ענין מצות פדיון הבן

קצח

בעזר"ה על פדיון הבן

ענין1 מצות פדיון הבן, כתיב קדש2 לי כל בכור כו', הנה יש להבין הטעם למצוה זו דפדיון הבן בבכור דוקא, אם משום דהבכורות נקדשו לה' בהיותם במצרים מה זה הטעם שנתנם3 לכהנים דוקא עד שצריך פדיון, וגם מה מועיל הפדיון בה' סלעים כסף כו', ועוד היא גופא קשי' למה נקדשו הבכורות דוקא במצרים הגם שמפרש בכתוב הטעם הפשוט משום4 מכות בכורות דמצרים גם זה אינו מובן למה במכה זאת דוקא הוא שגילה הטעם להקדיש בכורות בני ישראל.

אך הנה הענין הוא דבחי' הבכור5 הוא בחכ' כידוע, ושרש6 הכהנים בבחי' החכמה ג"כ ע"כ צריך פדיון הבכור מיד הכהנים בה' כסף דוקא שהן ה' חסדים משום דכהן7 שרשו בחסד שבחכ' כו'.

קצט

ולהבין זה וגם איך יתכן לפדות החכ' דבכור בחסדים שהם למטה מן החכ' שהרי החסד8 הוא ענף החכ' בלבד כידוע.

אמנם הנה יש להקדים תחלה שיש ג' קווין דחח"ן9 קן הימין בג"ה קו השמאל וקו האמצעי הוא דת"י והוא הנק' ישראל1011 ישר אל וגם נק'12 ישורון כו' ובזהר13 נק' עמודא דאמצעיתא כו', והנה ידוע דהג' קווין הללו הן נרמזים ג"כ בציור המנורה, דהנר אמצעי הוא נגד קו האמצעי וכתוב בי' אל14 מול פני המנורה יאירו כו', והענין הוא דכמו שהנר15 האמצעי16 ממנו יאירו כולם ומקבלים כולם כו', כך מבחי' קו האמצעי מקבלים כולם, מפני ששרש קו האמצעי עולה עד הכתר וידוע דבחי' הכתר עולה ע"ג הג' קוין מלמעלה והוא נבדל מכולם בערך להיותו בחי' המקור והשרש של כל ההשתלשלות וכולל את הכל.

אך הנה הקו האמצעי מגיע עד בחי' הכתר מה שאין ביכולת הב' קווין חח"ן ובג"ה להגיע לשם וע"כ נק' בריח התיכון המבריח מן הקצה להקצה פי' מן הקצה היותר עליון שבבחי' הכתר שאין הקווין מגיעין לשם כלל והוא בחי' פנימיות הכתר כידוע בפרדס וזהו אל מול פני המנורה כו' פי' מול בחי' פנימיות הכתר שמשם נמשך ויורד לקו אמצעי הנק' דת"י ומשם יאירו כל הפרטיו' או"כ הנאצלים לימין ולשמאל כמו חח"ן מימין ובג"ה משמאל כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל ישראל עלה במח' פי' ישראל הוא ישר אל דהיינו בחי' קו האמצעי דת"י כנ"ל ולהיות עולה עד בחי' פנימי' הכתר כנ"ל ע"כ אמרו דישראל17 זה עבמ"ח. כלומר עלה למעלה מעלה בבחי' פנימיות החכ' שבכתר והוא הנק' ח"ס דא"א כידוע שזה פי' במח' כלומר במח"ס כו' והיינו עמב"ח וד"ל.

והנה הכהן שרשו מבחי' קו הימין דהיינו חח"ן, והרי ידוע דהחכ' מאין תמצא היינו מבחי' אין דכתר מפני שהכתר18 נק' אין כידוע, וכדי שיומשך אור החכ' מאין ליש ה"ז בהכרח ע"י צמצום וגבורות כדרך כל השתלשלות מאין ליש כידוע, ואמנם זהו דוקא בהכהנים כמו שהי' תחלה קודם שנמשח אהרן לכהן גדול וזרעו אחריו והובדלו כל אחיו הכהנים בקדושה יתירה כמבואר בכתוב, אבל אחר שהובדלו

ר

הכהנים בקדושה יתירה כמבואר בכתוב הנה עיקר סיבת יתרון זה הוא דוקא במה שהשמן המשחה נמשך על ראש אהרן ובניו כו' והוא אשר הוריד האור והשפע קדושה יתירה לאהרן ובניו וכמ"ש כשמן19 הטוב היורד על הראש כו', ואז ניתן לאהרן ובניו כל ראשית בישראל כמ"ש כל20 ראשית בישראל לך יהי' כו' ובחי' ראשית ידוע שהוא בחי' החכ' שנק' ראשית וכמ"ש בראשית21 ברא ותרגומו בחוכמתא כו' והיינו שנמשך להם אור החכ' מאין דכתר שלא ע"י גבורות וצמצומים אלא ע"י בחי' רב טוב וחסד העליון הנק' ונוצר חסד וכמ"ש בזהר דבהאי22 חסד בי' אחיד אור אבא כו' והוא ע"י בחי' שמן הטוב שנמשח בו אהרן ובניו כו' וד"ל. ואחר שניתן לכהנים כל בחי' ראשית שבישראל הרי חסר לישראל בחי' החכ' שנק' ראשית מצד עצמם אלא ע"י שיקבלו מן הכהנים דוקא, ולזאת הוא עיקר טעם מצות פדיון בן הבכור.

דהנה כל הבכור בישראל הוא בחי' החכ' כנ"ל והרי אנו אומרים ובכורך23 ישראל גאלת ר"ל שצריך לגאול בכור שבישראל מיד הכהנים ע"י פדיון ה' כסף דוקא לפי שכבר ניתן החכ' כולה ביד הכהנים מטעם הנ"ל, ובכדי להמשיך בחי' החכ' גם לישראל צריך לפדות בחי' החכ' מן הכהנים ע"י ה' סלעים והוא בחי' ה' חסדים שנותנים להם בחילוף החכ' כדרך כל פדיי' שבעבור הדבר הנפדה הוא שנותן הפודה את הכסף, כך בעבור בחי' החכ' הנפדית מן הכהני' נותנים להם בחילוף זה ה' החסדים, וענין ה' חסדים הללו הוא דבר ומדריגה שאין ביכולת הכהנים להשיגם ובהכרח שיקבלו זה מישראל דוקא*, להיות כי ישראל הוא בחי' קו האמצעי ומבואר למעלה דקו האמצעי עולה עד הכתר בבחי' פנימיו' דוקא ע"כ ביכולת ישראל דוקא להמשיך בחי' פנימי' ה' החסדים שבכתר שהן הנמשכים בקו האמצעי דוקא כידוע בע"ח והן הגבה מאד נעלה מן בחי' החסד שבחח"נ ששרשו מן החסד המצומצם במזל ונוצר חסד שממנו מקבלים הכהנים כנ"ל והוא הנק' ורב חסד כו', ובחילוף זה נוטלים מן הכהנים בחי' החכ' שכבר קיבלו מישראל בהנתן להם כל ראשית כנ"ל וזהו כללות ענין מצות פדיון הבן וד"ל.

וזהו קדש לי כל בכור כו', כי בגלות מצרים הי' בחי' עיבור24 דז"א במעי אימא כידוע, וכשיצאו ממצרים הי' בחי' הלידה וכמ"ש ביחזקאל ומולודתיך25 ביום הולדת

רא

אותך לא כרת שרך כו' ואעבור26 עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' וכתיב בני27 בכורי ישראל וכמ"ש בר"מ והיינו ברא בוכרא לאו"א כו'. וענין הבכור הוא ראשית אוני כלומר ראשית ההשפעה שמובדל מן שאר ההשפעות במה שהוא בדוגמא למשפיע כי כח המוליד אשר יוליד בדומה לו הוא דווקא בבחי' הראשית כמ"ש בראובן כחי28 וראשית אוני כו' וזהו קדש לי דוקא וע"כ אתם29 קרויים אדם כו' כי פי' אדם30 אדמה לעליון כו' וכתיב ישראל31 אשר בך אתפאר וד"ל, ומשום דישראל עלה במח' בא"ס ב"ה בבחי' הראשית כנ"ל וכמ"ש קדש32 ישראל לה' ראשית תבואתו ע"כ ציוה לפדות כל בכור בשעת יציאת מצרים לפי שהי' אז בחי' לידה דווקא כמ"ש ביחזקאל ומולודתיך כו' ונק' ברא בוכרא לאו"א כנ"ל, וענין הפדיון מיד הכהנים דוקא מבואר הטעם למע' וכמבואר ג"כ בכתוב שתחת33 הבכורות נתנו הלוים כו' והכל ענין אחד, ומבואר ליו"ח וד"ל.


1) ענין מצות פדיון הבן: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 פו, א. נמצא ג"כ בכת"י 68 לה, ב. ושם בסוף המאמר רשום: מוגה מגוף כי"ק אדמו"ר נבג"מ. נמצא ג"כ בכת"י 207 נד, א. (ושם: מאדמו"ר הזקן מהרש"ז נבג"מ). 184 תכט, א. 448 תעה, ב. 665 קפח, א. 794 מח, ב. 898 (ושם בראש העמוד הנחת ר"ה פה"ב). וראה בפתח דבר מכ"ק אדמו"ר זי"ע לדרך מצותיך ע' (וכנראה שם הכוונה למאמר אחר).

נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' רנב. (ושם לא נעתק מכת"י 68 אלא מכת"י 207).

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' רא. בכותרת: יום א' ערב חנוכה (בסעודה מצוה בפדיון הבן הנ"ל). ובהתחלה: ”וידבר ה' אל משה. . קדש לי כל בכור.

2) קדש לי כל בכור: בא יג, ב.

3) שנתנם לכהנים. . כסף: ראה קרח יח, טו-טז.

4) משום מכת בכורות: בא יג, טו.

5) הבכור הוא בחכמה: ראה פרדס שער (כ"ג) ערכי הכינויים מערכת בכור.

6) ושורש הכהנים בבחי' חכמה: ראה לקו"ת תזריע כג, ב.

7) דכהן שרשו בחסד: ראה פרדס שער (כ"ג) ערכי הכינויים מערכת כהן. זהר נשא קמה, ב. מערכת האלקות פ"ד (נט, א). אגה"ק סי"ב (קיח, א).

8) החסד הוא ענף החכמה: ראה זהר ואתחנן רסב, ט. לך צד, א. תרומה קעה, ב.

9) חח"ן. . בג"ה. . דת"י: ראה פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ"א.

10) וקו האמצעי. . הנק' ישראל: ראה אוה"ת בשלח ע' שנה.

11) ישראל ישר אל: ראה ר"מ בוטריל לספר יצירה פ"א, מ"א (טו, א). רמ"ז ר"פ שמיני. סה"מ תקס"ד ע' קפא. אוה"ת משפטים ע' א'שטז.

12) נק' ישורון: ראה אוה"ת ברכה ע' א'תתעב. במדבר ע' לז.

13) ובזהר: רע"מ תשא קפז, ב.

14) אל מול פני המנורה: בהעלותך ח, ב.

15) שהנר האמצעי. . קו האמצעי: זהר שמות יד, ב. אוה"ת בהעלותך ע' שכה.

16) האמצעי. . כולם: ראה שבת כב, ב וברש"י שם.

17) דישראל זה עבמ"ח: ראה ב"ר פ"א, ד. לקו"ת שה"ש יט, ב.

18) שהכתר נק' אין: פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אין.

19) כשמן הטוב: ראה תהלים קלג, ב.

20) כל ראשית בישראל: ראה אוה"ת תבא ע' תתרלח.

21) בראשית. . ותרגומו בחוכמתא: בראשית א, א. ובתרגום ירושלמי.

22) דבהאי חסד: ראה ע"ח שער (יד) או"א פ"א.

23) ובכורך ישראל גאלת: תפלת שחרית (עזרת אבותינו).

24) עיבור ז"א במעי אימא: ראה פע"ח שער (כא) חגה"מ פ"א.

25) ומולודתיך ביום הולדת אותך: יחזקאל טז, ד.

*) דוקא: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק הצ"צ בשולי הגליון: ולכן ארז"ל כהני קפדני נינהו כידוע בפ' ג"פ שתקנו גט מקושר בשבילם והיינו מפני שמצד עצמו אין להם בחי' ה"ח אלו אלא שמקבלים זה מישראל ע"י ה' כסף שנותנים להם.

26) ואעבור עליך: שם ו.

27) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב.

28) כוחי וראשית אוני: ויחי מט, ג.

29) אתם קרויים אדם: יבמות סא, א.

30) אדם אדמה לעליון: ראה של"ה ג, א. הנסמן בד"ה אל תצר (קה"ת, תשל"ו) ע' 94.

31) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

32) קדש ישראל לה': ראה ירמי' ב, ג.

33) שתחת הבכורות נתנו הלוים: ראה במדבר ג, יב.