחי' התפשטות וגילוי לפעול פעולתן בגוף ולכך מתעכל המזון במהירות יותר בזמן השינה דוקא כנ"ל וד"ל.

כך עד"מ למעלה ממש שביום הוא התגברות החסד עליון כדכתיב חסד*16 אל כל היום וגו' להשפיע השפע פנימיות שבמל' דאצי' לבי"ע אזי הכחו' חיצוניו' שבה

קז

נעלמי' ונכללי' בבחי' העלם ונכללות בבחי' הפנימיות עד שאין בהן כח ויכולת אז להתפשט אז בבחי' גילוי והתפשטות משא"כ בלילה שהוא זמן השינה שמסתלקי' הכחו' פנימי' בבחי' העלם מצד התגברות מדת הגבורה השולטת בלילה שטבע הגבורו' להעציר השפע הפנימיו' כנודע אז הזמן דוקא להתפשטו' וגילוי הכחו' חיצוניות שבמל' דאצי' והיינו שבחי' כ"ח המברר שבה לברר ברורי נוגה דבי"ע בחי' רפ"ח ניצוצין שנפלו בנוגה דבי"ע הוא בחי' כח החיצוני שבה (כמו כח העיכול שבנפש שהוא כח חיצוני <סד>

כנ"ל שאין מתגלה ומתפשט זולתי בלילה דוקא שז"ס ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו' והא בהא תלי' מצד דתרעי' דג"ע סתימין להעלים ולהעצור השפע פנימי' שלא יתגלה בלילה ולכך אז יהי' באפשר לכח המברר שבמל' דאצי' לברר ברורי' כנ"ל משא"כ ביום כשהשערים דג"ע נפתחי' שהמה הכלי' והצינורו' להעברת השפע פנימי' שלמעלה שאז אין הזמן של הבירורין כנודע וד"ל.

והנה ביום כשמתגבר מדת החסד שלמעלה כדכתיב חסד אל כל היום להשפיע הכחו' פנימי' שבמל' דאצי' בפנימיו' עולמו' דבי"ע דרך השערי"ם דג"ע שהמה ז' שערים שבמקדש מלך דלעילא, אזי השערים נפתחים, להיות עובר השפע פנימיו' דרך השערים שהמה הצינורות שלה לבי"ע וכמ"כ למטה הי' בדוגמא דלעילא. שבלילה היו השערים שבמקדש דלמטה סגורי' ומסוגרי' וביום היו נפתחים אך לצניעותא עבדו הפרוכת ביום להבדיל בין קודש לקודש הקדשים כו' שלא יהיו השערים פתוחין להדי' בלי שום דבר חוצץ כו' וכמ"כ ממש הוא למעלה שאף ביום כשהשערים דג"ע פתוחי' לצורך העברת השפע פנימיו' שלמעלה אזי יבדילו הפרוכת המה הפרסו"ת שלמעלה שבין כל עולם ועולם מעולם ועד עולם כמו מאצי' לבריאה ימצא פרסא המבדיל בינו לבריאה שהוא המנעול של עור שתחת רגליהם דזו"ן דאצי' שנמשכה ונסתעפה מלבוש החשמ"ל וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשי'. ותחלה נבאר היטב ענין לבוש החשמ"ל המלביש דו"ן17 מן הצדדין שלא ינקו מהם החצונים ששרשו מחצוניו' אימא ונעשה לבוש כתנות עו"ר וילבישם לזו"ן כו'.

והענין הוא דהנה באמת אור אין סוף ב"ה פשוט בתכלית הפשיטות המרומם לבדו א"א לו לשרות בשום כלי הי"ש ודב"ר מ"ה זולתי בכלי הביטול דוקא שהיא כלי החכמה כ"ח מ"ה דאצי' שמצד שהיא כלי הביטול בבחי' מ"ה לכך ישרה בה דוקא אור אין סוף ב"ה משא"כ בכלי הי"ש שא"א לו לשרות בשום אופן כדרז"ל אין18 אני והוא יכולי' לדור בעולם א' כו'. ולזאת כשמצטרך אור אין סוף ב"ה לשרות בתוך המדות עליונות דאצי' שנחשבי' ליש ודבר מה נגדו אא"ל זולתי ע"י אמצעות החכמה דאצי' שמתלבש בה והיא תתלבש בתוך המדות כו', אך בידוע שא"א להיות מתלבש בתוך המדות בחי' מהו"ת ועצמו' החכמה זולתי הארה חיצוניות שלה בלבד כי כאשר תתלבש בהן בחי' מהות עצמו' החכמה אזי יתבטלו המדות במציאותן ויתכללו בתכלית הביטול וההתכללות עד שבלתי אפשר יהי' להן להתפשט אז בבחי' גילוי והתפשטות לפעול פעולתן זולתי יתכללו בהעלם והתכללות בתכלית הביטול

קח

בבחי' החכמה עד שלא יעלו בשם דבר בפ"ע כלל, לכך תתלבש בהן הארה חיצוניות רשימו בעלמא מבחי' החכמ"ה כ"ח מ"ה בכדי שימצא בהן בחי' הביטול דחכמ"ה שמלובש בה אור א"ס והוא לבוש החשמ"ל שנעשה לבוש אל המדו' ונמשך מחצוניות דחו"ב כנ"ל <סה>

ומבשרי אחזה דכאשר ישכיל המשכיל בגדולת אין סוף ב"ה בהרחבת ההתבוננות אזי יוליד מזה בחי' המדו' אהוי"ר לה' ית' אך בעודו טרוד בהרחבת ההתבוננות אזי המדו' נעלמי' ונכללי' בהשכל בהתכללו' וביטול עד שלא יורגשו בלב בהרגשה ויש ודבר בפ"ע זולתי לאחר הסתלקות הרחבות ההתבוננו' שנתקצר ההשכלה אז יולידו המדו' דאהוי"ר בהרגשה ממש בלב בבחי' התפעלות ממש רק רשימו מההתבוננו' נשאר בהם כך עד"מ למעלה שהתלבשו' אור אין סוף בחכמה ומחכמה נשפע להמדו' הארת אור א"ס ע"י אמצעו' החכמה שנשאר רשימו בעלמא ממנה בתוכם וזהו לבוש החשמ"ל ששרשו מחיצוניות בינה ומלביש בחי' זו"ן דאצי' שנעשה כתנו' עו"ר וילבישם. והיינו שימצא בלבוש החשמ"ל ב' בחי' ומדרגות שונות הא' הוא מצד שרשו שנמשך מחיצוניו' אימא דאצי' שהיא למעלה מן המדות דאצי', והשנית מצד היותו מלבוש להמדו' שנשפל במורד למטה בהגשמה מן המדות להיותו מלבישם בבחי' לבוש עו"ר שהוא בחי' צרופי אותיו' של המדו' שהמה הלבושי' שלהם המסתירי' ומכסי' על עצמו' המדו' מצד ההגשמה שלהן אך שרשו הגבוה למעלה מהם כנ"ל, ולכן יש בכח לבוש החשמ"ל המלביש זו"ן להגין עליהם להיות להם למחסה ולמסתור מיניקות החצוני' מצדדיהם מצד ב' אופני' שונות שבו שמצד שרשו שנמשך מחיצונית בינה שימצא בו הארת החכמ"ה כ"ח מ"ה אין בהחיצוני' כח ויכולת לשלוט ולאחוז כלל שעיקר יניקתם הוא מבחי' הי"ש דוקא ולכך יכולי' לינק מהמדו' חו"ג מצד שהם בחי' יש ודבר מה שאברהם19 שהוא חסד דאצי' שיצא ממנו ישמעאל בחי' חסד דקליפה שיונק מהצפרניי' דיד ימין עליון הוא הפסולת דחסד עליון כנודע וכן יצחק שהוא מדת הגבורה דאצי' יצא מצפרניו דיד שמאל עליון בחי' עשו שהוא סוספיתא20 דדהבא כמ"ש בזוהר, ולזאת מגין עליהם לבוש החשמ"ל מצד שרשו מחיצוניו' אימא שימצא בו רשימת החכמה כ"ח מ"ה שזה דוחה ומסמא החצוני' שלא יוכלו לינק כנ"ל אך כשלא יתגשם בבחי' הגשמה למטה להיות מלביש המדו' אזי לא יוסתרו המדו' ויוכלו החצוני' לינק מהם לכך נתגשם למטה להיותו למחסה ולמסתור אל המדו' מן החצוני' שלא יוכלו לינק מהם מצד הסתרת הלבוש החשמ"ל וממנו יריאי' לגשת מצד שרשו הנעלה כנ"ל (וכמ"ש21 במ"א בארוכה ע"פ זוהר בוקר אערך לך ואצפה דדוד אתקין חופאה להאי בוקר דיוסף ע"ש).

ובאור הענין דהנה כמו למטה בנפש המשכלת שהחכם המופלא כשמצטרך להשפיל איזה מושכל נפלא ועמוק עמוק מאד לתלמידו הקטן אזי מלביש

קט

המושכ"ל ההוא במשל וחידה שמתוך המשל יבין התלמיד הנמשל, והנה אעפ"י שהמשל אינו דומה לנמשל כלל שהוא מגושם מאד דמשתעי במילין דהדיוטא ממילין דעלמא ואין לו ערך ויחס אל המושכל כמו שהוא מופשט מהמשל כמו במוח הרב, אעפ"כ שרש המשל נמשך ממקור נעלה <סו>

שבשכל הרב מן המושכל ההוא שהמושכל נמשך ממקור נמוך שבשכל הרב מאחר שהוא יתלבש בהמשל והמשל ילבישנו ויסתירנו והיינו שההמצאה זו של הרב להמציא המשל ההוא שילביש בו המושכל ההוא הוא מעצמו' גדלות כח המשכיל של הרב שלמעלה מהשכל ההוא שחידש שיש בכח המשכיל שלו לחדש חדושי' רבים כהנה וכהנה משם נמשך המצאה זו למצוא איזה משל להלביש השכל, והראי' לזה שדוקא החכם מופלא יוכל למצוא משלי' וחידו' לההשכלו' שלו מצד מוחי' דגדלות שלו שנמשך מעצמו' כח המשכיל שלו המצאה זו של המשל להיות נרתיק להשכל וחידוש פרטי ההוא, כמו משלי שלמה בן דוד מלך ישראל בן22 חכם ישמח אב וגו' או כמו משלי' דר"מ שאמר תלתא23 שמעתתא ותלתא מתלי' כו' ומשמת24 ר"מ בטלו מושלי משלים כדאמרי' בגמ' מפני שלאו כל מוחא סביל דא להיות ממשל משלי' לההשכלו' שלו כו' שאינו יכול לומר אלא כמו שהשכל הוא במוחו בלבד אבל להמציא משל לו אין בכח חכמתו זאת ואם הי' ממציא משל לו הי' שטות לגמרי כו', ולזאת ימצא בבחי' המשל25 ב' בחי' שונות הא' מצד שרשו הוא ממקור נעלה מן השכל המלובש בו כנ"ל והשנית כמו שנשפל למטה הוא למטה בהגשמה מן השכל ועד שהוא מלביש ומסתיר השכל המלובש בו כנ"ל. וכמ"כ עד"מ למעלה בחי' לבוש החשמ"ל ששרשו מחצוני' אימא שלמעלה מהמדו' דאצי' ונשפל במורד למטה מהם להיותו מלבוש לזו"ן מצדדיהם להיות להם למחסה ולמסתור ולהגין מיניקות החצוני' כנ"ל וד"ל.

אך למטה תחת רגליהם דזו"ן נעשה מלבוש החשמ"ל בחי' מנעו"ל להיות בחי' פרסא ומסך להבדיל בין אצי' לבריאה שאין הכונה בזה מצד ירא' יניקת החצוני' זולתי בכדי שיתחדשו הנפעלי' דבי"ע מאצי' שמתחדשי' מאין לי"ש ממש מחודש ע"י הסתרת הפרסא שאז נעשה האור המגיע אליהם בחי' אור התולדה כמ"ש בע"ח בסוף הספר ע"ש.

והענין הוא דהנה נאמר ובטובו26 מחדש בכל יום מע"ב שהוא בחי' התחדשו' הנבראי' המחודשי' מאין ליש ממש ולכאורה27 פלא הלא ממך28 הכל וכלא29 קמי' כלא חשיבי לזאת למעלה הי"ש האמתי ולמטה האי"ן האמתי דכלא כלא חשיבי קמי' וכאין ואפס נחשבו, אך באמת אם הי' יורד השפע כמות שהיא למעלה

קי

באצי' למטה לבריאה אז הי' באמת כך אך מאחר שיש פרסא המבדיל בין30 שהשפע עוברת דרך הפרסא אזי נשתנה לגריעותא למהות יש מחודש ממש מאין שקודם הפרסא שהי' מעולם באופן הזה מקדם העברתו דרך הפרסא שעיקר החדוש של היש נעשה לאחר הפרסא דוקא מצד שנתמעט האור ונתעלם בהגשמה מחודשת ממש שהוא בחי' אור התולדה המחודש ממש. וזה ענין ההתחדשו' מאין לי"ש מחודש ממש כנ"ל והיינו כמ"ש בע"ח שמל'31 דאצי' נעשה עתיק לבריאה שבה עצמה הוא בחי' הפרסא המבדלת בין אצי' לבריאה דהיינו בחי' השתנות הצירופי אותיו' שבמל' דאצי' שהשפע העוברת מאצי' להיות עתיק לבריאה נשתנה ממהו' אין למהו' י"ש <סז>

מחודש ע"י ההשתנו' שלה דרך הפרסא כנ"ל (וכמו הבנת השכל של התלמיד המושכל של הרב מתוך המשל כנ"ל), וזהו המנעו"ל של עור שתחת רגליהם דזו"ן דאצי' שנסתעף מלבוש החשמ"ל להיות פרסא להבדיל בין אצי' לבריאה כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין לבוש החשמל דאצי' שיש בו ב' בחינות ומדריגות שונות כמו שהוא בשרשו שנמשך מחיצוניו' אימא דאצי' שלמעלה מזו"ן דאצי' שנמצא בו הארת הביטול דחכמה32 כ"ח מ"ה דאצי' ומצד זה נק' ח"ש, כי סיג33 לחכמה שתיקה שהוא תכלית הביטול האמתי דחכמ"ה עילאה דאצי' וכן מרע"ה34 ששרשו הי' בחי' מה דאצי' שאמר ונחנו35 מ"ה ולזאת הי' כבד36 פ"ה וכבד לשון כבד פ"ה37 הוא תשבע"פ וכבד לשון הוא תשב"כ שלא הי' יכול להשפל בפ"ה ולשון עליון מצד שרשו הנעלה שנמשך מח"ע שסיג לחכמה שתיקה שהוא בחי' עלי' החכמה במקורה עצמו' החכמה הנעלמה בכתר שאז הוא בחי' שתיקה כנ"ל ומ"ל נק' מצד שנשפל למטה להיותו בחי' לבוש המלביש זו"ן דאצי' מן הצדדי' ולמטה תחת רגליהם דזו"ן נעשה בחי' מנעו"ל של עו"ר שהוא הפרסא שבמל' דאצי' שנעשה עתיק לבריאה שזהו מ"ל שהוא בחי' הדבור עליון דמל' דאצי' שנעשה עתיק לבריאה שנקר' בחי' עלמא דאתגליי' שהוא כענין שנאמ' והוא יושב ממול"י (וכמשנת"ל בתורה) ולזאת מאחר שב' בחי' ומדריגות שונות אלו נמצאי' בלבוש החשמ"ל לכך נק' בשם ח"ש מ"ל וכנ"ל וד"ל.

והנה כמו שיש פרסא המבדלת בין אצי' לבריאה שהוא המנע"ל של עו"ר שתחת רגליהם דזו"ן דאצי' שנסתעף מלבוש החשמ"ל דאצי' שהוא כולו אלקות ממש כנודע. כך יש פרסא בין בריאה ליצירה דהיינו שמל' דבריאה נעשה עתיק ליצירה כו' ויש שם ג"כ לבוש חשמ"ל שממנו יסתעף הפרסא כנ"ל והיינו כמארז"ל במס' חגיגה מאי38 חשמל תנא עתים חשות ועתי"ם ממללות בשעה שהדיבור יוצא

קיא

מפי הקב"ה ממללו"ת כו' יע"ש, פי' הקדו"ש ברוך הוא שנז' בכל דרז"ל בגמ' באגדה הכונה על בחי' זו"ן שלמעלה שהקב"ה הוא בחי' המדות דאצי' המיוחדת במאצילן ב"ה כדכתיב לך39 ה' הגדולה והגבורה כו' וכנודע שז"א כולל כל הע"ס דאצי' שזהו נק' בלשון חמז"ל קדו"ש40 לשון הבדלה והפרשה שמה שנק' חכים41 ולא בחכמה ידיעא או חסדן רחמן אין זה שייכות אל הנפעלי' דבי"ע כלל שהמה שמו' העצמיי' שלו ית' משא"כ מדת מלכות"ו ית' שהוא ש' הפעולה לזולתו כי אין42 מלך בלא עם דוקא שכאשר ימצא הנפעלי' דבי"ע אזי מלך שמו נקרא עליהם דוקא כנודע. וזהו ברו"ך הו"א שהוא בחי' מדת מל' ית' השכינה ב"ה ולזאת נכללי' קב"ה ושכינתי' כאחד במלת הקדו"ש ברו"ך הוא וד"ל.

וזהו כוונתם ז"ל בשעה43 שהדבור יוצא מפי הקב"ה דהיינו בחי' השפעות הדבור עליון דמל' דבריאה להיות עתיק ליצירה שבוקע' המסך <סח>

והפרגוד המפסיק בין בריאה ליצירה להיות יוצא מפי הקב"ה הם המדו' ומל' דבריאה להבקיע המסך ולהאיר ביצירה אזי המלאכים ורוחין דיצירה חשות שמתבטלים במציאותן לגמרי בבחי' שתיק"ה מצד שנבקע המסך דיצירה המבדיל בינו לבריאה ונתגלה עליהם שורשו של לבוש החשמל שנמשך מחיצוני' דחו"ב דאצי' לכך הם חשו"ת בבחי' הביטול דחכמה כ"ח מ"ה דסי"ג לחכמה שתיק"ה תכלית הביטול האמתי עד שאין בכחן להרים ראש אף לומר שירה קדוש וברוך כ"א מתבטלים לגמרי במציאותן כנ"ל ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה מצד הבדלת המסך דיצירה המבדיל בינו לבריאה שהוא המנעול שתחת רגליהם דזו"ן דבריאה שנסתעף מלבוש החשמ"ל אזי ממללות כאופן בחי' השפלת לבוש החשמ"ל למטה להיות נסתעף הפרסא ממנו להבדיל בין בריאה ליצירה שהוא בחי' הדבור עליון דבריאה כי מל' דבריאה נעשה עתי"ק ליצירה ולכך אז ממללות לומר שירה ותישבחו' קדוש וברוך כו' וכמ"ש וצבא44 השמים לך משתחוים שהביטול שלהם הוא בבחי' יש שהיש נפרד מבטל א"ע ומשתחוה כנודע וזהו ענין חשמל דיצירה וד"ל.

והנה כ"ז הוא בחי' הפרוכת המבדילות בין קודש לקדש הקדשים שהיה הפרסות דאב"י כנ"ל שכולם הם בקדושה ממש רק הם מבדילים בין קדושה יתירה הוא עולם העליון ובין התחתון ממנו כנ"ל. אבל עולם העשי' שהוא עולם השפל שאין למטה הימנו במדרגה כלל שהוא תכלית המדרי' דקדושה דסדרי ההשתלשלות כולן לכך הפרסא שבו היא להבדיל בין הקדש ובין החו"ל דהיינו בין ע"ס דקדושה דעשי' ובין ע"ס שבנוג"ה דעשי' (שהסתעפו' קליפת נוג"ה הוא מעשי') כנודע שלזאת

קיב

הוצרך להיות פרוכ"ת שהיא פרסא המבדיל בין הקדש ובין החו"ל שעי"ז נעשה בחי' חול הוא בחי' קליפות נוג"ה שזה עיקר כונת הכתוב דכתיב ויעש45 כתנות עו"ר וילבישם שהוא הפרסא דעשי' המבדיל בין הקדש ובין החו"ל שהוא לבוש החשמ"ל דעשי' שנק' כתנות עו"ר לבוש עב גשמי שמכונה מצד זה בשם עור דוקא שמאחורי הפרגוד ומסך של עור שהוא בחי' נוג"ה דעשי' וכן מנוג"ה דעשי' נסתעפי' ג' קליפו' הטמאו' לגמרי דע' שרים דקליפה ג"כ ע"י פרסא אחרת גשמיית יותר המבדלת בין נוג"ה לג' קליפות הטמאו' לגמרי מפני שנוג"ה מעורב טו"ר ופעמי' מתעלה ונכלל בקדושה לגמרי משא"כ ג' קליפו' הטמאו' לגמרי כנודע שכל תאוות היתר של עה"ז ממאכלות המותרות ודומיהן הוא מבחי' נוג"ה דעשי' שלגבי קדושה הם תאוות זרות המגשמי' אותו אך לפעמים כשיתפלל אח"כ בכונה מכח האכילה ההיא אזי יתעלה כולו בקדושה כמ"ש46 בלק"א. משא"כ מאכלות האסורות שהם מג' קליפו' הטמאו' כו'.

והנה ממך47 הכל שאין לך דבר חוץ שחוץ ממנו ית' שהכח המתאוה הזה נמשך אליו מלמעלה מכח המחי' ית' אך עפ"י רבוי ההשתלשלות ומסכי' הרבים ההם שעובר השפע דקדושה דרך הפרסא דעשי' המבדיל בין קדש לחול שאז נתגשמה ונשתנה למהו' אחר גשמיי להיות בחי' כח המתאוה <סט>

לדבר היתר גשמיי דנוג"ה דעשי' וכן כשעוברת השפע למטה יותר אחורי הפרגוד שבין נוג"ה לג' קליפות הטמאו"ת לגמרי אזי נתגשמו יותר להיות נסתעף ממנה בחי' ר"ע גמור כו'.

ולזאת על ברצון המאציל ית' להיות פרוכת הללו מבדלת בין קדש לק"ק ובין הקדש לחו"ל עד שיהי' באפשר להתהוות בחי' היכלות הקליפה נוג"ה ומהם יסתעף אחורי הפרגוד המפסיק ומבדיל בין נוגה לשלוש קליפו' הטמאות בחי' ע' שרים דקליפה ממש, שכל כונתו ית' הי' בזה בכדי שיוכל להסתתר אורו ית' ויתראה העה"ז לי"ש ודבר בפ"ע והאדם עובד אדמתו לשבע לחם בכל ל"ט מלאכות הנוהגות ומותרות בחו"ל ואסורו' בשבת, והמה זריעה וחרישה וקצירה כו' שנראה כאלו מקבל חיותו מדברים אחרים נפרדים דעה"ז בעסקו בפרנסה ומרויח ומפרנס א"ע הגם שממך הכל מוסתר האור והשפע עליונה בלבושי נוג"ה דעשי' המה כל העבודת ומלאכות שבחול שע"י מרויח וממציא פרנסתו כו' וכדכתיב ששת48 ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שעיקר הכונה בזה בכדי שיברר רפ"ח ניצוצין דתוה"ו שנפלו לנוג"ה דבי"ע וכן מנוג"ה דבי"ע בכל ששת ימי המעשה דחול לאהפכא49 מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא שיתכללו אח"כ בקדושה ממש וזהו ענין השב"ת להוי' אלקי"ך לא תעשה כל מלאכה מצד שבשבת נתגלה השפע עליונה דאצי' בבריאה בלי לבוש ומסך כלל הגם שיש מסך בין אצי' לבריאה הוא בקדושה ממש

קיג

להבדיל בין הקדש לק"ק אבל אין יורד השפע להתלבש במסך דעשי' המבדיל בין קודש לחול (וכנודע שזהו החילוק50 בין א"י לחוץ לארץ שבא"י מתגלה השפע דאצי' בבריאה פי' ע"י ההתלבשות בכס"א דבריאה כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וי"ע נכללים בו שהשפע עוברים בהן דרך מעביר בעלמא משא"כ בחו"ל שמתלבשת ביצירה אך לא בעשי' שזהו הכל בקדושה ממש אבל הפרסא שבין עשי' לנוג"ה אתפריעת כו') ולכך אסורים בכל מלאכה מל"ט מלאכות דחול מפני שאין צריך האדם לקבל חיות מדבר אחר זר ונפרד זולתי ישב במנוחה והשקט ויתגלה עליו השפע עליונה דאצי' שאף המאכל' דשבת מוכרחים להיות מוכנים מע"ש.

וזהו ענין התגלות השפע דאצי' בבריאה שהאדם הוא היש הנפרד הנברא ומחודש שמקבל חיות מאלקות שיושב במנוחה וינפש מכל מלאכה שלא יקבל חיות משום דבר נברא זולתי מעצמו' אלקות דאצי' והוא בתכלית הביטול כאלו עומד לפני המלך שלא יוכל להרים ידו בשום דבר בעולם זולתי בתורה כנ"ל מצד שנקרע המסך דנוג"ה דעשי' המבדיל בין קד"ש לחול שלא יוסתר אורו ית' כנ"ל אך כ"ז נעשה ע"י עבודת האדם בו' יומין דחול במלאכת הברורין לאהפכא מחשוכא לנהורא לברר בירורי נוג"ה דעשי' שאחורי הפרגוד המבדיל בין קדש לחול שזהו כונת מארז"ל מי51 שטרח בע"ש יאכל בשבת פי' שטרח בע"ש בכל ששת ימי המעשה במלאכת הברורי נוג"ה לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא הוא יאכ"ל בשבת אח"כ מירידת השפע עליונה דאצי' המתגלה בבריאה שלא ע"י הסתרת המסך דעשי' המבדיל בין קדש לחו"ל כנ"ל. ולזאת מבדילין על הכוס במוצאי שבת ברוך אתה הוי' כו' המבדיל בין קד"ש לחול שמצטרכים להמשיך הבדלת הפרסא דעשי' מחדש להבדיל בין קודש הם ע"ס דקדושה דעשי' ובין החו"ל הם ע"ס דנוג"ה דעשי' שהמבדי"ל הוא נמשך מבחי' לבוש החשמ"ל דעשי' שלמעלה משניהם ששרשו מחיצוני' אימא כנ"ל ולכך או' ברוך הוא המשכה ממקורו בחי' חיצוני' אימא להיות מבדי"ל בין קדש לחו"ל כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין הערלה החופה על הברית קדישא שהוא בחי' כתנות עו"ר לבוש החשמ"ל דעשי' המבדיל בין הקדש ובין החו"ל כנ"ל שזהו התשובה לההיא מטרוניתא כהאי תורמסא דצריכת מיתוק כו' פי' כי הערלה המכסה על הברית הוא בחי' הפרסא המבדיל בין קדש ע"ס דקדושה דעשי' לנוגה דעשי' שלכך נברא האדם בצלם ודמות העליון בערל"ה בכדי שיוכל להתהוות עולם העשיה בהסתרת אלקות שיתראה בבחי' י"ש ודבר בפ"ע. אך אין זה השלימות עד שיתק"ן מלאכת הברורי' דנוג"ה לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא וזהו המשל של המילה לתורמסא דצריכא מיתו"ק שהוא בחי' ההתהפכו' ממריר"ו למיתקא כך ע"י המיל"ה שמעביר הערל"ה הוא הפרס"א המבדיל בין הקדש ובין החו"ל מברר בירורי נוג"ה לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא שיוכלל בקדושה ואלקות ממש כנ"ל.

קיד

והיינו כמארז"ל מי שטרח בע"ש <ע>

יאכל בשבת שבחו"ל הוא זמן הברורי' לאהפכא מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא בכדי שעי"ז יאכ"ל אח"כ מהשפע עליונה המתגלה בשבת בלי מסך ופרסא כלל שכבר העביר אותו בעובדי' דחו"ל במלאכת הברורי"ן וזהו ענין המילה וכלא חד כנ"ל וד"ל.

וזהו אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים ולא יקרא עוד שמך א"ב ר"ם וגו' פי' כי אברם הי' קודם שנמול בשר ערלתו שא"ב הוא הרמ"ז על שרשו שהוא בחי' חכמ"ה דאצי' שמאי"ן תימצא המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב מאי"ן ליש שהוא בחי' היחוד תמידי דאו"א52 דאצי' שהם תרין ריעין דלא מתפרשין כנודע, ר"ם הוא שנקרא מצד הערלה המכסה על הברי"ת והוא בחי' יסוד ז"א דאצי' שעפ"י רבוי ההשתלשלות נסתעף מזה בחי' הפרסו' דעשי' המבדלת בין הקדש ובין החול הוא נוגה דעשי' וכן בין נוג"ה לג' קליפות הטמאו' לגמרי שנסתעף מזה בחי' ע' שרים דקליפה דכתיב רם53 על כל גוים ה' וגו' וכמשנ"ת בתורה ובאמת בלתי אפשר היה אז שיתגיירו גרים מאו"ה כי מאחר ששרשם מאחורי הפרגוד דעשי' איך ישובו ויתכללו בקדושה שקודם הפרגוד דעשי'.

אך לאחר שנמול אברהם שנקרע המסך והפרגוד שלמטה דעשי"ה אז נאמר לא יקרא עוד שמך א"ב ר"ם והי' שמ"ך אברהם כי אב המון גוים <עא>

נתתי"ך שאז באפשר שיתגיירו גרים מאו"ה מאחר שנקרע הפרסא והמסך הנ"ל ואז נקרא אברה"ם אב"ר מ"ה. וזהו ענין המילה כי מילה54 הוא אותיו' מ"ל י"ה דהיינו לאחר שנכרתה הערלה אזי נתגלה שרש שרשה שנמשכה מלבוש הח"ש מ"ל ששרשו הוא מחיצוני' דחו"ב כנ"ל שזהו מ"ל י"ה שנתגלה בחי' י"ה והפריע"ה היא בחי' התגלות יותר דאתפריעו כל נהורין וכענין ופרע55 את ראש האשה או בית השחיטה56 מפורעת כו' כנ"ל.

וביאור הענין דהנה ברי"ת קדישא העליון הוא בחי' יסוד בכ"מ שיסוד הוא בחי' האבר המשפיע השפע של המשפיע אל המקבל ומקשר השפעת המשפיע והמקבל יחד כמו עד"מ בנפש האדם שכאשר יתאווה תאוה לאיזה דבר באהבה בלב ואח"כ יחשוב הדבר ההוא במחשבתו נק' זה ההתחברות וההתקשרו' של המידה בהמחשבה בחי' יסוד ז"א שהוא בחי' כלי ההשפעה של המדות אל המחשבה והוא המקשרן שניהם יחדיו וכן מהשכל אל המדו' נק' ההשפעה בחי' יסוד אימא וכן מלמעלה מהשכל אל השכל נק' יסוד של הרצון והכת"ר כך ממש עד"מ למעלה וד"ל. אך הערלה היתה חופה עליו שהוא בחי' הסתרת הפרסא שנסתעפה מלבוש החשמ"ל כנ"ל וכיון שנימול אזי נתגלה השפע דיסו"ד צדי"ק העליון בחי' סוכ"ע בלי לבוש והסתרה כלל ולכך נק' אברה"ם כי אב המו"ן גויי"ם נתתי"ך כנ"ל וד"ל.

קטו

וזהו אנ"י הנה ברית"י אתך וגו' דטעמ"א דאנ"י הוא זקף גדול כו' בהיות ידוע שהחכמ"ה מאין תימצא הוא בחי' הכתר פרצוף או"א דאצי' שנק' בשם אי"ן, ואנ"י57 הוא התהפכות צרופי אותיו' אי"ן שהוא בחי' השפעת הכת"ר מקור החכמה המלובש בחכמ"ה דאצי' שהחכמה מאי"ן תימצא אבל כיון שנתלבש בה השפע דכ"ע א"ז נתהפך הצירוף דאי"ן לאנ"י. וזהו הכלל גדול בכ"מ שנאמר אנ"י, אך כאן נרמז בנגינה דזקף58 גדו"ל שעל תיבת אנ"י לרמז על למעלה מעלה על בחי' החכמה בעודה נעלמה בכ"ע וזהו הנגינה דזקף גדו"ל דטעמא לעילא כו' ומשם נמשך בחי' ברית"י אתך דהיינו כמארז"ל גדול"ה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות59 שהמה י"ג ת"ד דאו"א דאצי' שלכך60 נקראת גדול"ה מיל"ה כמ"ש במ"א שבא"א שם כחשיכה כאורה שוי' ולזאת כאשר נתגלו הי"ג ת"ד דא"א שהמה י"ג בריתות שנכרתו כו' אזי והיית לאב המון גוים שיתגירו גרים מאו"ה דגם חשך לא יחשיך כו' וכחשיכה כאורה כו' וזהו אנ"י הנה ברית"י דייקא אתך שע"י אתערותא דלתתא במיל"ה שלמטה נתעורר אתערותא דלעילא להעביר הפרסא דא"א (שיתגלה בחי' יסו"ד דארי"ך) שזהו גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות הם י"ג ת"ד שנתגלו אז והיית לאב המון גוי"ם וכנ"ל וד"ל.


1) להבין שרשן של הדברים: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (קצג, ב). הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה נדפס בסידור קמז, א. הנחה אחרת נדפס בתו"א יב, ג.

לכללות הענינים ראה ג"כ דרך מצותיך ו, ב ואילך.

נו"א נמצא בכת"י 866 כד, א (ומתחיל: הנה חיצוניות אימא).

2) בע"ח שלבוש החשמל הוא מחיצוניות אימא דאצי': ראה ע"ח (שער כללות דרושי אבי"ע) שמ"ב פי"ג. וראה אוה"ת נח כרך ג ע' 1338. דרך מצותיך ז, א.

3) מה יפו פעמיך בנעלים: שה"ש ז, ב.

4) ויעש כתנות עור וילבישם: בראשית ג, כא. ראה סידור שחרית ס, ד. שער בהמ"ז קטו, ב. ביאוה"ז בלק קמט, ד. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתיד.

5) מל' דבריאה שנעשה עתיק ליצירה: ראה ע"ח שער (ו) העקודים פ"ב.

6) י"ג פרוכת היו במקדש: כתובות קו, א.

6) בזוהר פ' לך לך שבהמ"ק שלמטה הי' בדוגמא דלעילא: ראה דרך מצותיך שם: ונודע בזוהר פ' שלח שכל פרטי [זוהר קסא, ב].

7) מיד ה' עלי השכיל: דברי הימים-א כח, יט.

8) שהראה לו ה' כזה תעשו: ראה תרומה כה, ט — ככל אשר אני מראה אותך. . וכן תעשו.

9) כדפרש"י שם: כתובות קו, א.

10) בלילה השערים בעצמן סגורים: ראה תמיד פ"ג.

11) נודע בשערים בעלה. . כל חד. . כמ"ש במ"א ע"ש: משלי לא, כג. וראה זהר וירא קג, ב. לקו"ת מסעי פה, ב.

12) נז' בזוהר בלילא תרעין דגן עדן סתימין: ראה זהר שלח שם.

13) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

14) וכמ"ש בע"ח שלילה הוא זמן הבירורין דבי"ע: ראה גם אמרי בינה שער הק"ש פרק כא. פיה"מ לאדה"א עג, א.

15) שרפ"ח עם הכולל גי' טרף: בד"ה והוא עומד עליהם תרס"ג ע' נא בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע מציין: למק"מ לזח"ג ס, א. וראה לקו"ת אמור לו, ב. (וראה ג"כ טעמי המצות להרח"ו פ' משפטים) הוספות לתו"א קי, א. וראה ג"כ לקו"ת אמור לו, ב.

16) הזמן וכח הצומח: כ"ה בהכת"י. וצ"ב.

*16) חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

17) דו"ן: דכר ונוקבא.

18) אין אני והוא יכולי' לדור: ראה סוטה ה, א.

19) שאברהם שהוא חסד דאצילות שיצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א. וראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן לשם. סה"מ תר"מ ח"ב ע' תסא.

20) סוספיתא דדהבא כמ"ש בזוהר: ראה זהר פקודי רכד, ב. סה"מ תקס"ב ח"א ע' לג.

21) כמ"ש במ"א בארוכה ע"פ זוהר בוקר אערך לך ואצפה: ראה סה"מ תקס"ב ע' תקז ואילך.

22) בן חכם ישמח אב: משלי י, א.

23) תלתא שמעתתא: סנהדרין לח, ב.

24) ומשמת ר"מ בטלו מושלי משלים: ראה סוטה מט, א.

25) המשל. . שרשו הוא ממקור נעלה מן השכל: ראה סה"מ תקס"ח ח"א ע' שצג. וראה מאמרי אדה"א ויקרא ע' כב ובהנסמן שם.

26) ובטובו מחדש בכל יום מע"ב: ברכת יוצר.

27) ולכאו' פלא: ראה ג"כ לקו"ת פ' ראה כו, ד. שם יט, ג ובאגה"ק סי' כ.

28) ממך הכל: דברי הימים-א כט, יד.

29) וכלא קמי' כלא חשיבי: ראה זח"א יא, ב.

30) בין: כ"ה בהכת"י. וניכר שחסר כמה תיבות.

31) שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה: נסמן לעיל הערה 2.

32) דחכמה כח מה: זח"ג לד, א.

33) סיג לחכמה שתיקה: אבות פ"ג מי"ג.

34) מרע"ה ששרשו הי' בחי' מה דאצי': ראה לקו"ש ח"ו ע' 244 ואילך.

35) ונחנו מה: בשלח טז, ז-ח.

36) כבד פה וכבד לשון: שמות ד, י.

37) פה הוא תשבע"פ וכבד לשון הוא תשב"כ: זח"ג כח, א. וראה לקו"ת במדבר יז, ד. עקב יד, ד.

38) מאי חשמל תנא עתים: חגיגה יג, ב.

39) לך ה' הגדולה והגבורה: דברי הימים-א כט, יא.

40) קדוש לשון הבדלה: ראה פרש"י ר"פ קדושים. אגה"ת פ"י. וראה תניא פמ"ו.

41) חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

42) אין מלך בלא עם: ס' החיים פ' גאולה פ"ה. בחיי וישב לח, ל. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א.

43) בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה: ראה חגיגה יג, ב.

44) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

45) ויעש כתנות עור וילבישם: בראשית ג, כא.

46) כמ"ש בלק"א: ראה אגה"ק פכ"ו.

47) ממך הכל: ל' הפסוק — דברי הימים-א כט, יד.

48) ששת ימים תעבוד: יתרו כ, ט.

49) לאהפכא מחשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

50) וכנודע שזהו החילוק בין א"י לחוץ לארץ: ראה ג"כ לקו"ת מסעי פט, ב.

51) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת: ע"ז ג, א.

52) דאו"א דאצי' שהן תרין רעין: ראה זהר ויקרא ד, א.

53) רם על כל גוים ה': תהלים קיג, ד.

54) מילה הוא אותיות מ"ל י"ה: נסמן לעיל ע' קב הערה 45.

55) ופרע את ראש האשה: נשא ה, יח.

56) בית השחיטה מפורעת: ראה חולין יט, ב. ל, א.

57) ואני. . צרופי אותיו' אין: ראה מאו"א אות א' סס"ד.

58) דזקף גדול. . לרמז על למעלה מעלה: ראה באוה"ת מטות ע' א'שכז שמציין לזח"ג קצא, ב. וראה פרדס שכ"ט, פ"ג. וראה לקו"ת מטות פג, ג.

59) גדולה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות: נדרים לא, ב (במשנה).

60) שלכך נקראת גדולה מילה: ראה תו"א יג, ג-ד. תו"ח לך צד, ג.