להבין מאמר הזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום

קטו

להבין מאמר הזוהר1 פ' ויצא (דף קמ"ח ע"א וע"ב) ע"פ ויקח מאבני המקום כו'. פתח ההוא ב"נ קומה2 ה' למנוחתיך כו' כמאן דאמר יקום מלכא לבי נייחא דמשכניה כו' כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו מכאן אוליפנא דמאן דמזמין למלכא דחדאן ליה בדיחי הדיוטא יסדר קמיה בדיחי רופינס ופרדשכי ואי לאו לאו איהו בדיחותא דמלכא, ת"ח דוד שני בדיחי דמלכא בגין רופינס הה"ד כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ולוויך ירננו מבעי ליה דהא ליואי אינון בדיחי דמלכא. אלא השתא בגין דזמין ליה לנייחא עביד כהני וחסידי דליהוי אינון בדיחי כו' אינון דחשיבי יתיר אע"ג דלאו אורחייהו בהאי ע"כ דברי המאמר.

קטז

והנה להבין תוכן כוונת כללות הענין במה דשינה בדיחי דמלכא השתא דזמין ליה לנייחא דווקא וכמ"ש קומה ה' למנוחתיך כו' ולא בתחלה וגם לא לאחר שיכנס לנייחא במקדש שבנה שלמה דהלוים הן בדיחי דמלכא כמו קודם כו'. הנה צריך תחלה להבין פי' וענין נייחא זה שהוא מ"ש קומה ה' למנוחתיך כו'. דהנה כתיב כי3 לא באתם עד עתה אל המנוחה. וידוע דרז"ל המנוחה4 זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים כו'. והענין ידוע דבהמ"ק שבנה שלמה הנק' בית עולמים הוא הנק' נחלה. אבל כל ימי היותו עם בנ"י במשכן בגילגל בנוב וגבעון וגם במשכן שהי' במדבר לא נק' מנוחה וגם שילה לא נק' נחלה ועל כן אמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכו' וכמ"ש לדוד ואהיה5 מתהלך באוהל ובמשכן (ולפ"ד רשב"י בפי"ד דזבחים גם שילה לא נק' אפי' מנוחה אלא מנוחה ונחלה זו וזו קאי על ירושלים) וכו'. ויש להבין הטעם לזה דהאיך יתכן דמשום בנין בית מאבני' וסיד יהי' נק' בשם מנוחה לאלקים חיים שלא נערוך אליו קדושתו ואין לו6 גוף ולא דמות הגוף כו'. וכמ"ש השמים7 כסאי כו' איזה בית אשר תבנו לי כו'.

אך הענין יובן בהקדים טעם הילוך משה ובנ"י במדבר עם הארון והמשכן כו'. דהנה ידוע דהמדבר הוא מקום שבו ישכון מקור יניקת החיצונים כולן. וכמ"ש במדבר8 הגדול והנורא הזה נחש שרף ועקרב שהן ג' מיני קליפות הטמאות כו' כמ"ש בספרי הקבלה. והנה בשעה שעמדו ישראל על הר סיני פסקה9 זוהמתן מזוהמא של נחש הקדמוני. אך עדיין לא נפסק לגמרי מכל וכל מפני החטא שחטאו מיד כידוע. וע"כ לא נשלמה מעלתם עדיין בשלימות ונשאר מן הרע שלהם שרש ומקור למטה שצריך בירור ותיקון בתחילה. וזה היה הטעם שהוליכם ה' לבנ"י עם הארון ומשה בראשם במדבר דווקא כדי להכניע בזה ההילוך את שרש ומקור יניקת החיצוני' ששוכן במדבר דווקא כנ"ל. והוא מפני עוצם בחי' גילוי אלקות שהי' ע"י הילוכם זה כידוע בשרש10 ענין מ"ב מסעות שלהם וכמ"ש במ"א וד"ל. ואמנם הנה זה ההילוך לאכפיי' לסט"א ולאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל הי' כעין מלחמה ממש. ועד"מ מלך בו"ד שהלך למרחקים במקום וארץ של השונא שלו המנגדו לכבוש מקומו ממשלת שונאו בהילוכו שם עם חייליו הרבים וכו'. שיש בזה ב' דברים. הא' מה שעקר המלך משכן כבודו בעיר ממלכתו והלך בארץ נכריה אשר לא היה כדאי

קיז

בזיון שילך לשם מאיזה טעם שיהיה. אך מפני נצחון שלו לכבוש את מדינת שונאו כו'. והב' מה שהולך במדינת שונאו לכבוש בהילוכו זה שהוא כענין מלחמה ממש כי בהיותו צריך לכבוש המקום של השונא בהכרח שילך עם ריבוי חיילות ועם עושר גדול מכל כלי חמדה ולהראות דווקא כבוד גדלו במסעותיו כו'. וכך הנמשל יובן למעלה שהי' הילוך בנ"י במדבר כענין ניצוח מלחמה. כי בהגלות נגלות שם את יקר תפארת גדולת ה' ע"י המסעות ושכינה עמהם בארון ומשה ואהרן כו' ממילא נתהפך חשוכא לנהורא. וכמ"ש קול11 ה' יחיל מדבר כו', ואמנם הי' זה כענין מלחמה וכמ"ש ה'12 איש מלחמה כו' וד"ל. וזהו שאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה כו' מפני ב' דברים הנ"ל הא' מה שעוקר דירתו ממקום ממלכתו כו'. והב' מה שעוסק במלחמת ניצוח כו'. אבל בבהמ"ק שבנה שלמה הוא הנק' מנוחה מב' דברים הנ"ל דהיינו מה שהמלך דר בהיכלו וגם אינו עוסק במלחמה כלל כו'. אך הנה דבר זה צריך ביאור עדיין דהלא מציאות הרע גם בימי בנין בהמ"ק הי' עדיין כי לא הי' בחי' שלימות עדיין מכל וכל אלא עד ימות המשיח דכתיב ואת13 רוח הטומאה אעביר כו' וא"כ גם בהיות הבנין דבית המקדש הי' צריך למלחמה ולמה נק' בשם מנוחה כו'.

אך הענין הוא משום דכל עיקר ענין השראת השכינה בהיכל ק"ק שבבהמ"ק היינו שהי' בחי' גילי אור א"ס למטה בהיכל ק"ק דעשי' כמו שאוא"ס מאיר בעולם האצי' בהשוואה אחת כו'. ובזה הדבר הוא יתרון מעלת השראת השכינה בהיכל ק"ק שבבהמ"ק יותר מבמשכן שילה ונוב כו'. כי לא היה שם ענין ההשראה בדרך כזה. ויובן ההפרש ביניהם עד"מ ודוגמא למטה דהנה כאשר ידליקו אור אבוקה גדול להיות כי שלהבת המדורה והאבוקה מתפשטת בהתפשטות גדולה מאד אזי כאשר יש בסמוך לה אורות ניצוצי' קטני' המה נמשכי' ממילא ונדעכים ממקומם ונכללים באור שלהבת האבוקה הגדולה ומתקבצים כולם ונכללים בה. וזהו"ע ביטול נר בפני האבוקה כידוע. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה כי בהיות גילוי אור א"ס כמו שהוא באצי' מתפשטת ההארה בתכלית גם בעולמות הנפרדים עד העשי'. היינו בהתגברות אור האבוקה ואז ממילא כל מה שיש בהשתלשלות בחי' אורות וניצוצות קטנים עד"מ מתבטלים כולם ונכללים בעצמות גילוי אור האלקי כו' וע"כ ממילא נתבטל גם החושך ונתהפך לאור כו'. וכמ"ש כהמס14 דונג מפני אש כו'. וזה הדרך אינו ענין מלחמה כלל כי הרי מתבטלים גם כל החיצונים ממילא. מפני עוצם הגילוי שנכללים כולם במקור האמיתי כו'. וע"ד זה הי' ענין השראת השכינה בהיכל ק"ק שבבהמ"ק שהי' שם גילוי אור א"ס כמו שהוא למעלה באצי' וע"כ נק' מנוחה. והענין הוא דהארון כשהיה במשכן בשילה ונוב וגבעון לא היה שם בדרך מנוחה כזו לפי שלא הי' שם גילוי אוא"ס כמו שהוא במקומו העצמי. אלא היה הולך ומתהלך בדרך עד"מ והוא ע"ד המלך שהולך למרחקים לכבוש שונאו כנ"ל שבזאת הכניעם. אבל כשדוד ע"ה הביא הארון מנוב וגבעון שהי' שם בדרך הגלות בענין ניצוח מלחמה למרחוק כו'. וקבעו בירושלים שהוא במקומו העצמי דהיינו עיקר מקום ממלכתו של

קיח

מלך עד"מ. והוא שיתגלה בהיכל ק"ק ויכניע החיצונים ע"ד הביטול ממילא כנ"ל אזי אמר דוד הפסוק הזה קומה ה' למנוחתיך כו' מפני שנק' בהמ"ק בית מנוחתו של הקב"ה שלא יצטרך לצאת עוד למלחמה למרחוק. כי במקומו יכניע שונאו ע"י גילוי אורו העצמי בהיכל ק"ק עד"מ ביטול הנר בפני האבוקה כנ"ל וד"ל.

ב. והנה בחי' ההמשכה הנ"ל שהיה בהיכל ק"ק בבהמ"ק שנתגלה שם אוא"ס כמו שהוא למעלה זהו הנק' בחי' יחוד דהיינו שנעשה בחי' המשכת יחוד עליון למטה כו'. וביאור ענין היחוד דא"ס יובן ע"פ דוגמא ממה שמצינו יחוד כיוצא בזה למטה בעולמו' הנפרדים כמו מחנה15 מיכאל ומחנה גבריאל שהן למטה מטה בעשי' ממש ענין שר של אש ושר של מים כידוע. וכתיב בהם עושה16 השלום במרומיו שאין מכבין זא"ז כידוע. והוא מטעם שנתגלה עליהם תוס' אור האלקי מבחי' האצי' יתר מכפי המדה שנמדד להם שפע אור וחיות. ואזי ממילא מתבטלים ממציאות התפשטות הראשונה ואינם בגדר מציאות דבר מה עד שיהי' הפכיים להיות מכבים זא"ז וכיוצא. וה"ז כמשל העומדים לפני המלך ממש שאע"פ שיהיו מחולקים בתכלית מפני בחי' ביטול העצום שיש בהם אז בעמדם לפני המלך ישכחו על עצמותם לגמרי מכל וכל ואין להם מציאות כלל. וא"כ איך יהיו מנגדי' זה לזה. אלא אדרבה מתייחדים בתכלית היחוד כי המה יחד מתכללים ובטילים לפני המלך. כך עד"ז ענין ביטול העצום דמיכאל וגבריאל למעלה והוא מפני תוס' גילוי אור האלקי עליהם עד אשר מתכללים יחד ובטילים באור האלקי וזהו ממש כביטול הנר בפני האבוקה כנ"ל וד"ל. והדוגמא מכ"ז ממש יובן למשכיל למעלה מן המאציל עצמו לנאצלים ממנו באורות וכלים כו'. דידוע שיש בחי' ג' קווין בי"ס דאצי' בדרך כלל חח"נ מימין ובג"ה משמאל כו'. והנה אור החכ' דאצי' הוא בחי' הראשית בכל מקום. וכמאמר אנת17 חכים כו' והוא מקו הימין ובחי' בינה דאצי' מקו השמאל כו'.

ואמנם הנה באמת לגבי עצמות המאציל הרי כל ההשתלשלות בי"ס בג' קוין הללו הם רק כמו דוגמת אור וזיו השמש לגבי עצמות מאור השמש ולכך נק' בשם אורות כידוע כדוגמת התהוות הנבראים יש מאין למטה כמו ד'18 מחנות שכינה מחנה מיכאל לימין כו'. כך למעלה לגבי עצמות המאציל הרי נאצלו בבחי' יש מאין גם כן. וכמ"ש והחכמה19 מאין תמצא כו'. וכמא' אנת הוא דאפקית עשר תקונין וקרינן לון יו"ד ספירין כו'. אבל מצד עצמותו הרי אמר בסוף המא' לאו דאית לך צדק ידיעא כו' ולאו מכל אינון מדות כלל. וא"כ כל הנאצלים בכלל אינם נחשבים רק כדוגמת בחי' עשי' באדם התחתון שכח הפועל בלבד יש בנפעל בבחי' איזה רשימו והארה קטנה מאד כו' וזהו שאמר כולם20 בחכמה עשית וקאי גם על כלל

קיט

ההשתלשלות דעולם האצי' בכלל נק' חכמה. וכידוע המאמר דאור21 אבא באצי' ואימא בבריאה וז"א ביצירה כו' ואמר עשית שאינו אלא בחי' עשי' בלבד והוא מטעם הנ"ל וד"ל. ולהיות כן כאשר ניתוסף איזה תוס' אור ושפע עליהם מעצמות המאציל אזי בודאי גם בהם יתכן לומר ממש כדוגמא כנ"ל במחנה מיכאל וגבריאל למטה דהיינו שמחמת זה שמתבטלים ממציאות אצילותם ונכללים יחד ובטילים באור המאציל המאיר עליהם כמו ע"ד ביטול הנר בפני האבוקה ממש וכנ"ל וזהו הנק' בחי' יחוד עליון דאור א"ס בנאצלים דהיינו מה שמתייחדים ג' הקוין חב"ד וחג"ת כו' ומתכללים יחד בבחי' קו"ח דאוא"ס כאשר מאיר בהם קצת בתוס' ההמשכה והשפע מכפי המדה הראשונה שנמדד בהם ע"י בחי' קו המדה כידוע וד"ל. ואמנם הנה זהו הנק' בשם בחי' המשכת יחוד דאוא"ס בנאצלים אחר שהוא בא ונמשך בהם להאיר בהם בתוספות ההארה כנ"ל אבל עדיין י"ל מהיכן יהא סיבת ירידת והמשכת בחי' יחוד עליון זה למטה באבי"ע כו'.

הענין הוא כידוע דנגד ג' קווין הללו למעלה יש למטה בכנ"י כדוגמא זו למטה ג' קווין. והן כהנים לוים וישראלים. כהנים22 שהם מסט' דימינא כידוע הם ממשיכים בקו23 הימין דחח"נ כו' לוים שהם מסט' דשמאלא ממשיכי' בקו השמאל בג"ה כו' וישראל24 הן בבחי' קו האמצעי דת"י25 עמודא דאמצעית' כידוע. והנה תחלה יש לבאר ענין הכהנים איך הן ממשיכים יחוד עליון בקו הימין כו' בהיות יודע דג' מדריגות יש בכהנים נגד ג' מדריגות שיש בקו הימין חח"נ. והיינו המדריגה העליונה השרשי' לכולם הוא בחי' כהן26 גדול שהוא בבחי' חכ' עצמה כידוע ולכך נק' כהן גדול כו' וכמ"ש בסה"ק27. והב' למטה הימנו והוא הנק' איש כהן וגם נק' סגן הכהנים והוא בחי' החסד28 ענף החכמה ונק' ג"כ איש החסד ולהיות שהוא רק בחי' ענף החכמה ע"כ נק' איש כהן ולהיותו גדול עדיין מבחי' נצח שהרי הנצח אינו אלא ענף מן החסד כידוע ע"כ נק' בשם סגן הכהנים וגם פי' איש כהן יתפרש שהוא איש לגבי כהן הדיוט וכהן סתם הוא כהן הדיוט והוא מדריגת השלישית שהוא רק בבחי' נצח ענף החסד. והכהנים בכלל הם רק בבחי' נצח. ואמנם בהיותם מברכים ברכת כהנים אז הם בבחי' נצח דאור אבא כו' וד"ל. ועכ"פ בכלל הנה כל הכהנים הם מבחי' קו הימין דחח"נ כו' וע"כ היה ענין עבודתם העיקרי' רק להמשיך אור חסד עליון מעצמות המאציל לקו הימין חח"נ

קכ

כו'. והמשכה זאת היתה ביכולת בהם ע"י ב'29 דברים המבוארים בזוהר בכמה דוכתי בעובדא וברעותא דליבא.

ותחלה יש לבאר ענין רעו"ד בכהנים מה הוא. להיות ידוע30 בלק"א דיש ב' מיני אהבה כו'. והא' היא אהבה הנמשכת כמים והיא מסט' דחסד. והענין ע"ד דוגמא בבני אדם שאוהבין זה לזה הנה באהבת הא' לחבירו ימשוך את לבב חבירו אליו כי כמים הפנים כו'. וזאת ההמשכה שנמשך לב חבירו אליו ע"י אהבתו אליו נק' אהבה הנמשכת כמים להיותה מסט' דחסד שהוא כמו מים31 שיורדים ונמשכים מגבוה לנמוך כו'. והדוגמא מכ"ז יובן למשכיל למעלה דגם עד"ז הי' בכהנים ברעותא דלבא באהבה שהיא מושכת למעלה כמים הפנים כו' וכמ"ש אהבת32 עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כו' פי' כמו שנתעוררו באהבה ודביקות מלמטה למעלה. והיינו שנמשכו לבם ברעותא מלמטה למעלה כך עד"ז ממש המשיכו אור אהבה וחסד מלמעלה למטה כמים הפנים וזהו ע"כ משכתיך כו' וכידוע ג"כ בדרך הזה בפי' ואהבת33 את ה' אלקיך. ועי"ז המשיכו למעלה בשרשם בבחי' קו הימין חח"נ דאצילות ג"כ מבחי' אור חסד עליון שבעצמות המאציל מאחר שהי' שורש נשמתם משם הרי הרוח34 אייתי רוח ואמשיך כו' וכנודע וד"ל. וזה הי' בהם בבחי' רעותא דליבא. והב' הי' בעובדא והיינו בעבודת הקרבנות בפ"מ כמו בזריקת דמים ע"ג המזבח וכיוצא בזה בכל פרטי העבודות שהיו במקדש כו'. והנה תחלה י"ל שורש ענין הקרבנות ומה ענינם עד שנאמר שמחמת זאת העובדא המשיכו ג"כ מאור עצמות המאציל בנאצלי' וכו'.

דהנה ידוע שיש ג'35 מדריגות עקודים נקודים וברודים כו' ובחינת ברודים הוא בחי' התיקון ונקודים הוא מבחי' התוהו שלפני התיקון. וכמ"ש ואלה36 המלכים אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבנ"י כו'. וידוע ג"כ דלזה הטעם שבחי' התהו קדם לתיקון ע"כ נאמר כי37 על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. והענין הוא משום דהאדם38 הוא מבחי' התיקון ומוצא פי ה' שבמאכל הוא מבחי' התהו שקדם לתיקון ע"כ ממנו יחיה האדם. ואע"פ שהמדבר39 גבוה מן הצומח ביו"ד מאמרות כו'. מ"מ

קכא

מוצא פי ה' שבמאכל שרשו למעלה מבחי' האדם כו' וזהו שנק' בלשון מוצא פי ה'. כי פי' מוצא הוא לשון מקור ושורש כמו מוצא מים כו'. כי התהו הוא בחי' מקור ושורש לפי ה' שבתיקון כו' וד"ל. וזהו כי על כל מוצא פי ה' יחיה, על כל מוצא פי ה' דוקא כנ"ל. ובזה יובן מה שאנו רואים שדברים תחתונים כמו מאכל ומשקה יחזקו ויתוספו שכל ומדות באדם. וכמאמר ר"נ40 עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' ולא שתינא רביעי' יין כו' וכענין חמרא41 וריחני פקחין כו' וכמ"ש דבר זה באריכו' במ"א. ומכ"ז יובן גם שרש וטעם לקרבנות דהנה בחי' הבהמות כמו פרים ושעירים וכבשים שרשם מעולם התוהו שלפני התיקון וכאשר הזו מדם הפר והשעיר ע"ג המזבח וכיוצא הנה בזאת ההזאה העלו אותו הדם הזה שמנוגה דעשיה עד שרשו בעולם התוהו בבחי' נקודים כו' ומחמת זה נמשך אור יחוד עליון בתוס' ההארה גם בבחי' התיקון דאדם העליון כנ"ל להיותו מבחי' מקור מוצא פי ה' כמו המאכל שיחיה את האדם כנ"ל וע"כ נמשל אכילת מזבח לאכילת אדם כמ"ש האכל42 יאכל בב' אכילות הכתוב מדבר כו' וכמ"ש במ"א ע"פ כי הוא יברך הזבח כו' וד"ל.

וזהו דרך כלל. ובדרך פרט על יסוד זה הוסדו כל פרטי עניני הקרבנות בכל פרטי דיניהם כמו בקרבן43 עולה שטעונה ב' מתנות שהן ד' ובקרבן חטאת ד' מתנות על ד' קרנות שבוודאי יש סוד וטעם לכ"א כפי מה שהוא כמו שיש כוונות44 פרטיות במצות הנוהגות גם עכשיו וכמו תפילין וסוכה וכיוצא הנודעים בפע"ח. כך יש בודאי לפרטי מצות הקרבנות כוונות וסודות עליונים ע"ד המבואר בפע"ח במצות שנוהגות בזמן הזה. וע"ד כלל הנה נודע בכוונת ההזאות לפני ולפנים ביוהכ"פ אחת למעלה וז' למטה כו'. וכך הי' מונה אחת ואחת אחת ושתים כו' שמבואר בזה ענין כוונה לי"ס דאצי' בכלל. אחת היא בחינת הכתר שכוללת הכל ואח"כ מסתעפי' ממנה הפרטים ולכן אומר אחת ואחת הכוונה על החכ' שהיא ג"כ כוללת הכל מפני שנק' ראשית כידוע אבל כבר יש אחת ועוד אחת אמנם כשאומר אחת ושתים הכוונה על הכתר וחו"ב שנק' שתיים שנכללי' בה כו' ועד"ז כשמפרש עוד ואומר אחת ושלש הכוונה על הכתר וג"ר חב"ד וכן מה שאמר עוד אחת וד' מפני שהדעת מתחלק לחו"ג ונעשה ד' מוחין חו"ב חו"ג בז"א כידוע והכתר כוללם יחד כידוע. וזהו יותר פרטי' בהתחלקות. ועד"ז יתפרש עוד פרטי התחלקות יותר במ"ש אחת וחמש אחת ושש כו' וד"ל*. וכיוצא בזה הי' ג"כ כל פרטי הכוונות שבכל

קכב

פרטי הקרבנות במנחה וחטאת ואשם ועולה ושלמים וכו'. אך כללות הענין הוא דדוקא כהני משום דברעותא דליבא שלהם באהבה שנמשכת כמים כנ"ל המשיכו מלמעלה גם כן ע"ד האהבה כזאת דוקא והוא שיהא יורד מגבוה לנמוך כמים כו' וכנ"ל. ע"כ גם בעובדא שלהם במעשה הקרבנות יכול להמשיך בחי' תוספות גילוי אוא"ס בי"ס דאצי' רק שהי' גם הקרבן עצמו סיבה לפי שרשם מבחי' התוהו ומטעם הנ"ל וד"ל.

ג. ועתה י"ל שורש ענין עבודת הלוים שהן לנגד בחי' קו השמאל בג"ה כנ"ל. הנה ידוע בזוהר שהלוים נק' בדיחי דמלכא. והעטם יובן בהקדים ענין א' המבואר בזוהר45 ע"פ ועבד הלוי הוא שכל עבודת הלוים הוא לעבוד ולתקן בחינת הוא שהוא בחינת עלמא דאתכסייא בכלל שנק' הו"א כידוע. וביאור הדברים הנה תחילה י"ל שרש עבודת הלוים ברעו"ד שלהם איך שהוא בהיפוך ממדריגת הכהנים. כי הנה ידוע דיש ב' מיני אהבה. הא' אהבה הנמשך כמים והוא בחי' הכהנים כנ"ל. והב' מדריגת אהבה שהיא ברשפי אש התלהבות מלמטה למעלה כשלהבת העולה כו'. שהיא הפכי' ממש מאהבה של כהנים כמו שהאש היפוך המים שהאש עולה והמים יורדים. כך אהבת הלוים היה בבחי' הרצוא וההסתלקות כענין כלה שארי ולבבי כו'. וזהו מעלת46 הזהב על הכסף במה שעולה ברום המעלות עד אין שיעור למעלה וכו'. וכמ"ש אלקים47 אל דמי לך כו'. ומפרש בזוהר48 דקארי תדיר ולא שכיך כו'. מפני שאור אהבה זו עולה למעלה בבחי' הגבורות. ולזה אין שיעור כלל. וכמ"ש אל49 תחרש ואל תשקוט כו'.

ועיקר הטעם לסיבת עלי' זו עד אין שיעור למעלה הוא לפי שגם ההתבוננות שממנה נתפעל באהבה כרשפי אש הזאת הוא ההתבוננות בענין רוממות אוא"ס איך כמו שהוא בעצמו ומהותו שהוא נבדל בערך מכל ההשתלשלות בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור למעלה. וע"ז היסוד הוסדה עיקר ההתבוננות וה"ז ג"כ בחי' גבורות דהיינו איך שאוא"ס הוא בבחי' הסתלקות והתכללות בעצמותו היפך ענין הירידה וההמשכה למטה. אלא אדרבה מפני שלא יוכל להתצמצם מעוצם הרוממות כו', עד שגם כל היותר עליון בהשתלשלות כמו עגולי א"ק וכיוצא ג"כ לא יכילוהו וכמ"ש השמים50 ושמי השמים לא יכלכלוך אפי' להיות רק בחי' כלי כו'. כי בחי' הכלי היא בחי' גבול. ובאמת לעצמות אוא"ס כתי' לגדולתו51 אין חקר ובחי' הכלי כבר יש לה חקר כו'. ולהיות כן גם מה שמבחי' גבורות הללו ישאר אינו אלא

קכג

איזו רשימה בעלמא מבחי' החיצונית בלבד מפני שעולה בעילוי אחר עילוי כ"כ עד שלא ירד למטה רק מבחי' החיצוני' דחיצוני' בלבד וד"ל. ולזאת הוא כל עיקר עבודת הלוים בענין השיר שלהם על הקרבן הוא רק להביא ולהמשיך מבחי' עוצם ההעלם הזה שיבא לידי גילוי אור יותר. וזהו פי' ועבד הלוי הו"א שעבודתו העיקרית הוא להמשיך מבחי' ההעלם של העצמות הנ"ל וההעלם הזה נקרא הו"א לשון נסתר. כי נסתר הוא בהעלם בבחי' העצמות מפני שעלה בעילוי אחר עילוי כו' וכנ"ל וד"ל. וזהו ג"כ פי' לתבונתו52 אין מספר. והוא להיות כי כתיב לגדולתו אין חקר כנ"ל למעלה מבחי' ירידה וצמצום בכלי כו'. וצריך להיות בחי' התגלות אור בריבוי כלים מכלים שונים עד אין מספר לפי ערך עוצם הרוממות עד"מ החכם המופלג שלפ"ע רוממות שכלו כך ירבה כלים לחכמתו בכמה מיני שכליים וסברות רבות כו'. וכמו"כ הוא שנעשה מאין חקר לתבונתו אין מספר כו' וד"ל.

אך עדיין י"ל איך יפעלו הלוים ענין גילוי ההעלם הזה אחר שעבודת התפעלותם בהיפוך היא. שהרי הוא בבחי' הסתלקות אור כנ"ל שאהבתם בבחי' רשפי אש היא כו'. אמנם הענין יובן בהקדים הפסוק החדלתי53 את תירושי המשמח אלקים כו'. ופי' אלקים54 ידוע שהוא בחי' הצמצום והן בחי' ה"ג דשם אלקים המצמצם כו' כידוע, ויין ותירוש המשמח אלקים הוא ענין בחי' המתקת הגבורות דשם אלקים ע"י היין שהיו מנסכים ע"ג המזבח בשיר הלוים כו'.

וביאור הדברים הנה תחילה י"ל שורש ענין השמחה. כי הנה בחי' השמחה הוא בחי' התגלות ההעלם. כי הרי המלך כל כבודו בהיכל פנימה ואינו יוצא לחוץ לעולם. ובעת שמחתו יתגלה בחוץ לעין כל כי השמחה מביאה את הנפש מן בחי' ההעלם שלה לידי גילוי כידוע. והנה אין55 שמחה אלא ביין שע"י היין תשמח נפש האדם ויבא לידי גילוי מן ההעלם וכידוע בענין נכנס56 יין יצא סוד כו'. וכמ"ש ותירוש57 ינובב כו'. וביין הוא דכתיב החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים כו'. פי' שהוא הממתיק בחי' הגבורות דשם אלקים. והיינו דוקא על ידי השיר שאומרים הלוים על היין שמנסכים על גבי המזבח וכידוע דאין58 אומרים שירה אלא על היין כו'. ובסיבת שני אלה היין59 והשיר נמתקו בחי' הגבורות דשם אלקים והוא מטעם דהגם שבחי' גבורות דשם אלקים הוא הצמצום וההסתלקות אור וכנ"ל עד שלא נשאר רק בחי' התחתונה בלבד. אמנם היין והשיר הן המשמחים את אלקים זה כלומר שממתיקים אותו עד שבא מההעלם לגילוי. והוא ע"י בחי' השמחה שמביאה מן ההעלם לגילוי כנ"ל. וזהו המשמח אלקים כו'. אך אין זה בא רק ע"י סיבת השיר

קכד

דוקא. כי הנה השיר ענינו הוא בבחי' רו"ש דוקא כמו הניגון שאין עיקר מתיקות ועריבות לנפש מהניגון אלא כשהוא כלול מב' תנועות הפכיי' בחי' רצוא ובחי' שוב והו"ע החדוה והמרירות יחד ממוזג במזג נכון. אמנם אם הוא אינו ממוזג כ"כ אלא הוא בתנועה א' של חדוה או בהיפוך אינו ערב לנפש כ"כ ומכש"כ אם אינו אלא קול א' פשוט שאין בו עריבות כלל. אך כשמזוג בקולות ותנועות דבחי' רו"ש בכמה מיני אופנים שונים מזה תבא העריבות לנפש ותוכל לבוא מן ההעלם לגילוי אורה ושמחה כנראה בחוש וד"ל.

והנמשל מובן למעלה בכיוצא בדוגמא זו שכך הי' עיקר ענין שיר הלוים על היין כדי לעורר למעלה בקולות דרו"ש שלהם בחי' עריבות ומתיקות שבזה יצא אור מבחי' ההעלם לגילוי עד שישמח אלקים וימתקו לגמרי בחי' הגבורות שלו. וכענין ועבד60 הלוי הוא כו' וזאת הי' עיקר עבודתם תחילה ברצוא והתלהבות ואח"כ בבחי' שוב. וע"י כלי השיר והוא בעובדא ורעו"ד ג"כ שניהם יחד. כמו שמבואר למעלה בכהנים. וזהו שהיו צריכים הלוים ללמוד פרקי סדרי ניגוני השיר ע"פ רוח הקודש שניתן לראשי אבות הלוים כבר כמו הימן וד' בניו כמבואר בדברי הימים כדי שידעו לכוון בשיר על פי רוח הקודש איך למתק הגבורות בכמה מיני אופנים שונים באופני מזגי הקולות בכדי שיהי' בו עריבות כו' וד"ל. וזהו הטעם שנק' הלוים בדיחי דמלכא משום שמביאים למעלה מן בחי' ההעלם של עצמות לידי גילוי ועד"מ הבדחן שמביא את המלך לידי גילוי וחדוה כו'. וע"כ שורש יסודם הוא בבחי' קו השמאל בג"ה כי בחי' רצוא הוא מבחי' בינה וזהו בינה גבורה. אמנם עבודתם העיקרית הוא להמשיך תוס' הגילוי מן ההעלם בקו זה השמאל. והו"ע המתקת הגבורות בכלל וע"ד שמבואר עבודת הכהנים בקו הימין כנ"ל וד"ל.

ד. ובכ"ז יובן כללות ענין המאמר הנ"ל במה ששינה דוד בדיחי דמלכא שהמה הלוים לכהנים וכמ"ש וחסידיך ירננו כו' בשעה שאמר דוד קומה ה' למנוחתיך כו' והשתא דוקא משום דזמין לי' לנייחא כו' כנ"ל. דהנה ענין המנוחה מבואר למעלה להיות שבבהמ"ק לא הי' ענין מלחמה כלל אלא מפני הגילוי אור ממילא נתבטלו כו' והנה במשכן היה יתרון מעלה מצד אחר שהרי גופו של משכן הי' עשוי מיריעות תכלת וארגמן כו' והמקדש הי' בנוי מאבנים ועפר. ויש הפרש מדריגות הרבה בין בחי' דומם כאבנים לבחי' צומח כיריעות תכלת כו' כידוע. ומלבד זאת הנה ענין היריעות היו בדוגמא עליונה דוקא בכל מיני גוונין הראוים להיות דוקא והיינו כדוגמא של מעלה בגוונין העליונים דבחי' מדות העליונות דאצי'. שהוא תכלת וארגמן שש משזר כו' וכמבואר ענינם בזוהר. משא"כ במקדש לא הי' כל אלה והכל הוא מטעם הנ"ל דבמדבר הי' צריך למלחמה הי' צריך להמשכות עליונות ע"י גוונין כדוגמא עליונה כו' משא"כ במקדש שא"צ למלחמה כלל א"צ לכל אלה כו'.

קכה

אך עדיין י"ל דמ"מ למה נבנה המקדש מבחי' היותר תחתונה והוא בחי' הדומם כאבנים ועפר כו' אלא הענין יובן ע"פ טעם הנ"ל דבמקדש הי' הגילוי אור ממקום ומדריגה גבוה מאד מאד שלא הי' במשכן. והוא מבחי' העלם העצמות שלמעלה מעלה מבחי' סדר ההשתלשלות דאבי"ע אשר ע"כ בהגלות נגלות האור משם יתבטלו ויתייחדו כו' וכנ"ל. לכך יכול להשפיל עצמו כ"כ עד שיהי' משכנו בבחי' הדומם כעפר וכאבנים ג"כ וכידוע הכלל שכל61 הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע למטה מטה. וכענין ועברתי62 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו'. מפני שלעוצם רוממות אור העצמות גם מ"ט63 שע"ט דמצרים כלא חשיבי וכמ"ש כחשיכה64 כאורה וגם חושך לא יחשיך כו' ודוקא קמיה ממש כחשיכה כאורה כו'. מטעם שהוא מובדל מבחי' ההשתלשלות לגמרי כנ"ל. ומזה הטעם עצמו היינו שמשכנו היה בבחי' דומם כאבנים. הגם שהיא בחי' התחתונה. כי בחינת הדומם ובחי' המדבר שוין קמיה כו' וד"ל. וזהו הטעם שנק' בנין בהמ"ק מנוחה וכמ"ש קומה ה' למנוחתיך כו' כי ההארה שהיא באה גם בבחי' היותר תחתונה הוא מטעם דקמי' כחשיכה כאורה כו' א"כ אין כאן בחי' מלחמה כלל לאהפכא חשוכא לנהורא. אלא ממילא הוא כחשיכה כאורה וד"ל.

וזהו כללות כוונת המאמר השתא דוקא דזמין ליה לנייחא שני בדיחא דמלכא מלוים לכהנים וכמ"ש וחסידיך ירננו כו', דהנה הגם שהלוים הן משוררים לדורות הבאים זהו מצוה הנוהגת לדורות. אבל דהע"ה לפי שעה בלבד שהכין מקום מנוחה וכמ"ש קומה ה' למנוחתיך דהכוונה היה על בנין שלמה כידוע אמר וחסידך ירננו לפי שהיה צריך שיומשך לבנין שלמה שהי' מאבנים ממקום ומדריגה גבוה מאד כנ"ל דהיינו מבחי' העצמות דאוא"ס. וידוע שבשביל המשכה שהיא יותר גבוה ויותר עליון צריך שתהא בחי' העלאה לשם ג"כ ממדריגה היותר גבוה כי רוח אייתי רוח כו' הוא לפ"ע כו' וע"כ הגם שבחי' גילוי ההעלם במשכן הי' ע"י הלוים כנ"ל בפי' ועבד הלוי הוא ומטעם הנ"ל אבל בכאן שבחי' ההעלם הוא יותר עליון כנ"ל צריך הי' שימשיכו אותו אותם שהן גבוהים מן הלוים והן הכהנים. כי קו הימין חח"נ כו' הוא יותר גבוה מקו השמאל בג"ה כידוע דהחכ' נק' אין והבינה נק' יש כו'. והכהנים הם מבחי' חכ' כנ"ל לכך שינה בדיחי דמלכא שכאשר הכהנים יהיו בדיחי דמלכא בעבודת הלוים ימשיכו אור מבחי' העלם היותר גבוה כו' וד"ל. אך הנה עדיין י"ל בעיקר הדבר למה הכהנים שרשם בחכ' דוקא. וגם איך יתכן שיחליפו עבודתם בעבודה ההפכית של הלוים כנ"ל שעבודת הכהנים אינה אלא מלמעלה למטה ועבודת הלוים מלמטה למעלה. וגם איך יהיה בכהנים ענין המתקת הגבורות מאחר ששרשם רק מבחינת החסד כנ"ל.

אך הענין יובן בהקדים מ"ש בע"ח דע"י היחוד דאו"א נעשה מבחי' גבורות דאבא חסדים דאימא כו' ותחילה י"ל פי' וענין חסדים דאימא. דהנה מבואר למעלה

קכו

שבחי' הרצוא בתשוקה ברשפי אש הנה היא באה דוקא ע"י בחי' בינה שהוא ההתבוננות כו'. וזהו ענין ואהבת65 בכל נפשך אחר ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש כידוע. והנה ידוע דיש בחי' רצוא ובחי' שוב. וכמאמר הס"י66 אם רץ לבך שוב כו' פי' אחרי שרץ לבך בתשוקה לצאת מגדרי בחי' הכלים שבמוחו ולבו וכמ"ש כלה67 שארי ולבבי כו' אח"כ מיד שוב כו' ובמה ישוב לאחור להיות חפץ בחיים הנה זה ידוע שאין בחי' שוב אחר הרצוא אלא בתורה והוא במה שידבר דבר68 ה' זו הלכה כמ"ש ודברי69 אשר שמתי בפיך דברי ממש. ובפיך הוא שורה וא"צ רק שיהי' בחי' כלי לדבור זה. וכמ"ש אשר שמתי בפיך. וכידוע ע"ד ענין לימוד משניות שלמד הרב הב"י באמרו לו המגיד אני70 המשנה המדברת בפיך כו'. שזהו מפני בחי' ביטול עצמותו מכל וכל אינו מסך מבדיל להסתיר אור אלקי שבדבר ה' זו הלכה והמשנה שמדברת בפיו כו' ואינו אלא רק בחי' כלי לדבר ה' כו' וכידוע. והוא עיקר בחי' השוב. והנה עד"מ העומד לפני המלך שנסוג אחור מפני האימה ומתבטל ממציאותו לגמרי זהו בחי' בטול אמיתי כידוע והוא משל להבין בחי' גבורות דאבא. דהנה בחי' אור אבא הוא בחי' כח מה וכמ"ש משה ונחנו71 מה, מה ממש כו' וזהו מצד בחי' הקירוב שהוא בחי' הראיה כידוע והיינו הטעם שאמרו72 במדרש והאיש משה עניו מכל האדם כו' יכול אפי' ממלאכי השרת ת"ל מכל האדם כו' ולא ממלאכים כו'. לפי שהמלאכים אין להם חומר גופני כ"כ והם בבחי' הראיה מקרוב יותר ע"כ בחי' ביטולם יותר אמיתי עד שמשתחוים ממש. וכמ"ש וצבא73 השמים לך משתחוים משא"כ בנשמות גם נשמת צדיק כמשה כאשר הי' בגופו לא הגיע מצד גופו לבחי' הביטול של המלאכים עד שאמרו שהמלאכים הם ענוים יותר ממנו ואע"פ שבמשה נאמר עניו מכל האדם כו' וכ"ז מפני בחי' הראיה שהוא מקרוב ע"כ מזה באה סיבת הענוה כי הוא נסוג אחור מחמת זה מרחוק ועומד בשפלות גדולה כו'. וא"כ בנשמת משה מצד עצמה שהי' בבחי' מ"ה שבחכמה וכמ"ש ונחנו מה. והוא בחי' הראיה שבחכמה. וכמ"ש וירא74 ראשית לו זה משה כו'. בודאי בחי' הענוה שלו גדולה מהכל. כי כל העומד יותר מקרוב יותר יהיה בו בחי' הביטול האמיתי וזהו"ע בחי' גבורות דאבא פי' גבורות הוא בחי' קו השמאל שיש באור אבא וידוע דבחי' שמאל דוחה כו' והיינו שע"י הראי' דחכ' מקרוב יתעורר בחי' קו השמאל להיות דוחה ומשפיל א"ע למטה מטה בענוה ושפלות גדולה. וכל שהוא בבחי' ראיה דחכ' יותר ידחה א"ע בשמאל דוחה למטה כנ"ל וד"ל.

והנה מבחי' גבורות דאבא הנ"ל שנעשה בחי' חסדים דאימא הענין הוא דעיקר הטעם ששמאל דוחה א"ע בענוה גדולה מאד עד שנסוג אחור ועומד מרחוק

קכז

כו' וזהו שנא' בחכ' דוקא ובפרט במשה דכתיב ותתצב75 אחותו מרחוק וידוע דאחותו בחי' חכמה כמ"ש אמור לחכמה אחותי כו'. וכן שלמה ע"ה אמר אמרתי76 אחכמה והיא רחוקה ממני. והיינו מפני שהחכ' להיותה בבחי' הקירוב יותר לעצמות אור א"ס כידוע דאין77 התלבשות אוא"ס אלא בחכ' דייקא ע"כ אמר והיא רחוקה ממני להיות כי בחינת השמאל דוחה ונעשה רחוק ממנה וכמ"ש מרחוק78 ה' נראה לי כו' וד"ל. ולהיות כן הרי אחר כשנסוג אחור ועומד מרחוק דוקא אזי נהפך הוא שמתיישב עליו דעתו ויוכל לבוא לבחי' שוב הנ"ל בדבר ה' זה הלכה כו' וכנ"ל שהוא בחי' חסדים דאימא כנ"ל. והרי מזה יובן שמבחי' גבורות דאבא דוקא שעמד מרחוק כנ"ל הוא שנעשה מזה בחי' חסדים דאימא בבחי' המשכות האורות בריבוי הכלים מכלים שונים כידוע וד"ל.

ועם כל זה יובן גם כאן בענין המאמר הנ"ל דשינה דוד בדיחי דמלכא מלוים לכהנים כו' דהנה הכהנים שרשם האמיתי הוא בבחי' נצח דאבא כמ"ש למעלה ובחי' קו השמאל דאבא הוא בהוד דאבא ומשם הוא בחי' שמאל דוחה הנ"ל לעמוד מרחוק וכמ"ש מרחוק ה' נראה לי וכנ"ל ואמנם לכל בחי' גבורות יש ענין המתקה גם לבחי' גבורות דאבא. ע"כ זאת היתה עבודת הכהנים באותה השעה שימתיקו גבורות דאבא להיות מזה בחי' חסדים דאימא בבחי' גילוי האור בכלים רבים כנ"ל. וענין ההמתקה שלהם הי' בדרך העבודה של הלוים דוקא דהיינו בניגון ושיר על היין וכיוצא כדי שיהי' עי"ז בחי' גילוי מן ההעלם כנ"ל שבדרך זה דוקא יהי' גילוי מן ההעלם. אך בחי' גילוי אור שע"י שיר הכהנים הי' מבחי' ההעלם היותר עליון מטעם שהמשיכו מבחי' אוא"ס שבאור אבא שהוא יותר גבוה מטעם שאין גילוי אור א"ס אלא בחכמה והמתקת הגבורות שלהם הי' שלא יהי' בחי' שמאל דוחה מלמעלה כו' אלא יעמדו מקרוב בבחי' הראיה. וכמ"ש עין79 בעין נראה אתה ה' כו'. ולמטה נעשה מזה ריבוי הכלים כו' וד"ל. ובכ"ז מתורצי' כל הקושיות הנ"ל איך יהיה מיתוק הגבורות בכהנים כו' ולמה יחליפו עבודתם כו' כי צריך הי' דוד דוקא באותה השעה בשביל המשכת גילוי אוא"ס כמו שהוא ואינו שורה אלא בחכ' דוקא וע"כ אמר וחסידיך80 ירננו להביא מן ההעלם לגילוי ולהמתיק בחי' גבורות דאבא וכנ"ל וד"ל.

ואמנם בזאת עוד היה יתרון מעלת שיר הכהנים משיר הלוי' באותה שעה במה שהי' הניגונים שלהם בקול בלבד בלא צירופי אותיות הדיבור משא"כ הלוים שמצותם בסדרי שיר במזמורי תהלים דוקא כידוע. ומ"ש וחסידיך ירננו ר"ל בקולות ניגונים בלא מזמורי תהלים כלל. ולהבין שורש טעם הדברים הללו הנה גם במשה כתיב והאלקים81 יעננו בקול וארז"ל בקולו82 של משה כו' הענין הי' ג"כ בקול

קכח

ניגון פשוט מבלתי דיבור בצירופי אותיות כלל וזהו בקולו של משה בלא דיבור כו'. והטעם לכל זה הנה יובן בהקדים כלל א' שבבחי' פנימי' החכ' הוא למעלה מבחי' הדיבור וכמו במשה דמשום שהי' מבחי' מ"ה שבחכ' כנ"ל ע"כ היה כבד83 פה כו' מפני שלא הי' יכול להתצמצם אורו בבחי' כלי כמו כלי הדיבור וכמ"ש84 במ"א. משא"כ בחי' בינה שהוא כבר בחי' השגה במח' הוא באה דוקא לבחי' צירופי אותיות גם בדיבור וכמ"ש85 במ"א בענין פתוחי חותם דאימא כו'. ולזה הטעם הנה גם בענין הניגון שהוא בבחי' רו"ש כנ"ל דלכך הוא ממתיק הגבורות להיות הגילוי מן ההעלם כנ"ל ג"כ יש הפרש זה בין חכמה לבינה שניגון הממתיק בחי' גבורות דאבא הוא למעלה מצירופי אותיות בדבור אלא הענין של הניגון הוא רק בכוונה במחשבה כמו שיחשוב אדם איזה ניגון במחשבה בלבד שאינו אלא מכוון לכוונות תנועות הניגון להיכן הוא רומז כו' וכן גם בהיותו מרנן בקול אם אינו בצרופי אותיות אלא בקולות ותנועות הניגון בלבד הכל הוא עדיין רק בבחי' הכוונה שבמחשבה בלבד. והוא כענין הכוונה הפנימי' שמושג לחכם בעמקות החכמה עד שלא יוכל להביאה בדיבור רק ברמז וכמאמר די86 לחכימא ברמיזא כו' והוא מפני שפנימי' השכל לא יוכל להתצמצם בדיבור כנ"ל במשה שהי' כבד פה כו'. וכך היה ענין הניגון והשיר שהיו הכהנים מרננים בשעה שאמר דוד קומה ה' למנוחתיך כו' וכמ"ש וחסידיך ירננו כו' דהיינו בקולות בלתי צירופי אותיות הדיבור במזמורים. אבל שיר שהלוים מנגנים אומרים מזמורים דוקא כידוע במשנה בשיר שהלוים היו אומרים בכל יום כו'. לפי ששרשם רק מבחי' בינה כנ"ל ומיתוק הגבורות שלהם בניגון הי' להמתיק גבורות דאימא כנ"ל באריכות ולכך היה השיר שלהם דוקא בדיבור כי שורש אותיות הדיבור הוא נמשך מצירופי אותיות שבהתבוננות ההשגה המורגשת משא"כ בחכמה שלמעלה מן צירופי אותיות וכמ"ש במ"א וד"ל.

ועתה אחר כל הנ"ל יתבארו פרטי דברי המאמר הנ"ל. אי אורחי' דמלכא דחדאן ליה בדיחי הדיוטא יסדר קמיה בדיחי רופינוס ופרדשכי כו'. פי' בדיחי הדיוטא הן מדרגת הלוים משום דשרשם מבינה כנ"ל. ורופינוס כו' הן השרים. כי החכמה בחי' שר לבינה. וכמ"ש ר"ג87 אני כשר לפני המלך מפני ששורש88 נשמתו היה בחכמה שבתורה כו' וכמ"ש במ"א ושינוי הסדר הוא משום מאן דמזמין למלכא ישנה עובדוהי בגין למיהב חדוה למלכא כו' ר"ל משום דההזמנה לבית עבד המלך מבית המלך עצמו זה ירידה גדולה וצריך שיעוררו לו חדוה עד שיתגלה חוץ לגדר

קכט

מדריגת רוממותו כנ"ל. ולעצם גילוי כזה צריך שיהא שינו סדר בדיחי דמלכא שיהיו מן השרים החשובים יותר ומטעם הנ"ל וד"ל.

וכך הוא מבאר הנמשל: ת"ח דוד שינה בגין רופינוס כמ"ש וחסידיך ירננו לוויך מיבעי' ליה אלא השתא בגין דזמין לנייחא עביד כהני וחסידי אינון דחשיבי יתיר אע"ג דלאו אורחייהו בהאי ע"כ.

פי' השתא דוקא משום דזמין לנייחא כו' וכמ"ש בתחלת המאמר קומה ה' כו' כמאן דאמר יקום מלכא לבי נייחא דמשכני' כו' ופי' נייחא מבואר למעלה. אך עיקר הענין הוא בכלל שיהא גילוי אוא"ס בחכמה דוקא וזהו שאמר קומה ה' למנוחתיך כו' שאז ממילא נמשך בחי' הביטול בכל ההשתלשלות ולא בדרך מלחמה כלל כנ"ל. ומשום דזמין ליה לנייחא לכך בנה הבית מאבנים שהוא בחי' דומם בלבד. לפי שידוע דארמ"ע89 שהן דצח"ם יש בכל עולם ועולם וגם באצי' יש דצח"מ. ובחי' הדומם דאצי' נק' עשיה שבאצי'. ולפ"ע גם מה שבעולם הבריאה נחשב בחי' מדבר לגבי עולם האצי' אינו אלא בחי' דומם כי בחי' מל'90 שבעליון נעשה כתר לתחתון. וזהו שאמר בפ' זו ויקח91 מאבני המקום שהוא בחי' אבן שבאצי' שנק' מקום וישם מראשותיו שנעשה לו לבחי' עטרה וכתר (לבוא לבחי' התחלקות המוחין מאחורי ראשו כו') וכידוע דגם בחי' הארה אלקי' שמאיר בבריאה נק' בשם עפר בלבד. וכמ"ש מקימי92 מעפר דל כו' ונקרא עפר93 אשר בקרקע המשכן כו'. והנה ידוע דאבא94 יסד ברתא דוקא ופי' יסד הוא שהדיבור יהי' בבחי' קביעות יסוד ולא באקראי בעלמא שהוא הנק' מנוחה ג"כ והיינו דזמין ליה לנייחא כו' משום דאוא"ס שורה בחכמה ואבא יסד ברתא היינו בחי' אותיות שנק' אבנים בס"י. וכתיב ה'95 בחכמה יסד ארץ, ארץ דוקא דהיינו בחי' אותיות וכמ"ש ויקח מאבני המקום כו' וכדי שיהי' בחינת היסוד של האותיות הוא מאור אבא דוקא משא"כ גוף האותיות שרשם מבינה כנ"ל וכמ"ש במ"א. ולכך שינה ועביד כהני וחסידי אינון דחשיבי יתיר דהיינו מאור אבא מטעם שהי' צריך להמשיך מא"ס להיות בבחי' היסוד של בנין אבנים ועפר. וזהו שאמר השתא בגין דזמין לנייחא עבד כהני וכו' וד"ל.

והשיב לו הקב"ה לדוד חייך אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך כו'. הנה פי' מאנין הם בחי' הכלים לאורות. ופי' מאנין דילי היינו בחי' הכלים דאצי' שנק' מאנין דילי. ומשום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בבחי' אצי' כידוע. וביאור הדברים הנה ענין ובחי' הכלי ידוע שהוא בחי' גבול וצמצום להגביל ולצמצם את האור. עד"מ בחי' הכלי באדם כמו כלי המוח לאור כח השכל שהמוח מגביל ומצמצם כח ואור השכלי עד שאינו מתפשט רק בהגבלה בכל חד וחד לפום שיעורא

קל

דילי' כו' ואמנם למעלה בבחי' האצי' א"א לומר ע"ד משל זה ממש שהכלי יגביל ממש את האור שהרי הכל שם בבחי' אלקות חיוהי וגרמוהי שהן האורות והכלים וכמאמר הנ"ל דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' אלא הענין שם כך הוא דאותו כח המגביל האור אינו בבחי' גבול ממש שאלו הוא בבחי' גבול ממש הרי אינו בבחי' אלקות שהוא בלתי בע"ג כידוע. אלא אותו הכח הוא ג"כ בחי' כח אלקי ממש והוא שמגביל האור. ואמנם לכאורה יפלא איך ימצא מציאת כח זה להגביל מאוא"ס שהוא בבע"ג בעצם כו'. אבל הענין הוא משום דבאמת מאחר שנק' אוא"ס הרי הוא כל יכול שביכולתו כל מה שיכול להיות וגם מציאות כח הגבול ממנו ימצא ואם לא הי' באפשרי להימצא אינו כל יכול ח"ו. ואמנם אחר שביכולתו הוא להמציא היפוכו אין זה המציאות ענין נפרד ח"ו מעצמותו דהרי מ"מ אוא"ס הוא אלא שהוא כל יכול להמציא גם בחי' הגבול והכל ממנו. וע"כ נק' בחי' הכח הזה שבבחי' אצי' להגביל האור ג"כ בבחי' אלקות ממש עד שאמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' מטעם זה וד"ל. ולזה הטעם ימצא ג"כ מאתו הרבה הפכיים יחד כמו חו"ג חסד התפשטות וגבורה צמצום מפני שהוא כל יכול וכוללם יחד ואינם תרתי דסתרי כלל לגביו כו' וכמ"ש במ"א. והנה כ"ז הוא בבחי' האצי' דוקא. אבל בעולם הבריאה דכתיב ומשם96 יפרד כו' הרי שם נמצאו ושם נתהוו הנבראי' יש מאין בבחי' הפירוד דהיינו בבחי' הגבול ממש כמו מלאכים דבריאה ודיצירה שיש להם קצבה ומדידה בבחי' חומר שלהם עד שהוא רק מהלך97 ת"ק שנה וכדומה. וגם בבחי' הצורה שלהם אף שהוא רוחני וכמ"ש הרמב"ן98 שכל מלאך יש לו חומר וצורה החומר מן יסוד האש הרוחני וכמ"ש משרתיו אש לוהט והצורה מבחי' הרוח כמ"ש עושה99 מלאכיו רוחות כו' גם לצורה שלו יש גבול ממש כידוע. ויש לו נר"נ ג"כ. אך הנה דרך כלל ידוע בספרי הקבלה דגם בי"ס דעולם הבריאה יש מבחי' אלקות עדיין ולא מבחי' נברא והוא להיות כי יש ה' מדריגות בי"ס דבריאה דהן נרנח"י שבכל עולם כו'. ובחי' נשמה חי' יחידה עדיין נחשב מבחי' האלקות אבל בחי' נפש ורוח הן מבחי' נברא ממש ודרך כלל נק' בחי' הכלים די"ס דבי"ע בבחי' נברא להיותם נפש ורוח בלבד. אבל בחי' האורות שבהם הוא מבחי' נשמה חי' יחידה ונחשבי' עדיין מבחי' אלקות כמו בבחי' האצי' כו'. וכמו שמבואר למעלה גם בעולם האצי' יש עד"ז בחי' אורות ובחי' הכלים. אלא שבחי' הכלים דאצי' הם מיוחדים בתכלית בבחי' היחוד כנ"ל מטעם דאיהו וגרמוהי חד כו'. ונק' מאנין דילי. וגם הארה האלקי' שבבריאה שהוא נח"י בכלל כנ"ל ג"כ עדיין מאנין דילי אבל בחי' נפש ורוח שבבריאה רק מאנין דילך כלומר להיותם בחי' הכלים די"ס דבריאה בלבד שמהן מציאת הגבול ממש כנ"ל.

והיינו ג"כ פי' ויקח מאבני המקום בדרך אחר שהן י"ב בקר הנק' י"ב אבנים שהן לד' סטרי עלמא כו' כמ"ש בפ' זו בהתחלת המאמר הנ"ל והן י"ב גבולי

קלא

אלכסון כו'. והים עומד עליהם מלמעלה היינו בחי' מל' דאצילות שנק' ים כידוע ונק' ג"כ בשם אבן ועפר כמ"ש עפר אשר בקרקע המשכן כו' וכמו שמבואר למעלה ע"פ זה שהוא אבן בבחי' אצילות כך יתפרש ענין אבני המקום בבחי' נפש ורוח שהן בחי' המרכבה דפני100 ארי' ופני נשר כו' שבעולם הבריאה הנושאת את כסא הכבוד כידוע שהן נבראים ממש וד"ל. וזהו שהבטיחו לו חייך אפי' במאנין דילי לא אשתמש שהן בחי' אבן. והוא רק בחי' הדומם דאצי' אלא רק במאנין דילך הן בחי' הדומם והוא בחי' האבן שבעולם הבריאה כנ"ל. ואע"פ שהן בבחי' הפירוד ממש אבל להיות שכבר המשיך דוד בשיר של הכהנים שיהא גילוי אוא"ס בבחי' מנוחה כו' וכנ"ל דהיינו עד שלא יהא מסתיר שום הסתר וכמ"ש גם חושך לא יחשיך כו' משום דקמי' כחשיכה כאורה כו' וא"כ גם בבחי' מאנין דילך אין שם בחי' פירוד כלל וכלל כנ"ל. ואדרבה הבטיח לו עוד שיניח מלהשתמש במאנין שלו וישתמש במאנין דילי' דוקא והוא מטעם הנ"ל שכל היותר גבוה יותר ישפיל א"ע וכענין אבא יסד ברתא דוקא כו'. וא"כ צריך להיות עיקר בחי' הגילוי אור בירידת המדריגה דוקא עד שגם באותו מאנין דבחי' האצי' לא ישתמש בהם כי אין שם גילוי אור א"ס כ"כ כו' וד"ל. ולפ"ז יובן מה שאנו מוצאים בבנין בהמ"ק הגם שהי' שם גילוי אוא"ס כ"כ כנ"ל ובאכילת הקרבנות ע"ג המזבח הי' יורד רק מבחי' מלאך נברא בלבד כמו בחי' ארי'101 דאכיל קורבנין שהוא מבחי' פני ארי' להימין וכמ"ש בזוהר. וכן גם בכל פרטי הקרבנות כמו בתורים ובני יונה הי' יורד מבחי' פני נשר כו' ובבהמות וכבשים הי' יורד מבחי' פני שור כו'. לפי שהבטיחו לו שלא ישתמש אלא במאנין דילי' כו' כנ"ל דהיינו בחי' פני ארי' פני שור פני נשר שלמעלה בבחי' מרכבה שתחת כסא הכבוד כנ"ל וד"ל.

<עב>


1) להבין מאמר הזוהר פ' ויצא. . ע"פ ויקח מאבני המקום: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי, נעתק מכת"י 1156 עב, ב עם הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ. נמצא ג"כ בכת"י 68 יב, ב.

נדפס ג"כ (בלי הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ) בביאוה"ז קלב, א. ובביאוה"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ח"א ע' קמ נדפס קיצור והגהות על מאמר זה. וכן נדפס באוה"ת בראשית כרך א קעז א (באריכות יותר).

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' קלא.

2) קומה ה' למנוחתיך: תהלים קלב, ח.

3) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה: דברים יב, ט.

4) המנוחה זו שילה: ראה מגילה י, א.

5) ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן: שמואל-ב ז, ו.

6) ואין לו גוף: ע"פ פיוט יגדל. פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"י היסוד הג'. לקו"ת ברכה צט, ד. ספר מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ דף פא.

7) השמים כסאי. . איזה בית אשר תבנו לי: ישעי' סו, א.

8) במדבר הגדול. . נחש שרף ועקרב. . ג'. . קליפות הטמאות: עקב ח, טו. וראה תו"א קט, ד. לקו"ת נשא כ, א (ובהנסמן בהמ"מ לשם). מסעי פח, ג. תו"ח בשלח קלז, ד. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' רכז. שע"ת ד, ב והערה 19.

9) פסקה זוהמתן: שבת קמו, רע"א. וש"נ.

10) בשרש ענין מ"ב מסעות. . וכמ"ש במ"א: ראה לקו"ת חקת נח, ד. מסעי פט, ב ואילך. אוה"ת חקת (הוצאת תשנ"ח) ע' תשס ואילך. ובכ"מ.

11) קול ה' יחיל מדבר: תהלים כט, ח.

12) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

13) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

14) כהמס דונג מפני אש: תהלים סח, ג.

15) מחנה מיכאל ומחנה גבריאל. . שר של אש ושר של מים: ראה במדב"ר פי"ב, ח. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תרמה ובהנסמן לשם.

16) עושה השלום במרומיו: איוב כה, ב.

17) אנת חכים: תקו"ז בהקדמה (יז, א).

18) ד' מחנות שכינה: זהר במדבר קיח, ב. ובביאורי הזוהר לשם.

19) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

20) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

21) דאור אבא באצילות: ראה ת"ז ת"ו (כג, א).

22) כהנים שהם מסט' דימינא: ראה זהר נשא קמה, ב.

23) בקו הימין דחח"נ: ראה זהר (רעיא מהימנא) בהעלותך קנג, ב. פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ"א.

24) וישראל הן בבחי' קו האמצעי: ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' רנב.

25) דת"י עמודא דאמצעית': ראה זהר (רעיא מהימנא) תשא קפז, ב. ביאוה"ז שם נד, ב. וראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רמג רע"ב.

26) כהן גדול: ראה מגיד מישרים פ' נצבים ד"ה אבל רזא דמלתא דזרוע (קמג, א). פרדס (שער עה"כ) שכ"ג מערכת כהן גדול.

27) בסה"ק: בספרי הקבלה.

28) החסד ענף החכמה: ראה זהר ואתחנן רסב, סע"א. לך צד, א. תרומה קעה, ב. במדבר קיח, ב.

29) ב' דברים. . וברעותא דליבא: ראה ג"כ לקו"ת ויקרא ג, ד.

30) ידוע בלק"א דיש ב' מיני אהבה: ראה תניא פמ"ג.

31) מים שיורדים: ראה תענית ז, א.

32) אהבת עולם אהבתיך: ירמי' לא, ב.

33) ואהבת את ה' אלקיך: ואתחנן ו, ה.

34) הרוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב ריש ע"ב.

35) ג' מדריגות עקודים נקודים וברודים: ראה ע"ח שער ו (שער העקודים) פ"א, ובכ"מ.

36) ואלה המלכים אשר מלכו: וישלח לו, לא-ג. ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שם (שער דרושי הנקודות) ש"ח, פ"ד.

37) כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם: עקב ח, ג.

38) דהאדם הוא מבחי' התיקון: ראה ג"כ מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רטז. ובכ"מ.

39) שהמדבר גבוה מן הצומח: ראה ג"כ תו"א בשלח סה, א. יתרו עד, א. לקו"ת שלח מג, ד. עקב ח, ג. מטות פא, ב. ובכ"מ.

40) ר"נ. . עד דלא אכילנא בישרא דתורא: ראה ב"ק עב, רע"א. וראה סה"מ תקס"ג ע' תשכו. ולהעיר שבאוה"ת שה"ש כרך א ע' קיג מביאו בשם ר"ש.

41) חמרא וריחני פקחין: ראה יומא עו, ב. תניא פ"ז.

42) האכל יאכל. . במ"א ע"פ כי הוא יברך הזבח: צו ז, ח. זבחים יג, ב. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קסג ואילך.

43) קרבן עולה. . ב' מתנות: ראה זבחים פה, ב.

44) כוונות פרטיות. . הנודעים בפע"ח: ראה לקו"ת שלח לט, א-ב.

*) וד"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק אדמו"ר הצ"צ: וע' בסדר עבודת יה"כ להרמ"ק ובפע"ח יש כמה פי' בזה.

45) בזוהר ע"פ ועבד הלוי: קרח יח, כג. ראה זהר שם קעח, ב.

46) מעלת הזהב על הכסף: ראה תניא פ"נ. וראה ג"כ תו"א כי תשא פו, ב. לקו"ת שה"ש י, א.

47) אלקים אל דמי לך: תהלים פג, ב.

48) בזוהר דקארי תדיר ולא שכיך: ראה זהר פקודי רנו, ב. תרומה קמ, רע"א. וישלח קעח, ב. ועוד.

49) אל תחרש ואל תשקוט: סוף הכתוב תהלים שם.

50) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך: מלכים-א ח, כז.

51) לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

52) לתבונתו אין מספר: לשון הכתוב תהלים קמז, ה.

53) החדלתי את תירושי המשמח אלקים: ס' שופטים ט, יג.

54) אלקים. . הצמצום: נסמן לקמן ע' קלה.

55) אין שמחה אלא ביין: פסחים קט, א.

56) נכנס יין יצא סוד: עירובין סה, א.

57) ותירוש ינובב: זכרי' ט, יז.

58) דאין אומרים שירה אלא על היין: ברכות לה, א. וש"נ.

59) היין והשיר. . בחי' הגבורות: ראה ג"כ תו"א כה, ב. ויחי מו, ג. ועוד.

60) ועבד הלוי: קרח יח, כג.

61) שכל הגבוה יותר: ראה שערי אורה שער הפורים ע' נח וע' סה.

62) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך: נסמן לקמן ע' קלז.

63) מ"ט שע"ט דמצרים: ראה אוה"ת שה"ש ע' רס ואילך. ובכ"מ.

64) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

65) ואהבת בכל נפשך: ואתחנן ו, ה.

66) הס"י אם רץ לבך שוב: ס"י פ"א, מ"ח.

67) כלה שארי ולבבי: תהלים עג, כו.

68) דבר ה' זו הלכה: עמוס ח, יב. שבת קלח, ב.

69) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

70) אני המשנה המדברת בפיך: ראה מגיד משרים פ' ויחי, בא, תשא, ועוד [ירושלים תש"ך מה, ב. נג, ב. סט, ב]. שע"ת פ, ג. ובהערה 26.

71) ונחנו מה: בשלח טז, ז. ח.

72) שאמרו במדרש והאיש משה עניו מכל האדם יכול אפי' ממלאכי השרת: בהעלותך יב, ג. נסמן לקמן ע' קצד.

73) וצבא השמים לך משתחווים: נחמי' ט, ו. וראה תו"ח בראשית א, ג.

74) וירא ראשית לו זה משה: ברכה לג, כא. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ע' תרמז.

75) ותתצב אחותו מרחוק: שמות ב, ד.

76) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו: קהלת ז, כג.

77) דאין התלבשות אוא"ס אלא בחכ': ראה תניא פל"ה בהגה"ה.

78) מרחוק ה' נראה לי: ירמי' לא, ב.

79) עין בעין נראה: במדבר יד, יד.

80) וחסידיך ירננו: תהלים קלב, ט.

81) והאלקים יעננו בקול: יתרו יט, יט.

82) בקולו של משה: ברכות מה, א.

83) כבד פה: שמות ד, י.

84) וכמ"ש במ"א: ראה תו"א ויחי נ, ב. נב, ב. ובכ"מ.

85) וכמ"ש במ"א בענין פתוחי חותם דאימא: ראה מאו"א מערכת חותם אות סח. פע"ח (שער ספה"ע) שכ"ב פ"ג. לקו"ת אמור לו, א. תו"ח תצוה [הוצאת קה"ת — תשס"ג] שנט, ג.

86) די לחכימא ברמיזא: ראה רשב"ם בראשית כג, טז. מדרש משלי כב, טו. זהר בראשית כו, ב.

87) ר"ג אני כשר לפני המלך: ראה ברכות לד, סע"ב.

88) ששורש נשמתו היה בחכמה שבתורה כו' וכמ"ש במ"א: וראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תקס"ה ח"א ע' קלא. תו"ח וישב רב, ב. שמות יא, ב. ובכ"מ.

89) ארמ"ע שהן דצח"מ: נסמן לקמן ע' קלו, קנט.

90) מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון: ראה ע"ח (שער כסא הכבוד) שמ"ו פ"ב. פ"ה. שעה"י קטז, ב הערה 25.

91) ויקח מאבני המקום: ויצא כח, יא.

92) מקימי מעפר דל: תהלים קיג, ז.

93) עפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז.

94) דאבא יסד ברתא: ראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רנו, ב. רמח, א. רנח, א.

95) ה' בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

96) ומשם יפרד: בראשית ב, י.

97) מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, א.

98) וכמ"ש הרמב"ן שכל מלאך יש לו חומר וצורה: ראה סידור שער החנוכה ערה, ד בשם ספר הגמול להרמב"ן והנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קיב.

99) עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ז.

100) דפני ארי' ופני נשר: יחזקאל פי"א.

101) ארי' דאכיל קורבנין: ראה יומא כא, ב. זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א. לב, ב. ועוד.