להבין מאמר הזהר פ' וישב ר"ש פתח אך אל הפרוכת

קעד

בעז"ה ליל שבת פ' וישב.

ליל שבת פ' וישב

להבין1 מאמר הזהר פ' וישב (דקפ"א ע"א) ר"ש פתח אך אל הפרוכת לא יבא כו' כי מום בו, ת"ח בההיא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק מן קדמוהי אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוק' כולהו קיימין כו', וכד סיהרא אתפגים בההוא סט' דחויא בישא כדין כל אינון נשמתין דנפקין אע"ג דכולהו דכיין וקדישין הואיל ונפקי בפגימו בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין אתברו ואתפגמו בכמה צערין וכאבין

קעה

כו' רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ובג"כ אלין אינון דבעיין לאתחדתא בחדתותי דסיהרא ועליהם אמר והי' מדי חדש כו' יבא כל בשר ודאי ואינון בשיתופי חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה ובג"כ איהי שרייא בגווייהו תדיר כד"א ואת דכא ושפל רוח כו' להחיות לב נדכאים, עכ"ד המאמר בקצרה.

והנה כדי להבין מאמר זה תחלה י"ל מהו ענין מולד הלבנה ומיעוטה ומילואה בכל חדש כו'. וילה"ק תחלה ענין מ"נ ומ"ד הנז' בכ"מ. בהיות ידוע ענין התהו והתיקון שבחי' עגולים דתהו יצא האור בבחי' נפש לבד והוא בחי' מל' כמו מל' דחכ' מל' דבינה כו' וע"כ יצאו האורות דתהו זת"ז דהיינו מפורדי' כמ"ש וימלוך2 תחתיו כו'. וביאור הדברים הנה בחי' מל' ידוע ענינו שהוא בחי' ההתגלות של כל איזה מציאות ומהות דבר מה וע"כ בחי' ההתגלות בכלל וכל ההשתלשלות נק' בשם בחי' מל' כידוע, ובד"פ בחי' הגילוי של כל מציאות פרטי נק' בשם מל'. וע"כ מצינו כמה שמות לבחי' מל' דאצי' דלפעמים נק' בשם עפר או אבן ולפעמים בשם אתרוג או שושנה ולפעמים בשם קול או דבור או כח וכיוצא. וזהו מפני שיש בכלל ד' מדרגות ארמ"ע3 והן ד"י גשמיי' לנגד ד' עולמות אבי"ע ובפרט הם דצח"מ שבכל עולם ועולם ובכל בחי' מד' חלקים הללו יש בחי' המל' וכמו בחלק הדומם בחי' המל' הוא עפר או אבן דוקא ולא מתכת וכיוצא, והטעם מבואר בפרד"ס בשער המציאות ע"ש, ובחלק הצומח בחי' המל' הוא אתרוג או שושנה דוקא וכיוצא ובחלק החי בהמה דוקא ובחלק המדבר בחי' דבור או קול וכיוצא והכלל הוא רק מפני שכל אלה הוא בחי' ההתגלות שבכל חלק מד' חלקים דדצח"מ וארמ"ע כו'. ומזה יובן בדוגמא גם למעלה מעלה והיינו בבחי' ענין ז' מלכים דתהו דכתי' בהו וימלוך תחתיו וימת כו' דהענין הוא בחי' ההתגלות מה שנראה ליש וניכר לדבר מה מורגש במציאות כו'.

וביאור הדבר יובן ע"ד דוגמא ממה שאנו רואים למטה באיש חכם כשנראה וניכרת חכמתו ליש ודבר מה היינו כשמרגיש ויודע היטב איך שהוא חכם ביותר שהרגשה זאת שמרגיש בחכמתו הוא בחי' היש והגילוי יתירה מאמיתי' מהות חכמתו ועליו אמר ראית4 איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו שהכסיל טוב הימנו או שיש תקוה ויניקה לכסיל ממנו, כי בחי' השרש יניקה לסכלות הוא בא מסיבת הרגשת החכ' בבחי' יש ודבר מאד והוא כשהאיש החכם בעיניו כו', משא"כ כשאינו מרגיש כלל מחכמתו וא"י ממנה כ"כ עד שתהא נחשבת בעיניו לדבר מה אזי אין בחי' יש בחכמתו שיוכל להסתעף ממנו הסכלות לכסיל כו'. וכך הדוגמא למעלה בע"ס דתהו כמו בחי' מל' שבחכ' לפי שניכר ונגלה אור החכ' מן המאציל בבחי' יש ודבר מה כו' ע"כ נאמר וימלוך וימת שנפל בבחי' מיתה ושבירה למטה להיות מסתעף מזה בחי' נפרד ויש גמור הנק' כסיל העליון והוא בחי' נוגה דבי"ע כידוע וד"ל. וע"כ יצאו האורות דתהו בבחי' פירוד זת"ז כמ"ש וימלוך תחתיו כו' והוא ג"כ מזה הטעם לפי

קעו

שענין המלוכה הוא בחי' הגילוי ליש מאד וע"כ כ"א יוצא לדבר ויש בפ"ע ואין לו חיבור עם זולתו כי כל בחי' יש ודבר לא יתאחד מפני שענין האחדות באה דוקא מבחי' הביטול מן ההרגש כו'. וד"כ מכל בחי' המלכיות דתהו בירידתן למטה נעשה ג"כ ריבוי בחי' החשבון והמספר וכמ"ש עיניך5 ברכות בחשבון דידוע שהוא בבחי' המל' שנק' חשבון כי נמצאו בה בחי' ההתגלות לכמה רבבות אופנים שונים עד שיתכן לומר במדה זו שכוללת כמה מספר בחי' שמות עליונים וכמ"ש לכו6 חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ א"ת שמות כו' ולכך נק' חשבון, וכתיב ומשם7 יפרד וכו' משם דוקא והיינו בחי' היכלות דנוגה שהן נפרדי' לגמרי כידוע וד"ל. והנה בחי' התיקון הוא להיות הפך בחי' הגילוי ליש ודבר כו' אלא אדרבה יהי' בחי' הביטול של היש והגילוי הנ"ל. וביאור ענינו יובן ע"ד מה שאנו רואים למטה במ"ש הולך8 את חכמים יחכם כו' שהענין הוא דגם מי שאינו חכם בעצם אלא שהולך תמיד אחר חכמים ושומע תדיר דברי חכ' שמדברים גם הוא יחכם וחכם יקרא גם הוא. ולכאורה האיך יקרא חכם מאחר שאינו חכם בעצם ואע"פ ששמע והלך אחר חכמי' מ"מ בודאי אין לו ערוך ויחוס עמהם כלל כמו שאין ערוך לתלמיד עם הרב גם באותו שפע אור השכל שהשפיע לו כידוע. אלא הענין הוא דאע"פ שאינו דומה לחכמים באמת להיות כמוהם ממש מ"מ מפני הליכתו בתמידות אחריהם גם בו נמשך קצת הארת החכ' מן החכמים. ויובן דוגמת זה למעלה בענין התיקון שהענין הוא כך שאע"פ שהע"ס דתהו נתגלו לבחי' יש ודבר מה מ"מ ע"י ההארה מבחי' שם מ"ה דחכ' דהיינו מבחי' שם מ"ה המאיר במצחא דא"ק כו' בא בהן בחי' הביטול במציאות להיות בבחי' אין דמ"ה דחכ' ע"ד הולך את חכמים יחכם גם הוא כנ"ל דאע"פ שלא יוכלו להיות בבחי' מ"ה ממש באור שם מ"ה המאיר כו' מ"מ אפס קצהו מתקבל בהם ונעשי' גם הם בבחי' הביטול דאין שהוא הפך בחי' היש והגילוי הנ"ל. וז"ע השם מ"ה שמברר ב"ן דתהו כי כל זמ"ל דתהו הוא בשם ב"ן כמ"ש וימלוך וכל מלוכה בבחי' שם ב"ן הוא, ומלך הח' הוא מלך9 הדר ושם אשתו מהטבאל בת מטרד כו' שהוא שם מ"ה החדש הנ"ל שמברר אותם ומתקן אותם כנ"ל וד"ל.

ולהבין איכות אופן התיקון הזה בתוס' ביאור יובן ממה שאנו רואים בדוגמא זאת למטה בנבראי' ומתוכו נבין בנאצלים כו'. כי הנה כתיב המשל10 ופחד עמו עושה שלום במרומיו וידוע שהן מיכאל11 וגבריאל למעלה שהן שר של מים ושר של אש למטה ואין מכבין זא"ז כו' והוא משום דהמשל ופחד עמו. וביאור זה ידוע לפי שהארה אלקית מתחלת הבריאה מצומצמת היא מאד בכל חד לפום שע"ד בלבד ע"פ

קעז

בחי' קו המדה כו' וכשניתוסף ההארה האלקי' עליהם יתר מכפי המדה הראשונה אזי ממילא המה מתבטלים ממציאותם הראשון לגמרי ולא יתכן אז כלל לומר בהם שהם ב' הפכיי' אש ומים כי אבדו עיקר מציאותם מפני שנכללו כמו הנר בפני האבוקה כו'. וזהו המשל ופחד עמו דהיינו מפני שמתגלה בחי' גילוי אור ביותר לכך נמצא הפחד ביותר כידוע ואז ממילא עושה השלום כו' שאין מכבין זא"ז כו'. וכך יובן הדוגמא למעלה בבחי' הנאצלים מן המאציל דגם הם נאצלו בבחי' ג' קוין חח"נ מימין ובג"ה משמאל כו' וכידוע. וה"ז ממש כדוגמת מיכאל וגבריאל למטה בנבראי' וגם שם הוא האור השופע ע"י צמצום דקו כו'. וכאשר נתוסף איזה הארה מעצמות המאציל על הע"ס דאצי' על היות שהוא מרומם ומובדל בערך מהם ע"כ בא בהם בחי' הביטול וההתכללות בתכלית כנר בפני אבוקה כנ"ל מפני שהעלול בטל בעילתו, ואז ג"כ אינם מפורדים זמ"ז זת"ז כנ"ל אלא מתייחדים ומתכללי' זב"ז והיו לאחדים והיינו בחי' התיקון דנעשה ע"י הארת שם מ"ה שעי"ז מתכללי' כל האורות זב"ז היפך בחי' הפירוד דתהו. וזהו מ"ש יקוו12 המים כו' מים דתהו יהיו בבחי' קוין דהיינו בבחי' חיבור הקוין והתכללותם מזה לזה כו' ומ"מ אין בהם בחי' הביטול ממש אלא ע"ד הנ"ל בענין הולך אחר חכמים יחכם כו' דהיינו מה שגם בבחי' הפירוד שלהם בא בחי' הביטול דשם מ"ה כו' וד"ל.

(ב) אך הנה עדיין י"ל בבחי' התיקון הנ"ל דבשלמא בבחי' אורות דאצי' יתכן להיות ביטול היש שלהם ע"י שם מ"ה דמלך הח' הדר כו' שיצא ממצחא דא"ק לפי שבבחי' האצי' הרי הכל עדיין בבחי' אלקות ממש שהרי ידוע דבאצי' איהו13 וחיוהי וגרמוהי חד כו', אבל בנבראים ונוצרים כו' שהם נק' עולמות הנפרדים בבחי' גבול ממש ואינם בחי' אלקות כלל האיך יתכן שם בחי' התיקון הנ"ל דהיינו עד שיוכללו להיות בבחי' אלקות ממש דזה א"א שיהי' מבחי' נברא בחי' אלקות כו'. אמנם הענין יובן בהקדים עוד קושיא א' והיא קושיא חזקה ביותר ממה שאנו מוצאים בזהר14 וע"ח בכמה דוכתי דמל' דאצי' הוא בחי' שם ב"ן שיורד לברר בירורים דרפ"ח בבי"ע למטה וכמ"ש ותקם15 בעוד לילה ותתן טר"ף כו' וזה סותר למ"ש בכמה דוכתי דעיקר הבירור הוא דוקא בשם מ"ה דחכ' כמאמר הידוע דבחכ'16 דוקא אתברירו וגם בע"ח תמיד מוזכר דעיקר הבירור הוא במ"ד דדכורא. והנה התי' לזאת הקושיא דאינם תרתי דסתרי אהדדי כלל דשניהם אמת מפני שיש ב' מיני בירורים הא' בירור שלמטה שבבחי' שם ב"ן והוא בבחי' מ"נ והבירור השני הוא הבירור שאח"כ יתברר עוד פ"ש והוא הבירור שע"י מ"ה דחכ' והוא בבחי' מ"ד כו' וה"ז כמשל המ"ד גשמי למטה שמברר מ"ן גשמי עד שממנו נוצר הולד דוקא כי האודם שמן האשה לא הי' הולד נוצר ממנו כלל אלא ע"י בירור שמברר המ"ד במ"נ נוצר בברור שבו כו' וכידוע פרטי הענין בספרי הרפואה.

קעח

אך להבין זה למעלה יובן בהקדים לזה ענין אחר שהוא כדוגמא של ענין זה בב' הבירורים הנ"ל במ"ן ומ"ד. דהנה בבחי' הביטול דמ"ה דחכ' כו' יש בה כמה רבבות מדרגות זו למעלה מזו וד"כ יש בה ב' מדרגות לבד ואותן ב' מדרגות נבין מב' נשמות גבוהות שכבר היו לעולמים והן משה ואלי', בהיות ידוע דמשה17 ואלי' שניהם היו בבחי' הביטול במציאות כידוע ועכ"ז יש הפרש ביניהם ולא ראי זה כראי זה כו'. דהנה אלי' הי' מלאך ממש גם בהיותו בגוף גשמי שהרי הי' טס באויר ממדינה למדינה כמ"ש ורוח18 ה' ישאך כו', וכמו שידוע ומבואר ג"כ בכתוב דבמעט רגע הי' בצרפתה ובמעט רגע רוח ה' נשאו למק"א וה"ז כמו בחי' מלאך ממש שהמלאך טס באויר העולם כולו ברגע קטן כידוע המאמר מיכאל19 בא' כו', ואלי' בד' והיינו בד' פריחות לפי שהי' טס בבחי' שם י"ב והיינו בד' כמבואר בסה"ק. והנה גם לבושיו של אלי' היו מורין שלא הי' גופו חומרי כשאר בני האדם כי הי' משונה בלבושיו מכל שאר בנה"א והוא במה שהי' מלובש באדרת ואזור20 עור במתניו כו' ובזה הי' מובדל מכל בנה"א גם במראי' העין וכ"ז להורות על עוצם הזדככות גופו עד שפרח וטס באויר כו'. ועיקר הענין למעלה ומדרגה כזו שיהי' גוף חומרי פורח וטס באויר כו' הוא לפי שהי' בו בחי' הביטול במציאות בתכלית ולא הי' תופס מקום כלל וכלל כו'. אך עכ"ז י"ל הלא הי' כמה צדיקי' גדולים ממנו כמו האבות21 שהן המרכבה כידוע וכמו משה ואהרן וכיוצא ואעפ"כ לא הי' גופם פורח באויר כו'. וביותר תמוה ממה שמצינו במשה שהי' בו בחי' הביטול במציאות ביותר וכמ"ש ונחנו22 מ"ה ואעפ"כ לא הי' גופו פורח וטס באויר ולא עלה בגופו23 השמים כאלי' אלא נקבר בקבר כידוע. אך הענין הוא דהנה יותר יפלא מזה במה שמצינו באלי' שהי' שליח בכ"מ גם לצדיקים שנמוכים הרבה במדרגה, וגם ברשב"י24 שאע"פ שהי' שרש נשמתו גבוה מאד ואעפ"כ א' על פומא דאלי' אתגזר כו'. ומ"מ הרי אמ"ל אלי' מילך אתחתקן לעילא ומילי אתחתקן לתתא וא"כ הי' אלי' נמוך ממנו. אמנם עיקר ושרש הענין הוא כך כי הנה ידוע דבכ"מ יש בחי'25 פנימי' ובחי' חיצוני' וזה נק' בחי' מ"ה וב"ן. והנה משה ונחנו מ"ה היינו לפי שהי' מבחי' פנימי' דהיינו מבחי' מ"ה דחכ' כמו שהוא בעצם וע"כ הי' בו בחי' הביטול בבחי' פנימי' ביותר הרבה מאלי' וע"כ הי' כבד26 פה וכבד לשון שלא הי' יכול לבוא לבחי' גילוי יש ודבר מה בדבור וכיוצא והוא להיותו בבחי' אין כמו שהוא מבלתי יוכל לירד ולהתלבש בלבוש חיצוני כלל להיות נגלה ליש ודבר מה כו'. אבל אלי'27 הי' ג"כ מבחי' הביטול דשם מ"ה

קעט

דחכ' אך לא מבחי' הפנימי' אלא דוקא מבחי' החיצוני' דהיינו ב"ן דמ"ה. והענין הוא שהי' בחי' אין שלו נמשך למטה בבחי' חיצוני' הנגלה ליש שיהא גם הוא בבחי' אין וע"כ הי' גם גופו טס באויר מפני שהי' יכול להמשיך בחי' מ"ה ואין גם בבחי' יש הנפרד שיהא גם הוא בטל במציאות ויהי' בו ג"כ בחי' אין. ובזאת המדרגה להמשיך בחי' אין ביש ג"כ הי' אלי' נבדל במעלה זו גם ממשה והאבות וכיוצא לפי שבבחי' היש המשיך בחי' אין דמ"ה יותר מכולם וע"כ בעודו בגופו הי' כמלאך ממש. משא"כ משה שלא הי' בגופו בחי' אין כ"כ ע"כ הוצרך ליקבר בקבר אע"פ שמצד נשמתו הי' בבחי' הביטול בבחי' פנימי הרבה יותר מאלי' כנ"ל. אך ורק כשהי' משה בהר מ' יום לחם28 לא אכל כו' אזי הי' גם בגופו מבחי' אלי' והוא כמו בחי' מלאכים העליונים ממש. אבל מלבד אותן המ' יום לא הי' בגופו בחי' הביטול כ"כ כמו באלי' מטעם הנ"ל ששרש אלי' הוא מבחי' המ"ה שבחיצוני' דוקא. והוא הטעם עצמו שהי' אלי' בחי' שליח בכ"מ וכמ"ש לרשב"י מילך אתחקק לעילא ומילי אתחקק לתתא משום דהי' נמשך ומתלבש למטה מטה דוקא כמו מלאכים העליונים שנתלבשו למטה מטה גם במראה גוף גשמי לאברהם וכמ"ש והנה29 שלשה אנשים כו' וע"כ הי' לבושי' של אלי' באדרת ואזור עור כו' לעוצם בחי' הביטול שנמצא בגופו דוקא וד"ל. וע"פ דוגמא זאת יובן למעלה בכללו' ענין מ"ה וב"ן שהם ב' מיני בירורים הנ"ל דמ"ן ומ"ד כו'. דהנה ע"ד הדוגמא באלי' שהי' רק ביטול היש החיצוני' בגוף כנ"ל זהו משל להבין ענין בחי' הבירור דמ"ן דנוק' שמבררת בבי"ע והוא להיות בחי' ביטול האין דאלקות נמצא בבחי' יש נפרד שהן הנבראים והנוצרים כו' ויהיו גם הם נכללים בבחי' אין דאלקי' חיים ומלך עולם הוא בחי' מל' דאצי' והיינו שם ב"ן שיורד בבי"ע לברר בירורים כנ"ל*. ואמנם עדיין אין נכללי' באלקות ממש להיות מהותם ממש כמהות אור האלקי כי האיך אפשר שיהי' מהות נברא יש נפרד בחי' אין ממש דאלקות אלא הענין הוא ע"ד דוגמ' מבחי' האין שהמשיך אלי' בגופו שהי' רק הארת אין מתלבשת בחיצוני' ולא שהי' גופו ממש בבחי' האין כמו שהוא כנ"ל וכמ"כ ענין ביטול של המלאכי' למעלה כשמתבררי' ומתבטלים והיינו במה שמקבלים עליהם עומ"ש באימה ופחד גדול מפני גילוי שכינה שביראה ופחד מתבטלים מבחי' היש הנפרד בלבד אבל עדיין לא נכללו ממש באין דאלקי' חיים כו'. וזהו ומשמיעים ביראה דא"ח כו' אלא אחר שנמצא בהם ביטול זה בחיצוני' שלהם אזי מתבררים עוד בירור השני והוא בחי' הבירור דמ"ה והיינו שיוכלו להיות נכללים באלקות ממש להיות עצם א' ומהות א' כו'. וזה א"א כ"א ע"י בירור הראשון דמ"נ תחלה להיות מציאת הביטול בהם בבחי' החיצוני' עכ"פ וא"ל איך יהיו נכללים באלקות מאחר

קפ

שאין ערוך כלל נברא עם הבורא ית' כו'. ובירור זה השני היינו בירור המ"ד שמברר המ"ן וה"ע בירור אחר בירור כו'. והיינו כדוגמ' שהי' במשה בחי' הביטול דאין דמ"ה כמו שהוא ממש והיינו בבחי' פנימי' דמ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה מ"ה ממש כנ"ל ובו יאיר אוא"ס כמו שהוא מבלתי התלבשות וצמצומי' כידוע הכלל שאין30 אוא"ס שורה אלא בחכ' דוקא וע"כ שכינה31 הי' מדברת מתוך גרונו של משה כו'. וכך יובן הדוגמא למעלה דהיינו מ"ש בכמה דוכתי טובא דשם מ"ה דחכ' הוא המברר דוקא והוא בחי' מלך32 הח' הנק' הדר דשרשו נמשך ממצחא33 דא"ק והוא דוקא בבחי' האצי' להיות כי שם אין דבר נפרד כמא' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'. אך אין בירור זה דמ"ד אלא אחר בירור הראשון דמ"נ שבבי"ע תחלה מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יתורץ גם הקושיא הנ"ל וגם איך יתכן בנברא שיוכלל באלקות ממש, דבאמת א"א זה כ"א ע"י שיהי' בהם בחי' הבירור בבחי' חיצוני' משם ב"ן תחלה כנ"ל ואח"כ הם באים לידי בירור השני והוא בבחי' המ"ד דאצי' ושם נכללים באלקות ממש כנ"ל וד"ל. ובזה יובן משרז"ל מיכאל34 מקריב נשמות ע"ג המזבח כו' דהיינו ב' מיני בירורים הנ"ל הא' עליי' הנשמות בהקריב אותן במזבח והוא בחי' ביטול היש בלבד במל' דאצי' הנק' מזבח ואח"כ עולין עוד לאחר ההקרבה ע"ג המזבח שיורד אש שלמעלה ואוכל אותן כדוגמא של אש שלמעלה שירד ע"ג המזבח שלמטה35 והיינו מ"ש בזהר לאשתאבא36 בגופא דמלכא וכמ"ש במ"א שהוא בחי' ההתכללות ממש בבחי' האצי'. ומ"ש עוד בזהר37 ע"פ מצמיח חציר לבהמה דאלף טורין דשתת לון בגמיעה חדא כו' היינו בבחי' שם ב"ן שנק' בהמה והוא בחי' בירור הראשון דמ"נ כנ"ל. ומ"ש מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח כנ"ל וכן ענין המאמר הושיט38 אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם הו"ע בירור השני דבחי' מ"ד כנ"ל (ויש עוד מדרגה ג' והוא הארת והמשכת מ"ד ליתן כח למטה להיות העלאת מ"נ וזה מבואר במ"א). ועם הנ"ל יובן עוד דמ"ש במד"ר39 ע"פ והאיש משה עניו מאד יכול ממלאכי השרת ת"ל מכל אדם דהגם שמשה מצד נשמתו הי' מבחי' מ"ה עצמו כמו שהוא כנ"ל, אבל מפני שבגופו לא הי' הארת בחי' המ"ה כמו באלי' שהי' מלאך כנ"ל ע"כ מצד בחי' זו דהיינו הארת האין בכלי דוקא בזאת הי' מדרגת המלאכים נעלה ממדרגת משה בבחי' הענוה שהוא בחי' הביטול דשם מ"ה כידוע, וזהו יכול ממה"ש ת"ל מכל אדם כו' וד"ל.

קפא

(ג) ובכל הנ"ל יובן ענין הלבנה במילואה ומיעוטה בכל חדש כו', דהנה ידוע בענין מיעוט הלבנה שהוא מפני שקטרגה40 ואמרה א"א לב' מלכים כו' וא"ל לכי41 ומעטי א"ע. והנה אע"פ שברשות ה' מיעטה א"ע אעפ"כ א' הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, בהיות ידוע בחי' הלבנה למעלה הוא בחי' מל' דאצי' כי שמש ולבנה ה"ע מ"ה וב"ן למעלה וכידוע. וענין מיעוט הלבנה היינו מה שיורדת המל' בחי' שם ב"ן למטה בבי"ע עולמות הנפרדים להיות שם ראש לשועלים. ולהיות כי ירידה גדולה היא זאת להיות ראש לנבראים בע"ג ותכלית ע"כ א"א שירד האור לצמצום גדול כזה כ"א אחרי הסתר והעלם עצמו' המאור ולא תשאר באור רק כמו נקודה חדא קטנה מאד והוא מיעוט הלבנה שממנו נעשה בחי' ראש ומקור לנבראים, אבל מעצמות בחי' מל' דאצי' כמו שהיא בבחי' אצי' לא היו העולמות יכולים לקבל כלל אלא דוקא אחרי מיעוט אחר מיעוט ולא נשאר רק קו קטן זעיר בתכלית כו' והוא הנק' בחי' מל' שבמל' (ויש ב' אופנים הא' בבחי' חיצוני' שבמל' שאז בחי' מל' שבמל' יורד למטה ובחי' ט"ס דבוקים למעלה בהעלם ואמנם בבחי' הפנימי' שבמל' נהפוך הוא שבחי' כתר שבמל' יורד וט"ס עולין וזהו דרישא42 שכיבת לעפרא בגלותא כמ"ש43 במ"א ע"פ קולה כנחש ילך). והנה מבואר למעלה בענין ב' הבירורים דמ"נ ומ"ד שבירור המ"נ הוא תחלה ואח"כ בא יבא המ"ד לברר שנית כו'. וכך הוא בענין חידוש מולד הלבנה וכמ"ש והי'44 מדי חדש בחדשו כו' שזהו התחלת בנין המל' ובתחלה נתעלמה ונתכסה אורה לגמרי ותחלת עלייתה מעולמות הנפרדים הוא ע"י בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' בירור המ"נ ואח"כ עד חצי החדש מאיר בה אור השמש מעט מעט כו' היינו ענין בירור השני דמ"ד דז"א שנק' שמש והוא בחי' שם מ"ה כידוע וכנ"ל והוא מלוי הלבנה וע"כ מביאים קרבן בר"ח שהוא תחלת מולד45 הלבנה בבחי' נקודה בלבד והקרבן הוא קרבן מוסף ר"ח ונק' עולה ריח ניחוח לה' כו' מפני שאז עולין מ"נ דנוק' בשלימות הבירור ואח"כ יוכל לשכון אור המדות על המ"נ והוא ריח ניחוח כו' וכן חוזר חלילה שהלבנה חוזרת וממעטת א"ע עד שבכל חדש יש ריחוק וקירוב כידוע כי אין יחוד מ"ה וב"ן אלא מדי חדש בחדשו וכמ"ש והי' מדי חדש בחדשו יבא כל בשר כו' וד"ל. ובזה יובן תחלה כללות ענין המאמר הנ"ל בזהר באמרו בשעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק כו' ואתעברת נוק' כו' דההוא נהר הוא בחי' מ"ד דז"א שמתייחד עם מ"ן דנוק' בכל חדש כנ"ל.

קפב

(ד) אך הנה תוכן ענין כוונת המאמר ובפרט מ"ש כד סיהרא אתפגים כדין כל אינון נשמתין דנפקין נפקין בפגימו כו' עד רזא דמלה גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא כו', להבין זה הענין בכלל צריך תחלה להקדים מהו ענין פגימת הלבנה עם מה שארז"ל הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. דהנה ידוע בסדד ההשתלשלות היכלות החיצוני' מאחר דאת46 זלעו"ז עשה האלקי' הרי יש גם בהם רבבות מדרגות זו למעלה מזו, וד"כ הן הנה ד' עולמות ג"כ בדוגמת הקדושה והוא קליפה דאצי' וקליפה דבריאה ודיצי' ועשי'. והנה ביאור ענין קליפה דעשיי' היינו השרים של האומות עוכומ"ז, והשר מתלבש ממש באומה ומלוכה לעשות בהם כרצונו וכמו בשר של מצרים דכתי' ויאמר47 אל עמו ולא כתיב מי הוא שאמר לעמו אלא הוא שר של אומת מצרים ומה שנא' ויאמר אל עמו מבואר דאעיל מחשבתי' בלבייהו כי כל כחות ההשפעה במחדו"מ ושכל ומדות וכה"ג באומה ומלכה הוא נמשך ובא מכח הרוחני הוא בחי' השר דאותה אומה וכל גזירות מלך הכל מן השר דאעיל מחשבתי' בלבייהו לעשות כך או כך ואותו השר הוא בחי' מלאך נברא ומעורב טו"ר להיותו מבחי' סיגים ופסולת דמל' דעשיי' דקדושה ובכל סיג ופסולת מעורב טו"ר, וענין הטוב שבו הוא רק בידיעה שיודע את רבונו וקרא לי' אלקא48 דאלקייא בלבד, אבל בחי' הביטול רצון אין לו ויכול לעשות נגד רצון ה' כמו לשעבד ישראל ולעשות עצמו ע"ז וכיוצא, וכמ"ש49 בתיקוני' שגוערי' בס"מ שאין לו בושת משכינה וקוב"ה דבראשי' ירא בושת והוא אין לו בושת דמשמע שמורד הוא לעשות עצמו יש ודבר כע"ז ממש עד שיוכל לומר לי50 יאורי וכיוצא. וזהו בחי' קליפה דעשיי' שהוא נגד מל' דמל' די"ס דעשיי', והיינו ג"כ הנק' יראה רעה ומקבלת מפסולת יראה דקדושה שהוא קעומ"ש בקדושה והוא בחי' מל' דעשי'. והנה זאת הקליפה נק' אשת51 זנונים וכמה שמות הנז' בזהר כמו לילית52 ואגרת כו' והוא בחי' נוק' דס"מ דעשיי' והיינו מה שמבואר53 למעלה במא' הזהר ע"פ ויאבק כו' דאבק הוא דאשתאר מן נורא כו', פי' קליפה זו היא היותר אחרון שאין למטה ממנה עוד ולכן נמשלה לאבק דוקא וכמש"ש הטעם דכמו שאבק הוא הנשאר אחרון אחר שנברר הכל ממנו ונכלל באש השואב כו' כך למעלה הנה ידוע דמבירורי הסיגי' והפסולת דקדושה מזה נעשה שרש לקליפה. והנה מה שנברר באצי' ונשאר פסולת נפל להיות בבחי' קלי' דאצי' והנשאר מבירורי' דקדושה בבריאה נעשה קלי' דבריאה ועד"ז מבירורי סיגים שנשאר בעולם יצי' נעשה קלי' דיצי' ומה שנשאר מבירורי הסיגי' בעולם העשי' נעשה קלי' דעשיי' נמצא קלי' דעשיי' היותר אחרון בבחי' הפסולת והסיג ולכך הוא יכול לעשות עצמו כע"ז ממש כאלו אינו מכיר את בוראו כלל. וזהו אבק שהוא נוק' דס"מ הנק' אשת זנונים שקשה מכולם להיותה היותר אחרון מכולם וד"ל.

קפג

וענין קלי' דיצי' ודבריאה איך שהמה בודאי אינם קשים כ"כ כמו קלי' דעשיי', יובן מתוך דרז"ל, דהנה אמרו רז"ל נתן54 עיניו במקדש ראשון כו', ומשמע דנתן עיניו במזיד מפני רשעתו וקנאתו ע"ד קנאה55 של נחש הקדמוני ולפעמים אמרו בהיפך כמו שדרש ר' אחא שטן56 ופנינה לש"ש נתכוונו ואתא שטן ונשקי' אכרעי' הרי שדרש ר"א שכוונת השטן בקטרוגו על ביהמ"ק הי' לש"ש לבד ולא בשביל רשעתו וקנאתו ונראים המאמרים כסותרים זא"ז. אך הענין הוא דבאמת אינם סותרים זא"ז כלל דמ"ש נתן עיניו בבחי' רע גמור הוא בחי' ס"מ דיצי' ומכש"כ דעשיי' ששם חצי רע גמור, ומ"ש לש"ש נתכוין מיירי בס"מ דבריאה57 שמיעוטו רע אך אעפ"כ שמץ מיני' לרע ע"כ קטרג לרע, אבל כוונתו אינו לרע אלא לש"ש בלבד כי בטל הוא לגבי הקדושה ביותר והיינו ענין שטן שבעולם הבריאה ומכש"כ באצי' עצמו דשם לא58 יגורך רע כתיב אין שם בשטן אפי' שמץ מן הרע אך ורק ענין הרגשת עצמותו בלבד וכמ"ש ופלגשו59 ושמה ראומה וכמ"ש במ"א. אבל מ"מ הנה אחר הבירורי' הנ"ל ובהשתל' מעילה לעילה הרי נעשה קלי' בעשיי' בבחי' רע גמור כנ"ל וד"ל.

והנה ידוע דבחי' המל' דאצי' היא היורדת לברר בירורים דרפ"ח בבי"ע בכל לילה וכמ"ש ותקם60 בעוד לילה ותתן טרף והבירור הזה הוא נמשך ובא עד למטה מטה דהיינו גם בגקה"ט לגמרי כמו קלי' דעשיי' הנ"ל היותר תחתוני' מכולם. ואמנם הנה ענין הבירור בד"כ הוא בא למטה בדרך מלחמה עד"מ, וכמ"ש כי61 תצא למלחמה על אויביך ושבית כו' דקאי למעלה בבחי' מל' דאצי' שמבררת בירורי דרפ"ח ניצוצין מהיכלות הקלי' בדרך מלחמה וניצוח דוקא. והנה המלחמה הגשמי' כמו בב' מלכים גשמי' כמו אדום ויון וכיוצא הנה ידוע לכל מבין בענין מלחמה שלפעמי' יש בעצם המלחמה שיהי' עושה א"ע כנרדף מפני שונאו וינוס מפניו בכדי שהשונא יזוז ממקומו ואז יוכל לסבבנו בחיל אחר מכל צד ופינה ויכנו עד בלי השאיר לו שריד או לאיזה כוונה אחרת יעשה א"ע כנרדף מפניו, וזה ידוע שהמנוסה הזאת ודאי לא טובה לפי שעה שהרי השונא ינוס בשעה שנרדף מפניו והוא רודף אחריו, אלא שמניח א"ע שיכנו שונאו בשביל התועלת הגדול שיהי' לו אח"כ, ועד"ז יש כמה מיני עצה בעניני המלחמה שיניח א"ע יותר לסבול נצחון של השונא תחלה בשביל הנצחון שיצא מזה אח"כ. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה דלפעמים ענין המלחמה שלמעלה ג"כ ע"ד הזה וה"ע סוד גלות השכינה למטה לסבול שעבוד ועול הע"ש בכדי שיצא אח"כ מזה

קפד

נצחון גדול בהארת הקדושה האלקי' ומגיע תגבורת ההארה להפוך גם הרע דע"ש לטוב ולהכניעם בתכלית אח"כ ואע"פ שעכשיו הוא בהיפך דרישא שכיבת לעפרא. וזהו מ"ש עת62 אשר שלט האדם באדם לרע לו, דהשליטה דאדם בליעל באדם דקדושה עכשיו הוא לרע לו אח"כ מפני שיבא מזה ניצוח גדול בתגבורת הקדושה על הסט"א לאכפייא לון מן הקצה לקצה וכמשל הנ"ל בעצת המלחמה להניח א"ע להיות נסבל מניצוח שונאו בתחלה כו' וד"ל. ועד"ז יובן עוד למעלה מעלה עד רום המעלות דגם בעולמות העליונים יותר ג"כ יוכל להיות ענין מלחמה וניצוח דקדושה עם ס"א ע"ד הזה, והוא מ"ש מי63 זה בא מאדום כו' דקאי על בחי' ז"א דאצי' שנלחם נגד הקלי' דאצי' איש בליעל וכמ"ש ביעקב ויאבק64 איש עמו וכמש"ל וד"ל.

(ה) והנה בעת אשר שלט האדם באדם כו' אזי נק' פגימת הלבנה שהלבנה חשך אורה לגמרי ובשעה שהנשמות יוצאות ממנה בעת ההיא לפעמי' יגבירו עליהם החיצוני' עד שיקומו בידיהם לגמרי. והדוגמא לזה במה שמצינו בפסל מיכה שנשמת מיכה זה הי' מן הנשמות שיצאו בעת פגימ' הלבנה למעלה והוא אשר השכינה למעלה אז מוסתרת ונעלמת להיות כמו מניצוח לפני שונאו, וע"כ נגבר חלק הרע על נשמת מיכה וכשבאה לגוף בגלות מצרים הי' יוצא ממנו תולדות רעות הרבה וכשראוהו למשה שחמל על הילדים הנאבדים הוציאו לו נשמה זו דמיכה שיתקיים בכדי שיראה משה שאין בכל אלה טוב רק רע וכמו שהי' שעשה פסל ע"ז כו'. ואמנם זהו מהחלק ממה שנותנים לחיצונים, אבל מה שיצא מהניצוח הזה לרע להם אח"כ יובן מהדוגמא מה שמצינו במעשה65 דיהודה ותמר דהנה יהודה בודאי לא כיון לתאוה רעה שבודאי הי' נשמר מכחות החיצוני' שגברו אז וגם תמר שהלבישה א"ע בכוונת תאוה רעה ידוע שכוונתה לש"ש הי' וגם ביהודה לא הי' הכוונה רק לש"ש בלבד כי הרי הי' צדיק גמור אך שירד יהודה מאחיו בהתלבשות עניני מלחמה כאלו לברר הטוב מן הרע והוא ע"י שילבישו א"ע בתאוה רעה ויצאו מזה תולדות בקדושה ביתר שאת. ואמנם אם לא הי' תגבורת עוצם כוונת יהודה ותמר לש"ש לא הי' ביכולתם לעמוד במלחמה זו כי הרי מ"מ הי' מושלת בהם תאוה רעה אלא שכוונתן דקדושה דבקה וגברה עליה עד שאע"פ שבחיצוני' הי' שליטת הרע הרי מ"מ יצא מיהודה משיח וגם מלכים ונביאי' רבים ונשמות גבוהות דקדושה וכידוע והרי אנו רואים להדי' שיוכל להיות נתינה מועטת לחיצוני' שמרויח בנתינה זו בכפלי כפלים לאין שיעור כו' וה"ז ממש כמשל העצה במלחמה ליתן א"ע לשונא קצת, אך לתכלית הדבר יהפך עליו ואז יגביר עליו בניצוח גדול יותר הרבה מכמו שהי' מנצח אותו בתחלת המלחמה כו'. ואמנם זהו הכלל שאין נותני' לחיצוני' בתחלת בשביל ההרווחה שתהי' אח"כ רק בחי' הפסולת והחיצוני' בלבד ולא מבחי' פנימי' כלל כדי שלא יצא שכרו בהפסדו ח"ו. וגם במשל המניח א"ע להיות נרדף משונאו הרי לא יניח א"ע רק במה שיהי' רודף אחריו מעט ולא שיכנו הרבה וכיוצא

קפה

שא"כ מה ירויח אח"כ. וכך המשל למעלה בעת אשר שלט האדם כו' אין נותנים לו שליטה רק בבחי' החיצוני' בלבד והוא מ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים כו' בגדי' לבד כמ"ש וכל66 מלבושי אגאלתי שהלבושי' שלו בלבד הוא שגעלו ומאס אותן בהניחו לשלוט בהם יניקת החיצונים כו'. וכן הענין בכ"מ שהזכירו רז"ל ענין יניקת הס"א בקדושה אינו רק בבחי' חיצוני' בלבד וכמו ענין המאמר בא67 נחש על חוה והטיל בה זוהמא אין הענין רק בבחי' לבושים שנפגמו בחי' הלבושים ע"י הזוהמא של נחש כו' כאשר מקבלת ממל' דקדושה הנק' חוה כי היא היתה אם68 כל חי כידוע שהוא רק בחי' אחוריים דשם ב"ן דקדושה כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, דהנה בחי' מיעוט הירח מבואר למעלה דהיינו מה שבחי' מל' דאצי' היא בכל חדש בתכלית הירידה להיות ראש לשועלים בבי"ע ובהיותה שם היא מתלבשת כדי לברר רפ"ח ניצוצי' עד למטה מטה גם בגקה"ט לגמרי כמו באשת זנונים הנ"ל. ואמנם בהלבשה זאת אינו אלא רק בבחי' חיצוני' בלבד כנ"ל וא"כ גם בי"ס דעשיי' שהמל' דקדושה מברר מל' דקלי' בדרך הלבשה כנ"ל התלבשות זו אינו אלא בבחי' חיצוני' בלבד דהיינו שנותני' לה כח ועוז מבחי' לבושי' וחיצוני' מי"ס דקדושה שזה בלבד הוא הנמשך ומתלבש בנוגה אבל אין נותני' לה מבחי' הפנימי' דקדושה דעשיי' כלל וכלל וכמ"ש וכבודי69 לאחר לא אתן ואין לחיצוני' כח כלל לקבל משם מטעם הנ"ל שאין נתינה זאת ענין אמיתי או אפי' שיהי' בהכרח דבר אלא רק מצד הכוונה שיהי' התועלת אח"כ לרע לו כו', א"כ אין נותנים לו רק בחי' חיצוני' דחיצוני' בלבד והיינו רק כדי לברר ממנו אח"כ פנימי' הקדושה הרבה בכפלי כפליים לאין שיעור (וכמעשה דיהודה ותמר והגם שלאחר שנתנה התורה אסור לנו לעשות כענין זה אפי' באיסור קל של ד"ס וכידוע, אך בדברים המותרים לגמרי מצד הדין אלא שהוא מ"מ בחי' רע מצד התאווה כמו תאוות היתר באכילה ושתי' וכיוצא גם עכשיו יוכל להיות בצדיקים בדוגמא זו בנתינה חיצוני' ולא בבחי' פנימי' כלל. והדוגמא מזה הוא מ"ש בלק"א הגדול דבהעלות מ"ז באדם גם מתאווה מותרת כממון וכיוצא זה ההרהור מ"מ בחי' רע הוא וכאשר מגביר עליו האהבה האלקי' דקדושה ומתבטלת ה"ז ענין ניצוח הנ"ל שבא לקדושה ביתר שאת אחר שהניח עצמו תחלה, וענין ההנחה אינו שיחשוב מ"ז בתחלה ח"ו אלא שאם נפלה פתאום אל יפול לבו פתאום אלא יגביר עליה האה' לה' וע"י שמתבונן בה איך להעלותה כו' ה"ז כמתאבק70 עם המנוול שיתנוול גם הוא בהאבקו עמו מפני שיש באיבוקו עמו קצת ניצוח המנוול לפי שעה כו'. ואמנם לא כל אדם יוכל ללחום בהניצוח ויכול ליפול הנופל לפי שעה גם בהיות שדעתו קצרה, וע"כ ע"ה71 אסור לאכול בשר וזהו אל72 יאמר אי אפשי

קפו

בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי). וזהו הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח דהיינו ליתן מקום לס"א בבחי' חיצוני' דחיצוני' והוא קרבן שעיר דמוסף ר"ח וכמ"ש ושעיר עזים כו' והוא נעשה לכפרה על השכינה שמלבישה א"ע בלבוש זר דקלי' לברר כו' והשעיר הוא חלק הס"א בכדי שיצא מזה תוס' אורה בקדושה כמ"ש בזהר73 בענין הקוצי דשערי שמניחין בתפילין לצאת לבר כו'. והטעם שבר"ח צוה להביא כפרה הוא מפני שאז זמן עליי' המל' מבי"ע ומתחלת להאיר מעט מעט מהארת אור השמש שהוא בחי' שם מה כו' וכנ"ל ועד הנה היתה אפילה מאופל יניקת החיצונים אשר שלטו בלבושי' שלה כו' וד"ל.

ולהבין שרש ענין היניקה והפגם בלבושי' בלבד כמ"ש וכל מלבושי אגאלתי כנ"ל, הנה יובן ע"פ הידוע בכתבי האריז"ל דלפעמים מקבלת המל' מבחי' פלא עליון ואז אין מקום ושרש כלל וכלל ליניקת החיצונים גם מבחי' הלבושים בלבד ע' מזה בע"ח של"א הוא שער הארת המוחין שם פ"ז, אבל כשהמל' היא בבחי' אלקי' וכמ"ש מלך74 אלקים על גוים כו' אזי גם הע"ש מקבלים כי יש ק"כ צירופי' באלקי' דקדושה וע"ב הם דקדושה ממש ומ"ח צירופי' אלקי' האחרונים מקבלים מהם החיצוני', וזהו מ"ש ואותות75 ומופתים באדמת בני חם, ומאותן המ"ח צירופי' נמשך יניקה לבחי' אלקי' אחרים שמקבלים מבחי' אחוריים דאלקי' דקדושה כו', אבל כשהמל' מקבלת מבחי' פלא אין שם צירופי אותיות דאלקי' כלל, וזהו ומום76 אין בך מום77 גימט' אלקי' שמשם יש יניקה כו', וא"כ אין אחיזה ויניקה לחיצוני' רק בבחי' הלבושי' בהיכלות דקדושה בלבד ולא בבחי' או"כ כלל וכלל אפי' בבחי' חיצוני' הכלים שהרי ידוע דענין הכלים הם בחי' צירופי אותיות והם מקבלים מנקבי החללים שבין צירוף לצירוף בלבד כידוע בענין זיעתן78 של חיות שנעשה נהר דינור כו' שהוא כמו הזיעה שיוצאה מנקבי העור בלבד וכמ"ש במ"א וד"ל.

(ואו) ועתה יתבארו דברי המאמר' הנ"ל בפרטיות. בההוא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוק' כולהו קיימין לגו כו'. פי' נהר דנגיד הוא בחי' יסוד ז"א שמשפיע מבחי' המ"ד שלו כל אינון נשמתין והוא ע"י יחוד דמ"ה וב"ן כידוע והיינו ואתעברת נוק' כו'. והנה מבואר למעלה שבכל חדש יש מילוי הלבנה ופגימת הלבנה, המילוי שלה הוא באמצע החדש דוקא והפגימה שלה הוא בסוף חדש ובתחלת החדש בהיותה רק כנקודה חדא כו' הנה היא מוסיף אורה מאור השמש מעט עד שהיא במילואה. והמשל בזה למעלה יובן שבחי' מל' דאצי' שנק' לבנה כשהוא בענין מיעוט האור מכל וכל בסוף החדש אזי היא

קפז

בבחי' ענין הניצוח מלחמה הנ"ל לברר רפ"ח כו' מהיכלות הקליפות כנ"ל, ואז הוא בתכלית החשך כדי שאח"כ יהי' מוסיף אורה ע"י הניצוח כנ"ל, וע"כ כשמקבלת השפע אז מבחי' מ"ד דהיינו אור השמש דהנה עד"מ הלבנה שלמטה מפני שבקירובה מאד לשמש בסוף החדש הוא הסיבה שנחסר אורה ותחשך וכל מה שהיא מתרחקת מעט מעט מן אור השמש יותר תאיר אור כי לא תוכל לקבל האור מן השמש כ"א מרחוק ולא מקרוב כידוע. והנמשל מזה גם למעלה דבחי' מל' דאצי' בהיותה מתקרבת מאד בסוף החדש אזי תחשך אורה ותרד אז ללחום ולנצח כי ע"י פגימת אורה יוכלו החיצונים להתדבק בה כנ"ל ע"כ כשמקבלת אז שפע נשמות עליונות ממ"ד דז"א גם הן הן שבאים ונמשכים למטה באותו בחי' הפגם שנפגמה המל' אז בהעדר אור השמש ממנה ונהפוך הוא שנדבקו בה אורות זרים. והנה מבואר למעלה שאין אחיזתם בה אז רק בבחי' הלבושי' בלבד ולא בבחי' הפנימי' כו' ע"כ אמר כאן וכד סיהרא אתפגים בההוא סט' דחויא בישא דהיינו מה שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא שאינו אלא בבחי' לבושי' כנ"ל כדין כל אינון נשמתין דנפקין בפגימו אע"ג דכולהו דכיין הואיל ונפקין בפגימו כו'. פי' מצד בחי' הפנימי' שלהם הם דכיין וקדישין מפני שאין לחיצוני' אחיזה ויניקה בפנימי' כלל וכמש"ל אבל מ"מ מפני אחיזתם ויניקתם בחיצוני' הלבושי' דמל' אף גם הנשמות שמקבלת המל' אז נפגמו גם הם בבחי' חיצוני' שלהם באותה השעה כו'. וז"ש עוד בכל אתר דמטו אינון נשמתין אתברו ואתפגימו באינון צערין וכאבין כו'. פי' בכל אתר דמטו היינו רק בבחי' מקום והיכל שנק' אתר וידוע שבחי' היכלות העולמות הן בחי' החיצוני' של העולמו' ולא מבחי' הפנימי' כלל. וע"כ אמר בכל אתר דמטו כלומר כשיורדין להתלבש למטה בעולמות החיצוני' באיזה לבוש גופני או באיזה היכל מן ההיכלות החיצוני' דבי"ע שם הם שנפגמו דהיינו בלבושיהם בלבד. ופי' דמטו שיורדין ונמשכי' בהתלבשות למטה ויש בזה כמה רבבות מדרגות זה למטה מזה מהיכל להיכל עד היותר אחרון הוא לבוש גופני בעוה"ז השפל דאפגים הגוף בצער וכאב היסורי' גשמיי', אבל הנשמה מצד בחי' פנימיותה היא אינה נפגמת כלל באותם היסורים מטעם הנ"ל דלא הי' עיקר סיבת הפגם בתחלה גם במל' שרש כל הנשמות אלא רק בבחי' חיצוני' בשביל טעם הניצוח כנ"ל והיינו שמסיים שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כו'. פי' כמו בחי' מל' דאצי' שנפגמו הלבושים שלה בלבד ולא נפגם בחי' הפנימי' כלל כנ"ל והיינו כגוונא דלעילא.

ומש"ע79 ובג"כ אינון דבעון לאתחדתא בחדתותי דסיהרא וכמ"ש והי' מדי חדש כו' יבא כל בשר ודאי ואינון בשותפתא חדא בסיהרא עד הה"ד למען אחי כו' רצונו בזה המאמר על לעתיד דוקא ולא עכשיו שהרי עכשיו אין אור ללבנה כ"א מה שמקבלת מאור השמש ובהכרח הוא שיהי' לה השינוי הזה בפגימה ומילוי בכל חדש מטעם הנ"ל והפגימה עכ"פ בבחי' הלבושים וא"כ איך יאמר עכשיו יבא כל בשר שר"ל גם בחי' החיצוני' דלבושי' שנפגמו גם הם יבאו להיות בבחי' הפנימי' לפני ה', אלא הכוונה בזה המאמר הוא על העתיד דוקא דכתי' אז והי'80 אור הלבנה

קפח

כאור החמה שיהי' בחי' זו"נ שניהם שוין בקומתן ולא תצטרך הלבנה לקבל מהשמש ואז לא יהי' בה כלל אותו השינוי הנ"ל בפגימה ומילוי משום דלא תצטרך גם לניצוח המלחמה לברר הפנימי' ע"י שתניח לפגום החיצוני' כנ"ל מפני שכבר יבורר אז בחי' הרע לגמרי מכל וכל כמ"ש ואת81 רוה"ט אעביר מן הארץ, וע"כ אמר יבא כל בשר ודאי ר"ל גם בחי' החיצוני' שנפגמו יחזור הכל לקדושה וכמ"ש חיל82 בלע ויקיאנו כו' ואותן הנשמות ג"כ יושלמו בלבושיהן שנפגמו מצד שרשן בפגימת הלבנה, וע"כ א' ובג"כ אינון דבעיין כו' אינון דוקא כי יהי' חברי' משותפי' בהדה וכמ"ש בסוף המאמר עד הה"ד למען אחי להיותם משותפי' בהדה בבחי' שלימות הניצוח ע"י פגימת לבושים שלהם עם המל' וד"ל.

(ז) אך הנה גם אחר כל הנ"ל בפי' המאמר עדיין י"ל באותו הפסוק שהתחיל בו ר"ש אותו מאמר הנ"ל והוא אך אל הפרוכת כו' כי מום בו, מה ענינו לענין המאמר שאמר עליו ולפי משמעות ענין המאמר לא הי' לו להתחיל רק בפסוק והי' מדי חדש כו' דמיירי בענין חידוש הלבנה אבל פסוק זה דאך אל הפרוכת דמיירי בכהן מה ענינו לענין פגימת הלבנה ומילואה. אך הענין יובן בהקדים ענין הכהן מהו, דהנה כתי' ובת83 איש כהן כי תהי' לאיש זר כו' וידוע בזהר84 ורע"מ דקאי על הנשמה האלקי' שנק' בת כהן דלעילא כי באה מלמעלה בבחי' חלק אלוה ממעל כמו בת לאב, ומה שנק' בת כהן כי הכהן85 נק' אב כי הוא מסט' דחסד הוא קו הימין חח"נ והכל ענין א' כי החסד86 ענף החכ' וע"כ נק' הנשמה ג"כ בתו של אברהם כמ"ש בת87 נדיב ונק' ג"כ בת כהן והכל א' מטעם הנ"ל. ועד"ז יובן בכללות נש"י שהוא בחי' מל' דאצי' למעלה כידוע, הנה ג"כ נק' ברתא והוא בת כהן דלעילא דהיינו מאור אבא דאבא88 יסד ברתא או בת איש כהן והכל א' כנ"ל. והנה מבואר למעלה דבחי' מל' דאצי' הוא שנפגמה בבחי' פגימת הלבנה בלבושי' בלבד כו' וע"כ אמר בבת כהן הנ"ל ג"כ דאם יהי' בכהן מום כמו יבלת או שאר מום באברים דאל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו, אבל לחם אלהיו מקה"ק יאכל, והטעם הוא לפי שאין הפגם שלו רק בבחי' הלבושים והוא בבחי' החיצוני' בלבד כמו כלי הגוף החיצוני' כיבלת וכיוצא, אבל לא שנפגמה נשמתו בבחי' פנימי' כלל וכלל וא"כ הגם שיש בו מום באבריו החיצוני' זה לא מזיק כלל לבחי' פנימי' שבנשמתו, וע"כ לחם אלקיו גם מקה"ק יאכל כמו כל הכהנים התמימי' שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרי' כידוע גם הוא יאכל הקרבן והבעלי' מתכפרי' באכילתו לפי שיוכל להעלות הנפש החוטאת באכילתו הקרבן כשאר הכהנים כי יש לו כח ההעלאה באכילתו קדה"ק בשלימות שהרי לא

קפט

נפגמה נשמתו בבחי' פנימי' כלל וההעלאה שבאכילת כהן תלוי' דוקא בבחי' פנימי' הנשמה שהוא כמו הכוונות והיחודים כו' כמ"ש במ"א שאכילת כהנים הי' בעמידה כמו תפלת שמו"ע דעכשיו בבחי' ביטול במציאות דמ"ה דחכ' ומ"ה דחכ' שיש בכהן מצד שרש נפשו הרי לא נפגמה כלל וכלל ע"כ לחם אלקיו יאכל אבל אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כו' דהיינו לעבוד עבודה של המזבח בתיקוני הקרבן שלפני אכילת כהנים (וה"ע בירור הראשון דמ"ן דנוק' כנ"ל) לפי שנפגם בבחי' חיצוני' מצד פגימת הלבנה ביניקת החיצוני' וע"כ יש בו מום חיצוני בעין ואוזן וכיוצא ולעבודה חיצוני' דכפרת מזבח מזיק בחי' המום החיצוני ג"כ כי שם יש גם להם שרש אחיזה ויניקה. וזהו ממש כענין הנ"ל בפי' המאמר באינון נשמתין דנפקין בפגימו כו' דשריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא קיימא לגו כך הכהנים בע"מ נשמתא קיימא לגו כו' שלם בשלימות בתכלית עד שבאכילתו מכפר על הבעלים ככהן תמים ממש, אך מפני דגופא אתפגים לכן אל המזבח לא יגש להקריב מטעם הנ"ל עד שיאיר אור הלבנה כאור החמה דכתיב במל' כולך89 יפה רעייתי ומום אין בך כו' וד"ל, והיינו שהתחיל ר"ש בפסוק זה דאך אל הפרוכת כו' ואמר עליו אותו המאמר הנ"ל באינון נשמתין דאפגימו בבחי' חיצוני' ולא הוצרך לפרש אחר שמסיים המאמר בפסוק זה דאך אל הפרוכת כי ממילא מובן אחר שלא פסלו הכתוב רק לעבודת מזבח אבל לחם אלקיו יאכל וכמ"ש אך כו' שהוא מיעוט כלומר רק לאותו דבר, א"כ ממילא מובן שהוא כמו ענין פגימת הלבנה בבחי' החיצוני' בלבד וכנ"ל וד"ל.


1) להבין מאמר הזהר כו' אך אל הפרוכת: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מהכת"י 1156 פב, א. נמצא ג"כ בכת"י 33 עג, א. 68 ל, ב בכותרת: בעז"ה ליל שבת פ' וישב (ובסופו רשום: מוגה מגוף כי"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע). 609 נד, א ובראשו רשום: בס"ד פ' וישב יעקב כת"י אדמ"ו האמצעי נ"ע [ר"ל שנעתק מגוכי"ק אדהאמ"צ]. 1049 קכז, ב בכותרת הנ"ל. בהכתבי-יד הנ"ל נמצא אחר המאמר קיצורי והגהות אדהצ"צ שנדפסו בביאוה"ז (הנסמן להלן).

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' קפט.

(נוסח ג' נמצא בכת"י 633 ריב, ב (ועוד) ומתחיל: לה"ע מיעוט הלבנה. ונוסח ד' נמצא בכת"י 412 קעח, ב).

קיצורים והגהות למאמר זה נדפסו בביאוה"ז להצ"צ ע' קלה ואילך. קיצור נוסף נמצא בכת"י 21 מג, א (ויודפס בעז"ה בהוספות לביאוה"ז להצ"צ). תוכן המאמר נמצא ג"כ בדרמ"צ מצות איסור עבודת בע"מ (לא, א ואילך).

מאמר זה נזכר ג"כ ברשימת אדהצ"צ (נד' באוה"ת על מארז"ל וענינים ע' שלד) ד"ה: ענין קידוש הלבנה המקומות המדברים מזה.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על מארז"ל ש"ס זוהר ותפלה ע' רטו.

2) וימלוך תחתיו: וישלח לו, לג.

3) ארמ"ע. . ד' עולמות אבי"ע: ראה סידור שחרית לג, א. לקו"ת פינחס עה, ד.

4) ראית איש חכם בעיניו: משלי כו, יב.

5) עיניך ברכות בחשבון: שה"ש ז, ה.

6) לכו חזו. . שמות בארץ א"ת שמות: תהלים מו, ט. ברכות ז, ב. תו"א מג"א צו, א.

7) ומשם יפרד: בראשית ב, יוד.

8) הולך את חכמים יחכם: משלי יג, כ.

9) מלך הדר ושם אשתו מהטבאל: וישלח לו, לט.

10) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב.

11) מיכאל וגבריאל. . שר של מים ושר של אש: ראה במדבר רבא פי"ב, ח. תנחומא ויגש ו. וראה מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תרמה ובהנסמן שם.

12) יקוו המים: בראשית א, ט.

13) איהו וחיוהי וגרמוהי חד: ראה ת"ז ג, ב.

14) וע"ח. . דמל' דאצי'. . בירורים דרפ"ח: ראה ע"ח (שער רפ"ח) שי"ח, פ"ב.

וראה פרי עץ חיים שער (טז) ק"ש שעל המטה פ"ה ומקבילו בשער הכוונות ענין דרושי הלילה דרוש ז.

15) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

16) דבחכמה דוקא אתברירו: ראה זהר (היכלות) פקודי רנד, סע"ב.

17) דמשה ואלי'. . הביטול במציאות: ראה ג"כ מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנד, וש"נ. נר מצוה ותורה אור (שער האמונה) ק, ב.

18) ורוח ה' ישאך: מלכים-א יח, יב.

19) מיכאל בא': ראה ברכות ד, ב.

20) ואזור עור במתניו: ראה מלכים-ב א, ח.

21) האבות שהן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב ו. ראה סדור שער נפ"א צב, ד.

22) ונחנו מה: בשלח טז, ז-ח.

23) בגופו השמים כאלי': ראה מלכים-ב ב, יא. פרדס שער (כד) היכלות פי"ג-ד.

24) ברשב"י. . שרש נשמתו גבוה מאד: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפז. תורת חיים ויצא קעח, ג. ובכ"מ.

25) בחי' פנימי' ובחי' חיצוני': ראה ג"כ תו"א מקץ לד, ג.

26) כבד פה: שמות ד, י.

27) אלי'. . ב"ן דמ"ה: ראה פע"ח (שער הק"ש) ש"ח פ"ח. וראה תורת חיים ויצא קעח, ג ובהערה 33.

28) לחם לא אכל: תשא לד, כח.

29) והנה שלשה אנשים: וירא יח, ב.

*) כנ"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: כי כדי להגיע בחי' הביטול ולהמשיכו למטה מטה בבחי' נוגה אינו אלא ע"י בחי' שם ב"ן שבו וע"י הוא המשכת הביטול בחיצוני' ע"ד מציאת הגעת והמשכת הביטול בגופו של אלי' שהוא לפי ששרשו משם ב"ן דוקא.

30) שאין אוא"ס שורה אלא בחכמה דוקא: ראה תניא פי"ח. פל"ה בהג"ה.

31) שכינה הי' מדברת מתוך גרונו של משה: נסמן לעיל ע' יג.

32) מלך הח' הנק' הדר: ראה וישלח לו, לט.

33) ממצחא דא"ק: ראה ע"ח שער התיקון פ"ב-ד.

34) מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח: ראה חגיגה יב, ב. מנחות קי, א תוד"ה ומיכאל.

35) אש שלמעלה שירד ע"ג המזבח שלמטה: ראה תו"כ ויקרא א, ז. עירובין סג, א.

36) לאשתאבא בגופא דמלכא: זהר ויחי ריז, ב.

37) בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה: תהלים קד, יד. זהר בראשית יח, ב. וראה סידור שחרית סב, ב.

38) הושיט אצבעו הקטנה: ראה סנהדרין לח, ב. וראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קסא, וש"נ.

39) במד"ר ע"פ והאיש משה עניו: ראה ספרי בהעלותך יב, ג.

40) שקטרגה. . לב' מלכים: ראה פרש"י בראשית א, טז. חולין ס, ב.

41) לכי ומעטי א"ע: חולין ס, ב. ראה גם שעה"י קמב, א ובהערה 24. ביאוה"ז לאדה"א עח, א. אוה"ת בראשית לח, א-ב. פינחס ע' א'קעב ואילך. נתבאר בארוכה בלקו"ש ח"ל ע' 8 ואילך.

42) דרישא שכיבת לעפרא: ראה זהר במדבר קיט, ב. ע"ח (שער מיעוט הירח) של"ו, פ"ב. וראה מאמרי אדה"ז אתהלך ע' קמו. אמרי בינה שער הק"ש ספצ"ג. דרך חיים מו, ד.

43) כמ"ש במ"א ע"פ קולה כנחש ילך: ירמי' מו, כב. וראה פירוש המילות נח, א. תו"ח שמות מב, א.

44) והי' מדי חדש: ישעי' סו, כג.

45) מולד הלבנה בבחי' נקודה: ראה תו"א קט, ב. סידור עם דא"ח שחרית לשבת קפב, ד ואילך. סה"מ תקס"ז ס"ע קנ ואילך. דרך מצותיך לא, א. אוה"ת יתרו ע' תשצה.

46) דאת זלעו"ז עשה האלקי': קהלת ז, יד.

47) ויאמר אל עמו: ראה שמות א, ט.

48) אלקא דאלקייא: מנחות בסופה.

49) וכמ"ש בתיקונים: ראה ת"ז ת"ח.

50) לי יאורי: יחזקאל כט, ג.

51) אשת זנונים: ראה הושע א, ב.

52) לילית ואגרת: ראה רעיא מהימנא פנחס רל, א. ובכ"מ.

53) מבואר למעלה במא' הזוהר: לעיל ע' קמח ואילך.

54) נתן עיניו במקדש ראשון: סוכה נב, סע"א.

55) קנאה של נחש: ראה סנהדרין נט, ב.

56) שטן ופנינה לש"ש נתכוונו: בבא בתרא טז, א.

57) דבריאה שמיעוטו רע: ראה ע"ח (שער ציור עולמות) שמ"ג בהקדמה. (שער סדר אבי"ע) שמ"ז, פ"ד. (שער הקליפות נוגה) שמ"ט, פ"ו. ספר המאמרים תקס"ג ח"ב ע' תצא

58) לא יגורך רע: תהלים ה, ה. ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תתכט ובהנסמן לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרצא.

59) ופלגשו ושמה ראומה: וירא כב, כד. וראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תצג, וש"נ. תו"ח נח נא, א ובהערה 5. אוה"ת נח כרך ג' ע' 1202 בשם מבוא שערים שער הקליפות [ש"י ח"ב פ"ה].

60) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

61) כי תצא למלחמה על אויבך: כי תצא כא, י.

62) עת אשר שלט האדם: קהלת ח, ט.

63) מי זה בא מאדום: ישעי' סג, א.

64) ויאבק איש עמו וכמש"ל וד"ל: ראה לעיל ע' קמח ואילך.

65) במעשה דיהודה ותמר: ראה וישב לח, ו ואילך.

66) וכל מלבושי אגאלתי: ישעי' סג, ג.

67) בא נחש על חוה: שבת קמו, א. זח"א נב, ב.

68) כי היא היתה אם כל חי: בראשית ג, כ.

69) וכבודי לאחר לא אתן: ישעי' מב, ח.

70) כמתאבק עם המנוול: ראה תניא פכ"ח.

71) ע"ה אסור לאכול בשר: פסחים מט, ב. וראה לקו"ש ח"ב ע' 455.

72) אל יאמר אי אפשי: ראה תו"כ ס"פ קדושים. שע"ת ש' התפלה עא, סע"ד ואילך.

73) בזהר בענין הקוצי דשערי: ראה זהר פקודי רלז, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרח, וש"נ.

74) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

75) ואותות ומופתים באדמת בני חם: ע"פ ברכת אמת ואמונה (תפלת ערבית).

76) ומום אין בך: שה"ש ד, ז.

77) מום גימט' אלקי': מאו"א אות מ' י"ז. וראה גם אוה"ת חנוכה שטז, ב. תשא ע' א'תתמד. אמור ע' קנו.

78) זיעתן של חיות. . וכמ"ש במ"א: ראה חגיגה יג, סע"ב. וראה לקו"ת שה"ש מב, ד. ובכ"מ.

79) ומש"ע: ומה שאמר עוד.

80) והי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

81) ואת רוה"ט אעביר מן הארץ: זכרי' יג, ב.

82) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו.

83) ובת איש כהן. . לאיש זר: ראה אמור כב, יב.

84) בזהר וברעיא מהימנא: ראה זח"ב צה, א. רעיא מהימנא נשא קכד, א.

85) הכהן. . מסט' דחסד: ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א.

86) החסד ענף החכמה: ראה זהר ואתחנן רסב, סע"א. לך צד, א. תרומה קעה, ב. במדבר קיח, ב.

87) בת נדיב: שה"ש ז, ב.

88) דאבא יסד ברתא: זח"ג רמח, ב. רנו, ב. ועוד.

89) כולך יפה רעייתי: שה"ש ד, ז.