נוסח שני: בזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום

קלא

בעזה"י, ליל ש"ק פ' ויצא (ביאור מאמר הזהר הזה)

בזוהר1 (פ' ויצא ד' קמ"ז ע"ב עד ד' קמ"ח ע"ב ע"ש) ויפגע במקום ההוא וגו' ויקח מאבני המקום כו' עד פתח ההוא בר נש קומה ה' למנוחתיך אתה וארון עוזך כו' תרין אינון דאמרו קומה ה' משה ודוד משה אמר קומה ה' ויפוצו אויביך כו' משה פקיד לי' לאגחא קרבא לקבל שנאוי ודוד זמין לי' לנייחא כמאן דמזמין למארי' כו' כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו מכאן אוליפנאן דמאן דמזמן למלכא ישנה עובדוי בגין למיהב חדוה למלכא אי אורחא דמלכא דחדאן לי' בדיחא הדיוטי יסדר קמי' בדיחי רופינוס ופרדשכי, ת"ח דוד זמין לי' למלכא ומטרוניתא שני בדיחי דמלכא כו' ומאן נינהו דכתי' כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו ולויך ירננו מבעי' לי'

קלב

דהא לואי אינון בדיחי מלכא והשתא דוד עביד כהני וחסידי דלהוי אינון בדיחי מלכא א"ל קוב"ה דוד לאו הכי א"ל דוד מארי כד אנת בהיכלך אנת עביד רעותך השתא דזמיננא לך ברעותי קיימא מלה לאקרבא אינון דחשיבי יתיר אע"ג דלאו ארחייהו בהאי כו' אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך סדורא דקא סדרנא לא יתוב לאחורא א"ל קב"ה דוד חייך אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך ולא זז קב"ה מתמן עד דיהיב לי' נבזבזן ומתנן כו' ע"ש בארוכה. עכ"ל הזה"ק.

וביאור הענין כתי' כי2 לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ודרשו רז"ל מנוחה3 זו ביהמ"ק ונחלה זו בית עולמים כו', וכדכתי' ואתהלך4 באהל ובמשכן כו' והיינו שכל משך הזמן דמסעו' בני ישראל ארבעים שנה במדבר לא הי' עדיין בחי' מנוחה ושלימות כ"א הי' אז עיקר זמן המלחמה באויבי ה' המה החצוני' והקליפות להכניעם שלכך הסב ה' אותם דרך המדב"ר ששם מדור הקליפות והחצוני' בכדי שיכניעו בני ישראל אותם שיתגבר סטרא דקדושה על הסט"א והיינו ע"י מ"ב מסעו' שנסעו במדבר נלחמו בהם ונצחום להכניעם תחת סט' דקדושה וז"ש משה קומה5 ה' ויפוצו אויביך וגו' כי ה'6 איש מלחמה כתיב לאגחא קרבא לקביל שנאוי כנ"ל בזוהר, שכ"ז הי' בזמן המסעו' במדב"ר ששם מדור הקליפו' שאז הי' עת מלחמה לאגחא קרבא בהון ולהכניעם. והגם שלגבי המאציל ית' כלא7 קמיה כלא חשיבי וכאין ואפס נחשבו בלי תפיסת מקום כלל ואיך יתכן לגבי' ב"ה בחי' המלחמה באויבי ה' שמי יעמוד נגדו ית'. אך באמת לגבי' ית' כלא חשיבי אך מי פעל ועשה כל זאת בחי' התגברו' הסט"א והחצוני' הוא ע"י מעשה ישראל כשאין8 עושים רש"מ שאז ממשיכין עי"ז לתת כח יתירה בהחיצונים שינקו מצד הקדושה יותר מכדי צרכם ולזאת מצטרכים ישראל לתקן המעוות להמשיך תוספ' גילוי מאור א"ס ב"ה ללחום מלחמות כו' ויפוצו אויביו מפניו ית' ולהכניעם מצד הקדושה כדכתיב ולאום9 מלאום יאמץ <עג>

וגו' כנודע וז"ש משה רבע"ה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך להמשיך בחי' גילוי כבודו ית' עליהם להכניעם כנ"ל, ולזאת לא באתם עד עתה אל המנוחה שאין זה בחי' מנוח"ה ושלימות כאשר עדיין שעת קרב"א להנקם מאויביהם וללחום בהם כנ"ל וכן אף במשכן שילה לא הי' עדיין בחי' מנוחה ושלימות כ"א שעת קרב"א כנ"ל ולכך נאמר ואתהלך באה"ל ובמשכן שאז לא הי' עדיין בחי' מנוחה ושלימות, זולתי ביומי דשלמה מלכא קיימא10 סיהרא באשלמותא ואז הי' עיקר המנוחה כאשר נעשה מכון לשבתו ית' לשבת בית וכדכתיב האתה11 תבנה לי

קלג

בית לשמי כי לא ישבתי בבית וגו' וכתיב ויהי12 עלי דבר ה' לאמר דם לרוב שפכת וגו' הנה13 בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל הוא יבנה בית לשמי וגו' וזהו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה כדרש רז"ל זו בהמ"ק ואל הנחלה זו בית עולמים כי באמת אף ביומי דשלמה מלכא לא הי' עיקר תכלית השלימות (כמ"ש על14 אפי ועל חמתי על העיר הזאת מיום כו') זולתי לע"ל כשיבא משיח בן דוד ב"ב אז יהי' עיקר תכלית השלימות של המנוחה שיבולע15 המות לנצח ואת16 רוח הטומאה יעבור מן הארץ וגו' לכך ארז"ל נחלה זו בית עולמי' אך לגבי האהל ומשכן שהי' במדבר ובשילה נק' בנין בהמ"ק של שלמה בחי' מנוח"ה ושלימות כמ"ש ושלום ושקט אתן לו וגו' כנ"ל.

והענין שבחי' המנוחה והשלו"ם הוא כשנתייחדו הע"ס דתיקון דאצי' ע"י המשכת תוספ' גילוי מאור אין סוף ב"ה עד שנתבטלו ונתכללו כאחד, אז ממילא נכנעי' כל החצוני' אויבי ה' בלי שום התגרו' מלחמה זולתי מצד תוספ' גילוי של אור א"ס ב"ה שמתבטלי' מפניו ית' כביטול הנר בפני האבוקה ממש והיינו בחי' השלום בפמליא שלמעלה ששלו"ם הוא בחי' התחברות ב' הפכים ביחד והיינו ע"י תוספ' גילוי מעצמו' אור א"ס שלמעלה משניהם שע"י נעשה שלום ביניהם להתבטל ולהכלל שניהם כא' כמארז"ל ע"פ17 עושה שלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל שמיכאל הוא בחי' מי"ם שנמשך ממדת החסד דאצי' דכמו שהמים18 יורדין ממקום גבוה למקום נמוך כך טבע החסד להטיב ולהשפיע השפע ממקום גבוה למקום נמוך למטה וגבריאל הוא בחי' אש שנמשך ממדת הגבורה דאצי' שהוא בחי' רצוא והסתלקותו מלמטה למעלה והקב"ה עושה שלום ביניהם מצד התגלות אור א"ס ב"ה בתוספ' ורבוי מאד מעצמותו ית' דלאו בי' מאינון מדות כלל עד שמתבטלי' שניהם שני מדות חו"ג ההפכיי' ונכללים כאחד לכך אין מים מכבי' אש כו' כמשנ"ת במ"א, וזהו ענין המנוחה והשקט שהי' ביומי דשלמה כשהוכן בנין בהמ"ק שאזי נמשך תוספ' גילוי מעצמו' אור א"ס ב"ה עד שנתייחדו כל ע"ס דתיקון דאצי' כאחד בהתכללות אחת שאזי ממילא נתבטלו החצוני' ונכנעו תחת סט' דקדושה בלי שום התגרו' מלחמה, זולתי כביטול הנר בפני האבוק"ה הוא האור הגדול דעצמו' אור א"ס ב"ה שנתגלה בתוס' גילוי ורבוי מאד וזהו ושלו"ם ושקט לו כנ"ל וד"ל.

<עד>

ב) אך הנה התגלות והשראת האבוקה הוא אור הגדול דאור אין סוף ב"ה היה על בחי' המזבח החיצון והפנימי שבמקדש דהיינו שע"י עבודת הקרבנות הי' ממשיכי' גילוי האבוקה הזה לגרום יחוד גדול בהע"ס דתיקון דאצי' וזהו ע"י ג' בחי'

קלד

ומדרגו' אלו דכהנים לוים וישראלי' שהם ג' קווים דאצי' כהנים נמשכי' מקו ימין דחח"ן דאצי' שבחי' כהן גדול הוא מבחי' חכמה דאצי' וכהן סתם שהוא כהן הדיוט הוא בחי' חסד ענף החכמה דאצי' ואיש כהן שנ' במקרא הוא בחי' נצח ענף החסד שנסתעף מהחכמה כנ"ל, ולוים נמשכים מקו שמאל דבג"ה וישראלים מקו האמצעי דדעת"י כו' כנודע שע"י ג' בחי' אלו נעשה היחוד עליון והיינו שעבודת הכהן ברעותא דלבא ובכונה ובעובדא כמ"ש19 בזהר פי' שעבודת הכהן הוא במעשה הקרבנות להקריב בהמות על המזבח שעי"ז נמשך תוספת גילוי מעצמו' אור א"ס שלמעלה מאצי' לעולם האצי' ליחד הספירו' ביחוד אמתי והיינו כי שרש הבהמו' הוא מבחי' עולם התהו שהוא עולם הנקודים שלמעלה מעולם הברודים שהוא עולם האצי' רק שנפלו הניצוצין דתהו דרך שבירה לבי"ע להתלבש בנוגה דבי"ע הם כל הבהמות המותרי' ודומיהן ולכך כיון שמתבררי' ע"י מעשה הקרבנות שנעשה מהן בחי' העלאו' מ"ן לשרשם בחי' עולם התהו שלמעלה מאצי' להמשיך משם מ"ד לעולם האצי' לייחד הספירו' דתיקון דאצי', וזהו ענין הזאת הדם של הקרבנות על הפרוכת ועל המזבח כו' או ד' מתנות על ד' קרנו' המזבח כמו שנתפרש חילוקיהן במתניתין שע"י הזאת הדם של הבהמות ששרשן מתהו שלפני האצי' ימשיכו מ"ד משרשם לצורך יחוד הספי' דאצי' כנ"ל וכמ"ש בכ' אריז"ל בהזאת פנים דיוה"כ וכך היה מונה אחת ואחת אח"ת הוא כת"ר דאצי' ואחת הוא מל' דאצי' אחת ושתים כו' ע"ש שנתפרש להדיא ענין מנין הע"ס דאצי' והיחוד שלהן שנעשה ע"י הזאה זו כך הוא בכל ההזאות של המזבח ד' מתנות על ד' קרנות כו' שנרמז בזה ענין היחוד דע"ס דאצי' רק שלא נתפרש להדיא והוא ממילא מובן וד"ל. וזהו העבודה של הכהן שע"ז נאמר בזוהר בעובדא וברעותא דלבא ובכוונה הוא כי רוח20 אייתי רוח ואמשיך רוח וכדכתיב אם21 ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף וגו' דהיינו שמצטרך להתעורר באתערותא דלתתא ברעותא דלבא באהבה להיות נמשך אחריו כמים שעי"ז דוקא יעורר למעלה להמשיך מ"ד כיוצא בו כמ"ש כמים22 הפנים לפנים כו' וזהו בחי' האהבה שנמשל לכסף נדמה שהיא בקרירות ונחת והיא נמשלה למים ג"כ נדמה כמו שהמים קרים ונמשכין והולכין בקרירו' ונחת כך האהבה זו של בחי' הכהן שנמשך מקו ימין דחח"ן דאצי' שנמשך אחריו כמים ברעותא דלבא בקרירו' ונחת, ועי"ז ימשיך מ"ד כיוצא מבחי' חסדי' שלמעלה ליחד היחוד דע"ס דתיקון דאצי', וז"ש בזוהר בעובדא ובכונה ורעותא דלבא שהעיקר הוא העבודה במעשה הקרבנות ששרש הבהמות הוא מתהו שלפני האצי' ולכך יגיע ההעלא' מ"ן לשרשם הנעלה להמשיך עצמו' אור א"ס דתהו לאצי' התיקון ליחד הע"ס דאצי', רק שזאת מצטרך להיות בכונה ורעותא דלבא הוא בחי' האהבה הנמשלה למים וכסף נדמה של הכהן וכנראה בעליל ששרש23 הבהמות הוא למעלה משרש האדם כי <עה>

האדם נמשך מאד"ם העליון דתיקון דאצי' משא"כ הבהמו' ששרשן מתהו, ולכך אין24 האדם יוכל

קלה

להתקיים בלעדי אכילת דצ"ח כו' הגם שנאמ' כי25 לא על הלחם לבדו יחי' האדם כ"א על כל מוצא פי ה' יחי' האדם אעפ"כ שרש26 המוצא והמקור דפי הוי"ה הוא המאמרות שבהן נבראו דצ"ח הוא הגב"ה למעלה משרש פי הוי' הוא המאמר דנעשה27 אדם שזה בתיקון וזה בתהו כנ"ל וכמ"ש במ"א.

ג) והנה עבודת הלוים שנמשכי' מקו שמאל בג"ה דאצי' הוא לשורר ולזמר בכלי שיר על הקרבן שהם נק' בזוהר בדיחי מלכא, והיינו שבחי' האהבה של בחי' הלוי הוא מבחי' הגבורו' דאצי' שהיא בהתלהבות בגבורו' רשפי אש שלהבת י"ה (שהיא האהבה כמעלת הזהב על הכסף שנז' בסש"ב פ' נ' ע"ש) והיינו דכאשר יתבונן המשכיל בגדולתו ית' אשר אין לה חקר ותכלית כלל שכשמו כן הוא אין28 לו תחילה ואין לו תכלה כלל אזי תתפעל לבבו ג"כ באהבה רבה בגבורו' רשפי ושלהבת עזה שאין לה תכלה וגבול כלל שמאחר שנולדה מן ההתבוננו' דעצמו' אור אין סוף ב"ה אזי יהי' האהבה ג"כ בלי גבול ותכלי' כלל. וזהו בחי' הלוי29 שנמשך מגבורו' עליונו' שלמעלה כו' בחי' אהבה רבה ברצוא והסתלקות שאין לה גבול ותכלה כלל אך מאחר שטבע הגבורו' שלמעלה הוא בחי' רצוא והסתלקות שאין קץ וגבול להעליו' וההסתלקו' דגבורו' עליונו' כדכתיב אלקים30 אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל וכתיב למען31 יזמרך כבוד ולא ידום וגו' כנודע ולזאת א"א להיות נמשך מהם זולתי בחי' תחתונה שבהם בצמצום גדול ועצום מאד, שמצד בחי' ההסתלקות שלהם למעלה נתמעט השפע ונתצמצם בצימצום גדול ועצום מאד עד שאין יורד מהם רק בחי' התחתונה שבהם שנק' בחי' אלקי"ם32 מדת הצמצום וההסתר כנודע עד שנסתעף למטה מבחי' אלקים שהוא מדת הצמצום שהיא בחי' התחתונה דגבורו' עליונות בחי' גבורו' קשות ממש ולכך מצטרך להמתיק הגבורו' ואין33 הגבורו' נמתקין אלא בשרשן והיינו ע"י השיר של הלוים דהנה ארז"ל אין34 אומרים שירה אלא על היין דהיינו בחי' יין35 המשמח אלקים ואנשים כו' שהיין הוא שרש הלוים (שהוא בבינה דאצי') דכאשר נכנס36 יין יצא סוד שהוא המגלה הנעלם שיתגלה בבחי' גילוי שהוא משמח את בחי' ש' אלקים המסתיר ומצמצם השפע עליונה שלא יסתיר ויצמצם כ"א יתגלה השפע עליונה למטה כי שמחה הוא בחי' התגלות כמשל במלך

קלו

ב"ו שיושב במסתרים בהיכלי מלך חדר בחדר להחבא ובשעת השמחה הוא מתגלה לעיני עבדיו במשתה היין כו' כך עד"מ למעלה ע"י נסוך היין והשיר של הלוים נמשכים בחי' גילוי אור א"ס ב"ה למטה לשמח את בחי' אלקי"ם שלא יסתיר ויצמצם עוד השפע עליונה (שהשיר של הלוים ונסוך היין הכל אחד כנ"ל) והיינו כמ"ש לגדולתו37 אין חקר וכתיב38 לתבונתו אין מספ"ר הא כיצד כשהשפע נעלמה במקורה ושרשה בבחי' סתימו39 דכל סתימן אזי נק' בחי' לגדולתו אין חקר החקר40 אלוה תמצא דלית41 מחשבה תפיסא בי' כלל וכשנמשכת ומתגלה למטה ע"י השיר של הלוים ונסוך היין המשמח <עו>

אלקים ואנשים אזי לתבונתו אין מספר דהיינו שנתהוה ממנה רבוא רבבו' מלאכי' ונשמות אשר אין להם מספר כלל כדכתיב היש42 מספר לגדודיו כו' אבל יש לה חקר שהיא בבחי' גילוי רק שמתפשט' בבחי' אין סוף שאי"ן מספר משא"כ בעודה נעלמה במקורה אזי אין לה חקר כלל כנ"ל, וזהו עבודת הלוי"ם להמשיך מבחי' לגדולתו אין חק"ר בחי' לתבונתו אין מספר וכדכתיב ועבד43 הלוי הו"א פי' הוא בחי' עלמא דאתכסי' בחי' בינה דאצי' שעבודת הלוי להמשי"ך בחי' הוא שהוא בחי' עלמא דאתכסי' מההעלם אל הגילוי והיינו ע"י השיר של הלוים ואין שירה אלא על היין המשמח אלקים כו', ולכך נקראו בחי' בדיח"י דמלכא דכמו הבדח"ן של המלך ב"ו משמח אותו שמתגלה לעיני כל עבדיו כך עד"מ הלוי עבודתו לנצח בכל כלי שיר שיתגלה השפע עליונה הנעלמה דאור א"ס ב"ה מהעלם לגילוי כו' וזהו בחי' המתיקות הגבורות עליוני' דבחי' אלקי' מדת הצמצום וההסתר שנמתקין בשרשן ע"י עבודת הלוים לשורר על היין המשמח כו' וד"ל.

ד) והנה כ"ז הי' במקדש לאחר שהוקם הבית המקדש ביומוי דשלמה מלכא אך דוד המלך ע"ה כשעשה הכנה לזה שישרה אור אין סוף ב"ה בבית המקדש שיקים ויבנה שלמה בנו לכך בתחלת ההכנה אמר קומה44 ה' למנוחתך וגו' כהניך45 ילבשו צדק וחסידיך ירננו ולא לוייך ירננו והיינו בהיות ידוע שיש בחי' אבי"ע בכל עולם פרטיי שאף בעשי' ימצא בחי' אבי"ע והיינו שבחי' דצח"ם46 דעשי' הוא נגד בחי' אבי"ע שהדומ"ם הוא בחי' עשי' שבעשי' שאין למטה הימנו שהוא תכלית השפלות שבמדריגות ולכך כשמצטרך דוד המלך ע"ה להמשיך רצון העליון ב"ה מהמאציל שירצה בהשראת השכינה ב"ה בבית המקדש שנבנה מאבני' שהוא בחי' הדומ"ם דעשי' שאין למטה במדרגה ולא הי' כמוהו לפניו שהי' השראת השכינה ב"ה במשכן של משה רע"ה העשוי מיריעות מגוונין ארגמן47 ותכלת כו'

קלז

שהוא הגבה למעלה מאד נעלה מבחי' אבני"ם של בהמ"ק שהם בחי' דומ"ם דעשי' ולכך אמר דוד וחסידיך ירננו שיהי' בחי' המתקת הגבורו' ע"י הכהנים שהם נמשכים מבחי' החסדי' עליוני', אך שרש שרשם הוא ג"כ בחי' הגבורו' עליוני' דהיינו שמגבורו'48 דאבא נעשה בחי' חסדי' דאימא והכהנים הם מבחי' חסדי' דאימא ששרשן הוא בחי' גבורו' דאבא והלוים הם מבחי' גבורו' דאימא ולכך אמר דוד וחסידיך ירננ"ו שהמתקת הגבורות יהי' ע"י הכהנים שלמעלה מהלוים שימתיקו בשרשן בגבורו' דאבא, והכונה בזה בכדי שימשוך בחי' אור א"ס ב"ה במורד כ"כ למטה שיהי' מנוחתו כבוד בבהמ"ק של אבני"ם שלמטה שבו ישרה בחי' האבוקה הוא האור הגדול דאור א"ס ב"ה עד שיתבטלו כל החצוני' כנר בפני האבוקה ויהי' שלום על ישראל כנ"ל שזה הכלל כל מה שגבוה יותר בשרשו יוכל לישפל במורד למטה במורד יותר כמשנ"ת49 במ"א ע"פ ועברתי50 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' ע"ש לכך סדר דוד כהני וחסידי דלהוי אינון בדיח"י דמלכא אע"ג דלאו ארחייהו בהאי בכדי להמתיק הגבורות למעלה מעלה בשרש שרשן באבא דאצי' שעי"ז יומשך מ"ד ממקום <עז>

גבוה מאד נעלה להיות נשפל במורד למטה יותר לשרות בבית אבנים דהא בהא תליא מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל וד"ל.

ה) ובאור הענין דהנה בחי' גבורו' דאימא הוא שרש הלוים שהוא בחי' האהבה רבה בגבורת רשפי אש ושלהבת עזה הנולדה מן ההתבוננות בעצמו' אור אין סוף ב"ה שנסתעף מזה האה"ר ברצוא והסתלקות ממש בכלות הנפש ממש וזהו עבודת הלוים בקול זמרה מבחי' חסדי' דאימא הוא בחי' שרש הכהני"ם שעבודתן בלחישא ברעותא דליבא ובכונה כו' דהיינו מ"ש בס"י ואם51 רץ לבך שוב לאחד שהוא בחי' עסק התורה שלאחר התפלה שזהו שוב לאחד שהוא תכלית הביטול האמתי בקרירות ונחת לבטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה ולבטל א"ע מכל וכל לעסוק בחכמתו ורצונו ית' ודבר ה' בפיו כמ"ש ואשים52 דברי בפיך וגו' (וכמ"ש המגיד לב"י אני53 המשנה המדברת בפיך) כמ"ש54 במ"א שזהו תכלית הביטל האמיתי בקרירות ונחת שלמעלה מבחי' הרצוא דרשפי אש של הלוים.

אך שרש החסדים דאימא בחי' הכהני"ם שהוא בחי' השוב לאחד הוא בחי' גבורו' דאבא שמגבורו' דאבא נעשה החסדי' דאימא והיינו כנודע שאבא דאצי' הוא

קלח

כלי הביטול האמתי בבחי' מ"ה שהוא בחשאי ולחש בחי' קול55 דממה דקה מצד דתמן56 קאתי מלכא ששם עיקר השראת אור אין סוף ב"ה לכך הוא בתכלית הביטול בבחי' דממה ושתיקה כמארז"ל סיג57 לחכמה שתיקה וזה הי' שרשו של משה רע"ה שהי' כבד58 פ"ה וכבד לשון והי' עניו59 מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה בתכלית הביטול והשפלות אמיתי עד שאמר ואנחנו60 מ"ה כו'.

אך מאחר שמחמת הביטול הגדול דחכמ"ה גורם ריחוק ושפלות גדולה עליו כמשל העומד לפני מלך ב"ו ורואה פני המלך שמתבטל ממהותו ואובד מיחוש הרגשת עצמו מחמת גודל היראה והביטול כו' לכך נק' בחי' גבורו' דאבא פי' שמחמת הביטול הגדול יגרום לו בחי' ריחוק ושפלות מאד שהוא בחי' שמאל דוחה שבאבא דאצי' שיסתעף מחמת הביטול בחי' ריחוק ושפלות גדולה עד שיהא בבחי' דממה ושתיקה בלי הרגשת עצמו כו' ולכך נקרא החכמ"ה בשם רחוק כמ"ש אמרתי61 אחכמה והיא רחוקה ממני וכתיב ותתצב62 אחותו מרחוק וכתיב מרחוק63 ה' נראה לי וגו' והרבה מקראות כאלו שמכנים החכמה בשם רחו"ק מצד בחי' הגבורו' שבה הוא בחי' שמאל דוחה שבה לרחקו ולהשפילו בתכלית השפלות והביטול בבחי' יראה עלאה בבחי' מ"ה ולכך היה משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ודרשו רז"ל יכול64 אפי' ממה"ש ת"ל אשר ע"פ האדמה דייקא שבהמלאכי' ימצא בחי' השפלות והביטול יותר מצד שכל הקרוב קרוב הוא יותר רחוק בבחי' שמאל דוחה שבחכמה כ"ח65 מ"ה תכלית הביטול האמיתי כנ"ל וד"ל, ולזאת מבחי' הגבורו' דאבא הוא בחי' השמאל דוחה שבו לגרום הרחוק והשפלות אמיתי בבחי' מ"ה <עח>

תכלית הביטול דבחי' קול דממה דקה כנ"ל יסתעף בחי' החסדי' דאימא הוא העסק בתורה בתכלית הביטול בקרירו' ונח"ת שיהי' רק דבר ה' מדבר בפיו והוא מתבטל במציאו' מכל וכל שזהו בחי' שוב לאחד שזה נסתעף מגבורו' דאבא דוקא כנ"ל (והיינו כמו עד"מ כשיעמיק החכם באיזה שכל עמוק שלמעלה מערך שכלו שאינו יכול לתפוס אותו ברוח בינתו ממש זולתי מתבטל ונשתומם מהמראה ומשתאה בבחי' שיאוי ושממה שגורם ריחוק ושפלו' לעצמו בלבד וזהו עד"מ למעלה בחי' השגת הביטול דחכמ"ה כ"ח מ"ה שנק' בחי' ריחו"ק כמ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כנ"ל שזהו בחי' גבורו' דאבא וד"ל).

וז"ש דוד קומה ה' למנוחתיך דהיינו בחי' המשכת השפע דאור אין סוף ב"ה שישרה בבהמ"ק של אבני"ם שאז יהי' בחי' מנוחה והשקט שיתבטלו כל

קלט

החצוני' כנר בפני האבוקה כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו שיהי' הכהני' וחסידי ירננו להמתיק הגבורו' בשרשן בחי' גבורו' דאבא דאצי' שמהם נסתעף בחי' חסדי' דאימא שמצד ששרש הכהנים הגבה למעלה מהלוי' שממתיקי' הגבורו' דאבא (משא"כ הלוי' ממתיקי' גבורו' דאימא כנ"ל) יומשך מ"ד ממקום גבוה מאד נעלה במורד למטה מטה להתלבש ולשרות בבהמ"ק של אבנים שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר כנ"ל.

אך בחי' הרננה של כהני וחסידי אינו כאופן השיר של הלוים, שהשיר של הלוי"ם הי' אומרים שירות ותשבחות בפה למנצח66 לבני קרח מזמור כו' (והימן67 ואיתן וכלכל ודרדע בני מחו"ל היו המשוררי' ברוח הקודש ששרתה עליהם וגם משה רע"ה הי' משורר כנודע) אבל הרננה של הכהנים הוא בבחי' המחשבה בכונה ורעותא דלבא מצד שרשם הנעלה דכל עובדוי דכהנא בלחישא כו' והיינו כמו שמחשב ומצייר במחשבתו הקולות מהניגון והזמר כו' משא"כ כשמשורר בקו"ל והבל הלב היוצא מפה כו' כך ממש עד"מ הרננה של הכהנים הי' בדקות יותר בבחי' רעותא דלבא בלחישא שאף ששרשם מגבורו' עליונות דאבא אעפי"כ לגבי אימא דאצי' נק' בחי' חסדי' שהוא בקרירות ונח"ת בחי' קול דממה דקה משא"כ הלוים ששרשם מגבו' דאימא לארמא קלא כו' שהי' נרגש השיר שלהם בפה ולשון ובכלי זמרה ממש כו' וד"ל.

ובזה יובן בפשיטות לשון הזהר הנ"ל, מכאן אוליפנא דמאן דמזמן למלכא ישני עובדוי אי אורחא דמלכא דחדאן לי' בדיחי הדיוטי יסדר קמי' בדיחי רופינוס ופרדשכי כו' והיינו שלאחר זמן כשהוקם הביהמ"ק ושרתה השכינה עליו הי' הבדיחי דמלכא בחי' הלוי"ם שהי' אז מתנהג בהדרגה אך כאשר יצטרך דוד לאזמין למלכא שישרה בביהמ"ק אזי שני עובדוי להיות הבדיחי דמלכא בחי' כהני וחסידי דאינון חשיבי יתיר כו' וכנ"ל. א"ל קב"ה דוד לאו הכי, א"ל דוד מארי כד אנת בהיכלך כו' ע"ש עד אמר דוד בעבור <עט>

דוד עבדך אל תשב פני משיחך סדורא דקא סדרנא לא יתוב לאחורא א"ל קב"ה דוד חייך דאפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך כו'.

והענין דהנה ידוע שיש בחי' כלי' דאצי' המגבילי' האור והשפע של אור א"ס ב"ה שלא יתפשט יותר מדאי בבחי' אין סוף ממש כדי שיכלו להתהוות הנבראים בערך ותכלית, והיינו שאף הם בעצמן בחי' אין סוף ממש פי' שבכחן הוא להפעיל נפעלין אין קץ ולהתפשט בלי גבול ותכלית כלל רק שהם בחי' גבו"ל בפועל שלא יעפילו בחי' א"ס זולתי בגבול ותכלית לעצור הכח הגדול דא"ס שלא תתפשט בפעולתו בבחי' א"ס זולתי בבחי' גבול ותכלית, וכנודע שאף הכלי' דאצי' הם בחי' אלקות ממש דאיהו וחיוהי פי' האורו' דאצי' וגרמוהי פי' הכלי' דאצי' חד ממש דכמו שאין משיגין בחי' האורו' דאצי' הנמשכי' מאור א"ס ב"ה שכשמובן הוא שאין לו תכלה כלל כו', כך אין משיגים בחי' הכלי' דאצי' שמצמצמי' ומגבילין את השפע דאור א"ס ב"ה שלא תתפשט בבחי' הפעולה רק בבחי' גבול שאף הם מיוחדים

קמ

במאצילן והם בחי' א"ס ממש בבחי' הכח שלהן זולתי הם בחי' גבול שבא"ס דהיינו לצמצם השפע דא"ס בבחי' הפעולה בלבד (שהוא שיעור קומה של מ"ב שנמדד בבחי' גבול דאצי') וכמ"ש בלק"א ע"ש והיינו שהמאציל ית' הוא כ"ל יכו"ל לכך מצטרך להיות נמצא אף בחי' הגבול בא"ס דהיינו כח הפעולה בבחי' גבול בלבד שנמצא בכלי' דאצי' המיוחדים במאצילן ב"ה דאל"כ לא יהי' תכלית השלימות ח"ו ולא יהי' כל יכול ח"ו כו' וזהו עיקר השלימות שלמעלה שהוא כל יכול שאף בחי' הגבול נמצא בא"ס כנ"ל וד"ל.

אך הנה הכלים דבריאה הם בחי' גבו"ל ממש דהיינו שאף בכחן הם בחי' גבול ממש שלא ימצא בהם הכח והיכולת בבחי' אין סוף ולזאת מהם יתהוו המלאכים הבע"ג ותכלית בחומר וצורה שלהן שהחומר הוא הכלי של המלאך שיש לו גבול שגבוה ת"ק שנה כו' והצורה הוא האור השכל וההשגה שלו שיש לו גבול להשגתו כו' והוא מצד המשכתן מהכלי' דבריאה שהם בחי' גבול ממש בבחי' הכ"ח שלהן, והנה נז' בע"ח שאף בבריאה ימצא בחי' כלים דאצי' המלובשים בבריאה שהם בחי' אלקות ממש דאיהו וגרמוהי חד ונפש רוח דבריאה הם בחי' הכלים דבריאה בחי' גבו"ל נפרד ממש שמשם יפרד כו' כנודע.

ובזה יובן בפשיטות כונת הזהר א"ל קב"ה דוד חייך דאפי' במאנין דילי לא אשתמש כו' בהיות נת"ל שעיקר הכונה של דשני עובדוי דעביד כהני וחסידי דלהוו אינ"ן בדיחי דמלכא כו' בכדי שיומשך המ"ד של אור א"ס ב"ה ממקום גבוה מאד נעלה במורד למטה מטה להיות מנוחתו כבוד בבית המקדש של אבני"ם בחי' דומם דעשי' וזהו קומה ה' למנוחתך וגו' כנ"ל. וזהו ההבטחה של המאצי' ב"ה שהבטיח לו ע"ז ואמר לו חייך דאפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך פי' שהבטיח לו שלא זו בלבד שיומשך השראת אור אין סוף ב"ה למטה לשרות בבה"ק דבריאה ע"י ההתלבשותו בכלים דאצי' המלובשי' בבריאה שהם נשמה דבריאה אלא אף זו <פ>

שירד השפע כ"כ למטה להתלבש בכלי' דנפש רוח דבריאה ממש וזהו אפי' במאני"ן דילי הם הכלי' דאצי' המלובשים בבריאה לא אשתמש אלא במאנין דילך הם הכלים דבריאה בחי' נפש רוח דבריאה שהם הכלי של דוד המלך ע"ה כנודע שדוד68 הוא בחי' מל' דאצי' ומאנין דילי' הם הכלי' דבריאה ממש שנק' מאני"ן דילך כנ"ל. וזהו ענין כונת הזוהר לפרש תחלת הענין שהתחיל בפ' ויקח69 מאבני המקום שע"ז קאי וסובב ענין זה שסיים מענין הפתיחה דהיינו שמאנין דדו"ד מלכא הם הכלים דנפש ורוח דבריאה שנק' בחי' אבני המקום שלגבי אצי' נק' בחי' אבני"ם בחי' דומם ממש כמ"ש ומעפר70 אשר בקרקע המשכן כו' וכתיב הכל71 הי' מן העפר כו' כנודע שנק' בחי' אבני' ועפר והיינו בחי' י"ב72 בקר דים של שלמה שלשה פונים צפונה

קמא

ושלשה פונים ימה כו' והים עליהם מלמעלה שהם בחי' המרכבה דבריאה שתחת מל' דאצי' כנודע שלגבי אצי' נק' הכלי' הללו מאני"ן דדוד בחי' אבנ"י המקום, וזה המשיך דוד המלך בתפלתו קומה ה' למנוחתך ושני עובדי דכהני וחסידי להוי בדיחי דמלכא עד שהבטיח לו המאצי' ב"ה שיוסיפו השפע דאור א"ס כ"כ במורד למטה להשתמש במאנין דילי' בכלי' דבריאה שנק' אבני המקום ואזי ממילא ישרה בבהמ"ק של אבנים שלמטה דהא בהא תלי' כנ"ל. וכן הוה שבמעשה הקרבנות ארז"ל פני נשר יורד ומקבל כל תורין ובני יונה כו' שאין הכונה בחי' כלי' דנח"י דאצי' שבבריאה שיש בהם גם פני נשר כו' יורדי' לקבל הקרבנין דתורין כו' כ"א אף בחי' הכלי' דנפש רוח דבריאה שהוא פני נשר שבמרכבה דבריאה יורדי' לקבל הקרבנין וכן פני שור ופני ארי' כו' וכנ"ל, ולא זז מתמן עד דנפק ליה מתנן ונבזבזן כו' היינו שנתן המאצי' ב"ה לדוד בחי' מל' דאצי' מתנן ונבזבזין הם כל האורות דאצי' שיתלבשו בכלי' דבריאה שלו שנק' מאני"ן דדוד מלכא וכנ"ל וד"ל.


1) בזוהר (פ' ויצא ד' קמ"ז. . ויפגע במקום: הנחות ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (רד, ב). הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה נדפס לעיל ע' קטו. ובביאוה"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ח"א ע' קא נדפס קיצור והגהות על מאמר זה.

2) כי לא באתם עד עתה אל המנורה: פ' ראה יב, ט.

3) מנוחה זו ביהמ"ק: ראה מגילה י, א.

4) ואתהלך באהל ובמשכן: ראה שמואל-ב ז, ו ”ואהיה מתהלך באהל ובמשכן".

5) קומה ה': נשא י, לה.

6) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

7) כלא קמיה כלא חשיבי: ראה זח"א יא, ב.

8) כשאין עושים רש"מ: ראה ברכות לה, ב.

9) ולאום מלאום יאמץ: תולדות כה, כג.

10) קיימא סיהרא באשלמותא: ראה זהר ויצא קנ, א. וראה הנסמן במאמרי אדה"ז פרשיות התורה ע' תקפט.

11) האתה תבנה לי בית לשמי: שמואל-ב ז, ה (לשבתי).

12) ויהי עלי דבר ה' לאמר: דברי הימים-א כב, ח.

13) הנה בן נולד לך. . הוא יבנה בית לשמי: שם, ט-י.

14) על אפי ועל חמתי: ירמי' לב, לא.

15) שיבולע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

16) ואת רוח הטומאה יעבור מן הארץ: זכרי' יג, ב (אעביר).

17) ע"פ עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב. וראה במדבר רבא פי"ב, ח. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תרמה ובהנסמן שם.

18) שהמים יורדין ממקום גבוה: ראה תענית ז, א.

19) כמ"ש בזהר: ראה זח"ג לט, א. וראה אגה"ק פי"ח. לקו"ת ואתחנן ח, ב.

20) רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

21) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

22) כמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.

23) ששרש הבהמה הוא למעלה: ראה ג"כ לקו"ת אמור לז, ג.

24) אין האדם יכול להתקיים בלעדי אכילת דצ"ח: ראה לקו"ת שם — וכמ"ש באדרא (דקל"ה סע"א וע"ב) בענין עולם התוהו ובגין דתיקונא דא דאדם לא אשתכח לא יכילו למיקם כו' ע"ש.

25) כי לא על הלחם לבדו: עקב ח, ג.

26) שרש המוצא והמקור: ראה ג"כ לקו"ת צו יג, ב. במדבר יא, ג. שלח לו, ג. עקב יד, ב.

27) דנעשה אדם: בראשית א, כו.

28) אין לו תחלה ואין לו תכלה: ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

29) הלוי. . מגבורות: ראה לקו"ת נשא כב, ב — וכמ"ש בפרדס שם בערך לוי. ובמא"א אות למ"ד סי"ד.

30) אלקים אל דמי לך: תהלים פג, ב.

31) למען יזמרך כבוד: תהלים ל, יג.

32) אלקים מדת הצמצום: ראה ב"ר רפי"ד.

33) ואין הגבורו' נמתקין אלא בשרשן: ראה פע"ח שער השופר פ"א. לקו"ת להאריז"ל וישב לט, א. תניא פל"א.

34) אין אומרים שירה אלא על היין: ברכות לה, א.

35) יין המשמח אלקים ואנשים: שופטים ט, יג.

36) נכנס יין יצא סוד: סנהדרין לח, א.

37) לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

38) לתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

39) סתימו דכל סתימן: ראה זהר בהקדמה ב, א ועוד. תניא פנ"א.

40) החקר אלוה תמצא: איוב יא, ז.

41) דלית מחשבה תפיסא בי': ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).

42) היש מספר לגדודין: איוב כה, ג.

43) ועבד הלוי הוא: קרח יח, כג.

44) קומה ה' למנוחתך: בהעלותך י, לה.

45) כהניך ילבשו צדק: תהלים קלב, ט.

46) דצח"ם. . אבי"ע: ראה מאו"א אות צ סכ"ד. אמרי בינה שער הק"ש עח, ב. לקו"ת במדבר ה, ריש ע"ב. וראה ס' השיחות תשנ"ב ע' 139 הערה 54.

47) ארגמן ותכלת: ראה תרומה כה, ד. כו, לא.

48) שמגבורות דאבא. . חסדים דאימא: ראה ע"ח שער הכללים פ"י.

49) כמשנ"ת במ"א. . ע"ש: ראה לקו"ת אמור לד, ג. בחוקותי מז, ד. נשא כא, א. מטות פא, ב. ראה כא, ג. שה"ש ג, ג.

50) ועברתי בארץ מצרים. . אני ולא מלאך: בא יב, ב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מדרש הנעלם) וירא קיז, א. הגש"פ. סידור סדר הגדה רצט, א. ומקבילו בלקו"ת צו יב, ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' עט.

51) ואם רץ לבך: ס' יצירה פ"א, מ"ח.

52) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

53) אני המשנה המדברת בפיך: ראה מגיד מישרים פ' ויחי, בא, תשא, ועוד [ירושלים תש"ך מה, ב. נג, ב. סט, ב].

54) כמ"ש במ"א: ראה תו"א וישב ל, א. וארא נח, א. נט, ב. לקו"ת פקודי ח, ב. אמור לו, א. בהר מב, ב. במדבר ז, ג. יט, א. ואתחנן י, א.

55) קול דממה דקה: לשון הכתוב — מלכים-א יט, יב.

56) דתמן קאתי מלכא: ברכות נח, א. ראה זהר (רע"מ) פנחס רכג, ב. תקו"ז בהקדמה (ג, ב).

57) סיג לחכמה שתיקה: אבות פ"ג מי"ג.

58) כבד פה: שמות ד, י.

59) עניו מכל האדם: בהעלותך יב, ג.

60) ואנחנו מה: ראה בשלח טז, ז. ח.

61) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני: קהלת ז, כג.

62) ותתצב אחותו מרחוק: שמות ב, ד.

63) מרחוק ה' נראה לי: ירמי' לא, ב.

64) יכול אפי' ממה"ש: ראה ספרי בהעלותך יב, ג.

65) כח מה: זח"ג לד, א.

66) למנצח לבני קרח מזמור: תהלים מז, א.

67) והימן ואיתן וכלכל ודרדע: מלכים-א ה, יא.

68) שדוד. . מל' דאצילות: מאו"א אות ד, ס"ט.

69) ויקח מאבני המקום: ויצא כח, יא.

70) ומעפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז.

71) הכל הי' מן העפר: קהלת ג, כ.

72) י"ב בקר דים של שלמה: מלכים-א ז, כג-כה. ראה זהר ויחי רמז, א. וראה תו"א ויחי קג, סע"א ואילך. לקו"ת בלק סח, ג. אוה"ת ויקרא ע' קל.