מזמור שיר חנוכת הבית לדוד

רג

בחנוכת הביה"מ ליל א' דחנוכה

ליל א' דחנוכה

מזמור1 שיר חנוכת הבית לדוד2 ארוממך הוי' כי דיליתנ"י ולא שמחת אויבי לי וגו', הנה בשעה3 שאמר הקב"ה נעשה אדם וגו' אמרו מה"ש לפני הקב"ה מה4 אנוש כי תזכרנו וגו' ואח"כ בשעת מתן תורה בשעה שהקדימו5 נעשה לנשמע כו' הודו ואח"כ כשחטאו בעגל חזרו ואמרו זהו שאמרנו לפניך בתחלה מה אנוש כי תזכרנו וגו' ואח"כ בעשיית המשכן מהזהב שהתנדבו על המשכן הי' מכפר על זהב העגל לכך על אותו העת נאמ' ולא שמחת אויבי לי הם מה"ש שהיו מקטרגי' עלינו עתה בבנין ביהמ"ק לא שמחת להם כי המשכן והמקדש הכל א' שכמו שהי' עשרה קדושות במקדש כך המשכן רק שהמקדש הי' גדול יותר כו' לכך אמר דוד על שניהם ולא שמחת אויבי לי וגו'.

ולהבין כ"ז באר היטב מה שהמלאכי' שבחו א"ע לפני הקב"ה שהם למעלה מישראל שלמטה עד שאמרו מה אנוש כי תזכרנו כו' והקב"ה אמר להם

רד

שישראל הם למעלה מהם אף שהמה למטה בגופי' גשמיי' והראה להם בהנפילים אשר הפילם על הארץ למטה ויראו בני האלקי' את בנות האדם כו'. ויובן כ"ז בהקדים לבאר הטיב ענין שרש המלאכים והנשמות וההבדל שביניהם, הנה המלאכי'6 וכל צבא השמים העומדים ברומו של עולם אומרי' שירה בכל בתמידיות שיש כתות מלאכים שאומרי' קדוש ויש שאומרי' ברוך ויש שאומרי' ימלוך כו' כמ"ש יחזקאל הנביא ע"ה ואשמע7 אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו וגו' שזהו בחי' הביטול שלהם למקורן מדת מלכותו ית' כמ"ש מלכותך8 מל' כ"ע וגו' שמתבטלין במציאות ע"י השרש שלהם, והנה מהות המלאכי' הם בבחי' חומר וצורה שהחומר הוא הגוף והכלי שלו שהוא בגדר מקום וזמן כענין שארז"ל בסנד"ל9 שגבוה ת"ק שנה ויש מהם שהוא גבוה כשליש10 העולם שהוא ק"ס שנה כנז' בדרז"ל אך החומר הגוף שלהם איננו גשמיי כשלנו שהוא מורכב מד' יסודות פשוטי' דארמ"ע כ"א הוא בדקות ורוחניות יותר שמורכב רק מב' יסודות הרוחני' יותר והמה רו"ח וא"ש כמ"ש עושה11 מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט וכפי'12 הרמב"ן ז"ל אבל הגוף שלהם הוא בגדר מקום וזמן כנ"ל והצורה הוא האור השכל וההשגה שלהם שהוא כמהות השכל וההשגה שלנו כו' שע"י השכל משיגי' גדולתו ית' ומתבטלים בהשיר שלהם כנ"ל.

והנה גם הנשמות שבג"ע שבלתי גופים הם יוצאים בשיר ונמשכים בשיר בבחי' הביטול תמידי בלי הפסק בעליות וירידות מג"ע התחתון לעליון ומעליון לתחתון (כמ"ש ילכו12 מחיל אל חיל וכמארז"ל שאין13 להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב) כו' וזהו יוצאי'14 בשיר ונמשכי' בשיר כמ"ש במ"א ולפ"ז צ"ל מפני מה נזכר במרכבת יחזקאל ע"ה השיר של המלאכי' כמ"ש ואשמע אחרי קול רעש כו' ולא נז' בו ולא בשום מקום בתורה <קא>

השיר של הנשמות בג"ע כו'.

רה

אך הענין הוא דהנה ידוע ששרש המלאכי' הוא מחיצוניות העולמות שהם בחומר וצורה שהחומר הגוף הוא מורכב מב' יסודי הרוחני' דרוח ואש כו' ולכך השיר שלהם נרגש בקול רעש גדול עד שאמר יחזקאל ואשמע אחרי קול רעש גדול ואשמע ממש אחר"י בחיצוניו' העולמות קול רעש גדול שניכר ונרגש הקו"ל של השיר שלהם בבחי' הרגשה חיצוניות ברעש גדול ממש וכמ"ש וקול15 כנפיהם כקול מים רבים וגו' משא"כ הנשמו' הם מבחי' פנימיות העולמו' שאין להם למעלה בחי' גופים וכלים כלל רק הם צורות פשוטי' מופשטי' מגדר כלים וחומריי' אלו של המלאכים מצד ששרשן הנעלה שהם מפנימיו' העולמות ולכך אין הביטול של השיר שלהן ניכר ונרגש בהרגשה חיצוניות וקול רעש ממש, שההרגשה זו של הביטול של המלאכים הוא מצד שהם בחיצוניות העולמות ומלובשים בחומריי' וגופי' שמצד חומר הגוף נרגש הקול רעש בבחי' הרגשה חיצוני' ממש משא"כ בנשמו' שמופשטי' מחומרי' אלו ושרשן מפנימיו' העולמו' לכך הביטול הוא בפנימיו' האורו' שלהן עצמן שהוא בדקות ורוחניות יותר עד שאין נרגש כלל ולא הי' יכול יחזקאל ע"ה לשמוע קול רעש של הביטול זו שאינו בגדר שמיעה והרגשה כלל זולת הם יוצאין בשיר הוא הביטול פנימי שלהן להיות יוצאין בשיר בהסתלקות והתכללות במקורם כביטול הנר בפני האבוקה ולכך לא נזכר השיר שלהן בתורה וד"ל.

וז"ש בתפילת יוצר סיפור שבחן של המלאכי' איך שמשבחי'16 ומפארי' ומעריצים ומקדישים וממליכי' את שם האל המלך כו' ועונים באימה ואומרי' ביראה ג"פ קדוש והאופנים כו' ברעש גדול מתנשאי' כו' ואח"כ בתפילה נאמר אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה פי' קדושי' הם הנשמות ישראל שלמעלה בג"ע שמופשטי' מגדר חומרי' וכלים ולכך בכל יום יהללוך סלה פי' שהמלאכי' שהם בחיצוניות העולמו' בחומר וצורה לכך הם בגדר מקום וזמן כנ"ל שיש מלאכי' שהכלי שלהם גבוה ת"ק שנה ויש שהוא כשליש העולם ק"ס שנה נמצא הם בגדר מקום וזמן מצד התלבשותן בגדר כלי והכלי היא בגדר מקום וזמן כנ"ל אבל הנשמות שמפנימיו' העולמו' שמופשטי' מגדר כלי לכך הם מופשטי' מגדר מקום וזמן ולזאת בכל יו"ם יהללוך סל"ה17 בתמידות ובלי הפסק שאין להם זמן ועת כלל מצד שהם למעלה מהזמן (כי הזמן18 הוא הנברא כמו המקום כו') אבל המלאכי' שהם בגדר מקום וזמן יש זמן להשיר שלהם כנודע (שיש מלאכי' שהשיר שלהם ביום כמ"ש ברן19 יחד כוכבי בוקר וגו' ויש שהשיר שלהם בלילה) ולכך בכל יו"ם יהללו"ך סל"ה וד"ל.

והנה המלאכים אמרו מה אנוש כי תזכרנו כי מאחר שיש לנו גופים מה צורך להאדם שירדו הנשמות להתלבש בגופי' חומריי' יותר בעה"ז, תנה20 הודך

רו

על השמי', שאף הם בחומר וצורה והחומריי' הגופי' שלהם הם דקי' ורוחניי' יותר, אך תשובת הקב"ה הי' שמצטרך להיות הנשמה <קב>

שמפנימיות העולמו' שמופשטת מגדר גוף וחומר למעלה לירד בגוף הגשמיי שלמטה שאף כמו שהיא בגוף גשמיי למטה ימצא בחי' הביטול אליו ית', ולזאת נתאוה21 הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא ולכך אמר ועשו22 לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' משא"כ המלאכי'23 הנפילים אשר הי' בארץ שנאמ' ויראו24 בנות האדם כו' ולזאת נאמ' בחנוכת הבית ולא שמחת אויב"י לי וגו' כנ"ל.

והענין דהנה כתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו25 לא נאמ' אלא בתוכם כו' מפני שעיקר השראת השכינה ב"ה הוא על ישראל דאכל26 עשרה שכינתא שרי', אך לפ"ז צ"ל מה צורך בבנין בהמ"ק אם ההשראה הוא העיקר בתוכם כו', אך הנה נאמר בתפילת מוסף דשלש רגלי' ואין אנו יכולי' לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך מפני היד שנשתלחה במקדשיך דלכאורה יפלא מפני מה אין אנו יכולי' להשתחוות עתה הלא השכינה בכ"מ כי מלא27 כל הארץ כבודו ואכל עשרה שכינתא שרי' בשלמא לעלות ולראות לחיי אבל להשתחוות מפני מה אין אנו יכולי'. אך התירוץ הוא שיש ב' בחי' השתחוואות בחי' השתחוואה בגוף ובחי' השתחוואה בנפש, פי' ההשתחוואה בגוף הוא ביטול חיצוניי ביטול הגוף בלבד כמשל במלך ב"ו כשרואהו עבדו נופל לארץ ומשתחווה לפניו בבחי' ביטול ממש שאף עפ"י שהוא בטל באמת אעפי"כ הביטול הוא בגוף בלבד ואין נוגע לעצמו' נפשו כי יכול להרהר בשעת ההשתחוואה תאות זרות מה שלבו חפץ ואין הרצון שלו נכנע וכפוף לפניו וכן תיכף לאח"כ חלף עבר הביטול וחזר לקדמותו לכל עסקיו כו' לכן ההשתחוואה זו אנו יכולים אף עתה לכרוע במודים ולבטל א"ע בבחי' ביטול חיצוניי של הגוף לכוף כאגמון ראשו כו' בהכרח וכפיי' לכל מילי דשמי' שהוא הכל מצד ההכרח ואעפי"כ יכול להתאוות רצונות אחרי' של עה"ז כו', אבל בחי' ההשתחוואה בנפש הוא בחי' הביטול האמיתי של הרצון שבנפש שמתבטל מפני רצון העליון ב"ה שאין לו רצון אחר בלתי לה' לבדו כמארז"ל בטל28 רצונך מפני רצונו וכמ"ש מי29 לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ וגו' והוא כביטול הנר בפני האבוקה שהנר מסתלק האש ממנה ליכלל בהאבוקה הגדולה כך עד"מ הביטול של הנשמה למקורה עצמותו ית' שכלתה נפשו בהסתלקות אליו ית' וממילא בטל מכל וכל שאין לו חפץ

רז

אחר בלתי אליו הוא נושא את נפשו כנ"ל וזה ההשתחוואה אין אנו יכולי' מפני שאין לנו בהמ"ק שזה החיוב של עולי רגלי' בזמן שבהמ"ק קיים דכתי' שלש30 פעמי' בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' וגו' פי' שבבהמ"ק הי' גילוי שכינ"ה שהוא בחי' ממכ"ע מדת מל' ית' המתלבשת תוך כ"ע להחיותם כמ"ש מלכותך31 מל' כ"ע וגו' ולכך כשהיו עולי' לראות פני ה' ית' בבהמ"ק הי' נשפע בהם בחי' הביטול האמיתי של ההשתחוואה בנפש להיות בטל רצונו מפני רצון העליון ב"ה בתכלית הביטול, והי' זה להם לקיום מרגל לרגל מפסח עד שבועות ומשבועות עד סוכו' לכך ג"פ בשנה יראה כל זכורך וכמארז"ל כשם32 שבא לראות כך בא לראו"ת כו' וז"ש פנ"י הו"י ל' רבים שהי' מתגלה שם בחי' ממכ"ע שנק' שכינ"ה ובחי' סכ"ע שנק' קוב"ה ששם הי' יחוד קב"ה ושכינת' כו' כנ"ל וד"ל.

<קג>

אך הנה כתי' ואהי33 להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם וכמארז"ל ע"ז34 אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כו' שאף הם נק' מקדש מעט מפני שאכל עשרה שכינתא שרי', אך הוא רק בחי' מקדש מעט בהיות בזמן בהמ"ק קים הי' גילוי כללות השכינה ב"ה שנק' בחי' כנס"י מקור כנס"י שלמטה ולכך הי' נתגלה בהם בחי' מציאו' הביטול האמיתי להתכלל נר35 ה' נשמת אדם הפרטי בפני האבוקה הכללי' שהיא מקור כל נשמות פרטי' של ישראל כנ"ל. ועתה משחרב בהמ"ק בעו"ה נתחלקה השפע כוללית של השכינה ב"ה דרך פרט בארצות אשר באו שם בכל מדינה ומדינה עיר ועיר בבתי36 כנסיות ובתי מדרשות להיות אכל עשרה שכינתא שרי' פי' חלק פרטי ממנה שורה ומתגלה עליהם, וזהו ואהי להם למקדש מעט דוקא, ולכן יוכל להיות נמצא אפס קצהו ושמץ מנהו מבחי' ההשתחוואה בנפש ההיא אף עתה (בנפש) בקרב ישראל ע"י היגיעה והעמלה בתורה ועבודה37 שבלב זו תפילה וד"ל.

וזהו*37 מזמור שיר חנוכת הבית וגו', דהנה ההפרש בין תיבת מזמו"ר לתיבת שי"ר בלה"ק הוא שהזמר והניגון שמזמר בכלי זמר בנבל וכנור כו' נק' הניגון ההוא קול זמרה מצד שהוא הקול זמרה היוצא מן הכלי זמר, ושיר38 הוא בפה הקול היוצא מהפה שאינו מלובש בכלי וזהו מזמו"ר שי"ר פי' מזמו"ר הוא שירת המלאכי' העומדי' ברומו של עולם שהם מחיצוניו' העולמות שהם בבחי' חומר וצורה אור וכלי

רח

שהשיר שלהן שמזמרי' ומשבחי' ומפארי' את שם כבוד מלכותו ית' בתודה וקול זמרה נק' בחי' מזמו"ר מצד שהוא הזמר המלובש בהכלי שהם בבחי' חומר וצורה ולכך לא ימצא בהם בחי' הביטול האמיתי להכלל במקור' כנר בפני האבוקה שהכלי שלהם מעכב ולזאת גם הביטול שלהם נרגש בקול רעש גדול הכל מסיבת הכלי כנ"ל, ושיר הוא בחי' השי"ר של הנשמות שבג"ע שיוצאין בשיר ונמשכי' בשיר בהביטול האמיתי כביטול הנר בפני האבוקה מצד שאינם מלובשים בחומר וכלי כנ"ל ולכך נק' השיר שלהם בחי' שיר מצד שאינו מלובש בכלי כי אין להם חומריי' וכלי כו' כנ"ל*.

אך הנה במקדש הי' גילוי שכינה מקור הנשמו' והמלאכים כמ"ש מלכותך39 מל' כ"ע וגו' לכך נאמ' בחנוכת הבית מזמור שיר שהי' מתגלה שם שניהם בחי' המזמור של המלאכי' והשיר של הנשמות מצד שמקור כולם הוא גילוי שכינה ב"ה שנתגלה במקדש כנ"ל (וכן הי' למטה במקדש בשיר של הלוים שנתחלקו לב' חלקי' מהם היו המשוררי' בפה ומהם המזמרים בכלי וכדאי' פלוגתא40 בגמ' אם עיקר שירה בפה או בכלי כו' יע"ש ומ"ש לפעמי' להיפך שיר41 מזמור לבני קרח כו' היינו בהיות המזמור הוא בחיצוניות המלובש בכלי והשיר בפנימיות שבלתי כלי ולכך כשמצטרכי' להתחבר יחד הוא בב' פנים או שהעליון יורד למטה או התחתון מתעלה למעלה ולכך כשנאמ' מזמו"ר <קד>

שיר הוא בחי' ההעלאה של המזמור לכלל בהשי"ר ולהתחבר בו ושי"ר מזמור הוא כשהעליון השיר יורד למטה להתחבר אליו וד"ל. גם מזמור הוא ל'42 זמר והתחלקות כמ"ש וכרמך לא תזמו"ר כו' שהוא לשון פרור והתחלקות של הניגון שנחתך לחלקי' קטנים בתוך הכלי זמר משא"כ השיר וכמ"כ הוא למעלה וד"ל.


1) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נמצא בכת"י 1042 (רלא, א).

הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה נמצא בכת"י 68 ל, ב. נדפס בסידור (ערה, ג). הנחת המהרי"ל נדפס בלקו"ת ברכה צז, ד.

לכמה ענינים המבוארים במאמר זה ראה סה"מ תרל"ג ע' רסח.

2) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: תהלים ל, א.

3) בשעה שאמר הקב"ה נעשה אדם: בסה"מ תרל"ג שם מציין: במד"ת סי' ח' ע"פ מה אנוש כי תזכרנו שבשלשה מקומות היו המלאכים מדיינים כנגד הקב"ה באדם ובמשכן ובתורה, ע"ש באריכות. וראה ב"ר פ"ח.

4) מה אנוש כי תזכרנו: תהלים ח, ה.

5) שהקדימו נעשה לנשמע: שבת פט, א.

6) המלאכים. . אומרי' שירה: ע' חגיגה (יג, ב) ובתוד"ה מזיעתן. וראה בהנסמן בהמ"מ בלקו"ת ברכה צח, א.

7) ואשמע אחרי קול רעש גדול: יחזקאל ג, יב.

8) מלכותך מל' כ"ע: תהלים קמה, יג.

9) בסנדל שגבוה ת"ק שנה: ראה חגיגה יג, א. פסק"ר פ"כ. וראה ג"כ חולין צא, ב.

10) כשליש העולם: דמלאך הוא שלישו של עולם. ע' ירושלמי פ"ב דר"ה [ה"ד]. וע' ב"ר פמ"ח. ופס"ח סי' יז. ובילקוט דניאל ר' ב' תתרס"ו עה"פ וגויתו כתרשיש ע"ש. סידור שער החנוכה רעו, א.

11) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט: תהלים קד, ד.

12) וכפי' הרמב"ן ז"ל: ראה סידור שער החנוכה ערה, ד בשם ספר הגמול להרמב"ן. וראה לקו"ש ח"ט ע' 405. וש"נ.

12) ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח.

13) שאין להם מנוחה: ברכות סד, א.

14) יוצאי' בשיר ונמשכי' בשיר כמ"ש במ"א: שבת נא, ב. ראה לקו"ת ברכה צב, א — כמבואר בלק"א הגדול. מובא עוד בשם הה"מ בסידור עם דא"ח ערה, ב: וכמו שמבואר בספר לק"א הגדול על ענין המשנה כל בעלי השיר יוצאין בשיר. ובס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קכ: יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, כמבואר במ"א ע"ז בשם מורי זלה"ה. סה"מ מלוקט ח"ו ע' צה [וע"ש המצוין ע"ז עוד]. ומביא גם פירוש זה בסתם: בתו"א ז, ג. סה"מ תקס"ח ח"א ע' תקנג. תו"ח בראשית לד, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקפב [וע"ש בהמ"מ]. שם דרושי חתונה ע' תקיח. וראה גם בלק"א להה"מ סי' ס"ד וסי' רד"ע ע"ד שירת ישראל שלמעלה משירת המלאכים. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקפב, וש"נ.

15) וקול כנפיהם כקול מים רבים: יחזקאל א, כד.

16) שמשבחי'. . מתנשאי': ברכת יוצר.

17) סלה. . ובלי הפסק: עירובין ד, א.

18) הזמן הוא הנברא: ראה סידור שער הק"ש עה, סע"ד בשם הה"מ. לקו"ת בלק ע, ג. ועוד.

19) ברן יחד כוכבי בוקר: איוב לח, ז.

20) תנה הודך על השמי': תהלים ח, ב. שבת שם.

21) נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. וראה תניא רפל"ו. בהנסמן בליקוט פירושים לשם.

22) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: תרומה כה, ח.

23) המלאכים הנפילים אשר היו בארץ: ראה ילקוט שמעוני בראשית רמז מד. זח"א כג, א. כה, א-ב.

24) ויראו בנות האדם: בראשית ו, ב.

25) בתוכו לא נאמר אלא בתוכם: ראה ראשית חכמה (שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו). ובשל"ה (ש' האותיות אות ל. מסכת תענית רד"ה מענין העבודה. פ' תרומה חלק תו"מ — שכה, ב. שכו ב, ועוד.

26) דאכל עשרה שכינתא שרי': סנהדרין לט, א.

27) מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

28) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב, מ"ד.

29) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

30) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי': פ' ראה טז, טז.

31) מלכותך מל' כ"ע: תהלים קמה, יג.

32) כשם שבא לראות כך בא לראות: חגיגה ב, א. ד, ב.

33) ואהי להם למקדש מעט: יחזקאל יא, טז.

34) וכמארז"ל ע"ז אלו בתי כנסיות: מגילה כט, א.

35) נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

36) בבתי כנסיות. . שכינתא שרי': ראה ברכות ו, א. שו"ע או"ח רסי' נה.

37) ועבודה שבלב זו תפלה: ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ב, סע"א.

*37) מכאן עד סוף קטע ”אך הנה במקדש" נאמר במוצש"ק שבת חנוכה. נעתק בלקו"ת ברכה צח, ג-ד.

38) שהזמר. . בכלי זמר. . ושיר הוא בפה: ראה אוה"ת וישב תתקו שמביא ענין זה ובחצאי עיגול (וצ"ע בפ"ק דגיטין ד"ז ע"א גבי זמרא מנלן דאסור כו' משמע דקאי על זמרא דפומא וכן דהע"ה שאמר זמירות היו לי חוקיך היינו ודאי זמרא דפומא).

39) מלכותך מל' כ"ע: נסמן לעיל הערה 31.

40) בפלוגתא בגמ'. . בפה. . בכלי: ערכין יא, א.

41) שיר מזמור לבני קרח: תהלים מח, א. פח, א.

42) ל' זמר. . כמ"ש וכרמך לא תזמור: בהר כה, ד. וראה תו"א בשלח סג, ד. לקו"ת ברכה צח, ד.


*) בכת"י 1042 הגה"ה בגוכתי"ק הצ"צ בצידי הגליון: (ועמ"ש ע"פ שיר השירים [ראה לקו"ת שה"ש א, א ואילך] וע"פ ובלילה שירה עמי בד"ה ויהי מקץ [תו"א לא, ג] וע' בזח"א ויצא קמ"ח ב' בענין ההפרש בין שיר הלוים לבחי' וחסידיך ירננו דכהנים שהיא בחי' עליונה יותר ועד"ז יובן מעלת בחי' שיר על בחי' מזמור, ע' גם בפרדס בעה"כ ערך שיר פי' כי שיר הוא בחכמה).