נוסח שני: בזוהר פ' וישלח ויאבק איש עמו

קסד

בעזה"י, ליל ש"ק פ' וישלח, שנת תקסוא"ו לפ"ק

בזוהר1 (פ' וישלח ד' ק"ע ע"א) ויאבק איש עמו מאי ויאבק דאמר רבי יהושע בן לוי מלמד דסליקו אב"ק ברגליהו"ן עד כורסי יקרא כו' ר"ש אמר אבק תפל לעפר מה בין עפר לאב"ק דא אב"ק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין עפ"ר דכל איבין נפקין מיניה ואיהו כללא דלעילא ותתא כו' יע"ש עד הכל [הי'] מן העפר והכל שב אל העפר אבל אבק לא עביד פירין ואיבין לעלמין ובג"כ ויאב"ק איש דאתי' בההוא אב"ק ורכיב עליו לקטרגא לי' ליעקב כו' וכך הוא לזמנא דאתי בגין דגלותא השתא כליליא <פא>

דמי' כו' ושלטא ההוא אב"ק על ישראל ואינון שכיבי לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו' יע"ש.

והענין דהנה לכאורה יפלא מאד איך יתכן למעלה ענין המלחמה של יעק"ב ושרו של עש"ו שהוא בחי' המלחמה בין סט' דקדושה לסט"א וכדכתיב מלחמה2 להוי' בעמלק מדור דור וזהו וירא3 כי לא יכול לו ויגע בכף4 יריכו הם נו"ה דז"א הוא יעקב דאצי' ששם שרש הנבואה שלכך פסקה הנבואה מישראל עד שמואל הרמתי שתיקן נו"ה דאצי' באמרו וגם נצ"ח5 ישראל לא ישקר כו' ולזאת תחלת דבר ה' בו הי' במלחמת עמלק פקד"תי6 את אשר עשה לך עמלק וגו' כמשנ"ת במ"א.

קסה

והלא ממך7 הכל שגם שורש החיים והקיום של החצונים הוא מסט' דקדושה שיונקי' מהשפע דקדושה לצורך קיומם ואין לך דבר שחוץ ממנו ית' והראי' שלע"ל כשיתברר מהם הטוב והחיות דקדושה שינקו לגמרי אז יתבטלו ויחזרו לאין ואפס ממש, מצד שהם בעצמם בלתי החיות דקדושה שבהם א"א להם להתקיים אפי' רגע אחת לכך לע"ל נאמר ואת8 רוח הטומאה אעביר מן הארץ וגו' שממילא יהי' רוח הטומאה נתבטל וכלה כשיתברר ממנו החיות דקדושה שבו, ומעתה לפי"ז איך יתכן בחי' המלחמה לד' בעמל"ק שיעמדו החצונים לנגד סט' דקדושה להרים ראש ולהגביה א"ע כנשר מאחר שכל עיקר קיומם וחיותם הוא מסט' דקדושה כנ"ל.

אך הענין הוא שיש למעלה ב' בחי' ומדרגות שונות באופן ירידת השפע והחיים מחיי החיים אור א"ס ב"ה, והיינו בחי' סדר ההשתלשלות עילה ועלול מעולם ועד עולם בכל סדרי ההשתלשלות עולמות אבי"ע שמתצמצמה השפע בצמצומי' רבים בכלים מכלים שונים בצמצום אחר צמצום ומיעוט אחר מיעוט עד שעולם העשי' הוא תכלית וסוף כל סדרי ההשתלשלות כולן שהוא מדרגה התחתונה שבכולן שאין למטה הימנה אשר רחוקה מאד בערך מעלת האצי' העליון בסדר ההשתלשלות כו' הנה כ"ז הוא בחי' הא' של ירידת השפע כשיורדת בסדר והדרגות ההשתלשלות בצמצומים רבים מעילה לעלול ומעולם ועד עולם שימצא בזה בחי' יתרון העליון על התחתון לפי ערך מעלת העליון ושפלות התחתון עד שעולם העשי' היא תכלית השפלות שבמדרגות עליונות ועולם האצי' העליון והראש לכל לכך הם רחוקים זמ"ז בתכלית הריחוק וההבדל מאד שגדול מאד היתרון של עולם האצי' הראש והעליון לגבי עשי' השפל והתחתון כו'.

והבחי' השנית היא כשיורדת השפע מעצמו' אור אין סוף ב"ה המרומם לבדו ומתנשא מימות עולם דלאו בי' מאינון מדות כלל וכולם אין ערוך אליו כלל בשוה השוה9 ומשוה קטן וגדול דכחשיכה10 כאורה שוי' קמי' בהשואה א' בלי מציאות יתרון11 האור מתוך החושך מצד שאפי' אור12 צח <פב>

ומצוחצח אתחשך קמי' ולזאת במה נחשב הוא יותר מן החשך וכך להיפך גם13 חשך ממש לא יחשך ממך ולילה כיום יאיר נמצא משתוים קמי' האור והחשך בבחי' הביטול בהשואה א' בלי נמצא יתרון האור מתוך החשך מצד שמעלת האור נמצא בו יתרון לגבי החשך הוא רק בסדר הדרגת ההשתלשלות היינו באורות המלובשים בתוך הכלים דע"ס דאבי"ע אבל לגבי עצמו' המאציל המרומם לבדו שניהם שוים בערך הביטול בהשואה א' דאפי' אור צח אתחשך קמי' ואינו תופס מקום כמו החשך ממש וכן גם חשך לא

קסו

יחשך ממך וכיום יאיר וכנ"ל. ולזאת מהשפע זאת היורדת מעצמו' אור א"ס ב"ה המרומם לבדו השוה ומשוה קטן וגדול יוכלו גם החצונים וס"א לקבל ממנו ממש כמו הסט' דקדושה מאחר דקמי' כחשיכה כאורה שוי' לזאת במה נחשב יותר סט' דקדושה במציאות הביטול שנמצא בה שגם הביטול של סט' דקדושה אין תופס מקום כלל נגדו ית' כי במה נחשב הוא מאחר שמציאות הביטול נמצא מע"ס דקדושה דאבי"ע שאין ערוך אליו דלאו בי' מאינון מדות כלל וכמ"ש אם14 צדקת מה תתן לו וגו' וכן להיפך בחי' הרע של החצונים וס"א שנסתעף מהם למטה בחי' ע' אומות עע"ז אין תופס מקום נגדו כלל שיתפעל מזה באף וחימה עליהם מצד שכלא חשיבו בלי מקום כלל וכמ"ש במשלי שלמה המלך ע"ה שממית15 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך והנמשל ממילא יובן שבחי' הרע של חצוני' וס"א אין תופס מקום נגד עצמותו ית' כלל עד שלא יתכן בהם האף והחימה לירגז עליהם כמו שאין תופס מקום בעיני המלך השממית שתתפש בהיכלו אף ששנואה היא לירגז עליו כו'. וזהו ורבו16 פשעיך מה תפעל לו וכו' דכחשיכה כאורה שוי' כנ"ל ולכך זהו באמת צמצום גדול ועצום מאד נגדו ית' שיתצמצם השפע הפנימי' דאור א"ס ב"ה בכלי' מכלי' שונים דקדושה דאבי"ע שיגיע הארתו הפנימי' רק לסט' דקדושה בלבד ולא לסט"א כמ"ש יאר17 ה' פני"ו אליך אליך דייקא בהארת פנים העליון והחצוני' מקבלי' מבחי' אחורי העו"ר דנוק' דאצי' שעו"ר דנוק' הם בחי' צרופי האותיו' שבה שמאחורי העו"ר בשביל יניקו' החצוני' וזהו באמת נעשה לאחר הצמצום שהי' באור א"ס ב"ה שנעשה חלל ומקום פנוי ובתוכו נמתח הקו והחוט דק של אור א"ס וממנו נמשכו כל העולמות עקודים נקודים וברודים ובי"ע שאז נתצמצם השפע בכלים מכלים שונים דסט' דקדושה שלא תגיע פנימי' השפע רק לסט' דקדושה בלבד ולא לסט"א זולתי מבחי' אחוריי' דקדושה בלבד יונקי' החצוני', והיינו מאחר שנעשה הצמצום באור א"ס שאז נמשכו סדרי ההשתלשלות דענ"ב ובי"ע אז ימצא יתרון האור לגבי החשך והעליון לגבי התחתון שאז תופס מקום מעשה התחתוני' אם ייטיבו דרכיהם או לא (ששם שרש השכר והעונש כידוע) ולכך ממילא יורחקו החצוני' שא"א להם לקבל מפנימיות השפע דקדושה שאינה מגעת רק לבחי' הכלים שנמצא בהם בחי' הביטול שהם הכלים דקדושה בלבד משא"כ הם בחי' י"ש נפרדים <פג>

דקרו18 לי' אלהא דאלהא כו' כנ"ל, וכ"ז לאחר הצמצום דאור א"ס ב"ה אבל קודם הצמצום הי' יורד השפע מעצמו' אור א"ס ב"ה המרומם לבדו בהשואה אחת לכולם בלי התחלקו' והבדל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים כלל דכחשיכה כאורה כנ"ל וד"ל.

והנה סבת הצמצום דאור א"ס ב"ה הי' ע"י יעקב19 אע"ה י' עק"ב בבחי' המקלו"ת אשר20 פיצל ברהטים כו' שכונתו הי' בזה בכדי שיהי' הצמצום באור א"ס

קסז

להיות נעשה החלל ואח"כ נמשך בצמצום קו וחוט דק שממנו נמשכו בחי' עולמו' עקודים נקודים וברודי' עד שנתצמצמו האורות בכלים דע"ס דברודי"ם הוא עולם התיקון דאצי' כמ"ש וארא21 בחלום והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כו' שאז ממילא בלתי אפשר להחצונים לקבל מפנימיו' השפע זולתי מבחי' אחורי' דקדושה כנ"ל משא"כ קודם לכן הי' יונקי' מפנימי' השפע ממש כמ"ש וללבן22 שתי בנות וגו' שכל הפרצופי' דלאה ורחל דתיקון דאצי' עדיין נקראי' ע"ש לב"ן העליון שממנו הי' מגיע השפע אף להחיצוני' וכן הצאן שלמעלה הי' צא"ן לב"ן כמ"ש ומאשר23 לאבינו עשה כל הכבוד הזה וגו' כמשנ"ת במ"א ע"ש, וכמ"ש ואלה24 המלכי' אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מל"ך בישראל שמאחר שלא הי' עדיי"ן מל"ך בישראל הוא התיקון דאצי' לכך מלכו הז' מלכים קדמאי' בארץ אדום שמשם ינקו פנימי' השפע עליונה מאחר ששם כחשיכה כאורה שוי' כו' אבל לאחר שעשה יעקב את המקלו"ת אשר פיצל ברהטים כו' והמשיך מבחי' הצמצום דאור א"ס ב"ה את בחי' עולמו' ענ"ב עד שנעשה בחי' התיקון דאצי' שנתצמצמו האורו' בהכלי' דע"ס דתיקון דאצי' שאז מלך מלך בישראל הוא עולם התיקון כנודע אז נאמר ומלך25 אין באדום נצב מלך וגו' מצד שנתחלק פנימיו' השפע בבחי' צמצום שלא תגיע רק בבחי' הכלים שנמצא בהם מציאו' הביטול והוא נימצא בסט' דקדושה לבד אבל החצונים יונקי' מאחורי עו"ר דנוק' בלבד דהא בהא תלי' שלכך מלכו הז' מלכין קדמאין דתה"ו באדום מצד שהי' לפני מל"ך מל"ך בישראל שהוא קודם שנעשה התיקון דאצי' אבל לאחר שמלך מלך בי"שראל דתי"קון דאצי' אזי ממילא אין [מלך] באדום נצב מלך כנ"ל וד"ל.

והנה בקדושה ימצא כמה מדרגות שונות בבחי' מציאות הביטול דהיינו שדרך כלל מתחלקים הע"ס דקדושה מהכתר עליון לג' חלקים והמה חב"ד חג"ת נהי"מ שבחב"ד ימצא בחי' עצמו' תכלית הביטול האמתי שבהם ישרה עצמו' אור א"ס ב"ה ואין אור אין סוף שורה זולתי בכלי הביטול האמיתי שהמה חב"ד דאצי' שהם כלי הביטול העצמי' של בחי' מ"ה ומכ"ש בחי' הכ"ע כנודע משא"כ בחי' חג"ת שהם תולדותיהן דחב"ד שהם כיוצא בהן שימצא בהם ג"כ בחי' הביטול אבל איננו בחי' הביטול העצמיי האמתי של בחי' מ"ה שבחב"ד מאחר שהם תולדותיהן, שהביטול שנמצא בהם נחשב <פד>

לבחי' י"ש ודבר מה נגד הביטול העצמיי דכח מ"ה שבחב"ד, ואעפ"כ ימצא בהן הארת הביטול דכח מ"ה אבל הארתו בלבד ולא מהותו ועצמותו ממש. ובחי' נהי"מ שבה הם בחי' ענפיהן של המדות חג"ת שהם לבר מגופא שאין נמצא בהן אף מהו' הביטול דחג"ת ואעפ"כ ימצא בהם הארת הביטול דחג"ת כו'. שלשה חלקים אלו ימצא במציאות הביטול בע"ס דקדושה שבכל עולם ועולם מעולם ועד עולם בכל סדרי ההשתלשלות דאבי"ע וכמ"כ למטה בנפש האלקית שבישראל ימצא ג' חלוקות אלו שבחי' מציאות הביטול שבחב"ד שבנפשו הוא תכלית הביטול

קסח

של כח מ"ה כשישכיל המשכיל בגדולת א"ס ב"ה איך שכלא כלא חשיבי ואין26 עוד מלבדו זהו תכלית הביטול העצמיי של בחי' ונחנו מ"ה שהוא בקרירו' ונחת כנודע ותולדותיהן כיוצא בהן הם המדו' אהוי"ר שנסתעפו מהתבוננות השכל וההשגה שהם בחי' יש ודבר נגד הביטול העצמי דבחי' מ"ה כו' שיש מי שאוהב כו' כנודע ובחי' נה"י שבנפשו הוא מדריגה התחתונה שבכולן שהוא בחי' מעשה המצות כולן שכללותן הוא מעשה הצדקה27 שכנגד כולן שימצא בהם ג"כ בחי' הארת הביטול דחג"ת אבל אינן כמהו' הביטול דחג"ת כנ"ל, ואעפ"כ בכל המדריגות חלוקות שונות באיכות הביטול דקדושה תתלבש השפע פנימי' של אור א"ס ב"ה בכל עולם מעולם ועד עולם ובכל הנבראי' פרטיים שונים ומשונים זמ"ז באיכות הביטול פרטיי של כל חד וחד לפום שיעורא דילי' אבל החצונים שאין נמצא בהם בחי' הביטול דקדושה כלל אף לא מבחי' ומדרגה תחתונה שבהן לכך אא"ל לקבל זולתי מאחוריים דקדושה מאחורי עור דנוק' בלבד כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין המלחמה להוי' בעמלק מדור דור וכן ענין המלחמה דיעק"ב ושרו של עשו בהאבק"ו עמו בהיות כמו שהשפע נתצמצמה בסדר ההשתלשלות דאבי"ע בכלי' מכלים שונים דקדושה שנמצא בהן בחי' מציאות הביטול דוקא כמ"ש יאר ה' פניו אלי"ך דוקא אזי א"א להחצוני' לקבל זולתי מתמצית דקדושה לבד מאחורי עור דנוק' כנ"ל ולזאת מתנשאים ומגביהים א"ע למעלה מעלה בעזות וחוצפה נגד סט' דקדושה שאינם רוצים להיות כפוף אליה ולקבל התמצית שלה זולתי התנשאות למעלה מסט' דקדושה אל עצמות אור א"ס ב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות דכחשיכה כאורה שוי' קמי' שמשם יוכלו לקבל מפנימי' השפע כמו סט' דקדושה ממש, ולכך מגביהי' א"ע כנשר למרוד בה' הוא סט' דקדושה שבסדר ההשתלשלות להיות כפוף אליה לקבל התמצית שלה זולתי להתנשא למקור שרשם שלמעלה מסט' דקדושה שבסדר ההשתלשלות שהוא עצמות אור א"ס דכחשיכה כאורה שוי' קמי' כנ"ל. וזהו מ"ש אם28 תגביה כנשר משם אורידך נאום הוי' פי' אם תגביה א"ע כנשר שדרך הנשר הגבה למעלה בשמים להיותך מתנשא למעלה אל עצמו' אור א"ס ב"ה דכחשיכה כאורה שוי' קמי' שמשם תוכל לקבל החיות מפנימיות השפע כמו סט' דקדושה ממש משם אורידך נאום הוי"ה פי' הוי' הוא כללות סדר ההשתלשלות י'29 הוא חכמה ה' בינה ו' ז"א ה' נוק' כו' שבכל עולם ימצא בחי' הוי' מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין שאף <פה>

בעולמת עקודי' נקודים וברודי' ימצא בחי' הוי' שמורה על המשכת השפע בסדר והדרגת ההשתלשלות כו' ולכך משם30 אורידך נאום הוי"ה דוקא שבחי' ש' הוי' שבסדר ההשתלשלות דקדושה הוא עצמו המורד את הסט"א מלהתנשא ולהגביה א"ע כנשר לעילא לעילא אל עצמו' אור א"ס ב"ה שמאחר שנמשך בחי' ש' הוי' שמורה על המשכת השפע בסדר והדרגת ההשתלשלות להתצמצם בכלים דע"ס דקדושה אזי ממילא מוריד את הסט"א שאז

קסט

לא יוכלו לקבל רק מאחוריים ותמצית דקדושה ומוכרחים להיות כפוף אליו מפני שכל כונתם בהגבהתם א"ע כנשר הוא להגיע לפני הוי' אל בחי' עצמו' אור א"ס דלאו בי' מאינון מדות כלל שאף הביטול דע"ס דקדושה אין תופס מקום כלל ובמה נחשב הוא מאחר שלאו בי' מאינון מדו' כלל ולזאת כחשיכה כאורה שוי' אבל כיון שנמשך בחי' הוי"ה שהוא כלליות סדר ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע וענ"ב אזי ממילא ימצא יתרון של האור מתוך החשך שלא תגיע פנימי' השפע רק להכלי' דע"ס דקדושה שנמצא בהם בחי' הביטול משא"כ החשך של הקליפות שמקבלי' רק מתמצי' דקדושה כנ"ל, ולכך משם אורידך נאום הוי"ה דוקא כנ"ל וזהו מלחמה להוי"ה דוקא בעמל"ק שהיא סט"א מדור דור שלאום מלאום יאמץ שלפעמים מתגבר סט' דקדושה בהמלחמה כמ"ש משם אורידך נאום הוי"ה ולפעמים להיפך ח"ו וזה תלוי במעשה התחתונים של ישראל כנודע.

וזהו ויאב"ק31 איש עמו וגו' שהוא שרו של עשו בחי' הס"א שהוא הדכר דקליפה בחי' ז"א דסט"א שעשה מלחמה את בחי' יעק"ב הוא ז"א דקדושה דאצי' שהוא הדכר דקדושה כנודע.

והענין הוא דהנה ידוע ששרש השבירה דז' מלכים קדמאי' דתה"ו הי' רק בז"ת בלבד ולא בג"ר שהוא רק בחי' פנים בלבד כמ"ש בע"ח ומז"ת דתה"ו שנפלו דרך שבירה למטה הוא שרש התהוות המדות הרעות דקליפה הוא בחי' הס"מ שרו של אדום הדכר דקליפה כי את32 זה לעומת זה עשה האלקים דכמו שיש בקדושה בחי' המדו' עליונות דז"א דאצי' בחי' ומדרגת יעקב33 אע"ה שהי' המובחר שבאבות34 הן הן המרכבה דאצי' כללא דאבהן שהוא בריח35 התיכון עמודא דאמצעיתא הכולל כל המדו' דאצי' כנודע, כך לעומת זה בקליפה בחי' הס"מ שרו של אדום בחי' ז"א דקליפה ששרש יניקותם מז"ת דתהו ששם הי' השבירה ממש במלכים דאדום שמתו כנ"ל. וכמ"ש בזוהר דכמו שיש ז' היכלות דקדושה כך ימצא לעומת זה תמורתן בקליפה לבד מהיכל ק"ק דבריאה שבו מתלבשים בחי' כחב"ד דבריאה שלא ימצא כנגדו תמורה בקליפה מצד ששרש התהוות הקליפו' ושרש יניקתם הוא רק מז"ת בלבד אבל בג"ר אינם יכולי' לאחוז ולינק כלל מצד ששם הוא תכלית הביטול של בחי' מ"ה שלא הי' בשבירה מעולם כנ"ל. וזהו ענין המלחמה שהי' בין יעקב ושרו של אדום בהאבקו עמו כמשל ב' בני אדם כשרוצים להלחם זב"ז בגבורתן שהגבור יפיל החלוש ממנו לארץ כו' <פו>

שמתאבקי' זב"ז בזרועותיהם בהתחבקות ונלחמים עד שהא' גובר על חבירו להמשיכו ולהפילו על הארץ כו' כך עד"מ למעלה ממש שהס"מ הדכר דקליפה רצה להלחם נגד יעקב הדכר דקדושה

קע

להיותו מתאבק עמו דהיינו שהמדו' הרעות שלו נתאבקו ונתחבקו בהמדו' הטובו' דיעק"ב בכדי להמשיך המדו' דקדושה דיעקב למטה אליו אל החצוני' ודעתו הי' שיוכל לנצח מצד ששרש יניקות החצונים הוא מז"ת ואת זה לעומת זה עשה אלקים ממש לכך במה ימצא כח יותר גדול בהמדות דקדושה מהמדו' דסט"א ההפכיי' שישתוו במדריגה א', והיינו כמו עד"מ למטה בנפש האלקית כשיתבונן המשכיל בגדולת א"ס ב"ה בשעת תפלה שיוליד מזה בחי' אהוי"ר לה' ית' דהנה בשעת התפלה בעודנו עומד לפני*35 מעוטף בטלית ותפילין אשר על ראשו ועיניו לשמים נטלי' ומנדעא עלי' יתוב אזי יהי' באמת כך שיתפעל באהוי"ר אליו ית' אך לאחר התפלה כשפנה א"ע לעה"ז ונסתלק ממנו בחי' הרחבת הדעת ההוא ונשאר רק בחי' החמימות וההתפעלות שבלבבו בלבד אזי יוכל להתאוה תיכף בכח האהבה ההיא ממש לתאות גשמיים גופניים של עה"ז לחפוץ יקר וכבוד ומאכלי' מעדנים וכל מילי פרנסה ודומיהן, והיינו מצד שזלע"ז עשה האלקים שכנגד המדו' דקדושה יש בחי' המדו' שבנפשו הבהמית ולכך יוכל להסתעף תיכף ממדו' הטובו' דקדושה המדות הרעות באין מעצור לרוחו מצד ששרש יניקתם הוא מהמדו' דקדושה כמארז"ל דלא36 כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ודלא כיצחק וכו'. כך ממש עד"מ למעלה בחי' המלחמה דיעקב ושרו של אדום שכל כונתו הי' להיותו מתאבק עמו יעקב לחבקו בזרעותיו שעי"ז יהי' המדו' שלו מקיפי' וסובבים המדות של יעקב בכדי להמשיכם אליו וינקו מהם. אך באמת לא יכו"ל לו פי' הגם שעפ"י דעתו הי' באפשר שיכו"ל לו מצד שרש יניקתם מז"ת וזלע"ז ממש עשה האלקים ובמה יוגדל הכח בהמדות דקדושה יותר להתחזק כנגדם לנצח המלחמה, אך הענין הוא שבאמת כן הוא שמצד המדות דקדושה עצמן לא הי' בהם כח לנצח המלחמה והי' יכו"ל ל"ו להמשיכו אליו לינק מהם כנ"ל אך בהיות יעקב המובחר שבאבות הן המרכבה דאצי' הוא בחי' י' עקב דהיינו שימצא הארת יסוד אבא דז"א דאצי' שזהו בחי' יעקב י' עקב שיסוד אבא הוא פנימיו' החכמה דאצי' שנק' י' הוא בעקב שמסתיים הארתו ביסוד דז"א דאצי' וזאת ידוע שפנימיו' חכמה נעשה מקיף לבינה והמקיפים דאימא דוחי' ומסמי' עיני החיצונים שלא יוכלו לינק רק מז"ת דאימא מבחי' הפנימיות דאימא ולא מהמקיפי' לכך לא יכול לו.

וביאור הענין מבשרי37 אחזה אלו"ה דהנה יש ב' בחי' ומדרגות שונות בעבודת ה' באהוי"ר שבתפילה דכאשר האהוי"ר נולדה מהתבוננות השכל בגדולת ה' ב"ה ממה שנתפס בגדר ההשגה ורוח בינתו ממש כו' אזי אין להמדות אהוי"ר קיום ושמירה מהחיצונים שתיכף אחר התפילה יוכל להתאוה תאוות זרות של עוה"ז מצד שמא"פ שבמדות דקדושה יוכלו החיצונים לינק כמשנת"ל. אך יש עוד מדרגה גבוה למעלה מאוד נעלה מזו <פז>

דהיינו כשיתפעל מההשכלה בגדולת ה' מה שלמעלה מגדר שכלו ורוח בינתו רק שמבריק בהברקת שכלו בחי' איכות מציאות גדולת הא"ס ב"ה

קעא

שאין38 לו תחלה ואין לו תכלה מה שמוח שכלו קטן מהכיל ההשכלה ההיא וכן הלב לא יסבלנו ולא יכילנו כ"א נשארה בבחי' מקיף על מוחו ולבו מלמעלה זה יהי' קיום ניצחי שאף לאחר התפילה שנסתלק הרחבת ההתבוננות נשאר בחי' רשימו מבחי' המקיף שלמעלה משכלו ומדותיו להגין עליו מיניקת החיצונים שלא יוכלו לשלוט בו מצד המקיף דחכמה כ"ח מ"ה שעל מוחו ולבו שהוא תכלית הביטול האמיתי שאינן יכולי' לשלוט בו כלל כ"א אדרבה הוא דוחה החצונים ומסמא עיניהם ולכך אף במדותיו אינן יכולים לשלוט מצד הארת המקיף דחכמ"ה שעליהן וד"ל.

ועד"ז יובן בפשיטו' למעלה היטב שלא יכו"ל לו ליעקב מצד הארת יסוד אבא שבחז"ה דז"א דאצי' הוא יעקב י' עק"ב שפנימיו' חכמה נעשה מקיף לאימא והמקיפי' דאימא דוחי' ומסמי' עיני החצוני' כנ"ל ולכך גדול א"ע כח המדו' דז"א דאצי' מצד הארת יסוד אבא שבהן שלא יהי' יכו"ל ל"ו בשום אופן כלל וכלל וזהו וירא כי לא יכול ל"ו ויגע בכף יריכ"ו וגו' פי' במדות חג"ת דז"א דאצי' לא הי' יכול ליגע כלל מצד הארת המוחי' דאבא תכלית הביטול בהן כנ"ל אבל בכף יריכו הם בחי' נו"ה דז"א שהם כלי ההשפעה לזולתו שהם לבר מגופא שכליות יועצות כנודע שם יוכל ויגיע בהם להמשיך השפע לחצוני' שלכך פסקה הנבואה מישראל עד ימי שמואל הרמתי שחזר ותקנ"ם באמרו וגם נצ"ח ישראל לא ישקר כו', והענין הוא כמו עד"מ למטה בנפש האלקית שבשעת שמדותיו דאהוי"ר הם למעלה שישים אליו לבו באהוי"ר שאז הארת המוחין בהבדלה ממש אזי לא יוכלו החצונים לשלוט בו אבל כיון שנשפלו המדו' להתלבש בבחי' נה"י שבנפשו להשפיע השפע לזולתו במעשה המצות ומעשה הצדקה שכנגד כולם אזי נתמעט האור של הארת הביטול שבחכמ"ה שהי' מאיר בהמדו' עצמן ולא בענפיהן שאינו מאיר כ"כ בבחי' גדולות זולתי בבחי' צמצום וקטנות ולכך יוכלו לשלוט בהם כו' כנ"ל וד"ל.

והנה המלחמה דיעקב עם האיש הנ"ל הי' בשני אופנים למעלה ולמטה, והיינו כנודע דאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לזאת הייתה המלחמה בשני דרכים אלו בבחי' אתערותא דלתתא ובבחי' אתערותא דלעילא למעלה, והיינו כי מתחלה הי' המאציל חפץ39 חסד להיות נעשה הצמצום באור אין סוף ב"ה בכדי שיהי' שרש לכל סדרי ההשתלשלות דענ"ב ובי"ע שיתצמצמו האורו' בכלי' מכלי' שוני' דקדושה שאליהם דייקא יגי"ע פנימיו' השפע כמ"ש יאר ה' פניו אליך וגו' שאז החצונים אין יכולים לקבל רק מאחורי עור דנוק' מתמצית דקדושה כנודע, והיה זה מתחלה מצד שחפץ חסד הוא בלתי אתערותא דלתתא כלל. אך עתה מצטרך להמשיך זאת ע"י אתערותא דלתתא של ישראל, ולכך בזמן הגלות כשאין נמצא בחי' אתערותא <פח>

דלתתא אזי או"ה מושלי' הגם דכתיב ואת40 עש"ו שנאתי הנה זהו מצד הצמצום של השפע בכלים מכלים שונים דקדושה דוקא שאז נאמר ואוהב41 את יעקב

קעב

שיגיע לכלי' דקדושה פנימיות השפע ואת עשו שנאתי שאינו מקבל רק מתמצית דקדושה מאחורי' בלבד כנ"ל אבל בזמן הגלות נאמר קולה42 כנחש ילך וכמ"ש ע"ז דזנבא43 שליט לעילא ורישי' שכיבית לעפרא כו' ע"ש פי' זנבא שליט לעיל"א ממש כמ"ש אם44 תגביה כנשר וגו' שמגביהים החצוני' א"ע לקבל חיות מעצמו' אור א"ס המרומם לבדו אשר קמי' כחשיכה כאורה כנ"ל וזהו שליט לעיל"א בהגבהה והתנשאו' ממש וכ"ז מצד העדר ההעלא' מ"ן שלמטה.

ולכך היה המלחמה בב' פנים הא' הוא למעלה בבחי' אתערותא דלעילא בין יעק"ב הוא ז"א דאצי' ובין שרו של אדום הוא הס"מ הדכר דקליפה בחי' ז"א דקליפה שלא יגביה א"ע כנשר לקבל מעצמו' אור א"ס ב"ה למרוד בהוי"ה הוא ז"א דאצי' כנ"ל. והשנית הוא למטה בבחי' אתערותא דלתתא בין בחי' הנוק' דז"א דקדושה הוא בחי' מלכות דעשי' שהיא סוף כל המדרגות ההשתלשלות דאבי"ע ובין הנוק' דס"מ שהיא סוף כל דרגין דסט"א, וזהו בחי' ואב"ק שנז' בזוהר הנ"ל שעפ"ר הוא בחי' מל' דקליפה כו' וכדמפ' הזוהר מה בין אבק לעפר דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין כו' עפר דכל איבין נפקין מיניה ואיהו כללא דלעילא ותתא ע"ש.

והענין דהנה כמו העפר הארץ הגשמיי הגם שה א הפחות שבד' יסודות ארמ"ע אעפ"כ נמצא בו מעשה יתירה יתר על כולן דהיינו מה שמצמיח כל מיני מעדנים כל הפירות הטובות וכל עשב למינו וכל מיני בושם וכל טוב הארץ כל עץ נחמד ופריו המתוק כולם יפריחו מן עפר הארץ משא"כ בג' יסודו' אר"מ שאינן מגדלים ומצמיחים כלל זולתי עפר הארץ תוצא צמחה כנ"ל, כך ממש עד"מ למעלה שמל' דאצי' היא התכלית וסוף כל דרגין דאצי' שאין למטה הימנה במדרגה דאצי' נקראת בשם עפר כמ"ש ומעפר45 אשר בקרקע המשכן וכתיב הכל46 הי' מן העפר וגו' והיינו שאעפ"י שהיא סוף כל דרגין דאצי' נמצא בה מעלה יתירה על הכל שהיא מקור דבי"ע ומחדש חדשים לבקרים רבו מאד המה הנבראים המחודשים מאין ליש ממש שמתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שעה שמקורם הוא מל' דאצי', והיינו מפני שבקדושה נאמר בס"י נעוץ47 תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דייקא ולכך במלכות דאצי' שהיא סוף כל דרגין דאצי' נעוץ בה דוקא התחלה והראש לכל הנמצאים הוא בחי' הכת"ר דאצי' הממוצע בין המאציל לנאצלי' שהיא בחי' תחתונה שבמאציל ושרש הנאצלי' ומאחר שיש בו מבחי' התחתונה שבמאציל שאין לו סוף ותכלה כלל ומאיר הארתו במל' דאצי' לכך נמצא הכח הגדול והיכולת בה לחדש חדשים אין קץ ואין מספר בתמידו' ממש משא"כ בהשאר כו' כנודע ולכך נק' בחי' עפ"ר דעביד איבין ופירין והוא כללא דלעילא ותתא פי' שהוא סוף כל דרגין דאצי' ובו נעץ התחלה והראש לכל הנאצלי' הארת הבי"ע כנ"ל וד"ל.

<פט>

קעג

אך זלע"ז48 עשה האלקים דכמו שיש בקדושה בחי' מלכות דאצי' שהיא סוף כל דרגין דאצי' כך יש לעומת זה בקליפה וסט"א בחי' נוק' דס"מ שהיא סוף כל דרגין דלהון דקליפה והיא נק' בחי' אב"ק ולא עפ"ר בהיות בקדושה דוקא נעוץ תחלה וסוף להיות הארת הכת"ר במל' לתת בה כח הא"ס לחדש חדשים כנ"ל אבל בקליפה אינו כן כ"א הסוף כל דרגין דלהון הוא הסוף ממש שאין בו חיות עוד כלל והיינו אבק דאשתאר מן נור"א דלא עביד איבין לעלמין פי' שהסוף שלהם נמשל לאפר הכירה נדמה שהאש שרף כל ג' היסודו' שבעץ שכלו ונשרפו ונסתלקו למקורם ונשאר רק בחי' יסוד העפר הוא האפ"ר שאינו מצמיח כלל מצד שאין בו עוד חיות כלל שכבר נסתלקו ממנו כל הכוחות כנ"ל, וכך ממש בחי' מל' דעשיה בקליפה נק' אב"ק דאשתאר מן נורא דלא עביד אבין לעלמין כו' בהיות ידוע ששרש הקיום של החצונים הוא מבחי' הניצוצין דתה"ו שנפלו דרך שבירה אליהם, אך מה שאפשר להתברר מהם ולהתכלל בסט' דקדושה של כל סדרי ההשתלשלות דאבי"ע מתברר ונכלל בקדושה דהיינו שמה שאפשר להתכלל בטוב דאצי' מתברר באצי' והפסולת דאצי' נכללי' ומתבררים בבריאה בטוב שבו והפסולת דבריאה ביצירה ודיצירה בעשי' כו' כמ"ש במ"א עד שהסיגי' דעשי' מה שא"א ליכלל בסוף כל דרגין דעשי' הוא בחי' מל' דקדושה דעשי' לבחי' טוב אזי נתפשט בעמקי הקליפות עד מל' דקליפה דעשי' שהוא סוף כל דרגין דלהון שנתמעט החיות במיעוט אחר מיעוט עד שבהסוף שלהם לא נשאר בחי' חיות דקדושה כלל וזאת ידוע שעיקר חיותם הוא מקדושה לכך נק' אב"ק דאשתאר מן נורא שכבר כלו ונשרפו ונתבררו כל הכחות דקדושה ממנה (ונשארה כמצולה49 שאין בה דגים כו') שהוא הסוף והתכלית באמת שאין בה חיות כלל.

אך הנה אם הי' מתברר ממנה החיות דקדושה לגמרי לא הי' לה קיום כלל כמו שיהי' לע"ל בגמר כל הברורין שיבולע המות כו' ואת50 רוח הטומאה יעביר כו' כנ"ל לזאת מוכרח להיות נשאר שמץ מנהו חיות דקדושה אף באב"ק לצורך קיומו והיינו כמשארז"ל בעפר המכסה הדם שמותר לכסות באפר מפני כשזורעים בו מצמיח והיינו שיש בו מעט חיות אף לאחר שנשרף באש ונסתלקו כל הכחו' שלו באופן שאם מזריעים בו יצמח כל שהוא ואינו בערך העפר שמצמיח כמה אילנות ודשאים בלתי זריעה כלל ועוד כשמזריעים בו יצמיח בהגדלה בתוספ' מרובה כהנה וכהנה מאה פעמי' וכו' משא"כ האב"ק כשיזרעו בו יצמח כ"ש כנ"ל והיינו מצד שנצרך להיות בו מעט חיות לצורך קיום החיצוני' משא"כ לע"ל כשיתברר הטוב והחיות דקדושה לגמרי אזי יבולע המות לנצח ואת רוח הטומאה יעביר וגו' וד"ל.

וזהו ויאב"ק איש עמו שהיתה המלחמה בב' פנים הא' יעק"ב עם האיש שהוא המלחמה בין ז"א דקדושה לז"א דקליפה והשנית בין נוק' דז"א דקדושה לנוק' דז"א דקליפה והיינו בין אב"ק ועפ"ר אך הנה סט' דקדושה <צ>

נצח המלחמה בכל מכל

קעד

כמ"ש וירא כי לא יכול לו ומאחר שיעק"ב נצח המלחמה בהאבק"ו עמו שלא הי' יכול להמשכו אליו (אף לא מבחי' העפ"ר אל האב"ק להמשיך תוספ' חיים ממל' דקדושה דעשי' למל' דקליפה דעשי' כו') מוכרח להיות שיעקב העליהו אלי"ו כי גם יעקב חבקו בזרעותיו וכיון שהוא ניצחו העלה עי"ז את בחי' האבק למעלה מעלה דהיינו שבירר את בחי' הטוב שבאב"ק והעלה אותו לשרשו הוא בחי' מל' דאצי' כי כל דבר כשמתברר חוזר לשרשו אם במל' או ביסוד כו' וכיון ששרשו של אב"ק הוא בחי' מל' לכך חזר ונכלל הטוב שבו במל' דאצי' מקורו וזהו כונת הזוהר מלמד שהעלו אב"ק עד כס"א הכבו"ד מקום המשפט היינו בחי' מל' דאצי' כנ"ל ולכך אמר העלו לשון רבים מצד שהאב"ק נתברר מהקליפה ע"י יעקב דקדושה וזהו העלו שניהם האב"ק עד כסא הכבוד כו' כנ"ל וד"ל, וה"ז כמו עד"מ בנפש האדם כשנופל לו איזה מחשבה זרה במוחו אזי העצה היעוצה להתחזק כנגדה בהעמקות הדעת בגדולת ה' ב"ה ויוסף אומץ הלב בגבורות רשפי אש באהבה אליו ית' כי במקום51 שבע"ת עומדין כו' מצד דמשכי לי' בחילא52 יתיר כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ בכל53 לבבך בשני יצרך דא רזא כו' ע"ש וזהו ענין התבררו' האב"ק מקליפה להתכלל במקורו בקדושה וכנ"ל וד"ל.


1) בזוהר (פ' וישלח ד' ק"ע ע"א) ויאבק איש עמו: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (ריב, ב).

הנחת כ"ק אדה"א נדפס לעיל ע' קמח.

נוסח אחר נדפס בתו"א כו, א.

2) מלחמה להוי' בעמלק: בשלח יז, טז.

3) וירא כי לא יכול לו: ויגש לב, כו.

4) בכף יריכו. . פסקה הנבואה: בתו"א שם — וכנודע מן הפרדס [שער יז].

5) נצח ישראל לא ישקר: שמואל-א טו, כט.

6) פקדתי את אשר עשה לך עמלק: שמואל-א טו, ב.

7) ממך הכל: דברי הימים-א כט, יד.

8) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ: זכרי' יג, ב.

9) השוה ומשוה קטן וגדול: פיוט (ימים נוראים) האוחז ביד מדת משפט.

10) דכחשיכה כאורה שוי': תהלים קלט, יב. ראה עטרת ראש לעשי"ת ע' נא.

11) יתרון האור מתוך החושך: קהלת ב, יג.

12) אור צח ומצוחצח: ראה תקו"ז ת"ע (קלה, ב).

13) גם חשך. . לא יחשך: תהלים שם.

14) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

15) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

16) ורבו פשעיך מה תפעל לו: איוב לה, ו (מה תעשה לו).

17) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

18) דקרו לי אלקה דאלקה: מנחות בסופה.

19) יעקב. . י' עקב: ע"ח שער ג (שער סדר אצי' למהרח"ו) פ"ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו.

20) אשר פיצל ברהטים: ויצא ל, לח.

21) וארא בחלום: ויצא לא, י.

22) וללבן שתי בנות: ויצא כט, טז.

23) ומאשר לאבינו עשה: ויצא לא, א.

24) ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום: וישלח לו, לא.

25) ומלך אין באדום: מלכים-א כב, מח.

26) ואין עוד מלבדו: ואתחנן ד, לה.

27) הצדקה שכנגד כולן: ב"ב ט, א.

28) אם תגביה כנשר: עובדי' א, ד.

29) י' הוא חכמה: ראה זהר (אדרא זוטא) האזינו רצ, ב. אגה"ת פ"ד.

30) משם אורידך: ירמי' מט, טז. עובדי' א, ד.

31) ויאבק איש עמו: וישלח לב, כה.

32) את זה לעומת זה עשה האלקים: קהלת ז, יד.

33) יעקב. . המובחר שבאבות: ראה ע"ח שער (לח) לאה ורחל פ"ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, כה. לקו"ש ח"ג ע' 832. וש"נ.

34) שאבות הן הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה סידור שער נפ"א צב, ד.

35) בריח התיכון: ראה זהר תרומה קעה, ב.

*35) לפני: אוצ"ל: לפני ממה"מ.

36) דלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א. וראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתכט.

37) מבשרי אחזה אלוקה: לשון הכתוב — איוב יט, כו.

38) שאין לו תחילה: ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

39) חפץ חסד: ראה ע"ח (שער דרושי נקודות) ש"ח, ספ"ו.

40) ואת עשו שנאתי: מלאכי א, ג.

41) ואוהב את יעקב: שם א, ב.

42) קולה כנחש ילך: ירמי' מו, כב.

43) דזנבא שליט לעילא: זח"ג קיט, ב.

44) אם תגביה כנשר: עובדי' א, ד.

45) ומעפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז.

46) הכל הי' מן העפר: קהלת ג, כ.

47) נעוץ תחלתן בסופן: ס' יצירה פ"א מ"ז.

48) זלע"ז עשה האלקים: קהלת ז, יד.

49) כמצולה שאין בה דגים: פסחים קיט, א.

50) ואת רוח הטומאה יעביר: זכרי' יג, ב.

51) במקום שבע"ת עומדין: ראה ברכות לד, ב.

52) בחילא יתיר: ראה זהר חיי שרה קכט, ב. אגה"ת פ"ח.

53) בכל לבבך בשני יצרך דא רזא: ואתחנן ו, ה. זח"ב כו, ב. לקו"ת ואתחנן ז, ד. וש"נ.