ויאבק איש עמו

קמח

בעז"ה שבת פ' וישלח

ויאבק1 איש עמו2 וכו' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו כו'. (בזוהר פ' וישלח דק"ע ע"א) ר' שמעון אמר מן אבק אבק תפל לעפר, מה בין אבק לעפר אבק דא דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין, עפר דכל איבין נפקין מיני', ואיהו כללא דעילא ותתא ע"כ. והנה להבין ענין המאמר יש להקדי' תחלה כללו' ענין מלחמה זו דיעקב עם שר של עשיו כמ"ש ויאבק איש עמו וידוע דברי רז"ל במס' חולין3 בזה הפסוק אריב"ל מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד כו'. הנה נודע שמלחמה זו דיעקב הי' ענין מלחמה למעלה בסט' דקדושה עם סט' דקליפה משום דאת4 זה לעו"ז עשה האלקי' כידוע וזהו מ"ש מלחמה5 לה' בעמלק כו' שהמלחמה תמידי' למעלה, ונודע מ"ש בפרדס6 ע"פ זה ויגע בכף יריכו כו' שפגם בחי' הנצח דקדושה שמשם אור הנבואה שופע למטה בנשמו' כו', וע"כ לא היתה הנבואה בישראל עד שמואל הנביא כי שמואל להיות שרש נשמתו מבחי' נצח על ידו הי' בחי' תיקון לבחי' הפגם שנעשה בירך יעקב וכמ"ש שמואל

קמט

וגם7 נצח ישראל לא ישקר כו' וכמ"ש שם באריכות בשער ירך יעקב. וא"כ מובן מזה לכאורה שהמלחמה באמתיות הי' מאחר שנעשה פגם גמור בנצח דקדושה ע"י התגברות הקליפה כו'. וזה פלאי מאד מאד, דהאיך יתכן שתהא מלחמה זו אמיתי' להיות הסט' דקליפה ילחם נגד הקדושה ולנצח לפעמים כו', הלא ידוע גם בספרי הקבלה שאין מציאות חיות ושפע כלל וכלל לחיצוני' כ"א מה שמקבלי' מסט' דקדושה בלבד וכמ"ש בע"ח דכתר דקליפה דבוק באחורי' דנוק' כו' ולכך נק' אלקי' אחרים כו', והמופת לזה דכאשר יכלה קץ וגבול קבלת שפעם שמקבלים מן הקדושה כו' כמו לע"ל הנה כתי' בלע8 המות לנצח כו' ואת9 רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו', והוא מפני דגם מה שבלעו כבר יוציאו מהם וכמ"ש חיל10 בלע ויקיאנו וכמ"ש עת11 אשר שלט האד"ם באד"ם לרע לו כידוע וא"כ ממילא היו כלא יהיו הרי מזה הוראה גמורה שאין להם חיות מצד עצמם כלום שאם הי' להם אור וחיות מצד עצמם למה יכלו ויאבדו לגמרי בעת קץ כו', וא"כ מאד יפלא ענין מלחמה זו שלהם נגד הקדושה עד שיכלו לפגום בבחי' נצח דקדושה כנ"ל, דמשמעות הענין שיש להם חיות אור מצד עצמם ללחום ולנצח, וזה אינו שבודאי אין להם חיות אור כלל רק מה שמקבלי' מהיכלות דקדושה כנ"ל.

אך הענין יובן בהקדי' הפסוק ואלה12 המלכי' אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י כו', דהנה ידוע בסדר ההשתלשלו' בכלל אצי' בריאה יצי' עשי' הנה הוא בא ויורד ונמשך מעילה לעילה בהדרגה מבחי' התחתונה שבעליון נעשה בחי' שרש וראש לתחתון דהיינו מבחי' מל' שבמאציל נעשה כתר לנאצלים. ועד"ז יורד עוד ונעשה מבחי' מל' דאצי' כתר לבריאה כו' עד שמשתלשל ע"ד הזה עד סוף כל המדריגו' והוא בחי' מל' די"ס דעשי' שהוא ראש ומקור לכל הנמצאים הגשמיי' שבעוה"ז השפל כו'. וידוע ג"כ שזה הסדר של ירידו' המדריגו' בכלל נעשה אח"כ אבל בתחלה כשעלה ברצון המאציל להאציל ולברוא כו' לא הי' באור שפע עדיין שום ענין ירידו' מדרגות וחלוקי אופנים שונים אלא הי' רק בחי' אור חסד עליון פשוט בתכלית להשפיע בכלל לכולם בהשוואה אחת מבלתי הי' נמצא יתרון מעלה ומדרגה בא' על זולתו כלל וכלל אלא הי' הכל שוין לפניו ממש וזהו מטעם משום דלפני עצמו' המאציל כי להיותו מרומם ומובדל בערך לגמרי מכל מה שנשפע מאתו ע"כ שוין לפניו כקטן כגדול וכמ"ש כחשיכה13 כאורה כו' שגם חושך ואור שוין ממש בהשווא' א' לפניו ולכך עצמו' המאציל נק' בשם סוכ"ע כידוע.

ויובן מזה שלזה הטעם הי' אור השפע שנשפע מאתו מאירה גם לחיצוני' כמו לפנימיי' באין הפרש כלל כמו עד"מ השממית ההולכת בהיכל מלך שאינו נותן

קנ

לב עלי' כלל וכלל וכמ"ש שממית14 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו', כך מפני שכולם אינם תופסים מקום כלל וכלל בבחי' עצמות הרוממו' ע"כ גם החיצוני' יכולים לקבל אור שפע והוא מפני העדר תפיסת מקום אצלו כל עיקר ההשפעה מפני עוצם הרוממו' עד"מ המלך הגדול בהגלות נגלות מאתו אור חסד ישוה לפניו קטן וגדול שיקבלו אותו החסד בהשווא' א' והיינו מפני עוצם רוממו' גדולתו אין החסד תופס מקום וגם המקבלים אינם תופסי' מקום עד שיתן דעתו לדקדק בזאת השפע ליתנה לראוי דוקא ולא לשאינו ראוי לה כו' וכמו בדור15 אנוש שהי' להם כל רב טוב חסד עליון אע"פ שהיו עובדי ע"ז כידוע, וכמארז"ל מפני16 שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה פי' מפני שבחי' אור החסד שיוצא מעצמו' המאציל הרי קמי' כחשיכה כאורה כנ"ל ע"כ גם לעע"ז ישפיע אעפ"י שהן עוברי17 רצונו כי מה תופס מקום כל עיקר וכמ"ש אם18 צדקת מה תתן לו כו', ולפי שהי' אור החסד העליון הזה פשוט בתכלית מעצמו' המאציל היו הכל מקבלים ממנו כי אור זה הפשוט ביכולתו להאיר עד אין קץ ושיעור למטה מטה מטעם הנ"ל. ויובן דוגמתו במה שאמרו אברהם19 יצא ממנו ישמעאל, פי' מפני שהי' אברהם איש החסד20 בטבעו כידוע ע"כ אמר גם21 ישמעאל יחי' לפני ה' וגם שאינו ראוי לזה כי הי' עובד ע"ז אך מפני שהי' תגבורת מדת החסד באברהם יצא אור שפע חסדו בלתי שיעור למטה להאיר גם בישמעאל כו' וזהו הנק' מותרי22 החסדי' כו' כידוע. ועד"ז יובן למעלה שבהיות אור חסד העליון של המאציל פשוט הי' אור שפעו יורד גם עד למטה מטה מאד עד שגם בחי' החיצוני' מקבלי' בהשווא' א' עם בחי' הפנימיי' הקרובי' לאא"ס בבחי' הביטול כו' והוא לפי שאין תופס מקום כלל גם בחי' הקירוב של הפנימיי' עם היותם קרובי' בערך ההשתלשלו', אמנם לגבי עצמו' המאציל שלמעלה מגדר ההשתלשלו' בחי' הקירוב ובחי' הריחוק אחת היא כו' וד"ל.

והנה כדי להמשיך אור השפע מאור חסד עליון של המאציל להיות בא י"ס דוקא בבחי' פנימיו' הקרובים לאא"ס ולהתרחק מן החיצוני' הרחוקי' וכיוצא הי' צריך שיהא זה דוקא ע"י צמצום האור בעצמו' המאציל, ועד"מ שיתן המלך דעתו לדקדק באור חסדו שיתנו לראוי לה ולא לשאינו ראוי שזהו בחי' צמצום גדול לגבי עצם רוממותו כו' וזהו עיקר ענין23 הצמצומי' הנזכר בע"ח שהי' קודם שנאצל כל האצי' שהוא רק כדי להיות אוא"ס בבחי' י"ס אורו' וכלים דוקא בבחי' הקדושה האלקי', והנה חב"ד וחג"ת ונה"י הן בכלל, חב"ד**23 הוא בבחי' הביטול יותר להיותם

קנא

קרובים יותר לאור הא"ס יהי' נמשך בהן האור והשפע מן המאציל יותר בגילוי כו', ולבחי' חג"ת שהן מדו' שנולדי' מחב"ד כידוע והן רחוקים יותר לא יהא בהן גילוי אור כ"כ מפני שאין בהם בחי' הביטול כ"כ אבל מ"מ יש בהן בחי' הביטול קצת מפני היותם בבחי' התפעלו' אוי"ר אלקיי' כו' ועד"ז יורד עוד האור ונמשך גם בנו"ה ענפיהן הגם שהן רק בחי' התולדה של חב"ד וחג"ת, ועכ"פ דרך כלל עיקר הענין הוא שאין אור המאציל מאיר רק בי"ס דקדושה דהיינו במה שיש בחי' ביטול או התפעלו' לגבי אא"ס והוא הנק' סט' דקדושה כידוע אבל לא תלך אור השפע מאיתו לרחוקי' מאור המאציל כלל רק הם יקבלו מבחי' תמצית ופסולת הנשאר מסט' דקדושה האלקי' והוא הנק'24 בחי' אחוריי' ומשם יהיו יונקי' החיצוני' הנק' אלקי' אחרים כו' עד שגם בסוף כל המדרגו' כמו במל' דעשי' ג"כ אין החיצוני' מקבלי' רק מבחי' אחוריי' דהיינו מבחי' אחורי העור דנוק' וע"ז נאמר וש"ק25 אשים כסותם כידוע, ועד"מ בעור האדם יש ג' עורות כו', וגם למעלה הם ג' מיני צרופי אותיות דמחדו"מ והחיצוני' אינם מקבלי' רק ממה שבוקע האור ועובר בין צירוף לצירוף בלבד כמ"ש במ"א, וזהו מאחורי26 העור וכמ"ש ויעש27 ה' לאדם ואשתו כתנות עור כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וכל זה ההבדל נעשה רק מסיבת הצמצום שהי' בראשונה ואם לא הצמצום היו הכל מקבלי' בהשווא' א' כנ"ל וד"ל.

וזהו ואלה28 המלכי' אשר מלכו בארץ אדום כו' פי' כשהי' אור החסד עליון של המאציל יוצא בתחלה בלא צמצום כנ"ל הרי היו הכל שוין לפניו משום כחשכה כאורה ע"כ גם בארץ אדום שהן ז' היכלו' החיצוני' שרש דז' אומות כידוע הי' בחי' מלכי' מפני שהיו מקבלים ג"כ משם ב"ן של המאציל וכמ"ש וימלוך באדום כו', אך כל זה לפני מלוך מלך לבנ"י דהיינו קודם שנעשה בחי' ההבדלה הנ"ל שילך אור השפע רק לבחי' הפנימי', אבל לאחר שנעשה ע"י שמלך מלך לבנ"י ההבדלה שיאיר אור ה' רק בבחי' פנימי' לבנ"י לבד וכמ"ש יאר29 ה' פניו אליך דוקא פי' בחי' פניו יהי' אליך דוקא כו' אזי נאמר מלך אין באדום לפי שכבר הובדלו יניקו' החיצונים שלא יקבלו מאור המאציל בהשווא' א' אלא יקבלו רק דרך בחי' הקדושה ומשם לא יקבלו רק בבחי' אחוריי' דאחוריי' כנ"ל ע"כ נא' אז דוקא מלך אין באדום משא"כ לפני מלוך מלך לבנ"י שהיו בהם מלכי' רבים מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה כתיב אם30 תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי' כו'. וי"ל לכאורה מה שאמר כנשר דוקא, וגם האיך ביכולת לו להגביה א"ע כ"כ מעצמו כו'. אך הנה

קנב

מבואר למעלה דמצד עצמו' המאציל היו כולן מקבלי' בהשווא' א', ומה שנעשה שיהי' ענין השפע בבחי' הבדלה בין פנימי' לחיצוני' והיינו שיומשך האור בסט' דקדושה דוקא, זהו ע"י אתדל"ת דוקא דהיינו ע"י העלא' מ"נ מלמטה רוח31 אייתי רוח כו' שיהא אור השפע מעצמו' המאציל נבדל להיות נמשך ובא לקרובי' ולא לרחוקי' כו'. והנה הראשון להעלא' מ"נ בזה אחד32 הי' אברהם אע"ה בעובדות ויחודים עליונים שעשה למטה כידוע ואחריו יצחק בעובדות דחפירות בארות והמובחר33 שבאבות הוא יעקב כידוע שהוא השלים עבודה תמה זאת ע"י עובדא34 דמקלות אשר פיצל כו' וכידוע שזהו כללו' ענין עקודי'35 נקודים וברודים שעשה בצאן לבן, דהנה בחי' לבן הוא בחי' לובן36 העליון שמעלה מכל ההשתלשלו' דאצי' והיו הכל כלולים בו וזהו וללבן37 שתי בנות רח"ל ולא"ה שהכל הי' של לבן בתחלה, וגם הצאן שהן מדרגו' אורות היוצאים ובוקעים כמ"ש צאנה38 וראנה כו' היו נק'39 צאן לבן ולא של יעקב וכמ"ש לבן אליו הבנות40 בנותי והצאן צאני כו', וגם בני לבן אמרו מאשר41 לאבינ"ו הציל את כל הכבוד הזה כו' וכמ"ש ביאור הדברים במ"א שיעקב שהוא נק' בעל עולם האצי' כידוע והוא אשר המשיך כל עיקר ענין הגילוי אורות מבחי' ההעלם שבלובן העליון עד שנמשך להיות בתחלה בחי' עקודי' נקודי' ואח"כ ברודים כמ"ש בע"ח וכללות הענין הוא שהמשיך אא"ס שיאיר ויתגלה הכל בבחי' הקדושה דוקא ולא יאיר ויתגלה חוץ מן הקדושה כ"א דרך מעבר הקדושה דוקא יאיר האור והשפע גם לחיצונים ואז לא יוכלו לקבל רק מבחי' התמצית והפסולת כנ"ל, וזה הי' נעשה הכל ע"י אתדל"ת דיעקב בעובדות שעשה למטה במס"נ כו', ועי"ז נעשה אתדל"ע למעלה דהיינו שיהא אור המאציל נאצל ונמשך בבחי' הפנימי' לסט' דקדושה דוקא כו'.

והנה כמו שבקדושה האלקי' יש כאן ב' עניני' להתעוררו' הבדלת השפע א' מלמטה למעלה בבחי' מ"נ, והב' מלמעלה למטה בבחי' מ"ד אח"כ כנ"ל, כך הנה בסט' דקליפה מאחר שאת זלעו"ז עשה כו' ג"כ יש ב' עניני' הללו הנ"ל, אך שהן בהיפוך ממש מן הקצה לקצה מאחר שהן בחי' מנגד כו' והיינו מ"ש אם תגביה כנשר כו'. והענין בכלל הוא ששרש תשוקת סט' דקליפה הוא שיקבלו יניקתם מלמעלה מעלה דהיינו מבחי' עצמו' המאציל כמו שהי' האור והשפע הולכת מאתו בהשווא' א' לכולם ולא שיקבלו יניקתם דרך מעבר הקדושה בלבד כנ"ל כי מן

קנג

הקדושה לא יוכלו לקבל רק בחי' אחוריי' וחיצוני' השפע כנ"ל בענין קבלתם מאחורי עור דנוק' וכיוצא, ואמנם לאחר שכבר הובדל אור השפע מן המאציל להיות נמשך במה שהוא בבחי' ביטול לאור המאציל כנ"ל אז מן ההכרח שיקבלו רק מבחי' אחוריי' דקדושה, ולכך זאת היא התשוקה של סט' דקליפ' שיעלו למעלה לקבל ממקור האמיתי שהוא מקור לכולם בהשווא' שמצדו הכל הן שוין כנ"ל ולא יהי' האור הולך ושופע רק במה שהוא בחי' ביטול דוקא כי הרי באמת אין בחי' הביטול תופס מקום כלל כמ"ש אם42 צדקת מה תתן לו כו' משום דקמי' כחשיכה כאורה ממש כו' ואז ישתוו גם הם בקבלת השפע כמו סט' דקדושה וזהו שרוצים להתדמות כקוף43 בפני אדם כו' והיינו מה שאמר אם תגביה כנשר כו' דקאי על שר של אדום. ומה שאמר כנשר דוקא, דהנה כתי' דרך44 הנשר בשמים כו', והענין הוא למעלה בשמים העליונים שהוא בחי' עצמו' המאציל המקיף לכל צד בהשוואה א' כנ"ל שנק' סוכ"ע כו' (ושם הוא דרך הנשר כו' להיות ביכולתו להגביה א"ע כ"כ לקבל מן בחי' עיגול היותר בגובה בשמים העליוני' כו' והוא בחי' הדרך היותר גבוה מדרך גב"ר בעלמה שהוא מ"ה וב"ן ע"י יחודן כו' ומטעם הנ"ל דמצד עוצם הרוממו' הכל שוין משא"כ ע"י יחודי' בהכרח שיהי' צמצום בתחלה כנ"ל וד"ל), ויש כאן ג"כ ב' עניני' ע"ד הנ"ל בקדושה הא' ענין אתדל"ת והוא בחי' החוצפא וההתנשאות שיש בקליפה ונק' גסו' הרוח כידוע, והב' למעלה מה שמגביהי' א"ע לקבל מאא"ס בעצמו שלא ע"י הקדושה ולהיות אתדל"ע היפך אתדל"ע שנעשה מן הקדושה כנ"ל.

וזהו אם תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי', פי' הגם שכבר הגביה א"ע כנשר לקבל מאור המאציל בעצמו משם אורידך למטה לקבל רק מבחי' התמצית והפסולת הנשאר מן הקדושה כנ"ל, ובמה בנאום הוי', פי' במה שיהי' נמשך שם הוי' דקדושה להיות נבדל השפע בזה שיהא רק לבחי' הפנימי' והוא ע"י שם הוי' שיש בכל התגלות עולם בסט' דקדושה כמו שם הוי' שבעולם העקודי', ואח"כ שם הוי' דעולם הנקודי' ואח"כ שם הוי' דברודי' כו', וזהו נאם הוי' ששם הוי' הוא מתגלה כי נא"ם הוא בחי' דיבור כמו נומת"י לו כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן מאמר הזוהר45 ע"פ קולה כנחש ילך כו', מה נחש רישא שכיבת לעפרא וזנבא סליק לעילא כו' ע"ש. והנה ידוע דגלו לאדום שכינה עמהם הענין הוא דאור השכינה הוא בחי' מקור החיות והשפע לאותו השר כו', והוא ענין גלות השכינה, דענין גלות הוא ליתן שפע לשונא וכיוצא. ומה שאמר דרישא שכיבת לעפרא כמו דמיון הנחש כו', מרמז בזה ענין עמוק והוא ענין הנ"ל, דבהיות שע"י אתדל"ת בעובדו' דיעקב ואח"כ במ"ת ומצות מעשיות הי' הכל למעלה השפע רק

קנד

בבחי' הבדלה לגמרי, ואמנם בגלותא נהפוך הוא דהקליפה מגבהת עצמה ומקבלת מלמעלה מעלה כמו שהי' קודם בחי' התיקון דיעקב עד שגם הוא מקבל מאור המאציל בעצמו כנ"ל, וזהו כמו דזנבא דנחש סליק לעילא כו', כך נחה"ק מקבל מלעילא לעילא כו', וגם כנ"י בגלות משתווה עמה בזה, וזהו קול"ה כנח"ש ילך דרישא שכיבת לעפרא כו', והוא מפני שאין מי שיעורר אתדל"ת הרי מצד עצמו' המאציל הכל שוין, וע"כ רישא בחי' הפנימי' שכיבת לעפרא להחיות הע"ש וזנבא סליק לעילא לקבל מבלתי יש הפרש כלל בין קטן וגדול וראוי ושאינו ראוי שניהם שוין משום דקמי' כחשיכה46 כאורה כו' וד"ל. משא"כ שלא בזמן הגלות נא' ואת47 עשו שנאתי מפני שנמשך שנאה לאוה"ע כמו בשעת מ"ת שירדה48 שנאה לאוה"ע ולכאורה למה גם עכשיו לא ישנאם כי אין השנאה חולפת ועוברת מכמו שהיתה מבלתי יהיה סיבה להעברתה כו', אך הענין הוא דמה שאמר ואת עשו שנאתי זה הי' ע"י עובדו' ומע"ט דתומ"צ שממשיכים אא"ס לקרב הקרובים ולרחק הרחוקים כנ"ל, אבל כשאין אתדל"ת למטה כלל הרי מצד עצמו כחשיכה כאורה ואין כולם תופסים מקום כלל עד שיתכן לומר ענין שנאה לעוברי רצונו וכו' כי אם צדקת וכו' וכנ"ל, והיינו שארז"ל הן49 הן גבורותיו גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כו' וכמשל השממית הנ"ל וד"ל.

וזהו ויאבק איש עמו, פי' ויאבק הוא ע"ד ענין מלחמה גשמיו' כמו שב' בנ"א נלחמים יחד שמתאבקים יחד שכל א' מחבק ידיו על אחורי כתיפו של חבירו כידוע, וגם כאן הנה הי' ענין מלחמה גשמי' ג"כ, וזהו המלחמה היתה למטה בשר של עשו שלמטה עם יעקב שלמטה, אך הנה שרש של זאת המלחמה היתה למעלה וענין אותה המלחמה שלמעלה הוא כמבואר למעלה, דשרש שר של עשו שלמעלה הוא בחי' סט' דקליפה כנ"ל בכלל, והוא בחי' ז"א דקליפה שנגד אצי' כו' שנק' איש50 בליעל כידוע ועיקר כוונתו במלחמה הוא להעלות ולהגביה א"ע כנשר לקבל גם הוא מאור המאציל בעצמו שלא ע"י סט' דקדושה. והנה יעקב הוא בעל עולם האצי' להמשיך אור המאציל בבחי' הקדושה דוקא כנ"ל במ"ש בני לבן מכל אשר לאבינו הציל כו'. ע"כ עיקר המלחמה של איש זה דסט' דקליפ' הי' רק לנגד יעקב דקדושה להשפילו למטה בהאבקו עמו כמשי"ת בעזר"ה ובזה לא יצטרך עוד לקבל למעלה ההארה והשפע ע"י הקדושה אלא יקבל בהשווא' א' עם הקדוש' כנ"ל, וזאת היתה ענין המלחמה למעלה והוא בבחי' דכ"ר דקליפה, והיינו ענין מדרגה השני' הנ"ל בענין מ"ן ומ"ד כמו שיש בקדוש' כך יש בס"א כו' וזהו שאמר ויאבק אי"ש אי"ש דוקא וד"ל.

והנה עתה י"ל מה שנאבק עם יעקב להשפילו שזאת הוא ענין מלחמה שלמטה כנ"ל, למה דוקא עם יעקב ואיך יהיה ביכולתו להשפילו כו'. הנה יעקב51 הוא יו"ד

קנה

עק"ב ובחי' יו"ד שבו היינו בחי' הארת יסוד אבא שבוקע יסוד אימ' ויורד עד סיום חג"ת דז"א ולכך נק' יעקב כמ"ש בע"ח, וידוע דבחי' החכמה52 היא בחי' אין והבינה נק' יש לפי שבחי' החכמה הוא ענין נקודת ההשכלה שאינה נתפסת עדיין בגדר השגה והבנה משא"כ הבינה היא בכלל השגה והבנה ומן ההשגה וההבנה דוקא הוא שנולדו בחי' התפעלות המדות הנק' חג"ת כידוע, וידוע ג"כ שכל המקיפים מבינה פי' שיש ב' מיני התפעלות אוי"ר, הא' מאותה ההשג' וההתבוננות שמתצמצמת מאד להוליד התפעלות המדות דמאחר שכבר מצומצמת בכלי ההשגה כבר מתיישבת היא גם בכלי המדות דהיינו שהמדות ביכולתם להכילה, וגם המדות בלב הלב מכיל אותם מטעם זה כידוע, אבל יש בחי' השגה שאינה מתצמצמת במוח ולב כלל לפי שאין כלי המוח והלב ביכולת להכילה ואזי היא באה בבחי' הביטול במציאות זהו ההארה שבאה מבחי' אור החכמה דוקא, כי בחי' החכמה הוא למעלה לגמרי מבחי' השגה והבנה ולכך נק' אי"ן, וידוע שבחי' או"פ שבעליון נעשה או"מ בתחתון ע"כ בבינה נעשה מאותה הארת או"פ דאבא בחי' או"מ למוחין שבמדות והוא בחי' המקיפים שמבינה שמאירים על התפעלות המדות והיינו בחי' אור ההשגה הבלתי מתיישב בכלי המוח והלב וההתפעלות ממנו הוא בחי' הביטול במציאות לבד כי למעלה הוא מבחי' התפעלות מורגשת כו' מטעם זה וד"ל. והנה אחיזת יניקת החיצוני' אינה אלא מבחי' חג"ת שנולדו כבר בגילוי אור מנה"י דאימא כו' כידוע, אבל בבחי' חב"ד בכלל אין להם אחיזה ויניקה עדיין וכמ"ש ימותו53 ולא בחכמה שאין בחכמה בחי' מיתה שהיא הנפילה כידוע. והטעם לזה לפי שהמדות נפלו בבחי' שבה"כ ונעשה ונסתעף מזה עד שיהי' מציאות ז' מדות דקליפות גם לנגד בחי' ז"א דאצי' והוא בחי' היש המורגש שם ובעולם הבריאה נק' ז'54 מדות רעות והן ז' פרות הרעות כידוע, ולמטה באדם התחתון ג"כ אנו רואים שיש מדות רעות לעומת מדות דקדושה כי הרי כשאדם מתפלל בכונה באוי"ר בכל לבו הנה מיד אחר התפלה חולפת ועוברת ההתפעלות לגמרי מכל וכל עד שיוכל לימשך אחר תענוגי עוה"ז הגשמיי' כשרואה אותם והרי בחי' כחות המדות שבלבו היו לקדושה האלקית בשעת התפלה הוא שנמשך בהם אחר תענוגי עוה"ז והיינו לפי שאת55 זה לעומת זה עשה כו', ויש מדות דקליפה שיונקים ממדות דקדושה וגם שנתפעל באהבה לה' מ"מ יוכל להתפעל באהבה זרה ג"כ אח"כ כו', ואמנם כל זה במדות בלבד לפי שבמדות עליונות דקדושה האלקית ג"כ מדות רעות דקליפה דאבי"ע מלבישים אותם מטעם סיבת השבירה כנ"ל אבל בבחי' חב"ד שלמעלה מהולדת המדות לא הי' ענין שבירה כלל וכלל ואין שם נפילה לדבר רע כלל, והרי אנו רואים גם באדם התחתון שכאשר הוא בא לאותה ההשגה שאין ביכולתו להכילה וגם בלבבו לא יכילנה כו' אזי תשאר אותה ההארה מן אותה ההתפעלות גם כל היום ולא תעבור מכל וכל לעולם כי נגע הדבר אצלו בבחי' עצמיות הנפש וכמ"ש כל עצמותי תאמרנה כו' עד שאינה נשכחת כלל והיא אשר

קנו

נשמרת לגמרי מיניקת החיצונים מפני שגם מים רבים לא יכבוה, והטעם לפי שאור המקיף דוחה החיצונים כידוע מפני שאין להם יניקה להתקרב שם כלל וכלל, וזהו רגלי56 חסידיו ישמור מפני בחי' או"מ דבינה שעל המדות כנ"ל, ומבואר למעלה דהמקיף הזה נעשה מבחי' הארת אור אבא כו' שהוא האור אשר איננו נגבל בבחי' כלי כלל ולכך נק' כ"ח מ"ה כו', וע"כ הוא תמיד בקיום נצחי ולא יופסק אורו גם בהיות האדם טרוד בכל עניני עוה"ז כי רחוק הוא שיודבק בו דביקות זר מטעם שאינו בבחי' שכחה כלל וכמ"ש בפ' קדש ולזכרון57 בין עיניך לפי שפ'58 קדש הוא בבחי' אור החכמה והזכרון הוא במוח אבא דוקא כידוע בע"ח בענין ג'59 חללי גלגלתא כו', פי' המוח שבו כח הזכרון שורה והזכרון הוא ענין אור נצחי שאין בחי' הזמן מכלה כחו להיות שוכח מחמתו כו' הוא מוח החכמה ולהיותו למעלה מבחי' כלי וגבול ע"כ גם בחי' הזמן לא יגביל כחו כו' וכמ"ש במ"א. משא"כ המדות להיותם מסתעפים רק מבחי' או"פ שנמשך מבינה הנגבל דוקא בכלי כנ"ל ע"כ יש בהם דוקא בחי' השכחה שהרי מיד אחר התפלה יכול לשכוח לגמרי ונסתלק ההארה שלהם עד שיכול לידבק בדביקות זרות כנ"ל, וזהו שנאמר במלחמת עמלק לא60 תשכח להורות על בחי' אור אבא שמלובש עד למטה מטה גם בסיום חג"ת כנ"ל, לפי שבוקע או"פ דאימא שמסתיים בחזה דז"א כו' מפני שאור אבא ארוך משל אימא ע"כ יורד ונמשך עד למטה מטה והוא גם בסיום בחי' יסוד דז"א כו' כמ"ש בע"ח ולכך נא' לא תשכח וד"ל.

וזהו שנאבק שר של עשו למטה ששרשו ז' מדות דקליפה עם יעקב דוקא, להיות כי יעקב61 הוא מובחר שבאבות והאבות62 הן המרכבה שהוא בחי' חג"ת63 דז"א ויעקב64 בחי' ת"ת הכולל הכל, ומפני שלנגד המדות דקדושה יש לעומתם ממש מדות דקליפה להלבישם כנ"ל ע"כ נאבק עמו כדרך המתאבקי' יחד שכל א' מחבק ידיו על אחורי כתפיו של חבירו, כך השר של עשו הלביש לאחורי המדות דיעקב שהן בחי' הכתפיי' בידי עשו שהן חג"ת דקליפ' לדבק במדות דיעקב, ואמנם החיבוק הזה לא הי' ענין קירוב ודביקות מצד עצמו אלא בשביל ענין ניצוח מלחמה, והענין הוא שהי' חפץ להשפילו ליעקב דהיינו שיהיו המדות דיעקב נמשכים ויורדים אחרי בחי' המדות דקליפה ולהיות בהיפוך שהמדות דקדושה יקבלו ע"י סט"א כענין גלות

קנז

השכינה הנ"ל דרישא שכיבת לעפרא וזנבא סליק כו' והוא שהקליפה תגביה א"ע כנשר לקבל למעלה כו', וזהו כללות ענין המלחמה שהיתה למטה להשפיל למדות דיעקב בתחלה ואזי ממילא יגביה א"ע כנשר אח"כ למעלה וזהו ויאבק איש עמו וד"ל.

אך לא יכול ליעקב לנצחו ולהשפילו מטעם שיעקב הוא יו"ד עק"ב הוא בחי' הארת יסוד אבא שבוקע יסוד אימא כנ"ל ויורד עד למטה גם בסיום חג"ת כנ"ל וכל מקום שאור אבא מגיע אין שם אחיזה ויניקה כלל לחיצוני' להיותו בבחי' הביטול בבחי' עצמיו' כו' וכנ"ל והיינו הטעם שאנו מוצאים ז' היכלות דנוגה לנגד ז' היכלות דקדושה, אבל לנגד היכל ק"ק להיותו בבחי' כחב"ד כידוע אין לנגדו שום שרש למציאת שכל בקליפ' וד"ל. וכל זה מפני שבמדות זלע"ז עשה כו' אבל בחב"ד אין זלע"ז כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה כנ"ל. וזהו וירא כי לא יכול לו ומ"מ ויגע בכף יריכו כו', פי' בכף יריכו הן בחי' נה"י דיעקב וידוע דבחי' נה"י הן רק בחי' התולדה של המדות הנק' חג"ת, והענין הוא בעבודת ה' שלאחר שנתפעל האדם באוי"ר בתפלה הגם שחולפת ועוברת מעיקר הארת ההתפעלות מ"מ בחי' רשימו מן אותה ההארה נשארה עדיין והוא הנק' מוחין דקטנו' או מוחין דיניקה והיינו מה שיולד מהן התולדה של המדות הנק' נו"ה דהיינו בחי' ההשפעה דלבר מגופא והוא לעשות מצוה כמו צדקה מפני שנשאר בו רשימו מן המוחין דמדות לאהוב ה' באהבה ולעשות מצותיו כו' הגם שבשעה זו אינו בבחי' אותה הארת ההתפעלות באהבה מ"מ הוא מנצח א"ע מסיבת אותו אור בחי' הרשימו דמוחין שנשארו כו', ולכך נק' בשם ענפי המדות כענף היוצא מן הבד כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. שהן בחי' הכלים שמבשלים הזרע בכליות (ושם הוא שנעשו' טפות זרע גשמיות ולא קודם שבא השפע לכליות מטעם שהכליות הן בחי' הכלי' לזה ומהם יורד עוד לבחי' הירכיי' שהן חיצוני' הכלים דנו"ה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) ונקראים בחי' כלי ההשפעה מפני שהמה משפיעים מעילה לעילה שחוץ מגופא כו' וד"ל. ולהיות שהארת המוחין מצומצם מאד בנה"ב ע"כ יוכל להיות בחי' הנפילה במדות רעות וכמארז"ל צרכי65 עמך מרובים ודעתם קצרה, פי' מפני שדעתם קצרה בקטנות המוחין כנ"ל ע"כ צרכיהם מרובים לתאוה יבקש נפרד ברבוי עושר וכבוד ולכך הצטרכותם מרובה וד"ל.

ולהיות שבבחי' הירכיי' דיעקב שהן רק בחי' חיצוני' הכלים דנה"י כו' אין בהם רק בחי' רשימו בעלמא מהארת המוחין שבמדות (הגם שנבנה מזה פרצוף שלם דנוק' כו') ע"כ יכול שר של עשו ליגע בכף יריכו והיינו שיכול להיות בהם יניקות החיצונים ג"כ כנ"ל מפני ששם תכלית מיעוט האור והארת אור אבא כבר נסתיים שם ואינו מאיר כ"כ כמו בחג"ת, וזהו ויגע בכף ירך יעקב בהאבקו עמו, פי' בהאבקו עמו בחג"ת שלו לא יכול לו כי טעה השר ולא הכיר בהארת אור אבא שבחג"ת וסבור הי' שיעקב אינו אלא בחי' מרכב' לחג"ת ושם גם לו יש שרש מציאות כי את זלע"ז כו', אבל באמת אור אבא שביו"ד דיעקב שהוא מוח הזכרון ע"ז נא' לא תשכח ולא יש

קנח

לחיצוני' ממנו יניקה כלל אלא בכף ירך יעקב שכבר כלה שם כח בחי' אור אבא ע"כ נגע בו והוא מ"ש בפרד"ס בשער ירך יעקב שפגם בבחי' נצח דז"א שממנו הנבואה שופע כי שרש כל הנביאים**65 אינו אלא בבחי' נצח כמו יחזקאל66 בנצח דיצי' וישעי'*66 בנצח דבריאה כו' משום דמבואר למעלה שבחי' נו"ה שהן לבר מגופא הענין שהמה דוקא המשפיעים לעילה שחוץ ולבר מגופא אבל בגופא עצמו עדיין אין ענין השפעה לחוץ אלא כלולה השפע בעצמותו כו' וכן בנבואה להיותה בחי' גילוי אור אלקי' על הנשמות דלבר מגופא דמלכא כו' א"א שיקבלו ההארה האלקי' רק מבחי' נו"ה שבכל עולם ובדרך כלל העיקר והמקור של הנבואה הכללי' שופע רק מבחי' נצח דז"א דאצי' והוא בחי' כף ירך יעקב בכלל כידוע וע"ז אמר ויגע בכף יריכו כו'.

ובכ"ז מתורץ הקושיא הנ"ל איך יתכן ענין מלחמה בסט' דקליפה נגד הקדושה אחרי אשר אין להם מציאות חיות ושפע רק מן הקדושה כו', דהלא מבואר מכל הנ"ל דאע"פ שזה אמת שאין להם יניקה רק מבחי' אחוריי' דקדושה, זהו דוקא לאחר שנעשה זה ע"פ אתדל"ת מיעקב בעל עולם האצי' וכיוצא, אבל מראשית ההשתלשלות שהי' חפץ חסד כמ"ש כי67 אמרתי עולם חסד יבנה כו' היו הכל מקבלים בהשווא' אחת כי מפני עוצם רוממות אור חסדו של המאציל אין תופסים מקום כנ"ל, ולזה הדרך הי' חפץ סט' דקליפה כדי שיקבל גם הוא בהשוואה א' כו', וא"כ לא יקבל עוד ע"י הקדושה ויכול להיות שיהי' להם מציאות שפע וחיות מלמעלה שלא ע"י הקדושה, אך וירא כי לא יכול לו כנ"ל הטעם לא נגע רק בכף יריכו ופגם אורו וגם זה הפגם נתתקן ע"י שמואל הנביא וכמ"ש שמואל וגם68 נצח ישראל כו' וכנ"ל וד"ל.

וזהו שארז"ל במס' חולין69 ויאב"ק איש עמו, אריב"ל מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסה"כ כו'. דהנה ענין שנים המתאבקים יחד הנה כמו שהאחד מחבק לחבירו כנ"ל, כך השני מחבק אותו, וא"כ בשעה ששר של עשו חבק את יעקב בידיו אחורי כתפיו הרי גם יעקב חבק לשר של עשו בידיו אחורי כתפיו, והענין הוא דמאחר שהיתה ענין מלחמה וכתי' וירא כי לא יכול לו כו', והיינו מפני שאור אבא שמלובש בחג"ת כנ"ל, ולא עוד שלא יכול לו אלא בהכרח שיעקב נצחו כי מאחר שהיתה ענין מלחמה בהכרח שינצח א' מהם. והנה מבואר למעלה דמדות דיעקב לא נשפלו למטה מפני הלבשת מדות דקליפה אע"פ שגברו בכח להשפילם כו' והיינו שלא יצא מהם אהבה רעה כלל וכלל, וכשנאמר עוד שיעקב נצח למדות דקליפה הענין הוא כך דמלבד שלא הושפלו למטה בחיצוני' אלא עוד זאת שכאשר עלה בחי' הכחות הרעות של המדות הרעות להתגבר באדם וכידוע מארז"ל דיצרו70 של אדם

קנט

מתגבר עליו בכל יום כו' כמו ע"ד דוגמא באיזה ענין הרהור תאוה רעה וכיוצא והמדות דקדושה מתגברים לנגדה ומנצחים אותה עד שחולפת ועוברת כו' הנה מלבד שחולפת ועוברת התאוה הרעה אלא דמה שנשאר מכחה הרי נתהפך לקדושה ותתן תוס' כח ואומץ למדות דקדושה וכידוע שזהו כל עיקר ענין הבירורים וההעלאות ניצוצי' מקליפה לקדושה וכמ"ש אם71 רעב שונאך כו' כי גחלי' אתה חותה על ראשו כו' שבהתברר הטוב מהרע יתן תוס' וכח עוז לקדוש' האלקי' וכמ"ש בזוהר ע"פ בכל72 לבבך בשני יצריך דא הוא רזא כו', פי' כי מה שניתוסף האור בקדושה ע"י התבררות הטוב מן הרע דקליפ' כאשר מנצחין אותו הוא ענין יתרון73 האור שבא מן החושך ודא הוא רזא כו' משום דטוב מא"ד נאמר ביצה"ר שהוא מאד בלי גבול וכמארז"ל טוב מאד74 זה מה"מ וכמ"ש במ"א הטעם וד"ל. וגם כאן כאשר נתגבר יעקב בהאבקו לשר של עשו ונצחו שיומשך כחו אליו הרי בירר ממנו כל כחו שבבחי' הטוב ונתן תוס' כח ועוז ליעקב עד שנעשה בחי' יתרון האור במדות דקדושה וכמו שידוע דבמקום75 שבע"ת עומדים צ"ג א"י לעמוד מזה הטעם וכמ"ש בזוהר משום דמשכין76 לי' בחילא יתיר וכו' והכל שרש וענין א' משום דברייתו77 של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כו' וד"ל. וזהו שארז"ל על מלחמה זו שהעלו אבק כו' לשון שהעלו משמע דשניהם העלו לפי שבאמצעו' שניהם דוקא נעשה יתרון האור ועלי' גדולה היתה מגעת מהם עד כסה"כ מטעם הנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל מה שארז"ל שהעלו אב"ק, אבק זה אין ענינו לכאן כלל, כי פי' ויאבק לפרשו בל' אבק מה ענינו כאן. וגם מה שאמרו שהעלו עד כסה"כ דוקא כו'. אבל כ"ז יובן בהקדי' לפרש דברי המאמר הנ"ל בזוהר ע"פ זה ויאב"ק איש כו', ר"ש אמר מה בין אב"ק לעפר כו', הנה ידוע דיש ד' מדרגו' ד' יסודות ארמ"ע78 והם נגד דצח"מ כידוע, והנה העפר הוא בחי' התחתונה שבכולם כידוע, ולכאורה יש להפליא מאד אם העפר הוא בחי' התחתונה למה הארץ תוציא הכל מכל ד' מדרגו' דצח"ם וכמ"ש הכל79 הי' מן העפר כו' וכנראה בחוש שהעפר מצמיח מבחי' דומם כאבן וגם מצמיח פירות ותבואות וכל מיני תענוגי מעדני מלכים הכל מן העפר, וגם נפש המשכלת כתי' בו ויצר80 ה' את האדם עפר מן האדמה כו' והלא בחי' יסוד האש ויסוד הרוח ויסוד המים הם גבוהים הרבה במדרג' מיסוד העפר כידוע וכמו שנראה

קס

לעין בדקות ורוחניות בתוס' החיות ביותר למה לא יולידו ויצמיחו הם פירות ותבואות וכל הדברים כמו יסוד העפר ואם יסוד המים מצמיח גם הוא הרי אינו מצמיח אלא בסיבת היניקה מעפר הארץ כידוע, וגם הנה ע"ד הזה בבחי' ארץ העליונה נא' הכל בארץ דוקא שהיא תוליד ותצמיח את הכל וכמ"ש ויאמר81 אלקי' תוצא הארץ נפש חי' כו' וכיוצא.

אך הענין יובן בהקדמת ענין אחד והוא בבחי' הכתר עליון דידוע דבחי' הכתר82 הוא בחי' ממוצע בין עצמו' המאציל לנאצלים כי יש בו מבחי' התחתונה שבמאציל וגם יש בו מבחי' הנאצלים וע"כ הוא בחי' ממוצע ונק' בחי' התחתונה לגבי עצמו' אור הא"ס ונק' ג"כ בחי' מקור וראש לכל הנאצלים כידוע, ולהיות כן הרי בהכרח שעל ידו דוקא תעבור אור השפע מאא"ס לנאצלים מאחר שהוא בחי' ממוצע וא"כ כל מה שנאצל האור מן המאציל בבחי' יש מאין עד בחי' התהוות נברא למטה יש מאין כידוע הכל הוא ע"י בחי' הכתר דוקא להיותו בחי' ממוצע והכל ממנו דוקא נמצא והוא מקבל מעצמו' המאציל כו', וא"כ בהכרח ג"כ שיהיה בחי' הכתר כולל כל מה שיש בהשתלשלו' בפרט גם בפרטי פרטי' כמ"ש83 במ"א ע"פ ויהיו חיי שרה כו' ע"ש וד"ל.

והנה ידוע דבקדושה כל הספי' הם בבחי' ההתכללו' שכלולים זמ"ז עד שאמרו בס"י84 דנעוץ תחב"ס וסוב"ת כו', ואמנם הענין הוא דהתחלה נעוץ בסוף דוקא ולא באמצע משום דבסיום גמר ההשפעה שם ניכר ונגלה כח התחלה דוקא ולא באמצעו' ההשפעה, וזה מובן עד"מ הכאת אור השמש85 בארץ שחמימותו דוקא בארץ למטה כו' ולא באמצע אויר הארץ כידוע וכמ"ש במ"א וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה דמטעם זה דוקא נעוץ תחב"ס כו' וזהו בחי' ההתכללו' שכלול התחלה בסוף וכו' וד"ל.

ולהבין זה בתוס' ביאור הנה כתי' אני86 ראשון ואני אחרון וידוע דתיבת אנ"י87 הוא תיבת אי"ן ובחי' הכתר הוא הנק' אי"ן וכמ"ש והחכמ'88 מאין תמצא שהוא בחי' הכתר כידוע דהחכ' נמצא מן הכת"ר ובתיבת אי"ן אותיות אנ"י היינו בחי' מל' שנק' אני כידוע, וכתי' אני ראשון ואני אחרון היינו מפני שהכתר הנק' ראשון נעוץ תחב"ס בבחי' מל' סופא דכל דרגין ונק' אחרון ולהיותו כלול מן בחי' הסוף ע"כ אמר אני ראשון בבחי' כתר ואני אחרון בבחי' המל' הכל אני הוא משום

קסא

דנתחב"ס דוקא כנ"ל הטעם, ומאחר שמבואר למעלה דבחי' הכת"ר הוא בחי' ממוצע ע"כ ממנו ועל ידו דוקא נמצא כל פרטי ההשתלשלו' א"כ כשנעוץ תחב"ס כנ"ל בהכרח לומר שגם בבחי' סופא דכ"ד שהוא בחי' מל' דאצי' יהי' ממדה זו נמצא כל פרטי ההשתלשלו' בבחי' נבראים יש מאין מאחר דאני ראשון ואני אחרון כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן פי' מאמר הזוהר הנ"ל, במה שאמר ר"ש מה בין אב"ק לעפ"ר כו' עפר דכל איבין נפקין מיני' ואיהו כללא דעילא ותתא ע"כ, פי' עפר הוא בחי' הדומם ובחי' התחתונה הוא מכל המדרגו' וכנ"ל, ומ"מ כל איבין נפקין מיני', שהרי מיסוד העפר דוקא כל מציאות דצח"ם נמצא וכמ"ש למעלה ואין ג' יסודות רמ"א מצמיחים ומולידים כלל, והטעם הוא לפי שנעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל בפי' אני ראשון ואני אחרון להיות כי בבחי' מל' דוקא מהארת בחי' הכתר, והכתר הוא בחי' ממוצע בין אא"ס לנאצלים כו' וע"כ גם מל' דאצי' שנק' עפר העליון והוא בחי' עפר89 אשר בקרקע המשכן כידוע מיני' נפקין כל איבין דעלמא דוקא ואיהו כללא דעילא ותתא פי' שהוא בחי' ממוצע מבחי' אצי' ומבחי' בריאה כמו שבחי' הכתר הוא בחי' ממוצע מבחי' עצמו' המאציל ומבחי' הנאצלים כנ"ל וד"ל. אבל אב"ק דא דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין, פי' דאשתאר מן נורא דוקא, יובן בהקדים תחלה בענין שבירת הכלים.

דהנה ידוע בכללות ענין שבה"כ90 דז' מלכי' שמתו כו' ונסתלקו האורות ונפלו הכלים ונשברו כו', הנה ירדו הכלים ונפלו בעולם הבריאה ומהם נעשה עיקר התהוות בי"ע, אך דרך ירידתם ונפילתם מלמעלה למטה נתברר מהם כל מה שיוכל להתברר, וסדר הבירורים הוא כסדר ההשתלשלו' דאבי"ע דמה שנברר לפני האצי' כמו בעקודים כו' נברר ונכלל שם והמותרות מהם שלא נבררו לפני האצי' ירד באצי' ונברר שם, ומה שיוכל להתברר וליכלל באצי' נכלל שם והשאר שלא יכלו להתברר וליכלל באצי' להיותם בחי' הסיגים שאינם נכללים בבחי' אצי' ירד לעולם הבריאה, ועד"ז הי' סדר הבירורים שלהם מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד דמה שלא נברר מהם גם בעשי'91 נעשה מהם פסולת גמור והן שרש גקה"ט לגמרי כו' וכמ"ש ביאור זה במ"א. והנה המשל לזה הענין הוא מה שאנו רואים עץ הנשרף באש לגמרי ולא נשאר בו רק האפר וכבר נודע92 הקושי' דהלא העץ הי' כלול מד' יסודות ארמ"ע ואם ג' היסודות אבדו והלכו להם בשריפה למה נשאר האפר שמיסוד העפר שבו ומדוע לא יאבד ויכלה גם יסוד העפר שבעץ ע"י השריפה, והתירוץ ע"ז פשוט הוא לפי שהאש טבעו לכלות כל דבר שנאחז בו כידוע והיותר מוכן לכליון מפני דקותו ורוחניותו הוא מכלה כחו תחלה, והנה היסוד היותר רוחני הוא יסוד

קסב

האש שבעץ מכלה ומוציא כחו מיד ואח"כ גם יסוד המים ויסוד הרוח שבו שואב ומכלה ואחר שכלה היותר רוחניי' ולא נשאר בו רק בחי' העפר היסוד היותר גס שאין בכחו עוד לשאוב ולכלות ע"כ הוא נשאר והוא האבק ועפר שנשאר אך הנה מ"מ מעט מזעיר מן היסודות הרוחניי' נמצא בו אבל הוא מן בחי' הפסולת שלהן שנשארו אחרי שביררן האש ושאב מהם מה שיוכל לשאוב ונמצא שהאפר והאבק הוא בחי' פסולת היותר אחרון מכל מה שנשאר אחר בירור הד' יסודות ארמ"ע כי אף מיסוד העפר הוא בחי' הפסולת ואמנם גם מג' יסודות הראשונים יש בו והכל מבחי' הפסולת שאין לו בירור עוד כו' וד"ל. והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בענין סדר הבירורים דרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירה שהאור היותר דק בהם נברר תחלה ונכלל באור האלקי המבררם והאור שאינו דק כ"כ נשאר ונברר אח"כ ועד"ז נבררו מלמעלה למטה דרך ירידתם באבי"ע מאצי' לבריא' כו' וה"ז עד"מ בבירור ד' יסודות ארמ"ע הנ"ל עד שבעולם העשי' נשאר מהם בחי' הפסולת היותר אחרון והן היכלות החיצוני' כנ"ל וא"כ נמצא שמהות מציאת החיצוני' שרשם למעלה רק בבחי' אבק שהוא הנשאר מן הבירור היותר אחרון מפני שהמברר שאב הכל מה שיוכל לשאוב ולברר כו'.

וזהו שאמר אבק דא דאשתאר מן נורא דוקא מפני שהאש שאב הכל והאבק הנשאר אח"כ הוא בחי' פסולת היותר אחרון שלא נשאר בו רק חיות מעט מזעיר מאד וממנו נמצא שרש מציא' החיצוני' ונק' נוק' דז"א דקליפה וכמ"ש בסוף המאמר, והיינו מה שאמר מה בין עפר לאבק עפר דכל איבין נפקין מיני' שהוא בחי' מל' דקדושה שמחי' כל העולמות מאין ליש כנ"ל ואת זלעו"ז כו' מל' דקליפ' בהיפוך דא אבק דלא עביד איבין לעלמין כנ"ל מפני שהוא בא אחרי כל הבירורים ולא נשאר בו שפע חיות כלל ואמנם מ"מ מעט מזעיר מהארה אלקי' יש שם בהכרח שהרי באבק הגשמי אם זורעין בו מצמיח קצת, ולכך לענין כסוי הדם כשר לכסות באבק מפני שזורעין בו ומצמיח אלא שאין הצמיחה מרובה כמו בעפר שמצמיח פירות ותבואות הרבה, וגם בזאת עוד יתרון מעלה שהעפר מצמיח גם בלתי זריעה כמו עשבים שצומחין מאליהן וגם מה שזורעין מצמיח בתוס' מרובה עד ק' פעמים יותר מן הזריעה וכ"ז מפני שבעפר יש בו כח חיות הרבה מצד שלמעלה ג"כ נתחב"ס וע"כ הכל הי' מן העפר דוקא וכנ"ל משא"כ אב"ק, ומ"מ גם האבק מפני שלא נברר לגמרי מכל וכל ועדיין יש בו חיות מעט מזעיר ע"כ אם זורעין בו מצמיח קצת, אבל לע"ל דכתיב ואת93 רוח הטומאה אעביר כו' אעביר לגמרי מפני שיבורר ממנו הכל ולא ישאר בו אפי' אפס קצה ההארה מההארה האלקי' וכמ"ש חיל94 בלע ויקיאנו לגמרי וכן בלע95 המות לנצח וכו', וזה ידוע שאין יניקת החיצונים אלא ממה שנשאר אחרי הבירור מן הקדושה כו' וע"כ גם לבחי' אבק לא ידמה הס"א אז מפני שיבורר ממנו הכל ולא יהי' בו חיות כלל גם אם זורעין בו לא יצמיח כלל כו' וד"ל.

קסג

וזהו שארז"ל ויאבק איש עמו שהעלו אבק ברגליהם, פי' אב"ק הוא בחי' נוק' דס"מ שנק' אב"ק דאשתאר מן נורא כמ"ש בזוהר וענין עליי' האבק היינו שנתברר גם אותו מעט החיות ואור הנמצא בו ועלה ונכלל בקדושה האלקי' אחר שנצחו יעקב בהאבקו עמו וכנ"ל, דלכך אמר העלו ל' רבים משום דבשני יצריך דא הוא רזא כו', ולהיכן נכלל בודאי אין העלי' וההתכללות אלא באותה המדה שהיא כנגדו בקדושה והיינו שאמרו שהעלו האבק עד כסה"כ דוקא, פי' כסה"כ הוא בחי' מל' דקדושה דמאחר דאת זלע"ז כו' בירור נוק' דקליפ' עולה ודאי ונכלל בבחי' נוק' דקדושה ובירור ז"א לז"א כמו עליות המדות הרעות למטה הוא במדות דקדושה כנ"ל בענין מלחמת חיבוק יעקב עם שר של עשו כו'. ומה שאמרו שהעל"ו ברגליה"ם כי רגלי"ה יורדות מות כתיב ואחר שבירר והעלה כל בחי' הטוב שיש באבק דקליפ' גם היותר אחרון אשר גם תחת בחי' רגלי השר של עשו העלה כו' וד"ל.

(וז"ש בסוף המאמר הנ"ל) אמר לו ר' יהודה אי הכי מאי מקים מעפר דל א"ל כמשמעו אבל בהאי גוונא מקים מעפר דל בגין דלית לי' מגרמי' כלום, ומההוא עפרא נפיק דל דלית לי' כלום, ומההוא עפר כל איבין וכל טיבין דעלמא נפקין מיני' ובי' אתעבידו כל עובדין דעלמא כמ"ש הכל96 הי' מן העפר ואפי' גלגל חמה כו', אבל אבק לא עביד איבין לעלמין ובג"כ ויאבק איש דאתיא בההוא אבק ורכיב עלי' בגין לקטרגא לי' ליעקב עכ"ל. הנה מ"ש בסוף דבריו דאיש הוא דאתא בהאי אבק ורכיב עלי' כו' ר"ל בחי' ז"א דקליפ' דרכיב על אבק בחי' נוק' ואתא לקטרגא בי' גם בההוא אבק למטה והיינו להשפיל המדות שלו שיומשכו במדות דנוק' דקליפ' דהיינו בהאי אבק כו', ובחי' דכר דקליפ' שהוא דרכיב על האי אבק ר"ל בחי' המלחמה העליונה דהוא מגביה א"ע כנשר כנ"ל ועולה עד רום המעלו' לקבל מעצמו' המאציל כו' וכשהעלו האבק עד המל' דקדושה שנק' כסה"כ בזאת ההוראה שנצחו במלחמה העליונה שבבחי' האצי' וכמ"ש למעלה וד"ל.

ומה ששאל ר"י אי הכי ר"ל אם עפר הוא בחי' מל' דאצי' למה דל משכנו בעפר דוקא, והשיבו דהמל' כלול מב' הפכי' מצד שנעוץ תחב"ס כנ"ל, ובחי' הכתר ג"כ כלול מב' הפכי' הללו והיינו מצד בחי' התחתונה שבעצמו' שנק' בחי' דל דלית לי' מגרמי' כלום כ"א מה שנותנין לו מלמעלה כו' ומצד שהוא מקור ושרש לנאצלים כל טיבין דעלמא נפקין מיני' כו', וכך הוא ג"כ בבחי' מל' דאצי' מאחר שנעוץ תחב"ס דוקא, וזהו שאמר בהאי גונא מקים מעפר דל, פי' בהאי גונא שסיים למעלה דאיהו כללא דעילא ותתא בבחי' הכתר כך בהאי גונא גם למטה בבחי' מל'97 הוא מקים את הדל כו', ומפרש כיצד משום דדל לית לי' כלום וע"כ היא הנותנת דוקא דכל טיבו דעלמא נפיק מיני' ובי' אתעבידו כל עובדין דלעילא כו' וזהו שאמר ומההוא עפר נפיק דל ומההוא עפר כל איבין כו' הכל ענין א' וטעם א' להם והוא

קסד

משום שאמר למעלה דבהאי גונא מקים מעפר דל בגין דלית לי' כלום והיינו מטעם הנ"ל וד"ל.

ומ"ש הכל הי' מן העפר ואפי' גלגל חמה ר"ל גם בחי' שם מ"ה וב"ן שבאדם דכר ונוק' נעשה מן העפר כי שרש המ"ד נמצא גם הוא מן העפר וכמ"ש באדם98 שנעשה מן האדמה כו' וכמו שהמטר והעננים מתהווים מן אידי הארץ כו' וכמ"ש מעלה נשיאים כו' וזהו שגם גלגל חמה שהוא בחי' נרתק לשם הוי' כמ"ש כי99 שמש ומגן הוי' אלקים הכל הי' מן העפר וכל זה מטעם הנ"ל שבחי' כת"ר שרש המל' כלול מכל המדרגו' הנ"ל וד"ל.

<פ>


1) ויאבק איש עמו: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 עח, א. 68 כה, א. נמצא ג"כ בכת"י 671 כז, ב.

הנחת ר' משה בן כ"ק אדה"ז נדפס לקמן ע' קסד. בהתחלה: בזוהר (פ' וישלח. . . ) ויאבק איש עמו.

עוד נוסח נדפס בתו"א כו, א.

חלק מהמאמר עם הגהות נמצא באוה"ת וישלח כרך ה' תתעה, א. וראה גם כרך ז תתתל, א. אוה"ת חקת ע' תשסד ואילך.

2) ויאבק איש עמו: וישלח לב, כה.

3) במס' חולין: צא, א. הובא ברש"י שם.

4) דאת זה לעו"ז עשה האלקים: קהלת ז, יד.

5) מלחמה לה' בעמלק: בשלח יז, טז.

6) בפרדס. . בשער ירך יעקב: שער יז.

7) וגם נצח ישראל לא ישקר: שמואל א טו, כט.

8) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

9) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

10) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו.

11) עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

12) ואלה המלכי' אשר מלכו: וישלח לו, לא.

13) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב. ראה עטרת ראש לעשי"ת ע' נא. אוה"ת וישלח כרך ה תתעה, א.

14) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

15) דור אנוש. . עובדי ע"ז: ראה בראשית ד, כו. שבת קיח, ב. רמב"ם ריש הל' ע"ז.

16) מפני שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה: ראה שבת קיח, ב. פסחים קיח, א.

17) עוברי רצונו: ראה מכות כד, ב.

18) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

19) אברהם יצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א.

20) אברהם איש החסד: ראה זהר בראשית מז, ב.

21) גם ישמעאל יחי' לפני ה': ראה לך לך יז, יח.

22) מותרי החסדי' כו' כידוע: ראה ג"כ תורת חיים שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] כד, ד.

23) ענין הצמצומי' הנזכר בע"ח: ראה ש"א ענף ב.

*23) חב"ד הוא בחי' הביטול יותר: באוה"ת וישלח תתעה, ב — (זה צ"ע דבאדם כשנמשך ההת-פעלות באהוי"ר בלב חשוב יותר מאלו ההתבוננות רק במוחו ושכלו ולא נגע ללב וצ"ע בסש"ב פט"ז בענין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה).

24) הנק' בחי' אחורי'. . הנק' אלקים אחרים: ראה לקוטי תורה להאריז"ל נח ו, יג.

25) ושק אשים כסותם: ישעי' נ, ג.

26) מאחורי העור: ראה תו"א וישלח כו, ב. סה"מ תרל"ח ע' תצה-ו.

27) ויעש ה' לאדם ואשתו כתנות עור: בראשית ג, כא. וראה תו"א ה, ב.

28) ואלה המלכים. . וימלוך באדום: וישלח לו, לא-לב.

29) יאר ה' פניו: נשא ו, כה.

30) אם תגביה כנשר: עובדי' א, ד.

31) רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

32) אחד הי' אברהם: יחזקאל לג, כד.

33) והמובחר שבאבות: ראה עץ חיים שער (לח) לאה ורחל פ"ב. לקוטי תורה להאריז"ל תולדות כז, כה. לקו"ש ח"ג ע' 832 הערה 11.

34) עובדא דמקלות: ויצא ל, לז ואילך.

35) עקודים נקודים וברודים: ראה ג"כ תו"א נח יא, א.

36) לבן. . לובן העליון: ראה עץ חיים שער (ו) העקודים פ"א. שער (לח) לאה ורחל פ"ג. וראה גם בראשית רבה פ"ע, י.

37) וללבן שתי בנות: ויצא כט, כז.

38) צאינה וראינה: שה"ש ג, יא. תו"ח וישלח קפ, ד. קפב, א.

39) נק' צאן לבן: ראה ג"כ תו"א ויצא כג, ג.

40) הבנות בנותי: ויצא לא, מג.

41) מאשר לאבינו הציל: ראה ויצא לא, טז.

42) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

43) כקוף בפני אדם: ראה זהר תרומה קמח, א. וראה הלשון ג"כ תו"א מג"א צג, ד. תו"ח נח עה, ב. חיי שרה קכז, ד. ויגש רלו, א. יתרו [הוצאת קה"ת — תשס"ג] ער, א. שמות שצד, ב.

44) דרך הנשר בשמים: משלי ל, יט.

45) מאמר הזוהר ע"פ קולה כנחש ילך. . מה נחש רישא שכיבת לעפרא: ירמי' מו, כב. וראה זהר במדבר קיט, ב. ע"ח (שער מיעוט הירח) של"ו, פ"ב.

46) כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב.

47) ואת עשו שנאתי: מלאכי א, ג.

48) שירדה שנאה לאוה"ע: ראה שבת פט, סע"א.

49) הן הן גבורותיו. . שותק: ראה יומא סט, ב. יל"ש נחמי' רמז תתרעא.

50) איש בליעל: ראה ג"כ פירוש המילות פו, ד.

51) יעקב הוא יו"ד עקב: ע"ח (שער סדר אצי') ש"ג, פ"ב. פרדס ערך יעקב. קהלת יעקב ערך ישראל.

52) החכמה. . אין והבינה. . יש: נסמן לעיל ע' עב.

53) ימותו ולא בחכמה: איוב ד, כא.

54) ז' מדות. . ז' פרות: ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תת, ב. תקס"ט ע' רמג. וראה ג"כ תו"ח מקץ רטו, ג. ובהערה 33 שם בהמ"מ.

55) שאת זה לעומת זה עשה: קהלת ז, יד.

56) רגלי חסידיו ישמור: שמואל-א ב, ט.

57) ולזכרון בין עיניך: בא יג, ט.

58) שפ' קדש. . אור החכמה: בא יג, ב. תו"א תשא פו, ג. ויקהל פז, ב. מג"א צב, ד. תו"ח וארא [הוצאת קה"ת — תשס"ג] נו, ג.

59) ג' חללי גלגלתא: באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תצא מציין: ועיין מזה בזח"ג נשא דק"מ ע"א. ואתחנן דרס"ב ע"א ובת"א פ' תצוה בביאור ועשית ציץ וכן הוא בספרי הניתוח בשבילי אמונה נתיב רביעי שביל הראשון ובספר הברית מאמר י"ז פ"ד. וצ"ע בכוזרי מאמר ה' סי' י"ב בפי' האוצר נחמד שם [ד"ה והכח הזוכר] ודע שהקדמונים.

60) לא תשכח: תצא כה, יט.

61) יעקב הוא מובחר שבאבות: ראה ע"ח שער (לח) לאה ורחל פ"ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, כה. לקו"ש ח"ג ע' 832. וש"נ.

62) והאבות הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב ו.

63) והאבות. . חג"ת: ראה זהר בראשית מז, ב. וראה פרדס שער (כב) הכינויים פ"ד.

64) ויעקב בחי' ת"ת: ראה זהר (סתרי תורה) ויצא קנז, ב. שם ח"ג (תוספות) שב, א.

65) צרכי עמך מרובים: ראה ברכות כט, ב.

*65) כל הנביאים אינו אלא בבחי' נצח: ראה אגה"ק סי"ט.

66) יחזקאל בנצח דיצי': ראה תקו"ז בהקדמה ד, א. ע"ח שער (מט) קליפות נוגה פ"ב.

*66) וישעי' בנצח דבריאה: ראה לקו"ת להאריז"ל ישעי' פ"ו. לקוטי הש"ס להאריז"ל יבמות מט, ב ד"ה משנה. סידור שער הק"ש עט, א.

67) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

68) וגם נצח ישראל: שמואל-א טו, כט.

69) במס' חולין: נסמן לעיל בתחלת המאמר.

70) דיצרו של אדם מתגבר עליו: סוכה נב, א.

71) אם רעב שונאך: משלי כה, כא.

72) בכל לבבך. . דא הוא רזא: ברכות פ"ט מ"ב. זח"ב כו, ב לקו"ת ואתחנן ז, ד. וש"נ.

73) יתרון האור שבא מן החושך: ע"פ קהלת ב, יג.

74) טוב מאד זה מה"מ: בראשית א, לא. ראה ילקוט שמעוני שם רמז טז, וש"נ. בראשית רבא פט"ו, י. וראה תו"א נח ט, א. יתרו סט, ד. תשא פו, ב. ובכ"מ.

75) דבמקום שבע"ת עומדים: ראה ברכות לד, ב. בסה"מ תש"ט ע' 183 בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

76) דמשכין לי' בחילא יתיר: ראה זהר חיי שרה קכט, ב. אגרת התשובה פ"ח.

77) דברייתו. . ברישא חשוכא: ראה שבת עז, ב.

78) ד' יסודות ארמ"ע. . דצח"מ: בתו"ח ויגש רלב, א מובא בשם הע"ח, וכן הוא בהמשך תרע"ב ח"א ע' רפב. ראה מאורי אור ד' סכ"ד.

79) הכל הי' מן העפר: קהלת ג, כ.

80) וייצר ה' את האדם עפר מן האדמה: בראשית ב, ז.

81) ויאמר אלקי' תוצא הארץ נפש חי': בראשית א, כד.

82) הכתר. . ממוצע: ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב, פ"א.

83) כמ"ש במ"א ע"פ ויהיו חיי שרה: ראה לעיל ע' סו ואילך. ד"ה ויהיו חיי שרה (נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז — פרשיות (חיי שרה) ע' קלא ואילך).

84) בס"י דנעוץ תחלתן בסופן: פ"א מ"ז.

85) השמש. . שחמימותו דוקא בארץ למטה. . וכמ"ש במ"א: ראה ג"כ לקו"ת תבא מג, ב.

86) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

87) אני. . הכתר. . אין: ראה פרדס שער (ג) אם הא"ס הוא הכתר. ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב, ספ"א. לקו"ת שלח מז, ד.

88) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

89) עפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז.

90) שבה"כ דז' מלכי': ראה ע"ח שער הכללים פ"א.

91) בעשי'. . פסולת גמור: ראה ע"ח שער (מג) ציור עולמות בהקדמה. שער (מז) סדר אבי"ע פ"ז. שער (מט) קליפות נוגה פ"ו.

92) נודע הקושי' דהלא העץ הי' כלול מד' יסודות: ראה גם אגרת הקודש סט"ו. לקוטי תורה חקת נו, ג. ס, ב. תו"ח ויגש רלב, ג.

93) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

94) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו.

95) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

96) הכל הי' מן העפר: קהלת ג, כ.

97) מל'. . לית לי' כלום: ראה תו"ח לך לך פג, ב — כמ"ש בזהר ע"פ אשרי משכיל אל דל (תהלים מא, ב) — וראה ג"כ ספר המאמרים תקס"ד ע' רסג. ביאורי הזהר בלק קו, ד. יהל אור ע' קנח ואילך. מאמרי אדמו"ר האמצעי קדושים ע' תקסט.

98) שנעשה מן האדמה: ראה בראשית ב, ז.

99) כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב.