נוסח שני: בזוהר פ' וישב ר"ש פתח אך אל הפרוכת

קפט

בעזרה"י, ליל ש"ק פ' וישב (בזוהר פ' וישב ד' קפ"א ע"א)

ר"ש1 פתח אך אל הפרוכת לא יבא וגו' ת"ח בההיא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוק' כלהו קיימין לגו כו' וכד סיהרא אתפגים בההוא סט' דחויא בישא כדין כל אינון נשמתין דנפקין אע"ג דכלהו דכאין וכלהו קדישין הואיל ונפקי בפגימו, בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין כולהו אתברו ואתפגימות בכמה כאבין כו' ואילן אינון דאתרעי בהו קב"ה לבתר דאתברו כו' רז"א דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ובג"כ אילין אינון דבעיין בחדתותי דסיהרא ועל אלין כתיב והי' מדי חדש וגו' יבא כל בשר להשתחות לפני וגו' ע"ש בארוכה.

ויובן כ"ז היטב בהקדים לבאר ענין מילוי הלבנה ופגימתה כמ"ש2 בע"ח בשער מיעוט הירח כו' ע"ש והיינו כי לבנה היא בחי' מלכות דאצי' דלית לה

קצ

מגרמה כלום זולתי מה שמקבלת מן השמש הוא בחי' ז"א דאצי'. והענין בהיות ידוע שיש כמה שמות וכינויים למלכות דאצי' כמ"ש בפרד"ס <צא>

בשער המציאו' שלפעמים נק' בחי' עפר כמ"ש ומעפר3 אשר בקרקע המשכן וגו' (וכמשנת"ל4 בדרוש דעפר ואב"ק ע"ש) ולפעמי'5 בחי' אבן כמ"ש אבן6 מאסו הבונים וגו' וכן בצומח נק' אתרוג7 בחי' מלכות ובמדבר נק' הדבור בחי' מלכות וכיוצא בזה כל הכנויים דמלכות דאצי' מרמזים על מציאותה ומהותה ואיכותה שנקראת בחי' עלמא דאתגליי' ולכך נק' בשם דבור ולזאת כל המספרי' דשמו' דאצי' הוא במל' דאצי' עד שהיא בחי' תחתונה ולכך כל המספרי' בה וד"ל מצד שטבע מדת מלכות לגלות הנעלם בבחי' גילוי שיתראה ויתגלה בבחי' יש ודבר מה מצד היותה בחי' ומדרגה תחתונה שבאצי' לכך נק' בכנויים דאבן ועפר שהם ממדרגה התחתונה שבד' יסודו' ארמ"ע8 שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע (שאף באצי' ימצא ד' בחי' אבי"ע ודצח"ם).

וביאור הענין דהנה כתיב אלה9 המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' וימלך בלע וגו' וימת וגו' וימלוך כו' וימת כו' כנודע שזהו ענין השבירה10 והמיתה דז' מלכים קדמאין דתה"ו שעיקר השבירה של הכלי' דתה"ו הי' במדת מלכות דוקא שכיון שנתגלו בבחי' גילוי מדת המלכות אזי נתראו בבחי' יש ודבר מה ולכך נשברו פי' כי בתה"ו הי' הספי' זתח"ז בבחי' פרוד ולא הי' מחוברי' ונכללי' זב"ז כאחד כמו עתה בעולם התיקון והיינו מצד שלא הי' מתגלה בחי' תוספת אור א"ס ב"ה בתוך הכלים הקטנים דתהו שלא יכלו לסבול רוב אורו מצד קטנו' הכלים ומאחר שהי' בהם מיעוט גילוי אור א"ס ב"ה לכך לא הי' נמצא בהן בחי' מציאו' הביטול כ"כ עד שיוכללו ויתחברו כאחד ממש כ"א כאו"א נעשה יש נפרד בפ"ע כמו בחי' החסד דתה"ו נתראה ונתגלה בבחי' יש ודבר מה בפ"ע בבחי' מלכות שבחסד שהוא הגורם סבת הגילוי שתתראה בבחי' יש ודבר מה בפ"ע שזהו המלך הראשון כמ"ש וימלוך11 בלע וגו' ומאחר שנתראה ונתגלה ספי' החסד דתה"ו בבחי' יש ודבר מה של המלוכה שהוא גרם העיקרי של הגילוי לכך וימת בבחי' מיתה ושבירה, וכן הגבורה שתחתיה שהיא נתגלה בבחי' מל' שבגבורה להיות נתראה למהות ודבר בפ"ע שלכך אין לה חבור והתכללות בספירת החסד מצד היותה מתפשט' בבחי' גילוי המל' שבה

קצא

להתראות ליש ודבר מהו' בפ"ע לכך עומדת תחת ספי' החסד כו' ועד"ז כל הז' מדו' דתה"ו נתגלו במלכיות שבהן בבחי' גילוי ויש ודבר כאו"א בפ"ע לכך הם מתפרדין זמ"ז שהם עומדים זתח"ז שאין להם התחברו' והתכללו' זב"ז, ועיקר הגורם לסבת התחלקותן וההתגלות שלהם בבחי' יש ודבר במלכיות שלהן הוא מצד מיעוט האור א"ס ב"ה שבהכלי' הקטנים דתה"ו כנ"ל וכן מלכות שבחכמה שמאין תימצא שכאשר נמשכה החכמה מאי"ן טרם התפשטותה בגילוי המל' שבה הוא בחי' תחתונה שבה אזי היא בחי' אי"ן ממש בחי' כח מ"ה תכלית הביטול האמיתי בלי הרגשה כלל, וכיון שנתגלה ונתפשטה בבחי' מלכות שבה אזי נתראה בבחי' יש ודבר מה, והיינו עד"מ למטה כמ"ש שלמה המלך במשלי ראית12 איש חכ"ם בעיניו תיקוה לכסיל ממנו פי' דכאשר הוא חכם ואינו יודע <צב>

בעצמו מזה שאינו חכם בעיניו מצד שהחכמה13 אינה נרגשת אצלו בבחי' יש ודבר מה אזי זהו עיקר ואמיתית החכמה אבל כשראית איש חכם בעיניו שנרגשת אצלו בבחי' יש ודבר שמחזיק לעצמו חכם מצד הרגשתו בבחי' יש ודבר ממש איך הוא חכם אזי תקוה לכסיל ממנו כמשמעו, ועוד י"ל תיקוה לכסיל ממנו הוא המלך זקן וכסיל שיש לו תיקו"ה ממנו פי' שי[ו]נקי' אז החצוני' מהחכמה מאחר שנתפשטה בבחי' יש ודבר ממש עד שהוא חכם בעיניו שאז יש מקום להחצוני' לינק כנודע שעיקר יניקת החצונים הוא מבחי' היש דוקא היפך הביטול דחכמה14 כ"ח מ"ה שאין להם יכולת לינק משם ולכך ראית איש חכם בעיניו תקו"ה לכסיל ממנו כנ"ל.

כך ממש עד"מ למעלה במל' שבחכמה דתה"ו שהי' הפנים באחוריים דאו"א מצד שנתגלה החכמה בבחי' המלכות שבה אזי נתגלה ונתראה בבחי' יש והרגשה שאז לא נמצא בה תכלית הביטול דעצמו' החכמה כ"ח מ"ה כנ"ל, נמצא העולה מזה שמל' הוא סבת הגילוי של העצם להיותו נתראה בבחי' יש ודבר מה בבחי' גילוי והרגשה ממש הן בחי' המל' שבחכמה שגורם סבת הגילוי של חכמה15 שמאי"ן תמצא לבחי' יש והן מל' שבחסד גורם סבת הגילוי של החסד כו' כנ"ל שזה היה הגרם והסבה של השבירה דז"ת דתה"ו שעיקר השבירה הי' מצד שנתגלו ונתראו בבחי' יש ודבר מה במלכו' שלהן כמ"ש וימלוך כו' וימת כו' וימלוך כו', ועיקר הסבה לזה שנתגלו ונתראו בבחי' יש ודבר במלכיות שלהן הוא מצד מיעוט אור א"ס ב"ה שבהכלי' קטנים דתה"ו שעי"ז נתפרדו זמ"ז להיות זתח"ז כאו"א מהות יש ודבר מה בפ"ע המתגלה במל' שבו בפ"ע ואין להם חבור והתכללות כלל כנ"ל וד"ל.

אך הנה בהתיקון דאצי' נתתקנו ונתבררו הניצוצים דתה"ו ע"י ש' מ"ה דתיקון עיקר המברר כל הברורים בהיות ש' מ"ה הוא תכלית הביטול האמיתי שבו מלובש אור א"ס ב"ה בתוספת גילוי מאד לכך הוא עיקר המתקן עולם התיקון דאצי'

קצב

שיתייחדו כל הע"ס דתיקון בהתכללות וחבור אמיתי ויתחלקו לבחי' קוי"ן ימין ושמאל ואמצע והיינו כמשארז"ל ע"פ16 המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו וגו' בין מיכאל שר המים וגבריאל שר האש עושה השלום שאין מים מכבים אש וכו' וכמשנ"ת בכמה מקומות שמצד תוספת גילוי עליהם בחי' עצמו' אור א'ס ב"ה המרומם לבדו נתבטלו שניהם ומתחברי' ב' הפכיי' אלו כאחד ביחוד אמיתי ונעשה שלו' ביניהם כך באצי' במדו' חו"ג שהם הפכיי' ומנגדי' זל"ז שש' מ"ה עשה השלום ביניהם להיותם נכללי' ומתחברי' כאחד מצד עוצם הביטול שלהם מפני ש' מ"ה שבו מתגלה בתוספת ורבוי אור א"ס ב"ה לכך הם בלי מ"ה ויתבטלו להתמזג במזג השוה בהתכללות אמיתי וכמ"ש במ"א ע"ש.

והנה ידוע סדר הברורין דש' מ"ה דתיקון דאצי' הוא שתחלה נשפלת מדת מלכות דאצי', שכח בחי' ש' ב"ן, דאצי' בחי' הדבור עליון בחי' תחתונה <צג>

דאצי' שהיא ראש ומקור לבי"ע לעולמות בי"ע לברר הניצוצין דתה"ו שנפלו לשם כמ"ש ותקם17 בעוד לילה ותתן טר"ף לביתה וגו' (טר"ף הוא הברורין דרפ"ח ניצוצין שרפ"ח עם הכולל גי' טרף וכתיב מצמיח18 חציר לבהמ"ה וגו' הוא בחי' בהמה19 רבה ש' ב"ן דאצי' שגדלה לה אלף טורין ואכלה לון בכל יומא כמ"ש בזהר פי' 20המה יוצר משרתים המלאכי' המתחדשי' בכל יום וחוזרים ומתבטלי' ונבלעי' במל' דאצי' בכל לילה כשנשפלת לבי"ע ללקט הניצוצין שהמה נפעלי' ממעשה הברורי' דהניצוצין דתה"ו שבבי"ע ולכך נבלעים בה ונעשה מהם בה בחי' העלא' מ"ן דא"ח למעלה לז"א בעלה דאצי' ואח"כ נמשך המ"ד דש' מ"ה דז"א דאצי' וכיון ששורה המ"ד על המ"ן המתבררין אז הוא עיקר הבירור שלהם שנכללים בקדושה ואלקות דאצי' דהיינו שאף בחי' המ"ן דב"ן נתהפך למהו' המ"ד דמ"ה דאצי' פי' שבהדרגת ההשתלשלות עילה ועלול אזי העלול למטה מהעילה שהוא המקבל השפע והעילה המשפיע לו אבל כיון ששורה המ"ד של ש' מ"ה על המ"ן דב"ן אזי נכלל ונתעלה בחי' המ"ן דב"ן שהוא העלול בעילתו ש' מ"ה המברר וזהו כמ"ש הולך21 עם חכמים יחכם שאף שלא היה חכם אך כיון שנתחבר לחכמי' ומתאביק בעפר רגלי חכמים והולך עמהם תמיד אזי יחכם גם הוא מהם ואעפ"כ יש חילוק בין החכם עצמו למי שנתחבר ע"י ההליכה עמהם שזה הרב המשפיע והוא התלמיד המקבל ממנו ואעפ"י כן נק' ג"כ חכם כך עד"מ בהברורין דמ"ן דב"ן שנכללי' במ"ד דמ"ה להתהפך למהותו ואיכותו ממש מצד השראתו עליהם כי הולך עם חכמים

קצג

יחכם ובחכמה דייקא אתברירו כ"ח מ"ה דאצי' כו' כנ"ל וד"ל.

וז"ס מיעוט הירח22 שא"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, להיותה נשפלת לבי"ע להיות ראש לשועלים שאזי מצטרך להתמעט אורה להיות נשפל לבי"ע בחי' תחתונה שבמל' דאצי' מה דלא סגי בלא"ה שאם יתגלה תוספ' הארתה בבי"ע אזי לא יוכלו הנבראים לקבלו ויתבטלו במציאות ממש לחזור לאין ואפס כמקודם (כמאמ' הושיט23 אצבעו הקטנ"ה ביניהם ושרפם כו') שעיקר ירידתה לבי"ע בכדי לברר הניצוצין דתה"ו שנפלו לבי"ע כנ"ל. ולכאורה יפלא פליאה דעת אל כל המעיין בספרי הקבלה בכ'24 אריז"ל בע"ח ופרע"ח שנת' הכל שעיקר המברר כל הברורין הוא המ"ד דש' מ"ה דאצי' דייקא כי בחכמ"ה אתברירו כנ"ל ונת"ל שמל' דאצי' שהיא בחי' ב"ן דאצי' נשפלת בבי"ע לברר ברורין וכנ"ל.

אך באמת אין זה סתירה כלל שבודאי עיקר המברר הוא שם מ"ה דאצי' שמברר המ"ן דב"ן דאצי' כנ"ל אך לצורך התהוות המ"ן דב"ן מהניצוצין דתהו שנפלו לבי"ע מוכרחים להתברר ע"י מל' דאצי' המשפילי בבי"ע ולא בכח עצמה דלית לה מגרמה כלום בלתי מה שמקבלת משמשא הוא ש' מ"ה דאצי' המאיר הארתו בהיר"ח לתת בה כח המברר לברר הניצוצין המובלעים בבי"ע שיהיו נבלעים בה להיות נעשה בה מהן בחי' העלא' מ"ן וא"ח למעלה <צד>

ואז ישרה עליהם המ"ד דמ"ה אז דוקא יהי' הגמר של הברור שלהם כי זה שנתבררו ע"י מל' דאצי' להיות נעשה מהם בחי' העלא' מ"ן אין זה תכלית שלימו' הבירור עד שישרה המ"ד עליהם דוקא וכנ"ל וד"ל.

וביאור הענין באר היטב ההפרש בין ב' בחי' הברורין אלו דמל' דאצי' המשפילי בבי"ע לברר בכח הארת ש' מ"ה שבה שנעשה מהן בחי' העלאו' מ"ן ובין הבירור דמ"ד דמ"ה השורה על המ"ן הזה דב"ן שאז תכלית שלימות הברור כנ"ל.

יובן בפשיטות מבחי' ומדרגת משה רע"ה ובחי' ומדרגת אליהו הנביא ז"ל להבין ההפרש וההבדל שביניהם דהנה הגם שמעלת ומדרגת מרע"ה עולה על כולם אשר לא25 קם כמוהו עוד נביא בישראל אשר ידעו ה' פנים אל פני"ם כו' שהי' בחי'

קצד

ומדרגת מ"ה שלמעלה כמ"ש בעצמו בתורה ונחנו26 מ"ה וגו' אעפ"כ ימצא מעלה יתירה בבחי' ומדרגות אליהו דהיינו שבחי' אלי"ה27 הוא מבחי' חיצוניו' שנק' מלא"ך הברית כנודע אך החצוניו' נשפל למטה מאד במורד עד שנתפשט בחי' הביטול שלו בגוף שלו ממש עד שהי' משוטט בארץ לפרוח באויר כמ"ש ויאמר28 ה' אליו קום לך צרפתה כו' והי' חגור באדרת שער כו' שזה מורה על בחי' מציאות הביטול שהי' נגלה בגוף שלו ממש (ולכך עלה29 בסערה השמים עם הגוף והוא מפני ששרשו מבחי' חיצוניות שלמעלה שיוכל להתפשט מאד במורד למטה שאף בבחי' חיצוניי' הגוף יתפשט ויתגלה בחי' מציאות הביטול שלו כנ"ל משא"כ משה רע"ה ששרשו מבחי' הפנימיות שלמעלה שאמר ונחנו מ"ה (הכתוב ומפורש בתורה ממש והוא תורה ממש) אבל בהגוף30 שלו לא הי' באפשר להתפשט כ"כ מציאות הביטול זה כמו שהי' מתפשט באליה"ו והיינו מפני שמצד שהי' מבחי' הפנימיות לא הי' יכול לישפל בחצוניו' וכמה שהעיד בעצמו כי כבד31 פה וכבד לשון אנכי וכו' זולתי בהיותו בהר מ' יום ולילה לילה ויום אז בלבד הי' מתגלה הביטול אף בחצוניו' הגוף שלו כנודע, נמצא לא ראי זה כראי זה שיש מעלה יתירה במשה שהוא מבחי' הפנימיו' הגבה למעלה משרשו של אליהו שבזה נאמר ולא קם עוד נביא כו' ויש מעלה יתירה באליהו שנתפשט בחי' מציאו' הביטול שלו בחצוניו' גופו ממש להיותו פורח באויר להיותו מלאך ממש ולכך עלה בסערה השמים וכלא חדא מילתא דהא בהא תלי' כנ"ל וד"ל.

((מפה"ש*31 ) והנה ההפרש הזאת הוא ג"כ בין מלאכים ונשמות שהנשמו' הם מפנימיו' והמלאכי' מחצוני' ואעפ"י שהנשמו' גבוהי' יותר מן המלאכים מטעם זה אעפ"כ ימצא מעלה יתירה בהמלאכים שנתפשט בחי' הביטול בחיצוני' הכלי' שלהם יותר כמו באליהו ז"ל כנ"ל ולכך נאמ' והאיש32 משה עניו מאד מכל האד"ם אשר ע"פ האדמה ודרשו רז"ל33 מזה יכול אפי' ממלאכי השרת ת"ל מכל האדם אשר ע"פ האדמה דייקא פי' כי במלאכי' עליונים ימצא מעלה יתירה באופן אחד בבחי' העניוות והביטול המתפשט בחיצוניו' הכלים יותר משא"כ בחי' משה רע"ה שהוא בפנימיות <צה>

בלבד ולכך נאמ' שהוא עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה הם הנשמו' ששרשן ג"כ מפנימיו' אבל לא ממה"ש כו' וכנ"ל (עד כאן מפה"ש ששמע מפ"ק שי').

קצה

וככה ממש עד"מ למעלה ההפרש בין בחי' המ"ד דמ"ה עצמו המברר את המ"ן דב"ן שמאחד של המתבררין ובין הארת ש' מ"ה שבב"ן שנותן בו כח והארתו לברר הניצוצין דבי"ע כשנעשה ראש לשועלים כו' והיינו שהמ"ד דמ"ה הוא עיקר המברר שמברר את המ"ן דב"ן שהוא בחי' הבירור בבחי' הפנימיות ואלקות דאצי' ממש בהיות אף המ"ן דב"ן טרם השראת המ"ד עליו הוא ג"כ בחי' קדושה ואלקות ממש רק שאינו כמהו' תכלית הביטול דמ"ד דמ"ה עד שישרה עליו שעי"ז יתברר ויתכלל בו להתהפך למהותו ואיכותו של המ"ד דמ"ה שהוא תכלית הביטול האמיתי דאצי' שאין זה חדוש כ"כ שיתברר בחי' אלקות ממש מיש דמ"ן דב"ן לאי"ן דמ"ד דמ"ה כמ"ש אלה המלכים כו' מלכין קדמאין דתה"ו שמתו ונשברו ונפלו לב"ן דאצי' ונתבררי' ע"י ש' מ"ה דאצי' שכולם הם בחי' אלקות בחי' תה"ו ותיקון והבירור הוא בפנימיות אלקות עצמו להתהפך ממ"ן דב"ן שנחשב לבחי' יש ודבר מה נגד מ"ד דמ"ה למהו' תכלית הביטול דמ"ה, אבל זהו עיקר החדוש של הבירור חיצוני' דב"ן דאצי' שנעשה ראש לשועלים דבי"ע לברר הניצוצין דתה"ו שבבי"ע להיותם מתעלים ונכללי' בש' ב"ן הוא מל' דאצי' שיתהפך ממהות המלאך הנברא ומחודש מאין ליש נפרד לבחי' אלקות ממש להיות נעשה מהמתבררין אלו בחי' ההעלאו' מ"ן בנוק' דאצי' שאף גם זאת הוא ע"י הארת ש' מ"ה דאצי' בו לתת בו כח לברר אך מחמת שזהו הבירור בחיצוניות עולמות להתהפך הנברא היש נפרד לאלקות ממש לכך נמצא בו מעלה יתירה הגם שהוא למטה בערך מבחי' הבירור העיקרי דש' מ"ה עצמו שבאצי' שהוא הגבה למעלה מאד נעלה בבחי' הפנימיו' אעפ"כ בזאת ימצא מעלה יתירה בברור החצוני' דמל' דאצי' מצד ההתהפכו' של החצוני' לאלקות שמזה יקר מאד בעיני ה' מאד נעלה וה"ז ממש כמו משה ואליהו הגם שמשה אדון הנביאים לא קם כמוהו עוד במעלת הביטול הפנימיי דמ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה אעפ"כ ימצא מעלה יתירה באליהו שנתפשט הארת הביטול בחיצוני' הגוף עד שהי' פורח באויר (וכמארז"ל שהי' אומר ש' בן י"ב אותיות כו' וכי אחרים לא ידעו ש' זה אלא הענין כנ"ל) כו' וד"ל.

והנה נת"ל34 בדרוש דאב"ק ועפר שהתהוות הקליפות הוא מהסיגים והפסולת של הכלים דתה"ו שנפלו דרך שבירה לבי"ע שהטוב שבהן מתברר ונכלל בקדושה דהיינו מה שאפשר להתברר ולהתכלל באצי' נכלל באצי' ומה שא"א להתברר באצי' מתברר בבריאה כו' עד עולם העשי' שהוא עולם השפל תכלי' כל סדרי ההשתלשלו' כולן שמל' שבקליפה דעשי' היא נק' בחי' אב"ק דאשתארת מן נורא שכמו האבק ואפר הכירה שנשרף באש כל היסודו' המעולי' ונסתלקו למקורם ונשאר רק יסוד העפר ואפר עד שאין בו כח עוד <צו>

אפי' להצמיח כלל כך בחי' מל' דקליפה דעשי' שנתברר ממנה כל הטוב בתכלית ההתבררות ונשארה כמצולה שאין בה דגים רק רע גמור גשמיי ואעפ"כ מוכרח להיות בה מעט טוב בשביל שתתקיים כדי חיונה כנ"ל וממנה נסתעפי' הע' שרים דקליפה שהמה רע גמור ובחי' יש נפרד

קצו

ממש רק דקרו35 לי' אלהא דאלהא כי רם36 על כל גוים ה' ושונאים את ישראל מחמת הקנאה שרואים איך ישראל חשובים בההוא עלמא ויקרי' בעיני ה' כו' ולזאת אש הקנאה תבער בהם על ישראל ואלמלא ניתן רשות לא הי' יכולי' לעמוד מפניהם אך אין בהם כח ויכולת לעבור פי ה' לעשות מאומה בלתי רשות, וכל המחשבות רעות וגזרות רעות אשר חושבי' העמים על ישראל להרע נשפע הכל מהשר שלהם כמ"ש בזוהר37 ע"פ ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו כו' ויאמר סתם מאן אמר דא שרו של מצרים דאעיל מחשבה דא בלבהון כו' שכל המחשבות נשפע להם מהשר שלהם ואלמלא שמכריזין עליו מלמעלה הזהר כו' הי' פועל רעות יותר כמ"ש בת"ז38 שאומרים לס"ם ירא בוש"ת ירא שמי"ם זהו בראשי"ת כו' נמצא הע' שרים דקליפה דעשי' הם רע גשמיי גמור אך הע' שרים דקליפה דיצירה אינו רע גמור גשמיי כאלו שהם מעורבים טו"ר והם בדקות ורוחניות יותר והיינו כמארז"ל שט"ן39 ופנינה לש"ש נתכוונו ודרשה ר' אחא בפפוניא אתא שט"ן ונשקי' לכרעי' כו' ולפעמים נאמר בדרז"ל בשט"ן40 שנתן עיניו במקדש ראשון כו' ושניהם אמת41 שהשט"ן דיצירה אינו פועל רע גמור מצד הקנאה והשנאה אף שהוא ג"כ מקטרג על ישראל אך הוא מעט בדקות יותר שכונתו לש"ש אבל השט"ן דעשי' הוא פועל רע מצד הקנאה והשנאה ממש וזהו נתן עיניו במקדש ראשון מצד הקנאה בלבד וד"ל.

והנה כתיב כי תצא42 למלחמה על אויבך ושבית שביו וגו' פי' דכאשר נשפלת מדת מלכות דאצי' לבי"ע לברר ברורין כמ"ש ותקם43 בעוד לילה ותתן טר"ף לביתה וגו' שמצטרכת לברר הטוב שבניצוצין דתה"ו מן הרע דקליפות דבי"ע שנבלעו בהם אזי הוא מלחמה עצומה כמשל מלחמת שני מלכי' אויבי' זל"ז שלפעמי' מתגבר זה ומנצח המלחמה ולפעמי' להיפך אך אפי' כשהאחד גובר ומנצח המלחמה לפטור בלא כלום א"א שאעפ"כ מוכרח להיות נחסר ממנו אנשי' או ש"ד שלוקח שונאו במלחמה כו' כך ממש עד"מ למעלה כשמל' דאצי' נשפלת לבי"ע לברר הטוב מן הרע וקליפות שנבלע בהם אזי הוא מלחמה עצומה בין סט' דקדושה לסט"א וכמ"ש ביעקב אע"ה ויאבק איש עמו כל הלילה כו' כנ"ל. אך אפי' כשגובר סט' דקדושה אעפ"כ מוכרח להינתן להם ג"כ בחי' הפסולת והסיגי' בחי' החיצוניות והאחוריי' שיאחזו בהם וינקו מהם ועי"ז חוטפי' מהם בחי' הטוב הפנימיות להעלות לקדושה ממש וזהו ושבית שביו כו', וזהו ענין פגימת הלבנה שמקום החשך שבה שאין מאיר לשם אור השמש הוא המקום שנתן להחיצוני' לינק בשעת המלחמה

קצז

כשנתמעטה הירח להשפיל א"ע לבי"ע לברר הטוב הפנימיות מהן דלא סגי בלא"ה עד שתינתן להם הפסולת והחיצוניות כנ"ל וכדכתי' קץ44 <צז>

שם לחשך וגו' דהיינו מה שניתן להם מקום החשך בהלבנה לינק משם שזהו רק באחורי עור דנוק' כנודע וכדכתי' עת45 אשר שלט האדם באדם לרע לו ממש שזה שניתן השליטה להחיצונים שינקו מאחוריי' והחיצוניות שבלבנה הוא לרע לו בכדי שיתברר הטוב הפנימי מהם מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל, וכן למטה בגשמיות בזמן הגלות כשניתן להם שליטה וממשלה לא ניתן להם לשלוט רק על החיצוניות והפסולת כמו שהראו למשה במיכה שמעכו בבנין שעשה אח"כ פסל מיכה וכו' וכן בבהמ"ק שפך46 חמתו על עצים ואבנים כו'.

והענין דהנה ארז"ל בא47 נחש על חוה והטיל בה זוהמא כו' פי' שהשליטה של החיצוני' שניתן להם הוא רק בחיצוניו' הלבושי' שלמעלה שיתלבשו הם בהם ויטילו זוהמא כו' אבל בעצמות הכלי' והאורות דקדושה אין להם שליטה כלל, ואף גם זאת השליטה תלוי (באופן) מצד אופן ההשפעה העליונה במל' דאצי' שאם מקבלת מאותיות פל"א שהם החסדים שלמעלה אזי אין להם מקום לשלוט כלל אך כאשר מל' דאצי' מקבלת מק"ך צירופי (אותיות) אלקי' שהם מבחי' הגבורו' שהוא שרש החיצונים אזי יכולי' החיצונים לשלוט בהלבושי' דקדושה שזה הכח ניתן להם מצד מקורם כנ"ל, וכ"ז תלוי במעשה התחתונים כנ"ל.

אך בר"ח במולד הלבנה שנתחדשה מחדש ע"י עלותה לאצי' למלאות הפגימה שאז זמן עליות העולמות שעולין הנשמות מג"ע התחתון לג"ע העליון כמ"ש והי'48 מדי חדש בחדשו וגו' אזי היו מקריבין ע"ז קרבן מוסף ושעיר דר"ח אמר49 הקב"ה הביאו עלי כפרה ע"ש שמעטתי את הירח כו', אך הנשמות הנולדי' מבטן הנוק' דאצי' שנשפעי' אלי' מז"א דאצי' בזמן פגימת הלבנה אזי בכל אינון אתרין דמטון כו' אתברו ואתפגימו בכמה כאבין וצערין כו' פי' בהיות בכל נשמה ימצא בחי' לבושיה שנולדי' עמה משעת יציאת' מבטן הנוק' דלעילא ולכך מאחר שנולדה בזמן פגימת הלבנה לזאת החצוני' שולטי' בהלבושי' של הנשמה להיותה סובלת יסורי צער בכל עולם מעולם ועד עולם דרך הילוכה והמשכתה למטה מדי עברה דרך הלבושי' שלמעלה ניתן בעת ההיא מקום להחיצונים לשלוט כנ"ל וכן למטה כשמתלבשת בגוף אזי הגוף שלה סובל יסורי צער אבל לא הנשמה שנמשכה מהפנימיות דקדושה שאין להם שליטה אף בזמנא דאתפגי' סהרא זולתי בהאחוריי' והחיצוניות בהכלי' בלבד כנ"ל לכך סובלת יסורי הגוף בלבד כגוונא דלעילא כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן בפשיטות למה נסמכה ענין זה לפתיחת בעל המאמר שפתח בפ' אך אל הפרוכת לא יבא כו' וסיי' בענין זה כו' אך הענין הוא בהיות הכהן בעל מום

קצח

זהו ב' הפכי' ממש ששרשו50 של הכהן הוא מהחסדי' שלמעלה ובעל מום הוא מצד הגבור' שסובל יסורי', אך זהו בחי' הולדת הנשמה בזמנא דאתפגמת סיהרא שאז החיצונים שולטי' בהחיצוניו' והלבושי' <צח>

ולא בהפנימיות לכך בפנימיו' הוא כהן היינו בחי' נשמתו עצמה הגבה למעלה משרש החסדי' שלמעלה רק בהחיצוניות גופו סובל יסורי' שהוא בעל מום יבלת ודומיהן שזה מצד שליטת החיצונים על גופו, ולכך נאמר לחם הקדשי"ם יאכל מצד שהלח"ם הוא מן הקדשי' שהוא בחי' פנימיות בינה דאצי' עלמא דחירו שאין להם יניקה מהפנימיות כלל כנ"ל לכך יאכל אך אל הפרוכת לא יבא עם המו"ם להעלות המו"ם של החיצונים ששולטי' על גופו לא יבא עמו אל הפנימיות דקדושה כו' אבל לחם הקדשי' שנימשך מפנימיות לחיצוניות אליו יאכל וד"ל.


1) ר"ש פתח אך אל הפרוכת: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (רכב, ב).

הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס לעיל ע' קעד.

2) כמ"ש בע"ח בשער מיעוט הלבנה: ספ"א ופ"ב. ראה תו"א וישלח כו, ג.

3) ומעפר אשר בקרקע המשכן: נשא ה, יז — ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן.

4) (וכמשנת"ל בדרוש דעפר ואבק ע"ש): ראה לעיל ע' קסד ואילך.

5) ולפעמים בחי' אבן: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכנויים מערכת אבן.

6) אבן מאסו הבונים: תהלים קיח, כב.

7) נק' אתרוג בחי' מלכות: ראה תיקוני זהר בהקדמה ב, ב. תי"ג (כט, א). תכ"א (נו, רע"ב). פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אתרוג. פרי עץ חיים שער (כט) הלולב פ"א-ג. מאורי אור מערכת אתרוג סק"ע. ספר המאמרים עטר"ת ע' כד ואילך.

8) ארמ"ע שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע: ראה סידור שחרית לג, א. לקו"ת פינחס עה, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ס"ע א'תרמג.

9) אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום: וישלח לו, לא.

10) השבירה והמיתה דז' מלכים קדמאין דתהו: ראה גם מאמרי אדה"א דברים — ד"ה אל תצר את מואב — ע' א ואילך. פירוש המלות פקכ"ו.

11) וימלךוך בלע: ראה וישלח לו, לב — וימלוך באדום בלע.

12) ראית איש חכם: משלי כו, יב. וראה מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' רטז.

13) שהחכמה אינו נרגשת אצלו: ראה ג"כ תו"א קיא, א. לקו"ת אחרי כז, ג. חוקת סו, ג. בלק סט, א. תו"ח [הוצאת קה"ת — תשס"ג] בא קכה, ב. דרך מצותיך לא, ב. ועוד.

14) דחכמה כח מה: זח"ג לד, א.

15) חכמה שמאין תמצא: איוב כח, יב.

16) ע"פ המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב. ראה במדבר רבה פי"ב, ח. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תרמה ובהנסמן לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שס, וש"נ.

17) ותקם בעוד לילה. . טרף הוא הבירורין. . שרפ"ח. . גי' טרף: משלי לא, טו. ראה ספר המאמרים תרס"ג ע' נא בהערת כ"ק אדמו"ר שמציין: מק"מ לזח"ג ס, א. (וראה ג"כ טעמי המצות להרח"ו פ' משפטים). הוספות לתו"א קי, א. וראה ג"כ לקו"ת אמור לו, ב.

וראה גם פרי עץ חיים שער (טז) ק"ש שעל המטה פ"ה ומקבילו בשער הכוונות ענין דרושי הלילה דרוש ז. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרפה בשם הע"ח. תקס"ז ע' עד־ פרשיות התורה ח"א ע' שנא [מקביל לתו"א הנ"ל]. ח"ב ע' תרעא. מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' א. ח"ג ע' תתקסה. אור התורה לך כרך ד ריש ע' תשכז.

18) מצמיח חציר לבהמה: תהלים קד, יד. סידור שחרית סב, ב.

19) בהמה. . אלף טורין. . כמ"ש בזהר: ראה זהר בראשית יח, ב הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' יב.

20) יוצר משרתים. . המלאכים: ברכת יוצר. ראה איכה רבא פ"ג, ח. טואו"ח סנ"ט. וראה לקו"ת אמור לו, א. סידור סב, ב.

21) הולך עם חכמים יחכם: משלי יג, כ (ושם: את חכמים).

22) מיעוט הירח שא"ל הקב"ה: חולין ס, ב. ראה ביאוה"ז אחרי עז, ב ואילך. מאמרי אדה"ז על מאמרז"ל ע' רכא. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תקצד ואילך.

23) הושיט אצבעו הקטנה: סנהדרין לח, ב.

24) בכ' אריז"ל בע"ח ופרע"ח שנת': ראה פע"ח (שער התפלה) ש"א פ"ז. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע תקמג ואילך. וש"נ.

25) לא קם כמוהו עוד נביא בישראל: ראה ברכה לד, י.

26) ונחנו מה: בשלח טז, ז-ח. ראה סידור שחרית סג, ד. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' מא. שמות ח"ב ע' שלא, וש"נ.

27) אליה. . שנק' מלאך הברית כנודע: מלאכי ג, א. פדר"א פכ"ט. ילקוט שמעוני יהושע רמז טו. וראה זח"ג יג, א. צג, א. רט, ב ועוד (וראה גם ספה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתקנה ואילך).

28) ויאמר ה' אליו קום לך צרפתה: מלכים-א יז, ט. וראה מאמרי אדה"ז ענינים ע' קד.

29) עלה בסערה השמים: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שעב, וש"נ.

30) בהגוף שלו. . כמו שהי' מתפשט באליהו: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנד וש"נ. דרושי חתונה ח"א ע' קיד.

31) כבד פה וכבד לשון אנכי: שמות ד, יוד.

*31) מפה"ש: מפי השמועה.

32) והאיש משה: בהעלותך יב, ג.

33) ודרשו רז"ל: ראה ספרי בהעלותך יב, ג.

34) נת"ל בדרוש דאבק ועפר: ראה לעיל ע' קסד ואילך.

35) דקרו לי' אלהא דאלהא: מנחות בסופה.

36) רם על כל גוים ה': תהלים קיג, ד.

37) בזוהר ע"פ ויאמר אל עמו: ראה זהר שמות יז, א.

38) בת"ז. . ירא בשת: ראה ת"ז בהקדמה (ה, ב). תכ"ח.

39) שטן ופנינה לש"ש נתכוונו: ב"ב טז, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעו. וש"נ.

40) בשטן שנתן עיניו במקדש ראשון: סוכה נב, סע"א. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' צח וש"נ.

41) ושניהם אמת: ראה ג"כ לקו"ת חקת סב, א. מטות פז, א. מסעי צב, א. תורת חיים נח נא, א. תולדות קנז, ב.

42) כי תצא למלחמה על אויבך: דברים כ, א.

43) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

44) קץ שם לחושך: איוב כח, ג.

45) עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

46) שפך חמתו על עצים ואבנים: ראה איכ"ר פ"ד, יד וש"נ.

47) בא נחש על חוה: שבת קמו, א.

48) והי' מידי חדש בחדשו: ישעי' סו, כג.

49) אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה: ראה חולין ס, ב.

50) ששרשו של הכהן הוא מהחסדי': ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א.